טיול משולב של חצי שנה בניו זילנד ובאוסטרליה / משפחת בארי

הרכב: זוג הורים ושלושה ילדים
מספר ימי הטיול: חצי שנה
נובמבר 2012 עד יולי 2013
התחלה באוקלנד וסיום בכרייסצ'רץ' (ניו זילנד) והתחלה במלבורן וסיום בקיירנס (אוסטרליה)

מי אנחנו?
אסנת וניצן בארי - הורים ליונתן בן 13, יובל בן 9 ויהלי בן 5. טיילנו מנובמבר 2012 עד יולי 2013 בניו זילנד, אוסטרליה ותאילנד, כאשר בניו זילנד ואוסטרליה נסענו במוטורהום (אוטו-קרוואן). ריכזנו במסמך הזה טיפים שאספנו מחברים לפני הנסיעה, וטיפים שלמדנו בעצמנו במהלך המסע המגבש והמהנה שחווינו.

תכנון הטיול 
ניו זילנד גדולה בערך פי 12 מישראל, וחיים בה כ-4.5 מיליון איש (מאוד לא צפופה). האי הצפוני מעט פחות מרשים ביופי ובעוצמה של הטבע, אבל יש בו מספר אתרים מאוד מיוחדים. אנחנו היינו חודשיים וחצי בשני האיים יחד, קצת פחות מחודש בצפוני וקצת יותר מחודש וחצי בדרומי.
נסענו בממוצע 100 ק"מ ליום, ובדיעבד היינו מוסיפים עוד שבועיים, לא בשביל להספיק עוד, אלא בשביל לעשות את מה שעשינו קצת יותר בנחת.
הטיסה לניו זילנד ארוכה - מישראל זה מחייב שתי טיסות של כ-11 שעות כל אחת. החלטנו לנוח שבוע באזור בנגקוק לפני שממשיכים לאוקלנד, ועם הילדים זו היתה החלטה נכונה. לא חייבים שבוע, אבל זה מאפשר להתרגל יותר בקלות להפרשי השעות, ולהתחיל את הטיול בניו זילנד רעננים (פגשנו בטיול חברים שסיפרו שעשו את הטיסות ברצף ובילו אח"כ כמעט שבוע במלון עד שהתאוששו). בנוסף קנינו בבנגקוק מספר פריטים בזול ששרתו אותנו נאמנה בטיול, ובניו זילנד או ישראל היו עולים הרבה יותר.

המסגרת שקבענו לפני הנסיעה היתה מועדים ומקום לתחילת וסיום הטיול. התחלנו בניו זינד באוקלנד וסיימנו בכרייסטצ'רץ' משיקולי מזג אוויר ומשם המשכנו לאוסטרליה - מלבורן והחוף המזרחי באוסטרליה עד קיירנס, ובהתאם הזמנו כרטיסי טיסה וקרוואן. את כל שאר הדברים תיכננו במהלך הטיול, כאשר פחות או יותר בכל ערב תיכננו מה לעשות מחר.
את המעבורת בין שני האיים הזמנו מספר ימים לפני ההפלגה, רק כשהחלטנו סופית כמה זמן אנחנו עוד רוצים להיות באי הצפוני וכמה להשאיר לדרומי.
התלבטנו אם להזמין את הקרוואן מיד כשנוחתים, והאם להחזיר אותו בבוקר הטיסה חזרה, והחלטנו שלא. בדיעבד, אם מתכננים נכון אפשר להחזיר אותו בבוקר הטיסה חזרה, אבל באמת לא מומלץ לקחת אותו ביום הנחיתה (לקחנו מלון ללילה אחד, ולמחרת אספנו את הקרוואן). לוקח כמה שעות לקחת את הקרוואן. חותמים על כל מיני טפסים, מקבלים הסבר איך לתפעל את הרכב, בודקים שהכל עובד תקין, והעמסת הציוד לבית החדש לוקחת זמן. גם כשמתחילים לנסוע צריך עוד לעשות קניות (בעיקר מזון), ולמצוא מקום לחנות בלילה. עדיף מקום לא רחוק למקרה שמגלים עוד משהו שמחייב תיקון או את החלפת הקרוואן לפני שמתחילים את הטיול.
לסיום הטיול חשבנו שלא נוכל לטייל עם הקרוואן בכרייסטצ'רץ' (רכב גדול בעיר צפופה), והשארנו עוד כמה ימים להסתובב בעיר אחרי ההחזרה שלו. בדיעבד אין בעיה להסתובב איתו בכרייסטצ'רץ', ואחרי שמחזירים אותו נשארים בלי רכב וזה פחות נוח. בדיעבד היה נכון להחזיר אותו בבוקר הטיסה, או לכל המוקדם יום לפני.
שתי הערים היחידות בניו זילנד שלא נעים לנסוע בהן עם קרוואן הן אוקלנד ווולינגטון. בכל שאר הערים אין בעיה להסתובב עם הקרוואן ולחנות כמעט בכל מקום. כשהחזרנו את הקרוואן התלבטנו באיזה מלון להשתכן, ובסופו של דבר החלטנו להשאר באתר הקמפינג שבו חנינו יום קודם (ולעבור בו לביקתה מסודרת). זה מאוד התאים לנו מכמה סיבות:
א. נוח לפנות את כל הציוד מהקרוואן ישירות לביקתה באותו מקום (ובהמשך לנקות ולסדר את הקרוואן בתנאים הנוחים באתר).
ב. למשפחה בגודל שלנו זו היתה חלופה זולה מכל מלון.
ג. יש לילדים מה לעשות באתר (בריכה, טרמפולינה, חדר משחקים) כך שגם אם לא יוצאים לבלות בעיר יש מה לעשות באתר.

קרוואן 
• קרוואן למשפחה בגודל שלנו כולל 2.5 מיטות זוגיות (אחת מעל תא הנהג, אחת מאחורה ומיטה בגודל של ספת נוער באמצע, שבמהלך הנסיעה מקופלת לטובת מקומות ישיבה). זהו רכב ארוך (כ-7.5 מטר), רחב כמו משאית, וגבוה (3-3.5 מטר). לא קל לתמרן איתו (אי אפשר לבצע פניות פרסה ברמזורים למשל), שדה הראיה אחורה מאוד מוגבל, וצריך כמובן להתרגל לנהיגה בצד שמאל. מכל השיקולים האלו החלטנו שרק ניצן ינהג. זה עבד לא רע, אבל כשנוהגים כל כך הרבה אולי עדיף להשקיע זמן ששני בני הזוג יתרגלו לרכב ואפשר יהיה להתחלף. נהיגה בניו זילנד מחייבת רשיון בינ"ל של ממס"י, אין בעיה שיהיה כתוב שהרשיון הוא עד 3 טון (למרות שהקרוואן שוקל הרבה יותר), ואין צורך לעשות כרטיס חבר בממס"י. זה לא נותן שום דבר. ביטוח במילא עשינו דרך חברת ההשכרה (כולל תיקוני דרך) וחוברות טיפים לתכנון הטיול של איגוד הרכב המקומי מחולקות בחינם באינפורמיישן. ביטוח כדאי לשקול גם דרך חברות נוספות, חברים סיפרו לנו שעשו כיסוי מלא בעלות יותר נמוכה לא דרך חברת ההשכרה.
• הקרוואן הוא רכב גדול, אבל בית די קטן. אין הרבה מקום בארונות, ואין בכלל מקום למזוודות. לקחנו איתנו רק תיקים שניתן לקפל אולדחוס (דאפלים עם גלגלים וצ'ימידנים), ואותם אפשר לשים בתא מטען חיצוני (מזוודות לא נכנסות לתא הזה). כיוון שהטיול שלנו תוכנן לעבור מתאילנד ואוסטרליה החמות ועד הקרחונים הקרים של ניו זילנד לקחנו גם בגדים קלים וגם חמים, עד כדי מעילי וכפפות סקי (שהשתמשנו בהם בערך פעמיים לאורך כל הטיול...) כמות בגדים לחמישה ימים לכל אחד צריכה להספיק (לא לעשות כביסה כל יום ושיהיה קצת ספייר).
• כל הארונות והמגירות בקרוואן עם מנגנון נעילה קפיצי שלא יפתחו בזמן הנסיעה, ועדיין עד סוף הטיול שוכחים מדי פעם לנעול משהו והמגירות נפתחות בנסיעה. מומלץ מאוד שכלי האוכל יהיו מפלסטיק כדי שלא ישברו אם הם נשארו במקרה בכיור או שהארונות לא היו נעולים.
• המקלחת בקרוואן לא כל כך נוחה, וגם לוקחת יחסית הרבה מים (מיכל המים מכיל בערך 100 ליטר, ומספיק בדוחק ליומיים). השתמשנו בה לעיתים נדירות. לעומת זאת, בשירותים השתמשנו באופן שוטף. היציאות נאגרות לתוך מיכל ייעודי שצריך לשים בו טבליות מיוחדות שמפרקות את החומר. צריך לרוקן את המיכל בתדירות גבוהה (פעם ביום – יומיים) ואת הטבליות אי אפשר למצוא בכל מקום (מצאנו אותן בחנויות קמפינג והרדוור). כשלוקחים את הקרוואן חשוב להצטייד דרך חברת ההשכרה במספר טבליות כדי לא להתקע לפני שמוצאים מקום לקנות אותן. בדר"כ בחברת ההשכרה ימכרו אותן במחיר יותר גבוה (1.5-2 דולר לטבליה לעומת דולר אחד בחנויות).
• כשמתרחקים ממקומות מיושבים צריך לתכן איפה למלא דלק (לאורך כל הטיול זה לא היה אילוץ, אבל במקומות המרוחקים המחירים גבוהים), איפה למלא מים (יש בהרבה מקומות), ובעיקר איפה אפשר למקם את הקרוואן ללילה ואיפה אפשר לרוקן מים אפורים (מהמטבח והמקלחת) ושחורים (מהשירותים). את המים האפורים והשחורים מרוקנים רק בתחנות Dump Stations ייעודיות שמפוזרות לאורך המדינה. הקרוואן שלנו היה Self-Contained בהתאם לתקן הניו זילנדי, דהיינו, קרוואן שלא משאיר חתימה במקום שבו הוא חונה. המים האפורים נאגרים למיכל פנימי, המים השחורים במיכל של השירותים, ואת הזבל אוספים בקרוואן. יש בניו זילנד הפרדה ברורה בין מקומות שבהם מותר לכולם לעשות קמפינג לבין מקומות שבהם רק לרכב Self-Contained מותר לחנות. בנוסף בכל מחוז בניו זילנד יש חוקים שונים לגבי המקומות שבהם מותר לחנות באופן חופשי (גם אם אתה Self-Contained). יש מחוזות שבהם מותר לחנות רק באתרי קמפינג מסודרים (שעולים כסף) ויש מחוזות שבהם מעודדים תיירות קרוואנים ומותר לחנות בכל מקום (עם התניות קלות והגיוניות כך שלא יפריע לתנועה ולסביבה). בכל מקום שהגענו שאלנו באינפורמיישן לגבי חוקי החניה בחינם (Free Camping), ואיפה כל המקומות שבהם אפשר לחנות (בחינם או בתשלום). קנינו מחברת בריץ (החברה שממנה שכרנו) אטלס דרכים שלהם שהיה מאוד מאוד שימושי (באוסטרליה שכרנו רכב מאפולו ובכל זאת קנינו שוב את האטלס מבריץ). מסומנים עליו מקומות של Dump, אתרי קמפינג ואטרקציות. בנוסף השתמשנו באתר הבא שמפורטים בו בצורה נוחה אתרים ללינה חינם.
• באמצע הטיול הבנו שאם רוצים לישון בשטח ולא מוצאים איפה (דרך האינטרנט או באטלס של בריץ), כדאי לחפש במקומות שבהם הכביש חוצה נהר (יש המון כאלו). כמעט תמיד יש אחרי הגשר ירידה עם שביל עפר לגדת הנהר, ויש שם מקום להחנות את הקרוואן ללילה. זה לא מותר באופן רשמי (אבל גם לא אסור באופן רשמי, בוודאי לרכבי Self-Contained), בדר"כ מקום מוסתר ויפה, על שטח ציבורי ולא פרטי, ולאורך כל הטיול לא היו לנו בעיות כשהתמקמנו במקומות כאלו.
• היו לנו די הרבה מכשירים חשמליים נטענים (לפטופ, טלפונים, מצלמה, ווקי טוקי, מכונת תספורת ועוד). קנינו בתאילנד ממיר מ-12V (מצת רכב) ל-220V , חיברנו אליו מפצל ישראלי עם חוט מאריך ו-6 שקעים, וככה טענו במהלך הנסיעות את המכשירים הרלוונטיים. זה טיפ חשוב כיוון שאין ברכב מספיק שקעי 12V , ושקעי החשמל בקרוואן פועלים רק כשחונים באתר מסודר ומתחברים לחשמל חיצוני.
• איכות הבנייה בקרוואן בינונית. זו לא בעיה אסטטית, אבל מדי פעם צריך לתקן דברים (מגירה שלא ננעלת, רשת שיוצאת מהחלון וכו'). בנוסף אפשר גם לשפצר בקרוואן כל מיני דברים שעושים את החיים יותר נוחים (מתיחת חבל בין שני ארונות, הוספת בורג לתליה וכו'). לשם כך הצטיידנו בכלי עבודה שהבאנו מישראל (אפשר בלי בעיה גם לקנות שם). הכלים השימושיים ביותר היו טסטר (מברג קטן) פלייר פטנט, ברגי עץ קטנים, מברג פיליפס, ואזיקונים קטנים.
• המים מהכיור יורדים עם כל הלכלוך של שטיפת הכלים למיכל ולעיתים הצינור נסתם. זו לא בעיה לפתוח אותו (עם מברג), אבל עדיף לשים בכיור רשת סינון מעל הפתח. רשתות כאלו ניתן למצוא בכל מקום בישראל, אבל לא מצאנו רשת בגודל המתאים בשום מקום בניו זילנד ואוסטרליה (צריך רשת שמתאימה ל כיור שירותים, והיו שם רק רשתות לפתחים רק בגודל של כיור מטבח).

התנהלות בניו זילנד 
ניו זילנד מאוד ידידותית לתייר. השילוט מצוין, יש אתרי אינפורמיישן כמעט בכל מקום ועובדים בהם מתנדבים עם המון רצון טוב. את רוב הטיול תכננו בעזרת מדריך לונלי פלנט, ונעזרנו באינפורמיישן, בחוברות של ממסי ובאינטרנט לטיפים נוספים.

קניות ועלויות
ככל שמתרחקים מריכוזי אוכלוסין, הכל נעשה יותר יקר. הכי יקר היה בקרחון פרנץ ג'וזף (גם דלק וגם מזון), בקרחון פוקס היה יקר אבל פחות. את הקניות השתדלנו לעשות ברשתות הגדולות. Pack&Save הכי זולה, אבל ממוקמת רק בערים גדולות, ואחריה Countdown שאפשר למצוא ברוב ניו זילנד.
הבשר יחסית זול אבל פירות וירקות עולים בערך פי 4 מבישראל, האטרקציות יקרות (300 דולר להפלגה של 20 דקות בג'ט בואט לחמישתנו) והלינה באתרי קמפינג עולה בין 20 ל-70 דולר ללילה. אתרי הקמפינג הכי מפנקים הם של רשת Top 10. אפשר למצוא בהם בדר"כ בריכה, טרמפולינה גדולה, מגרש משחקים, חדר טלויזיה ומשחקים ועוד. הם גם הכי יקרים. את רוב הלילות העברנו באתרי חינם, אבל עשינו כרטיס חבר של Top 10 . הוא עולה כסף ונותן 10% על האתרים שלהם. שווה לעשותו כיוון שהוא נותן גם 10% הנחה על המעבורת בין שני האיים, וההנחה הזו בעצמה מחזירה את עלות הכרטיס.

תקשורת 
עשינו SIM מקומי לטלפון בחברת Vodafone. חברת 2Degree יותר זולה אבל עם כיסוי מוגבל וחברת Telecom יותר יקרה ולא בטוח שהכיסוי שלה יותר גדול. החברות מצהירות שהן מכסות 97% מניו זילנד, אבל הנסיון מראה שהן אולי מכסות 97% מהמקומות המאוכלסים... בהרבה מאוד מקומות אין כיסוי. השתמשנו בטלפון בעיקר לגלישה (כולל שיחות סקייפ בלי תמונה). העלות גבוהה יחסית, ומשלמים מראש על נפח גלישה מוגדר – למשל 1G . בהרבה ערים יש ספריות, שבהן יש Free Wifi. ניצלנו את הספריות לשיעורים עם הילדים (עם ספרים שהבאנו מהבית), ולעדכונים דרך האינטרנט (מיילים, תמונות, פייסבוק, סקייפ).

כסף
בהרבה מקומות בניו זילנד עמלת האשראי מושתת על הקונה ולא על העסק, כך שאם משתמשים בכרטיס אשראי ישראלי בינ"ל המחיר גבוה יותר. בנוסף משלמים עמלות על המרת המטבעות, ועל משיכת מזומן. לאור זאת פתחנו חשבון בנק מקומי, העברנו אליו סכום גבוה, והשתמשנו בכרטיס Eftpos שהבנק המקומי הנפיק לנו. Eftpos הוא כרטיס Debit ולא Credit, דהיינו החיוב מבוצע מיד ולא בסוף החודש ועליו לא מושתות עמלות אשראי. בנוסף, את רוב הכסף שמנו בחשבון חסכון צובר ריבית, והעברנו לעו"ש רק את מה שצריך. עבדנו עם BNZ ויש לנו רק מילים טובות לומר עליהם. כל הפעולות בוצעו כמובן דרך האינטרנט (העברה מחשבון החסכון לעו"ש, בדיקת יתרה וכו').
הבאנו מתנות קטנות מישראל (מגנטים למקרר מירושלים למשל) וחילקנו אותן במספר הזדמנויות. פגשנו לאורך הטיול אנשים עם לב זהב, והיה כיף שאפשר היה להשאיר להם משהו קטן למזכרת.

ולסיכום מילת תודה למוטורהום ישראל ובמיוחד לשירלי שטיפלה בכל צרכינו בהקשר לשכירת הקרוואן בצורה יוצאת מן הכלל. זה התחיל בקשר חם והצעת מחיר הוגנת לפני שחתמנו חוזה, והמשיך לאורך כל הדרך עד עזרה בקבלת זיכוי מחברת ההשכרה (אפולו באוסטרליה) בנושא שנוי במחלוקת שלנו מולם.

אסנת וניצן בארי [email protected]

להמלצות במסלול של משפחת בארי בניו זילנד