הרכב: זוג מבוגרים
יוני 2005
התחלה בקלגרי וסיום בונקובר
הגענו לקלגרי ב-01.06 ובחרנו לגור במלון הנמצא סמוך לחברת הקרוואנים. בתאריך המיועד 02.06 התעוררנו לבוקר גשום וקריר נרגשים לקראת החווי
ה שמצפה לנו. התקשרנו לחברה ואחרי דקות ספורות הגיעה למלון ההסעה שאמורה להקפיץ אותנו לתחנה. נדהמנו לראות שכל הדרך מהמלון לתחנה הייתה רצופה ומלאה בחברות למכירה והשכרה של קרוואנים מכל הסוגים, הגדלים והמינים. עולם ומלואו שאינו מוכר לנו הישראלים.
בחברה קיבלו את פנינו בחמימות וידידות ומיד החלו בתהליך העברת הרכב לידינו. החתימו אותנו על התחייבויות והבטחות שונות ולאחר מכן הראו לנו את הכלה המיועדת: קרוואן יפהפה וחדיש ובעיקר מאובזר מאוד. האמת שבתחילה נרתענו מגודלו ואפילו נבהלנו. ניסינו להמיר אותו בקרוואן קטן יותר - אך לא נמצא אחד פנוי. בדיעבד טוב שכך כי אחרי ההלם הראשון וימי הנסיעה הראשונים מתרגלים לגודל ונהנים מיתרונותיו של רכב גדול. אחרי שורה של הסברים בעל פה, והדגמה מהירה בקרוואן עצמו הודיעו לנו - זהו אתם יכולים לצאת לדרך. רועדים ומבוהלים התנענו את הרכב - יותר נכון צבי, בעלי, ויצאנו לדרך!
חשוב לציין שנציגי חברת הקרוואנים הסתפקו בהסברים בעל פה. החברה אינה מספקת לשוכרים ספרי רכב. נאמר לנו שזוהי החלטה של הנהלת החברה. זוהי החלטה בעייתית ובלתי סבירה. לאורך כל הדרך פגשנו שוכרים של חברות מתחרות ולכולם היו ספרי רכב מפורטים ומפוארים. הקרוואן היה מצוייד בכלי מטבח, כלי אוכל וכן מצעים ומגבות.
התחנה הראשונה הייתה הסופרמרקט המקומי, אחרי שעה של התברברות מצאנו אותו והתמקמנו במגרש החניה אשר גם שימש אותנו כאתר תרגול, רברס, פניות וכו'. לאחר שהצטיידנו בכל טוב ומילאנו את אסמנו במזון לכמה ימים יצאנו לדרך. הגשם לא פסק לרדת וכשיצאנו מהעיר נוספה גם רוח חזקה. חיפשנו את כביש מספר 1 שחוצה את קנדה לרוחבה ובעצם ליווה אותנו לאורך כל הדרך עד ונקובר דרך הרי הרוקי'ס.
ביום הראשון לא נסענו מרחק גדול והחלטנו שלטירונים כמונו מספיק לנסוע 80 ק"מ. התמקמנו ב-Bow Valley Park Campground צפונית לקלגרי בדרך לעיר באנף. בקמפגראונד הזה התנחלנו ליומיים. מזג אויר גשום היווה תרוץ לא להמשיך בדרך ולהישאר במחנה. ממנו ניתן לצאת לטיולים רגליים נחמדים ביותר לאורך נהר הבאו השוצף. מהר מאוד הכרנו בעלי קרוואנים כמונו, קנדים ותיירים ולמדנו להכיר את ההווי האופייני למחנות קרוואנים שמרחוק נראים תמיד כמו מחנות של עובדי אלילים. על יד כל קרוואן מדורה ומסביבה מצטופפים חבר'ה לוגמים בירה ונוגסים נקניקיות או סתם מפטפטים. אחרי יומיים באיזור נחל באו המשכנו לכיוון העיר באנף שהיא אחת העיירות המרכזיות בהרי הרוקי'ס. בכניסה להרי הרוקי'ס נדרשנו לשלם דמי כניסה.
חנינו בקמפגגראונד Tunnel Mountain Campground באיזור הררי סמוך לעיירה עצמה. מזג האויר היה כמובן גשום וקריר אבל בסך הכל נעים. את הדרך לבאנף עצמה עשינו ברגל ובטרמפ. טיילנו בעיר עצמה ובאיזור. באנף היא עיירה קטנה הממוקמת גבוה בין ההרים. מכל נקודה ניתן לראות את ההרים הגבוהים כשחלקם עוטים שלג. העיר עצמה היא קטנה, חמודה ומצועצעת ובעיקר מלאה בתיירים יפנים. לקמפגראונד חזרנו אחרי מסע רגלי ארוך ומפרך. לעיר באנף חזרנו עם זוג קנדיים שהכרנו בקמפגראונד והראו לנו את באנף בצורה מעמיקה וכפי שלעולם לא היינו מצליחים לעשות לבד. עם הקנדים החביבים שלנו, דון וברברה, טיילנו גם במפלי הבאו השוצפים.
אחרי יומיים באיזור העיר באנף המשכנו לכיוון אגם לואיז. הגשם כמעט לא פסק כבר כמה ימים והעננים רבצו נמוך נמוך על האגם וכמעט הסתירו את יופיו וייחודו של המקום. בלילה עשינו מעשה קצת אסור נשארנו לחניית לילה בחניון הציבורי של אגם לואיז. להגנתנו ראינו עוד שני קרוואנים שעשו זאת. הלילה הזה היה מן הלילות היותר קפואים שידענו במסענו. זאת לדעת בלילה כבינו את ההסקה של הקרוואן אבל לקרוואן יש מוח ומחשבות משלו: בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר נדלק החימום מעצמו ובקול תרועה רמה וחימם את הקרוואן.
למחרת המשכנו בדרכנו, לא לפני שהצצנו שוב באגם לואיז וטיילנו לאורכו, יצאנו לכיוון ג'ספר. כמובן שבדרך עצרנו בנקודות נוף שונות ומרהיבות. העיירה ג'ספר גם היא קטנטנה ומאוד מטופחת. אחרי שוטטות לא ארוכה כבר גמענו אותה לאורך ולרוחב. המשכנו לכיוון צפון - לקניון מלין המדהים. לקניון מלין הגענו בשעות הצהרים, כשהמקום היה הומה בתלמידים שיצאו לטייל במסלולים השונים. אחרי שנרגע מעט המקום, יצאנו לטיול לאורך הקניון המדהים בעומקו. לעיתים הערוץ כל כך עמוק שלא ניתן לשמוע את זרימת המים באפיק. גם בלילה הזה לא נכנסנו לקמפגראונד והעדפנו להישאר קרוב לנחל בקניון מלין ולהתעורר מול היער ולקול של פכפוך המים.
מזג האוויר התבהר ושימח אותנו מאוד ולכן החלטנו שעלינו לחזור לאיזור באנף - אגם לואיז ואגם מוריין השכן כדי ליהנות ממראה המקומות האלה במזג אויר משופר. כך עשינו ולא הצטערנו על ההחלטה. יצאנו מג'ספר לכיוון אגם לואיז והפעם אפילו ראינו דובים - והרבה. בהתקהלות הראשונה של מכוניות ותיירים ראינו דובון שחור ואדיש שכל מעיניו בעשב הדשן שלצידי הדרך. קצת יותר רחוק פגשנו גריזלי גדול ומאוחר יותר אמא דובה ושני דובונים קטנים. המפגש השני עם אגם לואיז ואגם מוריין היה אכן חוויה נהדרת. צבע המים היה טורקיז עמוק וכל המראה היה משובב נפש. אין ספק שאגם לואיז הוא מרשים יותר ממוריין הצנוע והנחבא אל הכלים יותר. טיילנו לאורך אגם לואיז ואגם מוריין ונהנינו מן השילוב הנדיר של מי טורקיז, הרי ענק, מפלים שלג ועצים ובעיקר מן השקט. בדרך לאיזור באנף עצרנו כמובן ב-Glacier. את הקרוואן החנינו בחניון הציבורי רחב הידיים ועלינו עד לקרחון ברגל לאורך מסלול מסומן בחבלים.
אחרי האגמים לואיז ומוריין התחלנו בנסיעה לכיוון מערב - יוצאים מהרי הרוקי'ס לכיוון רבלסטוק אשר בבריטיש קולומביה. כל הדרך היתה רצופה בהרי ענק וביערות מחט מרהיבים. האיזור לא נפל ביופיו מהרי הרוקי'ס עצמם. ברבלסטוק חנינו בקמפגראונד פרטי ומעט צפוף. בעלת המקום חיה בארץ שלוש שנים ומדברת מעט עברית. המשכנו בכיוון דרום מערב וכהרגלנו בחרנו בדרכים צדדיות ולא בכבישים ראשיים. האזור הפך להיות חקלאי ומלא בחוות ועיירות קטנות. נסענו לאורך אגם אוקנגן ועצרנו בחצר גדולה בה נמצא ריכוז של מספר אומנים ובעלי מלאכה: קדר, נגר, מעבד עורות ומוזיאון קטן עם תצוגה נחמדה של אביזרים ביתיים מהעבר הלא רחוק. את המוזיאון תחזק פנסיונר מסביר פנים ששמח לספר לנו על המוצגים השונים.
אחר הצהרים התחלנו לחפש קמפגראונד ומשלא מצאנו אחד לשביעות רצוננו החלטנו להתנחל על גדת אגם אוקנגן בעיירה Peachland. מקום יפהפה שבה מתגוררים הרבה פנסיונרים. את הקרוואן מקמנו על גדות האגם ויצאנו לטיוליים יומיים חביבים ביותר. גם בעיירה זו מצאנו מוזיאון חביב בו תצוגה של כלים ואביזרים מימי אנו באנו ארצה של Peachland. המקום חמוד וגם כן מתוחזק על ידי פנסיונר מקומי גאה ומסביר פנים. המשכנו במסענו לכיוון ונקובר דרך פארק מנינג.
את הקרוואן היינו אמורים להחזיר בעיר דלטה על יד ונקובר ולכן החלטנו להקדים ולהגיע קרוב ככל האפשר לונקובר. נסענו כמעט יום שלם ברציפות עד שהגענו לקמפגראונד קפילנו. זהו קמפגראונד גדול וצפוף וגם היקר מבין כל הקמפגראונדים. למחרת השארנו את הקרוואן בחניון והלכנו ברגל עד ונקובר דרך גשר האריה וסטנלי פארק. מהר מאוד למדנו להתמצא במרכז העיר. העיר כבשה את לבנו מהר מאוד - נעימה, טובלת בירק ובעיקר תושבי המקום נעימים ומקבלי אורחים נהדרים.
למחרת החזרנו את הקרוואן לתחנת הקרוואנים המסע לעיר דלטה היה סיוט שסיים את הטיול הנפלא באקורד צורם. החברה בקלגרי סיפקה לנו מפה שהוצאה מאתר האינטרנט שלהם. המפה הייתה מטושטשת ולא ברורה ונוספו כמה הסברים כתובים בהמשך. כשקיבלנו את המפה בתחילת המסע בקלגרי לא נתנו את דעתנו עליה ולא חשבנו כלל על מועד החזרת הקרוואן. אך כשהגיע היום והיינו צריכים להיעזר במפה ובתדריך שלהם המשימה הייתה קשה ביותר. מה עוד שהדרישה הייתה להחזיר את הקרוואן עד 10:00 בבוקר. לעבור את כל ונקובר וערי הלוויין שלה בשעת העומס של הבוקר הייתה משימה קשה ולא נעימה.
תם המסע בקרוואן והגענו למסקנה שצריך לחזור ולשכור קרוואן אבל הפעם לתקופה ארוכה יותר.
אין ספק שקנדה וכנראה שגם ארה"ב הן מדינות שערוכות היטב לתרבות הקרוואנים ובכל מקום אפשר למצוא קמפגראונד או לחילופין למצוא חניונים מרווחים בהם ניתן בקלות להחנות את הקרוואן.
לסיכום המסע הראשון שלנו בקראוון היה פשוט נפלא ומאוד מומלץ!
ולבסוף שוב - מי שמתעתד לשכור קרוואן יש להתעקש לקבל ספר רכב עדכני ומדוייק!
