אמריקה

הטיול שלנו למערב ארה"ב / משפחת ניר


הרכב: זוג הורים ושלושה ילדים
אפריל 2017
התחלה וסיום בלוס אנג'לס

טיול בקרוואן מבחינתנו, הוא הטיול האולטימטיבי, למשפחה, השירותים והמקרר תמיד צמודים.
זהו הטיול הרביעי שלנו בפורמט הזה, ואין לנו ספק שלא האחרון. נכון לזמן הטיול המדובר יובל היתה בת 14, איל 11 ושירי 8, וזוג עמית והדס.

משפחה

החסרון העיקרי של הקרוואן הוא בכניסה לערים, אבל בארה"ב, בניגוד לאירופה, זה פחות בעייתי, מלכתחילה הכל בנוי להתאים לאקסטרה לארג'.
במהלך הטיולים שלנו, אני מוציאה כל כמה ימים עדכון בווטסאפ לכל המשפחה עם סיכום של איפה היינו ומה עשינו, עם מספר תמונות נבחרות. בחזרה בארץ אני אוספת את כל העדכונים הללו והתמונות ולהלן הבסיס לאלבום התמונות ולסיכום שתקראו. ככה לא נשכחים שמות המקומות, איפה היינו קודם וכמובן מה אכלנו.

אני כבר שהיתי בארה"ב במסגרת עבודתי, עמית יצא מהארץ עם הילדים ונפגשנו בלוס אנג'לס. שכרנו קרוואן, לקח בדיוק שעה מרגע ההשכרה ועד שעמית נכנס עם הגג בקורה נמוכה. עובד בחנייה של היוניברסל סטודיוס כיוון אותו ישר עד שנשמע הבום. זה היה מאוד מבאס, אבל יום שלם היה לפנינו ביוניברסל, אז החלטנו שזה לא יפריע לנו. והיה גם פלוס אחד, תמיד יכולנו לזהות את הקרוואן בקלות בכל מקום (היו קמפינגים שחנו לידינו חמישה ושישה קרוואנים זהים לשלנו  לחלוטין, אפילו קרה לנו שילד זר פשוט פתח את הדלת רץ פנימה, נבהל וברח).

אוכל בקרוואן

היינו יום שלם ביוניברסל, סיימנו מותשים ומרוששים. יצאנו מזרחה, מאוחר, בלי שהצטיידנו, הילדים נרדמו והמשכנו עד Acton שזה שום מקום, אז גם לא היה איפה להצטייד והלכנו לישון בלי ארוחת ערב. מזל שלילדים עוד היו שאריות כיפלי בתיק. למחרת נתנו גז, ויוה לאס וגאס, הילדים בעיקר התעניינו בבריכה בקמפינג, קצת מראות נוצצים בסטריפ ויאללה. המשכנו מזרחה לסכר הובר, אחרי זה נסענו ל-Kingman עיירה שהזמן שכח על Route 66. נעשה פה את הלילה ונמשיך מחר לגרנד קניון. בקינגמן ראינו תערוכת נשק, אנשים חמושים כמו למליציה שבאים לראות תחמושת ושאר חידושים בתחום הנשק האישי. בכניסה עומד איש ופורק לכולם את הנשק שאתו באו מהבית. לישראלים הקונספט מאוד מוזר. ליד היתה תחרות רופינג (חבלול) של עגלים, לקהל חובב הנשק.

משאית

המשכנו על Route 66 ההיסטורי, דרך השמורה של שבט הוואלאפי. עצרנו ב-Grand Canyon Caverns שזה מערכת מערות עמוקה, הקשורה לגרנד קניון עצמו. מקום הזוי ולא מוכר, ובצדק. יורדים במעלית רעועה, ועושים סיור פרטי עם מדריך פרטי כי רק אנחנו היינו שם. במערה תנאי יובש מיוחדים שב גינם ממשלת ארה"ב הכינה את המקום כמקלט נשורת גרעינית אי אז בשנות ה-60. הציוד נשאר ומחכה כמות שהוא, ארגזים על ארגזים. משם התקדמנו לקמפינג ליד הגרנד קניון, נסיעה ברוחות עזות, מאבק לא קל, הקרוואן הגדול קצת הופך למפרש. הסחבק שחנה לידינו נתן לנו את כרטיס הכניסה לפארק שהיה תקף לעוד יום, עשה לנו את השבוע. בכלל האמריקאים מאוד חביבים ומחפשים את האינטראקציה עם הטיילים האחרים. הרוחות נרגעו קצת. יוצאים למצוק של הגרנד הקניון, עושים בוק שלם ומשם ממשיכים ליוטה.

דרך

נסענו דרך אזורי מחייה אינדיאנים שלא ברור ממה ואיך הם חיים בסוף העולם שמאלה. את הלילה עשינו בבלנדינג יוטה,  בקאמפ היה ווי פיי מעולה, וזה המדד של הילדים להצלחה! משם נסענו לפארק Arches, אולי אחד הפארקים היפים שיש. קשתות אבן חול אדומה על רקע הרים מושלגים. משם לנקודת תצפית מדהימה על הקולורדו, Dead Horse Point. את הלילה עשינו ב-Green River, ויי פיי לא משהו. את הסדר עשינו בקרוואן כולל מרק עם קיינדלך שהכנתי מאפס. הגדות הבאנו מהארץ, וכל השאר היה מאולתר. גולת הכותרת היתה האפיקומן, שלקח לילדים נצח למצוא, אפילו בחלל כל כך קטן. למחרת, נסענו ל-Diamond Fork Canyon, עשינו טיפוס רגלי של איזה 3 מייל, לאורך הקניון, בנוף מדהים, כדי להגיע למעיינות חמים מהיפים שיש. נדיר.

נהר

הנופים מתחלפים, ביומיים האחרונים עברנו ממדבר לשלג ועכשיו לאזור שנראה כמו שוויץ. יצאנו מהמעיינות החמים מאוחר, לא מתוכננים עם קאמפ. סיימנו בחנייה של הוואלמרט Richfield Utah. קצת בניחוח גופרית. אז אחרי שבילינו את הלילה בחניון של הוולמארט ובבוקר תרמנו לכלכלה המקומית, המשכנו לברייס קניון, עשינו את אחד ממסלולי ההליכה, חביב. ההחלטה היתה שנמשיך ליום רגוע, נמצא קמפ מוקדם, נעשה כביסה, כי הימים הקודמים היו אינטנסיביים. התחלנו בנסיעה לכיוון Zion. אז זה הזמן להסביר שאנחנו נוסעים עם תכנית כללית וזורמים, אין שום דבר מוזמן מראש, ואיכשהו אנחנו תמיד אומרים, נעצור פה? לא, נמשיך עוד קצת...

המשכנו לכיוון Zion כדי לגלות שאין מקום! מפוצץ. מצאנו את עצמנו נוסעים ונוסעים, הגענו לאיזה שום מקום בעשר בלילה, גמורים. למחרת, התלבטות אם ללכת ל-Zion בכל זאת בגלל העומס. לקחנו צ'אנס, ושמחנו שלא ויתרנו. הפארק ענק ולא הרגשנו את העומס בכלל. מ-Zion נסענו לכיוון לאס וגאס, עצרנו ביריד מקומי של עיירה בשם גלנדייל, בנבאדה, רודאו, מכירה פומבית של חזירים, הופעות, מתקני שעשועים והרבה סוכר. אי אפשר היה להוציא את הילדים, הגענו לקמפ אקראי באוברטון בחצות.

המשכנו לכיוון עמק המוות, בואך פארק סוקויה, בעמק המוות עמד על הכביש וחיכה לאוכל תן בודד. קויוט. הוא עמד מטר מהקרוואן ולא זז. כשפתחנו חלון הוא התקרב, כשסגרנו הוא הסתובב ללכת. אז נסענו לפארק סוקויה. כשראינו שלט שהדרך סגורה עוד 30 מייל החלטנו להתעלם, כי אנחנו בטח פונים לפני הסגירה. ואז לאט בדרך היו כל מיני אינדיקציות שגם מהן התעלמנו ועד שלא נעצרנו במחסום בשלג, לא נכנענו. לפחות היתה דרך יפה גם בהלוך וגם בחזור. עקפנו את כל השמורה מד רום, עלינו למרכז מבקרים, כדי לגלות שקרוואנים בגודל שלנו לא יכולים להיכנס, הכביש צר מדי. התנחמנו בגלידה.

מהסוקויה המשכנו ליוסמיטי, היה גשום מאוד, אבל עדיין יפה, השכרנו אופניים לרכיבה קטנה. הילדים סכמו שזה הפארק היפה מכולם. המשכנו ל-Patterson. למחרת התקיים בעיירה אירוע ארוחת בוקר, כל אנשי העיירה מתכנסים לאכול יחד פנקייק ובייקון, וכל ההכנסות נתרמות לסיוע לחיילים המשוחררים, שמחנו לקחת חלק. כל האירוע מאורגן בהתנדבות. ומשם ליום שמש מושלם בסן פרנסיסקו, מזח, כלבי ים ומרק צדפות. חנייה היתה קשה לאיתור, אבל בסוף מצאנו חניון שגם חיבר אותנו לחשמל באותו המחיר. בערב התחלנו להתגלגל לדרום. עצרנו לקצת קניות באאוטלט של גילרוי והמשכנו ל-HWY 1 בחלקים הפתוחים שלו, חלק מהגשרים התמוטטו בחורף שעבר.

נסענו ממונטריי לכרמל ואחר כך מורו ביי, הנופים עוצרי נשימה, כלבי ים, שחפים ודגים טריים. הרגע שהילדים חיכו לו הגיע: סיקספלגס, פארק שכולו רכבות הרים בכל צורה, זוית ועקלתון. זוועות מה שאנשים מ גדירים ככיף. למחרת התקיים פסיטבל קאובואים בעיירה ליד, נשארנו לקצת משחקי לאסו.

מריחים את הסוף, חוזרים לנקודת ההתחלה, לוס אנג'לס. מבלים יום בחוף, נפגשים עם משפחה. מתעוררים בבוקר ומגלים שאופסי, את הקרוואן צריך להחזיר בעוד כשעה ועוד לא ארזנו וניקנו. נותנים מבצע צבאי ומגיעים בזמן. עמוסים בחוויות וקניות עושים דרכנו לשדה"ת והביתה. עד הטיול הבא.

קבלו הצעה