אמריקה

חמישה חודשים באמריקה, "אל תתנו לחלומות גדולים להרתיע אתכם!" / משפחת שהרבני


הרכב: זוג הורים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 150 ימים
יוני-נובמבר 2005

משפחת שהרבני מראש העין, שני הורים ושני ילדים, יצאו למסע של 150 יום עם RV (קרוואן) בארה"ב וקנדה מיוני ועד נובמבר. את יומן המסע המלא והטיפים שלהם תוכלו לקרוא בסדרת הכתבות באתר למטייל.

הנה הכתבה הראשונה בסדרה - על ההחלטה
הרעיון לטייל ב-RV התחיל לרקום עור וגידים על חוף ימה של הרצליה. באותו יום הלכנו לים עם משפחת חברים, ושמענו מהם סיפורים מאלפים מחוויות טיול RV שעשו בארה"ב. מאותו רגע בו התחיל הג'וק להסתובב אצלי בראש, הבנתי שמהלך כזה אפשרי רק אם אורלי תהיה איתי בראש אחד. באופן טבעי מהלכים לא שגרתיים מעוררים התנגדות (מה עם העבודה, זה עולה המון ורק עכשיו התחלנו לחפש דירה חדשה, איך הבנות יסתדרו כשנחזור, ומעיין תפסיד לימודים ועוד ועוד), לאחר בידוד הבעיות הבנו שיש למעשה רק שני גורמים שצריך לבחון: העלות והעבודה.

לגבי העלות ניסחנו את הבעיה כך: טיול או עוד חדר בבית. מרגע שהסתכלנו על העניין כך היה ברור שחוויה כה עצומה לוקחת בנוק אאוט את הבלוקים. בנושא העבודה הדברים היו קצת יותר מורכבים. סך הכול לאחר הוצאה כזו, אם אנחנו מאבדים את מקום העבודה, הקטסטרופה הכלכלית הופכת לבעייתית עוד יותר. עם הרבה חששות ניגשתי למנהלים שלי, שגילו לשמחתי הבנה ואישרו לי חופשה כוללת של 5 חודשים, אורלי עמדה לפני שנת שבתון, הבנות היו עוד קטנות כך שהפסד לימודים עדיין לא משמעוית, לא היינו בהריון או מטופלים תינוק בקיצור היה ברור שבשנה הבאה יש לנו חלון הזדמנויות חד פעמי שאסור לנו לפספס. מרגע שצלחנו את נושא העבודה וההשלמה עם ההוצאה, הכול הפך לפשוט יותר והתחיל לזרום במהירות מטורפת.

השאלות שעלו עכשיו שינוי את אופיין מלמה איך וכמה - לאיפה ומתי. מהר מאד התברר לי דבר מדהים נוסף, כל מי שעשה טיול משפחתי דומה, אבל כל - השתייך לאיזו כת וירטואלית ששמה לה למטרה מיסיונרית לגייס עוד ועוד משפחות לצאת למסע דומה. הרצון לשתף לתת עצות, לסייע בחיפוש מידע ברשת, והכול מבלי שהם יודעים עלי יותר מהכינוי שלי בפורום היה מדהים, בקיצור למרות המורכבות הגדולה לצאת לטיול כזה, יש הרבה עזרה מסביב, ומתברר שהחלק החשוב והקשה מכולם הוא ההחלטה, ברגע שהיא התקבלה היה ברור לנו שיציאה לטיול כזה היא הדבר הטבעי ביותר, התמיכה והפרגון שקיבלנו מסביב מאד חיזקה אותנו והקלה עלינו להיות שלמים עם עצמנו לחלוטין.

היום 4 חודשים לפני הנסיעה אני נושם אותה, חולם עליה בלילה, הופך אותה לנושא שיחה עיקרי בארוחות שבת משפחתיות, בקיצור אני את המסע שלי התחלתי – אין דרך חזרה. הגעתי לידי כך שאני סופר את הימים (עוד 132 יום נכון ליום כתיבת שורות אלה), ואני מוצא את עצמי מסתכל כמה פעמים ביום על התאריך בשעון כדי לראות אולי עבר עוד יום נוסף ולא שמתי לב. בקיצור טירוף, אני גם מחכה לזה וגם מצפה לזה (אגב במבט חטוף נוסף בשעון עדיין נותרו 132 יום קשה קשה...).

אז אפרופו הציפיות מהטיול
בהתחלה אני מעריך שהנופים והאתרים הפיזיים יהיו חלק משמעותי בהנאה בטיול (ואנחנו מתחילים בפלורידה שזה גן עדן לילדים), אבל ההערכה שלי שתוך חודשיים-שלושה, נתחיל להפנים שהחוויה המשמעותית ביותר שנחזור איתה היא החוויה המשפחתית. סך הכול זמן האיכות שאורלי ואני הולכים לבלות עם הבנות שם, יהיה ארוך יותר מסך כל זמן האיכות שבילינו ונבלה איתם בארץ, ורק זה כשלעצמו צ'ופר ענק שמצדיק התנתקות כזו משגרת - עבודה, לימודים, טלוויזיה, נשיקה פיפי ולישון.

בנוסף הצענו לאנשים שאנחנו אוהבים לבוא ולהצטרף אלינו לקטעים בטיול, גם כדי לגוון לנו ולבנות, וגם כדי להעניק גם להם מהחוויה (כת מיסיונרית זוכרים? אז אני כבר המטיף הראשי). כבר עכשיו אני מדמיין אותי יושב בערב ליד המדורה עם אבא שלי, שיפוד מרשמלו ביד, שקט, הדבר היחיד שמטריד אותי, הוא להספיק לסובב את השיפוד בזמן לפני שיישרף, ואני ואבא שלי יושבים ופשוט נהנים מהפשטות, אחד מהשני, בלי הפרעות בלי תוספות של אקטואליה, עבודה, טלוויזיה, כי עכשיו ושם זה רק אני הוא והמרשמלו. ואמא? – איתה זה יהיה אפילו יותר עוצמתי כי היא שדה משחת, הולכת לעשות לי השכמות לצפות בזריחה, לעקוב אחרי מסלולי דובים, ולתפוס ריינג'ר מזדמן כדי לברר מהו המקום האידיאלי לארוב לעדת הבאפלו למפגן החיזור העונתי שלהם. אתם קולטים את החוייה אני ואמא שלי שוכבים על הדשא ורואים דובים ברוקי'ס הקנדיים – איפה זה ואיפה כמה דולרים או קידום שממתעכב בעבודה. ועוד לא התחלנו לדבר על הימורים לתוך הלילה בווגאס עם המומחה מספר 1 להימורים בחבר'ה, או לסיבוב בוושינגטון ואורוגון עם החבר ממייקרוסופט.

זהו לעת עתה, בכתבה הבאה אני אנסה לתת טיפים על היערכות טובה לטיול כזה (לא ציינתי אבל במקצועי אני מתמחה בתכנון ולוגיסטיקה). ועד לפעם הבאה – אל תתנו לחלומות גדולים להרתיע אתכם.

הטיפים של משה שהרבני לקראת טיול ארוך בקראוון
• ההמלצה שלי לקחת את הרכב הגדול ביותר שידכם משגת. בנושא זה, כמו לפחות עוד דבר אחד, לא רק הגודל חשוב אלא גם האיכות - יש להקפיד לבצע את ההשכרה מול חברה מתמחה, המידע שסובב עסקת השכרה הוא רב וחשוב לעשות אותה מול גורם אמין ומקומי שיש לכם תקשורת אישית טובה מולו.
 היפגשו לפחות עם משפחה אחת שעשתה טיול דומה: כנסו לאווירה, תנו להם לספר לכם קצת על אופי החיים בקופסא הממונעת, אתם תופתעו לגלות כמה אסימונים יפלו לכם בשיחה כזאת: כך גם גרמת אושר לאלה איתם נפגשתם (הובלתם אותם לזיכרונות שתמיד נעים לדבר עליהם), וגם למדתם והרבה. אנא קבלו בהבנה את רחשי הקנאה שמארחיכם יתקשו להסתיר, הם בניגוד לאחרים יודעים מה עומד לפניכם, ולכן הימנעו מלהגיע אליהם עם הוואוצ'ר של הטיול – הם עלולים להתפתות...
 גבשו מסלול כללי בלבד, השאירו לכם מספיק חופש לשנות את התכניות תוך כדי.
 קחו איתכם מחשב נייד – גם מעסיק את הילדים וגם עוזר להביא מידע איתכם, לתעד חויות, תמונות, לשמור על קשר עם העולם, ואפילו לדבר בטלפון.
 אם אתם לוקחים מכשירי חשמל קנו ממיר בארץ (קונברטור) – המאפשר להמיר את מתח המצית למתח 220V. וודאו שההספק שלו תומך במכשירים אותם אתם מעוניינים להפעיל.
 קחו ספרים והרבה גם אם אתם לא קוראים גדולים. קחו את הגיטרה, הגלשן ואפילו אופני ההרים המדוגמים מהבית: נסיעה כזו היא הזדמנות מעולה להשקיע בתחביבים. קחו איתכם מוסיקה עברית, סרטים למחשב, משחקים לילדים וכל דבר שיעזור לכם להפוך נסיעה ארוכה לחלק מהחוויה.
 הכינו טבלת ייאוש לילדים: הבנות הקטנות שלי עדיין ללא תחושת זמן מלאה והמינוח נוסעים עוד חודשים לא עוזר להם להבין שהטיול לא מתחיל מחרתיים.
 תעדו את החוויות שלכם, זו השקעה שלא תצטערו עליה - השתמשו בכל מה שעומד בידיכם: כתיבה, צילום תמונות, וידאו (כדאי לרכוש חצובה ולתעד סצינות יומיומיות ב-RV).
 קחו מזכרות נחמדות ולא יקרות כדי להעניק לאנשים שתפגשו על הדרך. משהו שפותח שיחה ומקשר לישראל (אני רכשתי מחזיקי מפתחות עם ברכת הדרך מוטבעים על חמסה וסמל המנורה).
 פנטזו וחופשי – מטיול נהנים 3 פעמים, בהכנה, בטיול עצמו, ומחשיפה לתעוד שלו (בעיקר תמונות). דברו על הטיול עם מי שמוכן לשמוע, אך בעיקר עם בני/בנות זוגכם והילדים. תאמינו לי שהנושא הרבה יותר אחלה מלדבר על משכנתא.
 אם אתם נוסעים עם הילדים לתקופה ארוכה, נסו לעניין משפחות אחרות עם ילדים בגיל דומה לחבור אליכם לתקופה קצרה באמצע המסע שלכם – זה יכול להוסיף הרבה עניין, וציפייה לילדים, והרווחתם עוד משפחה שאפשר לקשקש איתה על הנסיעה מבלי שאחרי חצי שעה יתחילו להראות לכם את הדלת. 
 קנו ספרי טיולים טובים ומעודכנים – אל תתקמצנו על זה.
 הכינו חוברת מתכונים לדברים המיוחדים שאתם אוהבים לאכול – זמן יהיה לכם בשפע – אז למה לא לפנק את עצמכם באיזה עוגה טובה?

הטיפים של שהרבני בנושא נהיגה, תפעול והתנהלות
 חשוב להבין היטב את פעילות כל מערכותיו של הקרוואן הממונע – במיוחד – אופן חיבור מים חשמל וביוב, הפעלת גנרטור, תנור, חיבור לכבלים, חימום המים למקלחת, חיישני סטטוס רמת מילוי מכלי מים, גז, ביוב, מצבר. להבין על מה כל דבר פועל (מצבר, גז, חשמל חיצוני 110V). הרוב באמת פשוט והגיוני, אבל חבל להגיע למצב שלנו שרק אחרי 10 ימים הבנו איך מפעילים את תנור האפיה (פועל על גז, ויש להדליק בגפרור ארוך פתיליה בתחתיתו תוך לחיצה על כפתור מסוים, להמתין 15 שניות ורק אז להעצים את האש לטמפרטורה הרצויה - שימו לב הכל בפרנהייט). וודאו שצינורות המים והחשמל באורך של לפחות 10 מטר, ושצינור הביוב שלם וללא חורים וגם הוא רצוי שיגיע לאורך 5 מטר לפחות.
 דאגו לקוביות סטנדרטיות או קוביות עץ כדי לאזן את הקרוואן. באתרים מסוימים הקרקע אינה מישורית והרכב חונה במדרון. כדי שיהיה נוח לשהיה ושינה מומלץ לאזן את הרכב על ידי הקוביות עליהן מטפסים עם הגלגלים בצד הנמוך של המדרון. לנו יש טקס קבוע, שלאחר חניה אני משאיל מהבנות טוש ובודק את כוון הגילגול שלו בשולחן המטבח – לא מתגלגל?! הקרוואן מאוזן פיקס.
 אחרי שהכל הובן יש להפנים את המימדים של הרכב שהינם חריגים בכל שלושת מימדיו:
גובה: יש להיות מודע לגובה של הרכב, קריטי במיוחד בכניסה לחניונים תת קרקעיים, גשרים, ומתחת לעצים. מאוד לא נעים להיכנס בנסיעה למקדונלדס להזמין מהחלון כמה המבורגרים ורק אז להבין שגרדתם את הגג בשער הכניסה והשארתם שם את המזגן.
רוחב: לאור הרוחב החריג יש כבישים צדדים צרים וגם ראשיים (במקרים בהם נעשות עבודות בכביש), שבהם מרחב התמרון מוגבל עד מוגבל מאוד. זה הרגע להוריד מהירות לאתר את המסלול הרחב יותר, לחכות עם עקיפות ולנהוג עם שני ידיים על ההגה. חשיבות הידיים הינה בעיקר כאשר תעקוף אתכם משאית אימתנית, וזה קורה הרבה. אז בשל שטח הפנים הגדול של הרכב הוא מוסט הצידה.
אורך: האורך זו נקודה בעייתית בעיקר בעקיפות, בפניות בכלל ופניות פרסה בפרט, ובנסיעה לאחור. חשוב לכוון את המראות היטב, להיות מודעים לשטחים מתים, ללמוד להשתמש במראה הקטנה המודבקת למראות הצידיות (בלעדיה אתם אבודים), לא לנסות לנסוע ברוורס ללא הכוונה – תתפלאו לגלות כמה מהר גודלים עצים, צומחים עמודים, ונבנים מבנים שאתם מוכנים להישבע שהם לא היו שם ברגע שהתחלתם לנסוע לאחור. פניות פרסה, בכביש סואן לעשות רק לאחר שאתם מודעים לרדיוס הסבוב של הרכב, אלא אם כן אתם סומכים על יכולת בלימת החרום של הנהג האמריקאי. לגבי פניות מכביש צר – את ההגה יש להתחיל לסובב לכוון הרצוי רק לאחר שלפחות חצי מהרכב חלף על פני הצומת, שאם לא כן אתם מסתכנים באיסוף מזכרות מצידי הכביש.
 ילדים קטנים: הילדים הם עם מוזר – נוף לא מעניין אותם, כשצריך אותם עירניים (כי צריך ללכת) הם פתאום עייפים, וכשרוצים אותם ישנים כדי לנהוג קצת בשקט, הם תופסים את המרץ של החיים. לכן ברור שבקטע הזה הם הבוסים, ואם אי אפשר לנצח, כנראה כדאי להצטרף – חשוב לזרום עם מה שנוח להם, שום הסבר- אינטלגנטי ככל שיהיה, לא יעזור לשכנע ילד לצאת מהבריכה כדי לטפס על גבעה ולראות שקיעה מדהימה. זהו את שעות השינה של הזאטוטים וכוונו את שעות הנסיעה לשעות אלו, אם צפויה לכם נסיעה ארוכה של מעל 300 מייל ביום שווה לשקול קימה מוקדמת ולהרויח שעתיים שקטות של נסיעה לפני שהם מתעוררים, ואז מבלי שהם הרגישו עד 12 בצהריים אתם ביעד והרווחתם נסיעה רגועה ויום שלם שפנוי לפעילות.
 אתרי קמפינג: מומלץ מאוד לעשות מנוי על Passport America שמעניק 50% הנחה במאות אתרי קמפינג. אנחנו גילינו שבדרך כלל פינות חמד רבות מסתתרות דווקא בקמפינגים שממוקמים ב-State Parks. חפשו את השלט החום שלהם, בדרך כלל לא תצטערו- תמצאו שם שבילי הליכה, מסלולי אופניים, נהר או אגם נחמד, אפשרויות לשוט או לדוג והכל במחירים סבירים מאוד.
 אופניים: לא לוותר. אני יכול להעיד על עצמי, שרגעי עונג רבים חויתי בטיול דווקא ברכיבה, הרכיבה מאפשרת קשר מיידי עם רוכבים אחרים, סיכוי רב יותר להתקל בחיות בר, אפשרות לבצע נסיעות מנהלתיות (כביסה, מכולת, כספומט, טלפון) בכיף תוך המנעות מהליכות מעיקות או ניתוק הקרוואן וחיבורו מחדש. לאור העובדה שרבים מאתרי הקמפינג, הם אתרי טיול ופנאי בפני עצמם - אני, דבר ראשון או שני לאחר חיבור הקרוואן, מסתער על האופניים, לומד את השטח ואז אוסף את המשפחה לסיבוב ברגל כשאני כבר מכוון אותם לכל המקומות הנכונים.
 הכנות לנסיעה: לפני כל תחילת נסיעה יש לבצע מספר בדיקות כדי לשמור על שלמות הקרוואן ובטיחותכם: יש להרים את מדרגת הכניסה, לסגור חלונות גג, לוודא שכל המגירות הארונות והמקרר סגורים היטב, לוודא שדברים שבירים נמצאים במקומם, שכל הכלים נשטפו והוחזרו לארון. מהר מאוד תגיעו למצב שבסריקה של מספר שניות תדעו לזהות אלמנטים שיש לאבטח אותם. כל הנ"ל הכרחי לאור העובדה שבמהלך סיבובים בנסיעה פועלים כוחות חזקים בקרוואן, ואם אתם לא בקטע של צלחות מעופפות כדאי להקפיד.
אצלנו הבנות מהר מאוד למדו לזהות ארועים חריגים בנסיעה ואנחנו מקבלים באופן שוטף דיווחים על ארונות נפתחים, דברים עפים, נשפכים או מתרסקים. ברב המקרים הסיוע מאחור מאפשר להתמודד עם הקטסטרופות לפני שהן הופכות להיות בלתי הפיכות: לדוגמה בקריאה - "אמא, המגירה נפתחה" - התרגולת הינה: לי - הורד מהירות, הימנע מסיבובים חדים ולאורלי - שחרור מהיר של חגורת הבטיחות, זינוק התאבדות לעבר המגירה, וסגירה מהירה שלה בבעיטת יעף אחורית. עכשיו אפשר לנגב את הזיעה הקרה כשהבנות יושבות משועשעות מהאקשן מסביב.
 בנסיעה: הניווט בכבישי ארצות הברית קל ביותר אך עדיין יש מספר אלמנטים שכדאי להיות מודעים אליהם:
4 Way Stop: צמתים בהם בכל הכוונים מוצב תמרור עצור, הראשון שמגיע נוסע. פניה ימינה ברמזור מותרת בדרך כלל גם ברמזור אדום. בפניה שמאלה מרומזרת, בהרבה מקרים יהיה לכם ירוק בה בעת עם אלה שנוסעים ישר מולכם – זהירות!! כל הכבישים מסומנים עם מספר המייל שלהם, ומספר היציאה הינו בהתאם למספר המייל הקרוב ליציאה.
דלק: הפרשי המחיר בין תחנות סמוכות יכולים להגיע ל-15% וזה מאוד משמעותי לרכב זולל דלק, ההוצאה על דלק תהיה אחת המשמעותיות שלכם ושווה להתאמץ להגיע לתחנות הזולות יותר. כלל אצבע שבדרך כלל עובד (חוץ מבניו מקסיקו, שם לדעתי כל בעלי התחנות מתואמים במחיר) הוא, שמיציאה מכביש מהיר בה יש יותר תחנות, התחרות תוביל למחיר זול יותר מאשר ביציאה עם תחנה בודדת. במקומות נידחים, המחיר יהיה גבוה יותר ולכן כדאי להגיע אליהם עם מיכל מלא.

נראה מאיים, אך באמת זה פשוט אם עושים את זה נכון, ולאחר שבוע תרגישו כמו מלכי העולם על כסא הנהג, עם מוזיקה טובה ברדיו, ובן/בת זוג לצידכם שמפנק/ת אתכם במתוקים, חמים, קרים וברשותכם אני מעדיף לעצור כאן.

לסדרת הכתבות של משפחת שהרבני באתר "למטייל" - המסע של משפחת שהרבני

קבלו הצעה