אמריקה

16 יום מסן פרנסיסקו ללאס ווגאס - "היה נהדר!" / משפחת שרוני

הרכב: זוג הורים ושני ילדים (11, 15)
מספר ימי הטיול: 16 ימים
מרץ 2013
התחלה בסן פרנסיסקו וסיום בלאס ווגאס

מסלול הטיול

הפעם בחרנו לטייל במערב ארה"ב במדינות קליפורניה, אריזונה, יוטה ונוואדה.
את המסלול ביססנו על שילוב שני מסלולים בספר של דגני על מערב ארה"ב (המסלול האדום והמסלול החום למי שמכיר). מדובר במסלול די ארוך (2000 מייל, כ-3200 ק"מ) שכולל מספר קטעי נסיעה ארוכים, אך מאחר שלנו זו הפעם הראשונה בארה"ב, לא רצינו לוותר על האתרים המומלצים. בניגוד לטיול הקודם (אירופה) השקענו פחות בתכנון המסלול והתבססנו בעיקר על המלצות הספר. יחד עם זאת, את מרבית החניונים הזמנו מראש וזאת כדי לוודא מקום (בארה"ב במרבית החניונים ניתן להזמין מראש או להגיע ולקוות למקום פנוי, לא ניתן להזמין באותו יום או יום לפני). חשוב לציין שהטיסות הנדרשות (18 שעות טיסה להגיע למערב ארה"ב או לחזור) וכן הנסיעות הממושכות מחייבות משפחה (ובעיקר ילדים) שמוכנים לגלות סבלנות. במקרה שלנו, הבנות (15,11) גילו מספיק סבלנות ובגרות ובכל זאת צריך להיערך מראש – ספרים, סרטים, משחקי קלפים, ציורים וכדומה.

אנחנו בחרנו לטייל במרץ. השיקול המכריע נבע בכלל מחלק אחר בטיול שאותו חייבים לעשות עד מרץ לכל המאוחר (לפני ארה"ב "קפצנו" לקנדה, לחזות בזוהר הקוטב הצפוני – חוויה מדהימה בפני עצמה, סיפור בפני עצמו). בדיעבד התברר לנו שמרץ מועד מצוין לטייל באזור, אך זה כמובן גם תלוי במעט מזל – מזג אוויר מתאים.
היתרונות בטיול במרץ הם:
• מזג אוויר נוח (במרבית המקומות בהם היינו הטמפ' בלילה היתה 10-15 מעלות וביום 20-25 מעלות)
 צפיפות נמוכה יחסית בחניונים ואתרים (וזאת למרות שהיינו במהלך חופשת הפסחא)
 עלויות נמוכות יותר בחלק מהמקומות (עדיין לא העונה החמה).
עם זאת כאמור עם קצת פחות מזל היינו עלולים ליפול על מזג אוויר ידידותי פחות (לנו היו רק יום או יומיים גשומים וגם זה לא נורא) וצריך לציין שחלק מהמקומות (מסלולים מסוימים בקניון ברייס למשל, הפלגה באגם פאוול ועוד) היו עדיין סגורים.

נקודה חשובה - כשהטמפרטורה גבולית נדרשת הכנה של הרכב לקיפאון Winterizing. לשמחתנו קיבלנו רכב עם מים ונאמר לנו שרק במקרה בו נגיע למקום בו הטמפ' יורדת מתחת ל-2-3 מעלות עלינו לוודא (באחד המוסכים) טיפול ברכב (מרוקנים את המים ומכינים הצנרת כנגד קפיאה). אנחנו הקפדנו שלא להיקלע למצבים כאלו (שהיה גבולי העדפנו לישון מעט רחוק יותר, במקום חם יותר) אך ייתכן שבשנה קרה יותר הסיפור היה מתנהל אחרת...

ואם כבר הזכרנו את הקראוון, אז הרכב עצמו היה מצוין. אנו לקחנו דגם לחמישה אנשים (E23) והוא הספיק לכל צרכינו. צריך לציין שביחס לאירופה, המוטורהום היה מרווח יותר – שתי מיטות זוגיות (אחת מעל הקבינה של הנהג, אחת באחורי הרכב), מקרר גדול יחסית, מטבח סופר מאובזר (מיקרו, תנור, כיריים ועוד) ואפילו טלוויזיה ו-DVD (לא פתחנו אפילו פעם אחת...). הרכב היה מצוין! הנקודות היחידות לרעתו (והן זניחות): גלאי העשן רגישים מדי ומצפצפים בכל טיגון (צריך ללמוד איפה מנתקים ההתרעה), בגג יש פתחים ללא וילון (מה שמחייב השכמה מוקדמת יחסית עם השמש...) ו(לנו לפחות) המים השחורים תמיד הראו שהם יותר מחצי מלאים...אגב מים שחורים, השיטה נוחה יותר מבאירופה, אין מיכלים לסחוב. שמגיעים לחניון (בהנחה שהזמנתם full hook-up, כלומר חשמל, מים וביוב) ניתן לחבר צינור ביוב (קיים ברכב) ולרוקן את המיכלים. בתמונה ניתן לראות את הקראוון וחדי העין יכולים להבחין בצינור המים המחובר ובצינור הביוב.

אגב במושגים של ארה"ב זה רכב קטן...ראינו שם רכבים מדהימים, בגודל אוטובוס ואף יותר, חלקם גוררים אחריהם רכב קטן/אופנועים/סירה וכמובן אופניים. למי ששואל למה רכב קטן, זה מאוד לא נוח לסייר בתוך הערים עם המוטורהום, גם בגודל בו אנחנו השתמשנו. בחלק מהערים יש גם איסור כניסה לאזורים מסוימים עם רכב גדול. הפתרון הוא לגרור איתכם רכב קטן ולהשתמש בו בתוך ערים. אנחנו לא הלכנו כל כך רחוק, אבל בכל זאת בלוס אנגלס החלטנו להשכיר רכב (נספר בהמשך).

המסלול בפירוט
כאמור לוקח כיום וחצי עד יומיים להגיע למערב ארה"ב. אנחנו ביצענו "קפיצה קטנה" למרכז קנדה, לחוות את זוהר הקוטב הצפוני. היה מדהים!!! לאחר מספר ימים שם "קפצנו חזרה" לסאן פרנסיסקו ולמחרת קיבלנו את הרכב. השירות היה אדיב ומקצועי, ותוך שעתיים יצאנו אחרי קבלת הרכב וסידורו...

הערת אגב: אם רוצים להאריך עוד יותר את משך הטיול, ניתן בעיר ההתחלה (במקרה שלנו סן פרנסיסקו) ו/או הסיום (במקרה שלנו לאס ווגס) ללון במלון ואת ימי ההשכרה לנצל למסלול ארוך יותר. לנו זה לא היה רלוונטי, למרות שבפועל בשתי ערים אלו, כמו גם בלוס אנג'לס, הקראוון אינו יעיל כלל. הוא חונה בחניון ובתוך העיר נסענו באמצעים אחרים.

את היומיים הראשונים לאחר קבלת הקראוון בילינו כאמור בסן פרנסיסקו. חנינו בחניון (בינוני ביותר) מחוץ לעיר והגענו אל העיר במעבורת (חוויה מדהימה ביום הראשון). ביקרנו בכל האתרים המומלצים: לאורך הרציפים מרציף 1 עד הטיילת ברציפים 39-47, ברובע האיטלקי והסיני (שם תפס אותנו הגשם), ב"יוניין-סקוור", ובחשמלית. כמובן ביקרנו את גשר שער הזהב – בפעם הראשונה במזג אוויר סגרירי, ולשמחתנו התעקשנו להגיע שוב. בהחלט מומלץ בדרך דרומה מסן פרנסיסקו לעבור דרכו – לטיול וארוחת בוקר במזג אוויר מדהים.
המשכנו דרומה למונטריי (אקווריום עולם הים מדהים, הטיילת נחמדה, צריך לחנות בחניון מרוחק מעט וללכת כק"מ ברגל) ולביג סר, שם ישנו באותו לילה. זהו חניון מדהים, בחיק הטבע בלב עצי "רדווד" הגבוהים בעולם. אנחנו החלטנו לעשות את כביש מספר 1 ביום אחד בלבד, לכן לא הספקנו להנות מספיק מהחניון והנחל בו הוא נמצא. מי שיכול – מומלץ...

למחרת יצאנו דרומה לאורך כביש 1. מדובר בנסיעה לא קלה (משהו כמו כביש בית אורן עתלית שנמשך לאורך 180-200 ק"מ...) שמחייבת ריכוז רב, לבטח עם רכב גדול. אבל זו היא חוויה מדהימה של נופים – ים, סלעים, מצוקים, ערפילי בוקר ושקיעה מדהימה בערב, ואפילו פילי ים ששוכבים בשמש לאורך החוף באין מפריע. באותו היום, כדי לחלץ מעט עצמות (מרבית היום היה נסיעה עם עצירות קצרות לאורך החוף) ביקרנו בעיירה סולוונג – עיירה דנית באמצע ארה"ב – נחמד. בלילה (בכלל, ברוב הטיול הגענו לחניונים בערב המאוחר ואפילו לילה מוקדם – תוצאה של המרחקים הגדולים) הגענו ללוס אנג'לס. בילינו שלושה לילות בחניון בלונג-ביץ', בקרבת הים. בסה"כ החניון היה נחמד ונקי עם שירותי אירוח מצוינים (כולל בריכה וג'קוזי). העיר עצמה היתה פחות כיפית – מי שיכול שיוותר. אנחנו בילינו יום אחד בקניונים (של קניות...בכל זאת ילדה בת 15), בהוליווד (לא זוהר בכלל, להפך), בוורלי הילס (סביון, לא יותר) ומרינה דל ריי (בסדר...) ויום שני בדיסנילנד (בכל זאת ילדה בת 11). מה שכן, במרבית הערים התבססנו על תחבורה ציבורית ובלוס אנג'לס היא "על הפנים". עובדה זאת בשילוב המרחקים האדירים בעיר זו הביאה אותנו לשכור רכב קטן...הפרסום מבטיח 25$ ליום (שזה פחות מעלות אוטובוסים) אבל באופן פלאי הרכבים בעלות זו תמיד לא זמינים...אז שכרנו את טויוטה ב-45$ ליום. מבחינת נוחות (למול נהיגה ברכב הגדול בעיר הצפופה) זה עדיף, כלכלית לא התעמקנו...אבל אם בכוונתכם לעשות זאת, הלקח שלנו הוא להזמין מראש. אנחנו הגענו בסופ"ש והתקשינו למצוא רכב פנוי.

אחרי ש"נפטרנו" מלוס אנג'לס המשכנו בנסיעה קצרה לסאן דייגו והגענו לעולם אחר. ישנו בחניון מדהים (Golden Shore) על חוף הים, עם גישה לים, בריכה, מגרשי משחקים וצמידות לפארק עירוני מקסים (לריצה ופיקניק). גם האנשים בעיר הזו כל כך נחמדים ואדיבים – תוך כמה שעות שכחנו את לוס אנג'לס... בסאן דייגו בילינו בעיר הישנה (עתיקה זה קצת מוגזם, כולה 150 שנה...) שזה בעצם מוזיאון גדול בסגנון עיירה מלפני כ-150 שנה. בהחלט נחמד, לטייל, לקנות מזכרות ולאכול (תיזהרו מהאוכל המקסיקני...). למחרת סיירנו בפארק בלאבואה ובמוזיאונים בו – חביב, לא יותר מזה. מוזיאונים קטנים יחסית, אבל מקבץ אדיר (15) במרחק של מאות מטרים. אנחנו היינו במוזיאון החלל ומוזיאון הצילום וכן בגן היפני. אגב, בימי שלישי (כך תזמנו את הביקור) חלק מהמוזיאונים הם בחינם. נשמע נחמד, אבל גילינו שיש "קאץ" – זה רק בהצגת תעודת תושב סאן דייגו. לנו זה גם עלה כסף וגם הגדיל את הצפיפות... בין לבין חגגנו את ליל הסדר בבית חב"ד בלונג-ביץ', חוויה בפני עצמה.

עד כאן השלמנו למעשה 8 ימים של טיול, מחצית (2 וחצי סן פרנסיסקו, חצי במונטריי, יום בכביש 1, יומיים לוס אנגלס ויומיים סאן דייגו). וזה גם היה המהפך של הטיול – עזבנו את קליפורניה החופית, ונסענו צפון מזרחה אל הקניונים המדהימים של אריזונה ויוטה. יותר מזה, עד כה נסענו כ-600 מייל בלבד, כלומר מרבית הנסיעה תהיה בימים הבאים, ובפרט ביום הקרוב. נסענו כ-250 ק"מ לאזור פאלם ספרינגס. התכנון היה לבקר בפארק ג'ושוע-טרי (עצי יהושוע) ואח"כ לחזור לפאלם ספרינגס לרכבל ולשינת לילה. בפועל בילינו זמן רב בפארק ג'ושוע (בעיקר בטיפוס על בולדרים וסיור במסלולים, מומלץ מאוד, טיפוס הרים בכיף) ובשעות אחה"צ החלטנו לוותר על פאלם ספרינגס ולסגור טווח מזרחה לגרנד קניון (שעד אליו נדרשו עוד 600 ק"מ נסיעה...). בדיעבד הרעיון הצליח, אבל עברו עלינו כמה שעות מלחיצות, שחצינו בשעות הערב את מדבר מוהבי ולא ראינו תחנת דלק בסביבה. לאחר כמה שעות נסיעה מצאנו תחנת דלק (כמו בשיר, בכביש מדברי באמצע שום מקום...) וגם חניון לילה בקרבת העיר נידלס. בדיעבד אנחנו יכולים להגיד שעדיף היה להמשיך עוד קצת, לאזור אגם האואוסו (לחפש בתוכנת הניווט את "גשר לונדון", ממש כך), שם החניונים הרבה יותר יפים. אנחנו ישנו לילה בנידלס (חניון ממש סתם) והגענו לאגם רק למחרת – ליום של כיף.

זו ממש אילת – אגם ענקי (מלאכותי) באמצע המדבר, ניתן להשכיר סירות (לא זול, כיף אדיר). בזמן שאנו היינו שם האזור היה מלא סטודנטים בחופשת סמסטר, בקיצור כיף... אגב האגם הוא ב"קליזונה" – הגבול בין קליפורניה לאריזונה. באריזונה אגב הקליטה של הסלולר (כולל הסים באייפד לטובת ניווט) קולט ממש גרוע (מדבר...). דורש הערכות. אחה"צ המשכנו בדרך לגרנד קניון (מאחר שהרווחנו מרחק אתמול, נותרו לנו כ 250 ק"מ). החלטנו לא לישון בקניון עצמו (כי שם עוד יותר קר, ומתחת לאפס) אלא בעיירה ויליאמס, בחניון תחנת הרכבת (יוצאת כל בוקר רכבת לגרנד קניון, לסיור וחזרה לחניון). החניון היה נחמד ביותר והנוף מדהים. בבוקר המשכנו אל הגרנד קניון ודווקא שם קצת התאכזבנו. אין ספק, הקניון מדהים, אך כל ההפקה סביבו – עיר של מבקרים, הסעות, קוי אוטובוס, כל זה פוגם משהו בחוויה. אולי אם היינו מוכנים יותר ללוגיסטיקה, היינו נהנים יותר. בכל מקרה, אי אפשר לפספס...
נתון חשוב נוסף, בסוף הביקר הגרנד קניון תכננו לנסוע לעיר פייג' דרך קניון הפרסה. במקרה התברר לנו שכביש 89 חסום עקב קריסת קטע בכביש. הדבר חייב אותנו לעשות הקפה לא מתוכננת של עוד 200 ק"מ (סה"כ 400 ק"מ) ולהגיע לחניון הבא שוב מאוחר בלילה.

החניון היה בסמוך לאגם פאוול, מקום שאסור להפסיד, אבל אם אתם מגיעים בחושך – תגיעו מוכנים. לא היה כלל שילוט או תאורה, ממש גיששנו אחר החניון ואחר החניה שלנו. למחרת בבוקר (היום ה-12 אם איבדתם את הספירה) היה אחד המדהימים והמעולים, ובכלל התחלה של סדרת ימי נופים עוצרי נשימה. ביום זה סיירנו באגם עצמו (עדיין לא היה שייט, אבל האגם מדהים וסכר גלן מרשים), בקניון האנטילופ שבשמורת הנבאחו (אחת הברייסחוויות המדהימות ביותר. בשום אופן לא לפספס. סיור של שעה בתוך נקיק סלע אבן חול) ובקניון הפרסה. כל אחד מן האתרים הללו הוא פנינת נוף וטיול מדהים...

לאחר יום נפלא זה המשכנו לברייס ועברנו את "הגבול" ליוטה. חניון רובי בו ישנו, מצוין ביותר, שירותי נלווים טובים בתוך יער מקסים (צריך לוודא שפתוח – במקרה שלנו הוא נפתח רק יום לפני שאנו הגענו. צריך גם לשים לב לטמפרטורה, זה מקום קר) ולפארק ציון (חניון ציון נחמד ביותר, בתוך הקניון). הנסיעה לברייס והחזרה מברייס לציון כוללת נסיעה בנופים פתוחים מרהיבים, עיירות קטנות (ונטושות משהו) ואת הקניון האדום. צריך גם לשים לב שבתוך קניון ציון יש לנסוע במנהרה בגובה נמוך (מקסימום כניסה 13 פיט, בדיוק גובה הרכב שלנו) וזה מחייב תיאום (חוסמים את הנסיעה במנהרה) וגם מוגבל בשעות (במרץ זה היה עד השעה 7 בערב). בכל מקרה, ברייס וציון הם אתרים ידועים ומרהיבים ביופיים, בשניהם ניתן לשלב הליכה במסלולים קצרים ונוחים (או אתגריים יותר) ונסיעה ברכב.

סיימנו את הטיול בלאס ווגאס (נוואדה...אגב יש הבדלי שעות בחלק מן המקומות. למשל בשמורת הנבאחו באריזונה וגם בקניונים ביוטה, יש שעון קיץ או "שעון הרים"), עליה לא צריך להרחיב את הדיבור מדי (למרות שעבורנו היא היתה "יותר מדי" אחרי שבוע במדבר). החזרנו את הרכב (בצער רב) וטסנו חזרה. אגב, בלאס ווגאס חנינו בחניון KOA, שצמוד למלון סירקוס ובעיקר נמצא ממש על "הסטריפ". חוסך הליכה ומוניות כדי לצאת לעיר.

בכלל, אם בוחנים את החניונים בהם לנו, אז כולם היו יעילים ונוחים מאוד, החניונים בערים היו חסרי נוי בכלל (פשוט חניון תחום בגדר, הטובים ביותר מהם היו סאן דייגו ולוס אנג'לס) ולעומת זאת החניונים בטבע (ביג סור, ויליאמס, ברייס, ציון) היו פשוט חוויה מעולם אחר. נוף, נחלים, שלווה. אם הדבר ניתן מבחינת זמנים, עדיף להישאר בהם יותר מלילה אחד. לסיכום, היה מעולה, מתי נוסעים שוב. ומילה טובה למוטורהום, השירות היה מקצועי ומצוין.

קבלו הצעה