הרכב: שני מבוגרים ושלושה ילדים
יולי 2014
התחלה וסיום במיאמי (פורט לודרדייל)
את טיול הקרוואן הראשון שלנו עשינו בשנת 2009. נשארנו עם חוויות מדהימות וטעם מתוק של עוד. את הטיול השני עשינו בשנת 2011. גם הוא, כמו קודמו היה כל כך מוצלח, ולכן כשבתנו הבכורה התקרבה לגיל 12, ברור היה לנו שאת טיול הבת מצווש נעשה בארצות הברית בקרוואן שגם אותו נשכור, כרגיל, מחברת מוטורהום ישראל.
בטיול קרוואנים לנים בדרך כלל ב-RV campground. הקמפגראונד הללו מפוזרים ברחבי אמריקה. יש כאלה שמצויים במעבה היער, לעיתים ליד נהר שוצף, לעיתים משקיפים אל נוף מרהיב, ויש גם כאלה המצויים בעומק המדבר. תלוי היכן מטיילים, ומה מתאים לרצונות המטייל. איך שלא יהיה, המיקום שלהם בדרך כלל הוא כזה שלא היית מגיע אליו אלמלא היית מטייל בקרוואן. גם קמפ-גראונדס המצויים סמוך לעיר גדולה זו או אחרת, מטופחים בכרי דשא רחבי ידיים וברבים מהם יש בריכת שחייה ומתקני ספורט. בקיצור, כל אחד מהם יפה יותר מקודמו (את כל הפרטים על מה יש ומה אין בכל קמפגראונד אפשר למצוא באינטרנט, כך שלרוב אין "הפתעות" והכל ברור וידוע מראש. מה שכן, רצוי מאוד לתכנן כמה שיותר זמן מראש מכיוון שבעונות השיא הם מתמלאים די מהר).
את תכנון טיול הבת מצווש התחלנו כשמונה חודשים מראש.
המסלול הפעם היה בחוף המזרחי. יצאנו מפורט לאודרדייל צפונה לכיוון אטלנטה (מפעל קוקה קולה, חוויה מקסימה לילדים, בנייני ה CNN, שווה לבקר). משם המשכנו צפונה דרך נאשוויל ססגונית, נשמנו מוזיקת קאנטרי והרבה דולי פארטון והמשכנו לשיקגו המדהימה (!).
לאחר מספר ימים בעיר נסענו מזרחה למפלי הניאגרה, שם ביקרנו גם בצד האמריקאי וגם בצד הקנדי (שהוא, מה לעשות, יפה יותר), שם עשינו שייט מדהים לתוך המפלים, המשכנו ללילה אחד לאתר הקרוואנים שבניו ג'רזי שיודע להציע נוף משגע לקו הרקיע של מנהטן, משם המשכנו לוושינגטון די.סי. שם בילינו 3 ימים במוזיאונים והמוניומנטים הבלתי נגמרים של העיר (כן, כן, לא תאמינו כמה ילדים יכולים להיות מוקסמים מהמוזיאונים שם), וסיימנו את הטיול בהחזרת הקרוואן בפורט לאודרדייל.
כפי שכתבתי, לרוב אין "הפתעות". במקרה שלנו חיכתה לנו "הפתעה": ככל שהתקרב מועד הטיול, המצב הבטחוני בארץ הלך והתערער וככל שנקפו הימים ברור היה שישראל עומדת על פתחה של מלחמה נוספת. התחושה לעזוב את הארץ בתקופה כזו הייתה מאוד כבדה. בסופו של דבר יצאנו לדרך, יומיים לאחר פתיחת מבצע "צוק איתן".
בתחנת הקרוואנים בפורט לאודרדייל, פלורידה, צ'יק צ'אק קיבלנו את הקרוואן שהזמנו מסוג C30, אותו הזמנו דרך חברת מוטורהום ישראל. היה לנו נסיון עם הדגם הזה מהטיולים הקודמים, כך שידענו שהוא יתאים בנוחות רבה למשפחה שלנו בת ה-5 נפשות. יחד עם איש השרות, שהאדיבות האמריקאית נזלה ממנו בכל תנועה, עשינו סיבוב לראות שהכל תקין, חתמנו על הטופס המיועד, ויצאנו. בדרך עצרנו בוול מארט, למלא את המקרר בכל טוב והמשכנו בביטחה לעבר אתר הקרוואנים הראשון. מחלון הקרוואן הענק, יש ממש תחושה שהעולם פרוש לרגליך. הנוף המרהיב במלוא הדרו כמו "נבלע" לכבודך בזכוכית הקידמית של הרכב.
באתרי הקרוואנים יש אינספור קרוואנים והכל מתוקתק ומסודר. בקרב האמריקאים, כך גילינו בטיול הראשון שלנו, יש רבים שבאים עם הקרוואן שלהם לקמפגראונד לתקופות של חודש ויותר, ויש כאלה, שכמונו, באים ליומיים שלושה וממשיכים ליעד הבא במסלול הטיול שלהם. כך או כך, כולם באווירה מאוד ידידותית, מזמינים בכיף להשתשמש באופניים שלהם, להתכבד בברביקיו העצום שלהם, לשמוע עליך ולהשמיע על עצמם.
הגענו לאתר הקרוואנים הראשון. לארוחת הערב הכנתי שקשוקה. הריח לא השאיר את השכנים שלנו אדישים. איך שפתחנו את דלת הקרוואן, גילנו את שכננו ג'ו ומרדית יושבים להם בחוץ עם בירה קרה ומשחקים בקלפים. הם הגיעו לאתר לפני שלושה שבועות ותכננו לשקוע בו עוד שבועיים. ג'ו מיד אמר שהוא כבר אכל ארוחת ערב שמרדית הכינה, אך הריח המדהים של ארוחת הערב שלנו פשוט עשה אותו רעב. לשמחתי נשארו בדיוק שתי מנות, כך שלא היה צורך להעמיד פנים שלא הבנתי את הרמז... הם היו מבסוטים עד השמיים.
בבוקר המחרת ג'ו אחרי "גוד מורנינג" לבבי הציע לנו להצטרף לאג אנד בייקון (לא תודה). הוא ביקש בנימוס שבהזדמנות אלמד אותו להכין שקשוקה. קבענו שבשבע בערב יבוא אלינו לטוטריאל במטבח הקרוואן שלנו. בחמישה לשבע האיש התייצב. מצחיק איך שקשוקה פשוטה, יכולה להדהים אומן ברביקיו כמוהו. באותו בוקר גם פגשנו את שכננו מהצד השני, פול וג'ולי, ושני ילדיהם המתוקים, פרנק ואנדרו. הם הגיעו מסקוטלנד לטיול של חודש. זוג צעיר וחמוד שמאוד שמח לספר לנו שיש להם קרובי משפחה בתל אביב ושהם ביקרו בישראל כבר פעמיים ומקווים לבקר שוב בקרוב. בבוקר המחרת ג'ו שלף מפה והראה לנו באדיבות רבה כל מיני פינות חמד שהוא גילה באתר הקרוואנים. בערב ה יה כל כולו טרוד במלאכת הברביקיו. זה כמובן לא מנע ממנו להרים את ראשו ולבקש בחיוך רחב שנצטרף. אני, שלא אוהבת "להתארח" בידיים ריקות, נכנסתי לקרוואן שלנו, וצ'יק צ'אק הכנתי במטבח שלנו פלאפל מגרגירי חומוס טחונים שקנינו בוול מארט. המאכל הזה הפתיע את ג'ו ומרדית, שעד אותו רגע היו בטוחים שאנחנו מאוסטרליה (שקשוקה מאוסטרליה??? מה נסגר איתם??). המבטא, כך מסתבר, נשמע להם אוסטרלי. ההבנה שאנחנו מישראל השאירה אותם מאוד מבולבלים ואפילו המומים. מיחס לבבי ברמות מוגזמות, הפך היחס שלהם כלפינו לצונן וקודר.
בבוקר המחרת ג'ו במילים פשוטות העמיד פנים שהוא מאוד עסוק, ולא רואה אותנו, או שומע את שלושת "האינדיאנים" שלנו משחקים תופסת וצוהלים בקולי קולות. אוקי, זה בסדר, אנחנו ללא ספק מכירים את העובדה שהארץ האהובה שלנו, לא תמיד "באה טוב" לאחרים. בסדר, זכותם, הכל טוב. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לדרכינו לביקור בבנייני ה CNN באטלנטה. המקום ללא ספק מרשים ושווה להקדיש לו זמן בתכנון המסלול. מכל מסך ענק שהקיף אותנו בCNN, בקעו אנספור דיווחים על מבצע צוק איתן, והמשותף לכולם היה ללא ספק התדמית הקודרת מאוד שהם יוצרים כלפי ישראל. היא בקעה בטון צורם מכל דיווחי החדשות שסקרו שם את "צוק איתן". יצאנו משם בהחלטה ברורה שאנחנו חייבים לתפוס את השכנים שלנו לשיחת עומק ידידותית ולפחות מולם לשים את הדברים על השולחן. הם לא חייבים לאהוב אותנו, אבל, הי, אל תאמינו לכל מה שמספרים לכם. יש בישראל אנשים מספקטרום רחב של דעות. רובם לגמרי נורמלים, ורוצים שלום ושלווה, הם אינם אכזריים ואינם אוהבים מלחמות.
אז איך מושכים את תשומת ליבם? כמובן דרך האוכל ובעזרת פול וג'ולי שהסכימו לשתף פעולה בשמחה, והסכימו איתנו שהתדמית הזאת עושה לנו עוול כי היא אינה נכונה. הכנתי ארוחה מלאת ריחות מדהימים, וישבנו לאכול בחוץ עם פול וג'ולי. בשלב מסוים פול הזמין את ג'ו להצטרף. הוא בא במידת מה של חוסר רצון. מיד התחלנו ג'ולי ואני לדבר על המצב בישראל. ג'ו ששמע גם מג'ולי ופול את דעתם על המצב, התרכך לאט לאט, ובסופו של דבר אף אמר "אני לא יודע אם שמתם לב, אבל מרדית ואני היינו קצת בשוק שאתם ישראלים. אבל עכשיו אני מבין ומבקש להתנצל בפניכם, אם הרגשתם משהו" (מי? אנחנו? מה פתאום).
וכך, אחרי תכנון ארוך של טיול בת מצווש, אליו יצאנו בתחושה כבדה וממש כמעט ביטלנו, מצאנו את עצמינו מבלי להתכוון, מציגים בחיוך את הצדדים היפים ואת האנשים הטובים במדינה שלנו.
ללא ספק, זה אחד הדברים הנפלאים שבטיול קרוואנים - החוויות הקטנות האלה שניקרות על דרכך, שאין שום סיכוי שיתרחשו בטיול מסוג אחר. ישבנו שם ב "אר וי קמפ-גראונד" עם פול, ג'ולי, ג'ו ומרדית כשבאויר ריח משגע של טבע המתעורר לעוד בוקר, אל מול זריחה מרהיבה, מרימים לחיים, צ'ירס, וסלאנג'יבה למדינת ישראל, אמריקה וסקוטלנד (סלאנג'יבה = "לחיים" בסקוטית).
