בס
עם תום שני טיולים בקראוון,
הראשון ב-2012 במערב ארה"ב וקנדה ל-70 יום
והשני ב-2015 במזרח ארה"ב ל-45 יום
הנה כמה מסקנות ולקחים על טיולים ואנשים בכלל ועל מטיילי קראוון בפרט:
> חוויות יוצאות מן הכלל, בדרך כלל, מפסיקות לצאת מן הכלל, כאשר הופכים אותן לכלל. כנגד התסמונת הזו, כדאי לקחת פסק זמן בין טיול גדול אחד לשני.
> הכי חשוב בטיול, בכל מזג אויר ובכל מקום, זו האישה שלך. אם טוב לה אז הכל כבר יסתדר ואם רע לה שום דבר כבר לא באמת חשוב (המתכון הזה עובד גם בבית).
> אפשר לחסוך באלף צורות אבל לא תמיד שווה להתעסק בזה כי, ככלות הכל זו לא המטרה. אבל, יש דרך נפלאה אחרת להוזיל את הטיול. אם חושבים על הטיול כ"חבילה של הנאה" שעולה "חבילה של כסף" אז אפשר להוזיל את הטיול על ידי צימצום חבילת הכסף או הגדלת חבילת ההנאה. אם מתחילים להנות מהטיול כבר בשלב התיכנון וממשיכים להנות בהכנת אלבום הטיול כשחוזרים, אפשר לרכוש "חבילה כפולה של הנאה" וזה מוזיל את את הטיול בחצי.
> בטיול מחוץ לעונה, אם הוא לא בחורף, מרוויחים בנוסף לכל, גם אביב או סתיו. מעניין איך העונות הכי יפות ונעימות הוצאו מ"העונה" והוקדשו לעבודה.
> לנסוע בחושך זה לשלם בזמן, שהוא יקר מכסף, על משהו שלא קיבלת ולחלוף בנוף שלא ראית ומן הסתם כבר לא תראה.
> הויתור שלך לאחרים מתגמל יותר מההנאה שתהיה לך מכך שיוותרו לך.
> לכתוב יומן מסע או בלוג או משהו. כמו מצלמה, גם זה יחדד את הראייה והחוויות במהלך הטיול. זה יאפשר לשוב ולהנות מהם במהלך העיבוד שלהם לזכרון, וישאיר מזכרת נפלאה. ובכלל, זה יספר את הסיפור שלכם, אם זה סיפור שמעניין אתכם. בנג'מין פרנקלין אמר פעם שהיה שמח לחזור על חייו מראשיתם: "אך כיוון שחזרה כזו אינה צפויה, מה שנראה לי דומה ביותר לחזרה על החיים הוא זכירתם, והפיכת הזיכרונות לבני קיימא ככל האפשר על ידי העלאתם על הכתב".
> השאר בבית את כל הדאגות שלך ותן לרוח החופשית והטובה להוביל את המסע. עם זאת, תשתדל לעשות מה שצריך וקבל בהבנה כחלק מהעיסקה, את התקלות שאי אפשר בלעדיהן וגם את אלו שבהחלט אפשר היה בלעדיהן.
> אם המסע שלך היה הגשמת חלום, אל תסיים אותו מבלי לרקום חלום חדש. כמו למשל - ניו-זילנד ב-2020.
> להתייעץ עם אבי (מוטורהום) ולשמוע בקולו...
להתראות, אורית ויובל אלמוג
