הרכב: זוג מבוגרים
מספר ימי הטיול: 21 יום
יולי 2005
התחלה וסיום בניו יורק
טוב, אז ראשית חזרנו בסוף שבוע זה עייפים אך רצוצים מכל החוויות שעברנו בארה"ב וקנדה.
אני מקווה שזה לא נשמע כנימת קיטור, אם כן, אז בצדק והבעיה היא שזה עבר הרבה יותר מהר ממה שתכננו וחשבנו, שלשום רק דיברנו עם מערב שהכל בסדר ואנו יוצאים לדרך לשלושה שבועות והנה היום אנו כבר בבית, אחרי כל המסע המדהים שעברנו.
אם כן התחלנו בניו יורק העיר בחניית לילה בלונג איילנד ולמחרת בבוקר השכמנו קום כדי לקבל את הקרוואן במרחק של 30 מייל ממקום הבית שלנו (זה היה כבר נהדר). את הקרוואן קיבלנו בשעה שתיים. לאחר שעה אחת של חתימות והסבר יצאנו לדרך צפונה לכוון ניו-יורק המדינה - כדי לחצות משם לקנדה באזור "אלף האיים ושלושים ושלושה אלף האגמים".
קצרה היריעה מלתאר את היופי של האזור הזה - כל כך הרבה ירוק בעיניים וכל כך הרבה מים (מתוקים) שהלב כואב לחזור לארץ ולמצוא ארץ כל כך יבשה. והנה שם פעם בשבוע באמצע הקיץ ללא כל התראה - סופת ברקים רעמים וחמש-שש שעות של גשם שוטף כדי לשמור על האדמה רכה, לחה ונקייה והאוויר ללא גרגר של אבק. כאילו שהכל מתוכנן עם המשרד לאיכות הסביבה שלהם.
ארבעה ימים בקנדה במחוז אונטריו הספיקו לנו כדי להבין את עקרון החיים שם: הכל הולך על מי מנוחות, כלום לא בוער מה שחשוב הוא שהדשא יישאר ירוק שיהיה מספיק זמן כדי לתכנן את סוף השבוע - וזה תמיד מספיק.
חצינו חזרה לארה"ב דרך הגבול הצפוני של מישיגן - חצי אי מדהים ביופיו הנקרא "אפר פנינסולה", מין לשון ארוכה שנכנסת לים בצורה של חצי סהר. יש לזכור להיפטר מכל מאכלי הבשר לפני כן, שכן הפקחים בגבול יחרימו אותם לטובת הכלבים שלהם ללא ניד עפעף. לנו הלכו שישה קילוגרם של סטייקים שרכשנו בקנדה כדי לחגוג בארה"ב. אז רכשנו...
במישיגן לא התעכבנו הרבה (למרות שיש לה חופים נהדרים לאורך אגם מישיגן) וחצינו לאוהיו כדי לשהות יומיים במחוז האיימיש המופלא, לשם הגענו בדיוק כשנערכה שם מכירה פומבית של המוצרים של הקהילה המופלאה הזו שנערכת אגב פעם בשנה בתחילת חודש יולי. יותר מאלף איימישים באים לשם על נשיהם, טפיהם וסוסיהם כדי לחגוג את היום היפה הזה שהופך במהרה לפסטיבל אזורי של תחרויות, ארוחות המוניות, שוק ענק ומכירות פומביות שמושכות המון קהל, כשכל הכסף נאסף לטובת משפחות הזקוקות לכך בקהילה. אגב, גם בפנסילבניה יש קהילה כזו (וגם בה היינו) אך היא הרבה יותר מתויירת, קטנה ומעוררת גיחוך לעומת הקהילה האותנטית באוהיו שבמחוז לנקסטר.
את כל הלילות שלנו בילינו בחניוני קרוואנים מאורגנים של KOA שהם הקמפגראונדים המאורגנים והמאובזרים ביותר שאנו ביקרנו בהם, הכוללים בריכת שחייה, חנות גדולה, מכונות כביסה ולפחות מאה וחמישים מקומות חנייה לקרוואנים קטנים וגדולים עם כל החיבורים לחשמל, מים וביוב. כך שכדאי לעשות עוד כמה מיילים ולהגיע לחניון לילה של ה-KOA, במרבית המקומות יש צורך להזמין יממה מראש, למרות שחצי מתוך הקמפים שאנו מצאנו היה מספיק מקום ולא היתה בעיה מלבד הלילה של הרביעי ביולי, שהוא חג העצמאות של האמריקאים, שבו כל העם הזה הולך לישון בחוץ.
מדהים לראות עד כמה תרבות הקרוואנים כל כך מפותחת אצלם, עם כל האביזרים והפינוקים רק כדי שירגישו בבית אפילו כשהם אלפי מיילים ממנו. מהסככה ועד שלט הברוכים הבאים למשפחת ג'ונסון, ואפילו מלונה לכלב וגרילאנדה צבעונית מסביב לקרוואן. נורא קל לפתח יחסים עם שכניך למשטח - כולם מאוד מזמינים ומאוד סקרנים להכיר חבורות טיילנים מארצות שונות.
הקרוואן שלנו עורר סקרנות בגלל שהוא היה חדש לחלוטין ונראה ממש טוב. מלבד העובדה שהוא פירסם את שם החברה בגדול (מה שגרם לנו אגב להרבה מבוכה בהרבה מקומות שלא רצו שנחנה במקומות מסוימים בגלל הפירסום שהיה על הקרוואן, עם כל הכבוד לישראלים שכולם אוהבים, אבל לפרסם חברה אמריקאית בפרסום מאוד לא סמוי - את זה הם מאוד לא אהבו).
מלבד העובדה הזו אני חושב שהקרוואן הוא רעיון נהדר לטייל בזוגות או למשפחה קטנה, כשממוצע ההוצאות ליום כולל ארוחות הוא כמאתיים דולר והתשלום עבור הכניסה לקמפ גראונד כלול בפנים. אפשר לקבל קרוואן עם האיבזור בפנים ואפשר בלי, למי שיש את האפשרות להשיג מקרובים את המצעים וכלי האוכל מגבות וכו' - רצוי לעשות זאת משום שזה מוזיל את העסקה. במרבית הקרוואנים אין אפשרות להוסיף מתקן לאופניים - אז למי שמתכנן, צריך לקחת בחשבון להזכיר זאת בעת החתימה בארץ ולא שם.
זהו חברים, מפנסילבניה המשכנו לניו יורק העיר לקראת סוף הטיול הכשרנו את הקרוואן להחזרה. הם לא מקפידים מי יודע על בדיקה מלבד על מספר המיילים שנסעת מעבר לחוזה שלך וכמות גז הפרופאין שצרכת ואף מספר שעות הגנרטור שהשתמשת, וכמובן במידה ופגעת בגוף הרכב באופן חיצוני קשה... שריטה פה ושם הם לא עושים עניין.
מצורפות כמה תמונות כדי להתרשם מעט מהטיול שלנו.
ושוב, מרב ושירלי, תודה על השירות הטוב והיחס הנהדר אזכור אתכם עד הפעם הבאה שבטח תהא בקיץ הבא.
משה קסטוריאנו, להבות הבשן
