אמריקה

חודש במערב ארה"ב, "הדרך המושלמת לטיול ובודאי עם ילדים" / משפחת וויטבון


הרכב: זוג הורים ושלושה ילדים
מספר ימי הטיול: חודש
מאי 2007
התחלה וסיום בלוס אנג'לס

17.05
לקראת הצהרים הגענו לסוכנות טיולים אשר מארגנת שייט לאורך נהר הקולורדו. הצטרפנו לקבוצה והתחלנו בנסיעה לעבר הנהר שהייתה חוויה בפני עצמה: נהגת האוטובוס היתה אינדיאנית משבט הנבאחו שלימדה אותנו מספר מילים בשפת השבט במהלך הנסיעה. הירידה לפני הנהר מתבצעת דרך מנהרה בסלע שנבנתה לצורך בניית הסכר ומשמשת את עובדיו עד היום. מסתבר שהמנהרה הזו נחשבת למטרה אסטרטגית מבחינת האמריקנים ולכן, לפני הכניסה אליה היינו צריכים למסור את כל רכושנו (פרט לבגדים שעל גופנו והדרכונים) לרכב נפרד. אורכה של המנהרה הוא כ-3 ק"מ ובדרך קיבלנו הסבר מפורט מנהגת האוטובוס לגבי אופן בנייתה. כשיצאנו מן האוטובוס נאלצנו כולנו לחבוש קסדות פלסטיק ירוקות לצורך הליכה של 50 מטר עד לסירה וזאת בגלל החשש שאנשים שעוברים בגשר שנמצא גבוה מעלינו יזרקו למטה אבנים ומטבעות. בסוף המסע המפרך הזה הגענו סוף כל סוף לסירה ויחד איתנו זוג צרפתי רביעייה הונגרית, משפחה בת 5 ילדים ממינסוטה ועוד שני זוגות אמריקנים. המדריכה החביבה השיטה אותנו לאורך הנהר ומימיו הקפואים והדריכה את הדמיון שלנו כדי שנוכל לראות כל מיני צורות בצוקים. השתייה על הסירה הייתה בחינם, כך שניב ורועי סיימו כל אחד לפחות 5 פחיות קולה – התוצאה הייתה עצירת חירום של הסירה על אחת הגדות בעוד כולנו צופים עליהם מטילים את מימיהם במשך דקות ארוכות. את הדרך חזרה עשינו באוטובוס שהתחמם יותר מדי בעלייה והיינו צריכים לחכות שעה עד שיגיע אוטובוס חליפי. את הלילה בילינו בקמפינג ממש על חולות החוף של אגם פאוול ללא כל חבורים למים ולחשמל.

18.05
את הבוקר העברנו בשחייה קפואה באגם ובבניית ארמונות בחול. בצהרים, כשכבר היה חם מדי רצינו לנסוע אבל הקרוואן לא התניע. יובל ביקש מהבחורות שבקרוואן השכן עזרה, הן הביאו כבלים והתניעו. כשעצרנו לאחר מכן למלא דלק, שוב לא הצלחנו להתניע ונאלצנו לבקש כבלים ומשם נסענו נסיעה ארוכה עד לברייס קניון ביוטה, הגענו לקמפינג בכניסה לפארק (Ruby's Inn) ומשם כבר לא הצלחנו להזיז את הקרוואן.

19.05 - יום שבת
למזלנו, מעבר לכביש היה מוסך לקרוואנים שאחרי משא ומתן עם חברת ההשכרה של הקרוואנים קיבל אישור להחליף לנו משאבת דלק ומצבר, אבל המשאבה תגיע רק לאחר סוף השבוע עוד 3 ימים. נאלצנו לשכור רכב קטן ולטייל איתו עד לתיקון. נכנסנו לתוך הפארק, צפינו על עמודי החול ירדנו בשביל היורד ביניהם (מה-Sunrise Point) ועלינו חזרה בשביל התלול (לעבר ה-Sunset Point). וחזרנו לקרוואן שלנו שהפך לבית עם גלגלים שלא נוסעים.

20.05 - יום ראשון
לאחר נסיעה של שלוש שעות בכביש יפיפה דרך העיירה סיידר סיטי הגענו ל-Zion Park. נסענו בשטל עד לקצה הפרק וטיילנו לאורך הנהר כאשר קירות הקניון הולכים ומתקרבים זה אל זה. בפעם הראשונה בטיול הזה פגשנו דוברי עברית (או כמו שרועי אמר: "אימא, הנה אנשים שמדברים בשפה שלנו"). בניגוד לתוכניות שלנו להמשיך מכאן מערבה לעבר לאס-וגאס, נאלצנו לחזור לברייס קניון לקרוואן שלנו.

21.05 - יום שני
עם שחר (09:30) התעוררנו לקול דפיקותיו של המוסכניק בדלת, שהודיע כי החלקים החסרים בדרך, וצריך לגרור את הרכב למוסך. עמדנו בזמנים שהקציב הבחור (15 דקות) הרכב נגרר ובינתיים הלכנו לבריכה. בצהריים אכן תוקן הרכב ויצאנו לדרך לעבר ה-Zion Park. בכניסה לפארק, ישנה מנהרה שנמוכה מדי עבור הקרוואן שלנו. לכן, היו צריכים לעצור את התנועה שמולנו כדי שנוכל לעבור במרכז המנהרה (כי שם התקרה יותר גבוהה). התמקמנו בקמפינג שסמוך לפארק והלכנו לישון.

22.05 - יום שלישי
בבוקר יצאנו למסלול טיול נוסף בפארק (אמרלד פולס) עשר עובר תחת מפל. חזרנו לקרוואן והתחלנו בנסיעה ארוכה של 170 מייל לעבר לאס ווגאס שכמעט לכל אורכה הילדים ישנו. הגענו לקמפינג ענקי כמו כל דבר בלאס ווגאס (700 קראוונים) מדרום לסטריפ של המלונות ויצאנו "לקרוע" את העיר: אכלנו ארוחת ערב במקדולנד שבמלון לוקסור (מלון בצורת פירמידה וספינקס בכניסה), נסענו ב-Monotrain בין בתי המלון מנדלה ביי, אקסליבר ו-MGM שם, סוף כל סוף קנינו לניב ולרועי חולצות בחנות שהייתה למעשה ג'ונגל עם נחשים יורדים מן העצים, נמרים, תנינים ועוד ועוד. עייפים מאוד ומרוצים חזרנו במונית לקרוואן והלכנו לישון בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, רחוקים מהטבע וקרובים לכל מה שמזויף צעקני ומנוגד כל כך לטבע.

23.05 - יום רביעי - לאס וגאס
את הבוקר פתחנו בניסיון של הילדים להגיע שוב לבריכה שבקמפינג, שאכן נראתה מפתה, אך לאחר שכנוע קטן הוחלט בכל זאת לנסות את מותרות החיים בווגאס. יצאנו - הפעם רכובים על הקרוואן, לעבר מרכז העיר, ושמנו פעמינו לעבר מלון סירקוס סירקוס, אשר נחשב, למקום בילוי מועדף על הילדים בווגאס, ומיד הבנו גם למה. קניה של כרטיס יומי מעניקה לך אפשרות ליום שלם רצוף ברכבות הרים, קפיצות, נפילות, סיבובים ושאר אמצעים לערבוב הבטן ובדיקת הסיבולת. כמובן שבתשלום נוסף ניתן גם לירות,לזרוק ולזכות בבובות פרווה, שכבר התחלנו לריב מה יהיה בסופם לפני שנטוס לדרום אמריקה. בין מתקן למתקן הספקנו גם לראות הופעת לוליינים ולחצות אולמות מהמרים, בו גל קיבלה הסבר מעמיק על רזי המשחקים, שזיכה אותנו בפרצוף זועף של שומר מקומי. בסופו של יום, עמוסים בחוויות ובדובים, ברווז ופילים, ובנעלי מטיילים אמיתיות שניב ורועי קיבלו חזרנו עייפים ומלאי חוויות ונפלנו למיטות.

24.05 - יום חמישי
יום נוסף של חיים "קשים" בווגאס יוצא לדרך, המטרה היום היא להספיק לראות מספר הופעות ולטעום קצת מהטעם המתוק-מתוק מדי, של העיר הכל כך לא אמיתית הזאת. נסענו למלון ריו שם החננו את הקרוואן, ובמונית נסענו למלון סיזאר פאלאס. המלון בנוי בסגנון רומאי, ובתוכו רחוב ארוך, מקורה בתיקרה שמצוירים בה שמיים תכולים משובצים בעננים, אשר מעניקים למקום הרגשת שעת בין ערביים. בקצוות הרחוב מזרקות עם מופעים של מים ואש וגיבורים עתיקים של אטלנטיס האבודה, אקוואריום הכולל 500 דגים, שערכנו סיור לראות כיצד הוא מתוחזק, ואין ספור חנויות מעצבים מעוצבות, בצפיפות שאפילו המקור ברומא לא עומד בה, בקיצור - לא להאמין. משם למלונות נוספים, כל אחד וסיגנונו: אחד ונציה, אחד אי המטמון (שם ראינו הופעה נוספת שהייתה ברמה של הכנות לפסטיגל). ראינו מופע מזרקות ענק ומרשים ואת היום סגרנו שוב במלון ריו המדהים גם הוא, אשר מתקיים בו מיני קרנבל, חלקו על במה וחלקו מעופף מעל ראשי המהמרים בתוך קרונות צבעוניות. בסיום הקרנבל המעופף הזה זכינו לתפוס גם שרשראות שזרקו הרקדניות לקהל וזאת בכדי שיהיה על מה עוד לריב - שלא ניקח איתנו לדרום אמריקה. לאחר שמצאנו איפה החנינו את הקרוואן - וזו לא הייתה משימה קלה בשעת עייפות זו, חזרנו לקמפינג. מה נאמר, לאס ווגאס - אין דבר כזה...!

25.05 יום שישי - בדרך מלאס ווגאס ליוסמיטי
השכמנו קום וכל זאת בכדי להגיע סוף כל סוף לבריכה המפתה עד מאוד. ערכנו קניות אוכל (לשנים הבאות!!!), בעוד יובל ישן ברכב וצובר כוחות לקראת הנסיעה הארוכה המצפה לנו היום. יצאנו לדרך בכיוון כללי יוסימיטי פארק הממוקם כ-550 מייל מווגאס. חצינו את המדבר וחצינו ו...חצינו ולאחר 5 שעות נסיעה שמתוכם ישנו ניב ורועי כ-4 שעות וגל "רק" 3 שעות, הגענו לאגם איזאבלה, שממוקם לא רע בכלל בין ההרים. עשינו ארוחת ערב "על האש", שמתגלה כארוחה המועדפת על ניב, הספקנו לכתוב במחשב ולשחק, ויחסית ליום שהיה צריך להיות סתם קיצור דרך ליוסימיטי, היה לגמרי לא רע.

26.05 יום שבת
חיפשנו מקום ליד האגם היפה, המקום היה הומה אנשים, כולם מצוידים בסירות, אופנועי ים, חקות ושאר ציוד לנופשי אגמים מקצועיים. המים היו קפואים, ומהר מאוד נשברנו מה"כינרת למתקדמים" והמשכנו בכיוון כללי יוסימיטי, עבור דרך סוקויה פארק. חצינו שרשרת הרים, ומצאנו את עצמנו כמעט לבד בכביש יפה אך מתפתל שמאלה ימינה בתדירות של כל 20 מטר, וזאת לאורך של כ-30 מייל. הפיתולים גרמו לנסיעה איטית למדי ועיקוב של כשעה. עצרנו לאכול ב-JACK iN A BOX בעיירה בשם דלנו, עיירה שהיתה הכנה לדרום אמריקה, בגלל ריבוי דוברי הספרדית שבה. כיוון שמצאנו אינטרנט אלחוטי העברנו במקום שעה נוספת ועיקוב זה גרם שלא נגיע כבר לסקויה היום. מצאנו במזל קמפינג נחמד (אף הוא לדוברי ספרדית בלבד) והעברנו ערב שקט במשחקים וכמובן באוכל.

27.05 יום ראשון
התעוררנו בקמפינג חביב מאוד ליד נחל וביינות לעצים, שלא הספקנו ליהנות ממנו מדי, בגלל ריבוי המבקרים עקב החג, ולכן לאחר שחיית בוקר בבריכה יצאנו לדרך לכוון הסקויה פארק. הדרך שהייתה מומלצת לא לנסיעה לרכבים באורך שלנו, הייתה יפה מאוד ומפותלת. בכלל הדרכים בפארקים בארה"ב מפותלות בצורה שלא תיאמן, כנראה בכדי לשמור על תווי השטח. מצאנו את עצמנו מתפתלים בקושי את הפיתולים הרבים, ובסוף הגענו לסקויה פארק. ערכנו טיול רגלי בין עצי הענק, הצטלמנו פה, הצטלמנו שם -באמת מרשים למדי. הבעיה העיקרית של כל הפארקים בארה"ב, שכל המקומות היפים, סלולים, משולטים, בעלי מרכז מבקרים, חנות מזכרות ומסעדה, כך שמהטבע היפה באמת, נשאר טעם של החמצה. המשכנו בנסיעה לעבר היוסמיטי פארק ושוב התפתלנו כמה עשרות מיילים וירדנו מגובה של כ-10000 פיט, לגובה 0, במהירות די גדולה. את היום סיימנו לא רחוק מהעיר הקטנה (500000 תושבים) פרזנו, ליד אגם יפהפה, מילרטון שמו. האמריקאים רותמים את הטבע לצרכיהם, וכך על כל נהר יש סכר ונוצרים אגמים מרשימים מאוד, במקומות שלא מצפים בהם לאגמים כאילו. כמובן שסביב הנהר קמפינגים ורמפות להורדת סירות ובתקופה של חג, המקום הומה תיירות מקומית. בישלנו לנו ארוחת ערב, שיחקנו קצת והלכנו לישון.

28.05 יום שני
נסענו יחסית מוקדם בבוקר בכדי להגיע ליוסימיטי פארק מוקדם, אך מכיוון שנתקלנו באינטרנט אלחוטי בעיירה הסמוכה ליוסימיטי, עצרנו וגלשנו, גם באינטרנט וגם קצת בזמן. לאחר שנכנסנו לפארק, גילינו שכרגיל בכל הפארקים הגדולים, מרגע שנכנסים ועד שמגיעים למקם הטיול יש עוד הרבה זמן, מצאנו עצמנו נוסעים ונוסעים עוד כשעה וחצי בין גדודים של מטיילים, פקקי תנועה, אוטובוסים של המקום שמעבירים אנשים מפו לשם וגם טבע יפה – אם מצליחים לראות אותו. הלכנו בשביל מסומן, סלול ומשובץ מוזיאון, חנות מזכרות ומזנון וראינו את המפל החמישי בגודלו בעולם. כנראה שביום אחר היינו מתרשמים קצת יותר, אך כמות האנשים והמיסחור הוציאו קצת את הטעם הטוב שנותר בפינו. הגענו לקמפינג נחמד במרכז הפארק, ראינו את שלטי האזהרה המרובים נגד דובים שחורים, שהסטטיסטיקה המקומית מספרת, כי תקריות אם דובים מתרחשות בקמפינג זה "רק" כל יומיים וחצי. הילדים ואמא הדליקו מדורה נגד דובים ואבא בישל ארוחת ערב. בחור שיכור שישן לידנו הלחיץ אותנו קצת, הוא השאיר את המדורה שלו דלוקה, ואת הארון מתכת, אשר בו מאחסנים את האוכל בכדי שהדובים לא יגיעו, השאיר פתוח. דביבון (רקון) הגיע לטעום אוכל מהארון הפתוח וזכה לאבן מיובל. בסופו של דבר כשכבר ראינו בדמיוננו את תקרית הדובים הדו יומית מתקיימת דוקא אצלנו, הלך יובל שפך מים על המדורה וסגר את דלתות הברזל של הארון הסורר – שקט ירד על הקרוואן בלילה שחור, בין עצים ודובים...

29.05 יום שלישי
יצאנו לטיול מיטיבי לכת, וטיפסנו לראות מפלים גדולים, טיפסנו וטיפסנו בנוף מדהים ולאחר טיפוס ארוך הגענו לפרשת דרכים בה ערכנו הצבעה - ענה פנינו מועדות. תוצאות ההצבעה הובילו להמשך הטיפוס וזאת למגינת ליבה של סמדר. בסופו של טיפוס ולאחר שהגענו למפל מרשים בשביל צר רטוב, שתהום בצידה - נשברה סמדר וירדנו למטה. יצאנו מהיוסימיטי והתחלנו בנסיעה לכיוון סן פרנסיסקו. הילדים ישנו וישנו, כך שהמשכו בנסיעה ובסוף הגענו לפרברי העיר. התברברנו קצת בחיפושינו אחר קמפינג, נגמר לנו הדלק והינו רעבים. לאחר שיפור מצב הבטן וטנק הדלק החלטנו שאם כבר הגענו לשעה מאוחרת ואין לנו מושג איפה יש קמפינג, אז ניסע כבר ונכנס לעיר. מצאנו קמפינג לחוף האוקיינוס, שזכה בתואר הקמפינג היקר מכולם, ונפלנו למיטות.

30.05 יום רביעי
עם אור ראשון (10 בבוקר) סמדר עשתה כביסה, שהייתה נחוצה כבר מאוד. יצאנו לטיול בגנים היפנים, הקטנים והיפים, טיילנו בתערוכת פרחים חביבה ובסוף החלטנו לנסוע ולחפש את מזלנו במציאת חניה לקרוואן שלנו באזור "פישרמן וורף" – הטיילת של העיר. למרבה המזל והצחוק חנינו ממש בחניון המרכזי של הטיילת, בחניון שבעצם אסור לחניית קרוואנים. שומר חביב איפשר לנו חנייה במחיר מופקע, וכך מצאנו את עצמנו מחנים את ה"בית" שלנו במקום המרכזי ביותר באזור. טיילנו באזור ואכלנו במסעדה איטלקית שצפתה על המפרץ, על כלא אלקטרז והכי חשוב על המוני אריות וכלבי ים, שיצאו להשתזף בשמש על הרציפים. יצאנו לטיול מצחיק בקרונות המופעלים על כבלים ועולים ויורדים בעליות הרבות בעיר. חזרנו בחשמלית "הביתה", ונסענו כשעה דרומה לעיר, לשינת לילה שוב לחוף האוקיינוס.

31.05 יום חמישי
לאחר כביסת בוקר יצאנו בכביש מספר 1, כיוון כללי לוס אנג'לס, מרחק כללי 400 מייל. תחנתנו הראשונה העיירה הציורית מונטריי. איתרנו את האקווריום הגדול והמרשים של העיר אשר מכיל המוני דגים ויונקים ימיים מכל סוג ומין. התצוגה מרשימה למדי, מלווה במוצגים אינטראקטיביים, סרטונים ומשחקי הדגמה שונים. כולנו התרשמנו למדי, ליטפנו חתולי ים, כוכבי ים ועוד שרצים שונים. מהון להון העברנו במקום כמה שעות נעימות כך שלשאר תכנוני היום לא נותר הרבה זמן. יצאנו שוב לכיוון דרום, והמשכנו שוב בכביש מספר 1 היפהפה בחיפוש אחר מקום ללון בו. מצאנו לנו קמפינג חביב ודי פרטי על גדת נחל. ניסינו ללא הצלחה יתרה להדליק מדורה, אך העצים הרטובים לעגו לנו, נשברנו ולאחר שאכלנו אבטיח ליד מדורה כבויה בקור מקפיא עצמות, נכנסנו לקרוואן להפשיר עם כוס משקה חם, כתבנו גלויות... והופה חרופה.

01.06 יום שבת
את היום האחרון בארה"ב פתחנו בסידור הקרוואן לקראת החזרתו לחברת ההשכרה. ההחזרה היתה מהירה מהצפוי, וצ'יק צ'ק מצאנו את עצמנו במכונית ששכרנו ליום אחד, משוטטים ברחובותיה העמוסים של לוס אנג'לס. הספקנו להיות במוזיאון ספר השיאים של גינס, שהיה מיושן וקיים הרבה פחות ממה שציפינו, דרכנו על כוכבים בשדרת הוליווד והגענו למוזיאון "האמן בזה או לא", מיושן אף הוא אך מצאנו בו עניין והעברנו מקום עוד כשעה. נסענו לחוף לטיול בטיילת של סנטה מוניקה ומשם לארוחת הערב האחרונה בארה"ב.

זה הזמן להצדיע לקרוואן שמילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, מבחינתנו אין ספק שאופן הטיול בקרוואן היינו הדרך המושלמת לטיול ובוודאי עם ילדים. הנוחות, הזמינות, העובדה שאתה בבית מוכר ונוח כל הזמן, היכולת לבשל, להתקלח, ללכת לשירותים, וחוסר הצורך באריזה יום יומית, כל אלה ועוד, חוברים לקמפינגים החביבים הפזורים בהמוניהם בארה"ב ונותנים ערך מוסף לכל הטיול.

יובל, סמדר, גל, ניב ורועי ויטבון

קבלו הצעה