המדריך למטייל עם הבית

גיל מלמד, עורך תחום הרכב במעריב, מוסף "הרכב של המדינה", מאי 2008

מי מאיתנו לא חלם על טיול בארץ רחוקה כשהוא ומשפחתו או חבריו נוסעים ולנים בקרוואן?
בין אם ההשראה היא שיירות העגלות מכוסות-הברזנט ורתומות לסוסים מן המערב הפרוע, סרטי מסע מחוף לחוף באמריקה או סרטי נשיונל ג'יאוגרפיק על סוואנות מוריקות, הרעיון של חיים חופשיים ונטולי ביורוקרטיה מככב בפנטזיות של רבים וגם טובים.

אפילו כמי שמורגל לחפש דרכים יצירתיות לעקוף קרוואנים שמעכבים את התנועה – נהגי קרוואנים ונהגי וולבו נחשבים במערב אירופה לשנואי נפשם של חובבי הנהיגה – גם אני חי את פנטזיית הקרוואן לפחות מגיל התיכון, אבל מעולם לא מצאתי את העיתוי לממש אותה.

פנטזיה אחרת שלי, פחות או יותר מאותו גיל, היתה לטייל ברחבי אוסטרליה, ומימוש שני החלומות הללו הסתייע בסופו של דבר במהלך פברואר השנה.
את המחקר אודות אפשרויות ההשכרה של קרוואן, כמו גם לגבי מידע כללי שנוגע לחיי הקמפינג ערכתי באינטרנט, וכך גם התוודעתי לשתי חברות ישראליות רציניות שמתווכות בתחום הזה מול חברות ברחבי העולם. בסופו של דבר בחרתי, מטעמיי שלי, לבצע הזמנה דרך אתר האינטרנט הרשמי של חברת 'אפולו' האוסטרלית, החברה השניה בגודלה להשכרת קרוואנים אחרי חברת 'בריץ'. לזכות החברות הישראליות צריך לומר שהנציגים הטלפוניים שלהם היו אדיבים, חביבים ומועילים במידע שמסרו.

בסקירה שביצעתי, שנכונה אולי רק לאותה תקופה ואולי גם רק לאוסטרליה, לא גיליתי הבדלי תעריפים משמעותיים בין חברות ההשכרה עצמן לבין המתווכים הישראלים, והמתווכים האוסטרלים (לכמה מאלה יש אתרי אינטרנט יעילים דרכם ניתן לבצע הזמנות). באופן מעט מפתיע דווקא באתר הרשמי של אפולו התעריפים היו זהים או אף זולים מאלה שהציעו האחרים. בדיעבד גילינו ששיטוט אינטרנטי מעלה רק את שלוש החברות הגדולות בענף, ובאוסטרליה יש לפחות שלוש חברות השכרת-קרוואנים נוספות, ומן הסתם פחות יקרות. אחד הטיפים החשובים והמועילים אליהם נחשפתי כטירון בענייני קמפינג הוא "ללכת בגדול", כלומר לשכור כלי רכב בעל פוטנציאל שעולה על הצרכים ולא להפך. 

נכון אמנם שככל שקרוואן גדול יותר הוא גם יקר יותר, וגם מסורבל יותר לתנועה. אבל כבר בתחילת חיי הקמפינג שלנו גילינו שמדובר בכיף ששווה כל אגורה, וראינו גם במה היינו נאלצים להתפשר לו בחרנו באופציות צפופות יותר. חשוב מכל: יחסית לכלל העלויות של נסיעת שני מבוגרים ושני ילדים ההפרש בין שכירת כלי בינוני לכלי גדול בטל בשישים ומצדיק את עצמו.

ואם כבר נחתנו על האספקט הכלכלי של התענוג נאמר כבר כאן, עוד לפני פירוט נוסף בהמשך, ששכירת קרוואן ל-6 בני אדם באוסטרליה עולה – כולל כמה עלויות סמויות – כ-200 דולר אוסטרלי (ששווה היום לדולר האמריקני) ליום. מעניין לציין, אגב, שלפני היציאה לדרך חשבנו על קרוואן בין השאר כתחליף לבית מלון ותחליף לכלי רכב, כלומר שנקודת  ההתייחסות שלנו, הכלכלית לפחות, היתה "מחיר ללילה".

אלא שבעולם הבתים שמתגלגלים על גלגלים צריך לחשוב על "מחיר ליום": בשונה מהשכרת רכב, קרוואן לא מושכר לתקופות של 24 שעות מרגע ההשכרה, אלא לתאריכים קלנדריים כלומר ליום שמסתיים במועד סגירת הסניף בו מחזירים את המושכר. וכך, בין אם הטיסה נוחתת בשש בבוקר או בשש בערב, אם שכרת קרוואן בבוקר או בערב זה יהיה יום ההשכרה הראשון, ואם תחזיר אותו בבוקר או בערב זה יהיה יום ההשכרה האחרון. היות שכך, ככל שתקופת ההשכרה קצרה יותר כך כדאי לתכנן טוב יותר את העניין הזה.

מגיעים הביתה
המפגש הראשון עם הבית החדש שלנו ל-13 ימים מרתקים באוסטרליה התקיים בסניף של חברת 'אפולו' שמרוחק כעשרה קילומטרים משדה התעופה של מלבורן. הקרוואן ששכרנו נראה ענק במבט ראשון, וזה לא מפליא בהתחשב בעובדה שהוא מבוסס על שילדה ארוכה של פולקסוואגן LT (הכלי המסחרי שהוחלף לפני כשנתיים על-ידי 'קראפטר'), ושהמרכב שלו בולט עוד כמה מטרים אחורה מקו הסרן האחורי. למה שקראנו בהתחלה "קרוואן" צריך, כך יסתבר לנו בהמשך, לקרוא בעצם MOTORHOME. 'קרוואן' הוא יצור שנגרר מאחורי כלי רכב אחר, ואילו 'מוטורהום' הוא כלי רכב שבו מותקן מרכב על-גבי משאית קלה (או, במקרים קיצוניים, אפילו על שילדת אוטובוס).

כך או אחרת, אצלנו לא ממש עלתה השאלה של איך לקרוא לו:  הגודל והצורה שלו הזכירו לזוגתי ולי את השק"מיות הצה"ליות ואת אזורי הכינוס במילואים, כך שמהר מאד הוא זכה בפינו לכינוי החיבה "גזלן". כשמדובר ב'קמפר' (כלי-רכב שמשמש לקמפינג), בין אם הוא מוטורהום או קרוואן, מי שקובע את איכות החיים ואת נוחות המשתמשים הם בוני המרכבים, כלומר מי שבונים את ה"בית" שעל-גבי כלי הרכב. 
תכנון המרכב וחלקיו הפנימיים, ואיכות הביצוע שלהם, קובע כמה נעים ונוח יהיה לשהות בתוך הבית הזה, כיצד יאופסנו חפצים, איך יתפקדו מערכות שונות החל מן המקלחת והשירותים ועד לכירת הגז ומשאבות המים, וגם כמה נוחה תהיה התנועה בתוך הבית. היות שמדובר בחלל מוגבל שבתוכו רוצים לחיות בכיף, כל סמ"ק שמתוכנן טוב יכול לסייע, וכל טעות בהנדסת אנוש מפריעה מאד. 
לסוג כלי הרכב, במקרה של מוטורהום, אין כמעט משמעות היות שהכלים הללו כל כך כבדים ומגושמים ש"חוויית נהיגה" ממילא לא ממש קיימת בהם. ההבדלים בין כלי מתוצרת יצרן רכב כזה או אחר עשויים להשפיע על מהירות הנסיעה הממוצעת או על תצרוכת דלק ואיכות החיים של הנהג, אבל אין להם השפעה על כושר התמרון (המוגבל ממילא) או על הנאת המשתמשים האחרים. המרכב של הקמפר ששכרנו הוא מתוצרת חברת WINNEBAGO, ומרכב זהה לחלוטין מותקן, כך ראינו, גם על משאיות קלות מתוצרת מרצדס ופורד. היות שאין לי בסיס להשוואה עם קמפרים מתוצרות אחרות לא אוכל לקבוע כיצד משתווה אליהם ה-WINNEBAGO שלנו, אבל את 'גזלן', הגם שלא היה חדש במיוחד, אהבנו למן הרגע הראשון.

אנשי חברת ההשכרה עברו איתנו בדקדקנות על כל הפריטים שכלולים בבית שלנו והסבירו באדיבות וביעילות כיצד לתפעל כל מערכת וכיצד לתחזק אותה. הקמפר השכור מגיע קומפלט עם כל הציוד האישי שנדרש לתקופת הקמפינג: מצעים ושמיכות, מגבות, כלי בישול, כלי אוכל וסכו"ם. בהמשך עברנו יחד סביב הכלי כדי לסמן בטופס ההשכרה את כל הפגמים הקיימים בו, והודות לעידן הדיגיטלי בו אנחנו חיים זה שלב שבו מומלץ שלא להתבייש ולתעד את הדברים בצילום. יכול להיות שהדברים נכונים רק לאוסטרליה, אבל נדמה ששיטת ההשכרה של קמפרים כוללת ערוץ רווחים נוסף עבור המשכירים (או ערוץ עלויות, תלוי מאיזה צד מביטים) שנקרא "ביטוח". כדי "לעודד" את השוכרים לבטח את המושכר בביטוח לא זול, בעלות של לפחות 40 דולר ליום השכרה, מוצעות שלוש אופציות שאף אחת מהן לא פוטרת את המשכיר לגמרי מתשלום של השתתפות עצמית. מי שבוחר, כמונו, לקחת את מלוא הסיכון על עצמו ולבטוח בכך שהכל יהיה טוב, צריך להפקיד בידי חברת ההשכרה 5,000 דולר במזומן (או באמצעות חברת האשראי אולם בכל מקרה מדובר בכסף שיורד מן החשבון למשך תקופת ההשכרה), ואלה מוחזרים לאחר תקופת ההשכרה כאשר הכלי מוחזר בשלום. כדאי לשים לב שכמה מן הנזקים הנפוצים, כמו פגיעות בשמשות כתוצאה מאבנים שמתעופפות בדרכים, ממילא לא מכוסים על-ידי רוב תוכניות הביטוח.

שים דלק, שים מים וסע
מי שאוהב לנהוג, ומצויד במספיק סבלנות, לא אמור להתקשות ולנהוג ב'גזלן' גם על כבישים אוסטרלים שבהם נהוג לנהוג בצד הלא נכון של הכביש. מצד שני, יכול להיות שעבור מי שמימיו לא התנסה בנהיגה עם הגה ימני, וגם לא עם נהיגה בכלי רכב גדול, כבד ומסורבל ('גזלן' שלנו שוקל יותר מ-3 טונות וגובהו מעל 3 מטרים) המטלה הזאת עלולה להיות מלחיצה מידי. לנו לא היתה בעיה מיוחדת עם התנועה באוסטרליה, בעיקר מפני שהיבשת הזאת היא אחת מן היותר מתויירות בעולם בתיירות קמפינג, ולכן גם ערוכה לכלים כאלה. בנוסף, הכבישים פנויים ברובם וקלים מאד להתמצאות בזכות שילוט מעולה וסימון משובח (על אף שבגלל הטופוגרפיה הכבישים עצמם גרועים למדי).

לג ראשון לקח אותנו דרומה ממלבורן לכיוון פיליפ איילנד, אתר תיירותי פופולרי שבו ממוקמים הרבה מאד חניוני קמפינג. האינטראקציה הראשונה עם חניון שכזה היתה פשוטה ונעימה: משרד קבלה, פקידת קבלה חביבה, רישום ותשלום של 35 דולר למשפחה ללילה (מחירי החניונים שונים, בהתאם לאיכות שלהם, רמת המתקנים ובעיקר המיקום שלהם, כשחברות במועדוני קמפינג או מועדוני מכוניות מסוימים יכולה להוזיל את המחירים). במשרד הקבלה נמסרה לנו מפת התמצאות של החניון שמתארת לאיזו חניה צריך להגיע בתוך הפארק, וכן קוד כניסה ויציאה לאתר (ברוב החניונים יש מחסום חשמלי בכניסה ואחד ביציאה), וגם מפתחות לשירותים ולמקלחות. לצד כל חניה שמיועדת לקמפר ישנה תשתית של מים זורמים ושל ניקוז, וכן תשתית חשמל למערכת ה-220 וולט של הקמפר.

במהלך הימים הבאים נגלה שבכמה מאתרי הקמפינג יש בריכות, ג'קוזי, חדרי משחקים, חדרי טלביזיה, פינות בישול מפוארות יותר או פחות, תקשורת אינטרנט אלחוטי, מדשאות רחבות ידיים או סמיכות קרובה לחופי-ים מדהימים. באתרים אחרים אין כמעט דבר מכל אלה אבל יש בהם בעלי מקום חביבים ומעניינים במיוחד, נוף מדהים ואוירה קסומה. בכלל, הגילוי המעניין ביותר שלנו, כקמפאים מתחילים, הוא שאחת החוויות המהנות ביותר בטיול קרוואנים הוא השהות בחניוני קמפינג והאינטראקציה עם מטיילים אחרים. בהגדרה, רוב האנשים ששוהים החניונים כאלה הם נופשים ומטיילים,  לכן ממילא הם נמצאים במצב רוח נינוח, נעים וידידותי. 
חניוני הקמפינג משמשים לא רק מטיילים נודדים אלא גם אורחים קבועים: ברוב החניונים ישנם "מבנים ארעיים" – בתי נופש שהחלו את דרכם כקמפרים אבל בהדרגה נבנו סביבם אגפים נוספים. מבנים אלה הם בבעלות פרטית והבעלים שלהם משלמים דמי שימוש שנתיים לאתרי הקמפינג. הטיול שלנו, על פני כ-3,000 ק"מ עד לעיר בריסביין, לא אפשר לנו שהות של יותר מלילה אחד בכל פארק, אבל זאת בוודאי אינה הדרך הנכונה לטיול קרוואנים. טיול כזה צריך, בהתאם למסקנות התחקיר, להיות מתוכנן לטווח נסיעה יומי שלא יעלה על 100 ק"מ בממוצע, ועל שהות של יותר מלילה אחד במקומות מקסימים במיוחד. ככלל, בשונה מנסיעה במכונית, נסיעה בקרוואן לא מאפשרת למי שנמצא בחלקו האחורי ליהנות מן הנוף ומחוויית הנסיעה עצמה.

אפילו ב'גזלן', שבו ממוקמים מושבי הנוסעים בחלק הקדמי (להבדיל ממוטורהום אחרים בהם המושבים ממוקמים מאחור), מי שיושב עליהם יכול לראות מעט מאד מן הנעשה סביב מבעד לחלון הימני (שמכוסה ברשת נגד יתושים ולכן לא קל לראות דרכו) או קצת קדימה בין כתפיהם של היושבים בתא נהג. ילדים משתעממים בדרך כלל גם מנסיעות שבהן הם יכולים לראות נופים, לא כל שכן כאשר הם מתחילים להרגיש כמו שקי תפוחי אדמה ולכן מאבדים עניין. תכנון יום נכון חייב לכלול לכל הפחות ביקור אחד או שניים במקומות שיעניינו את כל המשפחה – בין אם זה גן חיות או פארק שעשועים ובין אם חוף ים או מקום אחר שבו אפשר לבלות. כאשר צריך לכסות מרחק נסיעה עדיף לתכנן כך שמועד הנסיעה יהיה בשעות הצהרים, בהן יש סיכוי שהילדים פשוט יישנו, ובתנאי שההגעה לחניון הלילה תהיה בשעות שבהן עדיין יש אור יום. כך אפשר להתמקם בנוחות בחניון, ולהתארגן בנינוחות למקלחות ולארוחת ערב.

תיאורטית, מוטורהום בנוי באופן שהוא יכול לספק את הצרכים הביתיים של המשתמשים בו לכל הפחות למשך יומיים-שלושה גם באופן עצמאי ללא שימוש בתשתית חיצונית. לצורך זה הוא מצויד במכלי מים גדולים שמשמשים למקלחת, לשירותים ולמטבח, יש לו מקרר, צמד בלוני גז וכירת-גז, וגם מערכת חשמל במתח של V12 שמוטענת על-ידי מערכת הטעינה של המכונית. מעשית, וזה כמובן תלוי באופי של המשתמשים, יותר נוח להיות מחוברים לתשתיות המים והחשמל של חניון קמפינג מסודר, בעיקר מפני שכמות האנרגיה במצברים מספיקה בקושי ללילה אחד בשטח אלא אם מתניעים את מנוע המכונית – עניין מזהם ומבזבז באופן לא פרופורציוני לתועלת שבו. ובכל זאת, בשלוש הזדמנויות ניסינו את מזלנו בקמפינג בשטח ובשלושת המקרים הרווחנו חוויות נהדרות.

בהזדמנות אחת, בלבו של יער אקליפטוסים מרשים על פסגת גבעה, קיווינו לשווא לפגוש משהו מחיי הבר והטבע (למזלנו, רק כעבור יומיים, באחד המוזיאונים, גילינו שבאוסטרליה חיים שניים מסוגי הנחשים הארסיים ביותר בעולם...). עם קואלות ודודניהן ה'ראמבאטס' לא נפגשנו, גם לא עם ציפורי הלילה המדהימות שראינו בשבי בגני חיות, אבל חוויית השהיה בטבע עם פינוק ברמה של בית מלון (כוכב אחד אבל מלון) לא דומה לאף מיזוג אחר של נופש מכל סוג. המקלחת, למשל, יעילה ומשעשעת כאחד בעיקר מפני שהחדרון הקטן והאטום הזה הוא גם חדרון שירותים וגם חדרון רחצה: במצב רגיל יש בו כיור פלסטי מקופל ומתחתיו אסלה סגורה ואטומה, והשימוש הנפוץ בו הוא כשירותים. לצורך שימוש בכיור פותחים את הכיור מקיפולו אל מעל האסלה, ופומית המקלחת משמשת כמוצא הברז. לצורך מקלחת פשוט תולים את אותה פומית על מתלה גבוה, והמים מתנקזים מרצפת החדרון דרך שני חורי ניקוז שמתוכננים לכל זווית אפשרית שבה חונה הקמפר. מים למקלחת ולכיור נשאבים באמצעות משאבה חשמלית (שמטרטרת היטב) ממכלי המים הגדולים שתחת ריצפת הקמפר אל מיכל קטן שמותקן מעל לתקרה, ומערכת חימום מאד יעילה מספקת מים חמים בשפע. כאשר חונים בטבע, או בחניון על דשא, מתנקזים המים ה"אפורים" ישירות לטבע, ובחניונים מוסדרים מחברים צינור ניקוז אל פתח מיוחד שצמוד לחניה. תוצרי השירותים נאגרים במיכל אטום שלתוכו מכניסים מבעוד מועד חומר כימי מיוחד, וניקוז המכל הזה לא כרוך – בזכות הכימיה – בריחות או אי נעימות מכל סוג. אגב, כקמפאים טירונים למדנו בדרך הקשה היכן נהוג להיפטר מן "התוצרת". רמז: לא בשירותים ולא בנקודות הניקוז שלצד החניה אלא בנקודת איסוף מיוחדת ומוגדרת שעל המיקום שלה אפשר ללמוד בקבלה או במפת ההתמצאות.

החניה השניה שלנו בשטח היתה בחניון מוסדר דוגמת חניוני קק"ל, אלא שלהבדיל מכל מה שמוכר לנו בארץ, האוסטרלים דואגים לרמת נוחות הרבה יותר גבוהה למטיילים שלהם גם בלי לכנס ישיבות ממשלה מיוחדות במערות בגליל. באותו חניון, על צלע הר ליד נהר, ביקרה אותנו לפנות בוקר משפחה מורחבת של קנגרו, וכל עוד שהצלחנו לשמור על איפוק בתוך הבית הם ליחכו סביבנו עשב וסיפקו חוויית נשיונל ג'יאוגרפיק של ממש. חניית הטבע השלישית שלנו, אף היא בחניון ציבורי מוסדר ומתוחזק למופת, סיפקה לנו שפע של חוויות וריגושים. כאשר גלשנו עם ערב לאותו חניון יפה ומתוחזק היטב, ממש מעל העיירה הציורית בלינג'ן, יכולנו להבחין שהעשב שבו די לח, לכן לקחת בחשבון שלגזלן תהיה בעיית התחפרות בחלק הבוצי שנוצר ביציאה מן החניון. לצורך יציאה חלקה למחרת בבוקר חנינו בחלק ישר ומרוחק יחסית של החניון, מקום שממנו נוכל לפרוץ בנסיעה איטית אך בעלת מומנט קבוע, ולצלוח את פיסת הבוץ. אלא שבמהלך הלילה ירדו ממטרים פזורים והדשא הלח הפך רטוב. עם בוקר הסתבר לנו שגזלן יכול להתקדם רק כמה מטרים לפני ששלוש הטונות שלו גורמות לצמיגים להחליק על העשב הרטוב. גם הוצאת הנתיך של מערכת בקרת ההחלקה – מערכת שמונעת החלקת גלגלים על משטחים חלקלקים, לא הועילה, וגזלן נותר על מקומו כלווייתן שנפלט אלי חוף.

מחוץ לחניון, בחנות המכולת המקומית שהיא גם תחנת התדלוק של הכפר, מצאנו את הכפיל האוסטרלי של איציק מיני. מיני הישראלי הוא דמות ידועה ומוכרת לכל חובבי השטח בישראל, האיש שהוביל את כל מסעות ה'איסוזו צ'אלאנג' ברחבי העולם, גאון טכנולוגי ומשפר כלי רכב, מי שהסב, בין השאר, את מכוניתו של שי אגסי לחשמלית, והאדם המתאים בתבל לחילוץ קרוואנים שתקועים על עשב רטוב. מכל מקום, הבחור האוסטרלי הצעיר שנראה מאד מאד דומה למיני שלנו, התייצב מיד עם טנדר ה'איסוזו' שלו (שמשווק באוסטרליה כ'הולדן') וניסה בכל מאודו להוציא את 'גזלן' ואותנו מהבוץ. אלא שגלגלי האיסוזו הקל רק פירפרו על הדשא ללא הועיל, ושלוש הטונות של גזלן נותרו במקומן. עוד זה מתייאש ועובר אורח חביב אחר, מצויד בטויוטה מסוקסת, כננת מקצועית וניסיון רב בחילוצים, הצמיד את כלי הרכב שלו לעץ במטרה לקבל 'קונטרה' ולשלוף אותנו. אך לפני שהיה סיפק בידיו לבחון את הטכניקה הזאת הופיע בחניון אוסטרלי חביב ולא צעיר עם טרקטור של ממש וטונות של רצון טוב. לאחר שנרתם לגזלן שלנו וחילץ אותנו ללא כל קושי אל הכביש שאלנו אותו כיצד נוכל לפצות אותו על המאמץ. "לי אל תתנו כלום", הוא אמר, "אבל אם מתאים לכם שלשלו כמה דולרים לתיבת התרומות שמוצבת בחניון ומסייעת לתקציב של רשויות הפארק לצורכי תחזוקה". ואם בשלב הזה נותרנו אסירי תודה, להפתעה הגדולה זכינו במשפט הבא: "אני מאד מתנצל", אמר האוסטרלי החביב, "שנתקעתם דווקא בחניון שלנו, ואני מקווה שיהיו לכם חוויות טובות מהאזור הזה והמשך טיול מוצלח".

המלון שנוסע
חופשה עם קרוואן שונה מסוגי נופש אחרים בהרבה מובנים, ואחד היתרונות העצומים שלה הוא החיבור המשפחתי. כל משפחה והאופי שלה, כמובן, ואנחנו מאלה שנהנים לבשל ולאכול ארוחות משפחתיות, כך שהמטבח שלנו עבד שעות נוספות. בין הרבה מאד הנאות קטנות שכרוכות בכך נחמד לציין, למשל, את העובדה שכאשר מביאים את הקניות מן הסופר לא צריך לסחוב אותן במעלה המדרגות, שאפשר לבשל ואפילו לנהוג בפיג'מה, ושכאשר הילדים "יורדים לחדר האוכל" הכוונה היא שהם מועילים להוריד את עצמם מן ה"מועדון" – המיטה הזוגית שנמצאת מעל לקבינה ולעשות את כל הדרך הארוכה אל השולחן שבפינת ההסבה האחורית של 'גזלן'. 
בשונה מבתי מלון כאן לא צריך לארוז מזוודות ולפרוק אותן בכל פעם שעוברים ממקום למקום, לא צריך לחשב היכן ומתי לעצור לארוחה הבאה או האם בכלל נמצא מקום שבו הילדים ימצאו מה לאכול, ובאופן כללי אפשר להגיע כמעט לכל מקום "בלי לצאת מן הבית". מאד מומלץ להצטייד בשולחן וכסאות מתקפלים לצורך ישיבה נינוחה מחוץ לקמפר, מפני שבניגוד מוחלט לבתי מלון בחניוני הקמפינג מהר מאד עושים חברים חדשים. במהלך חוויית הקמפינג הקצרה מידי שלנו לא נתקלנו במקרה אחד שבו מישהו עבר מולנו מבלי לברך אותנו לשלום, ולא היה כמעט אף ערב בו לא פגשנו אנשים חדשים, ולרוב גם מעניינים. הילדים חוגגים, אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שבהן הם בכלל נזכרו שב'גזלן' מותקנת טלביזיה עם DVD (וליתר ביטחון הבאנו איתנו לא מעט דיסקים), ומיקום החניונים – כמעט בכל המקרים – היה לא פחות ממדהים.

אחת השאלות שנשאלנו לא מעט עם חזרתנו היתה "איך שרדתם ארבעתכם בחלל כל כך צפוף בלי חיכוכים?", והאמת היא שלקח לנו לא מעט זמן בכלל להבין את השאלה. מבין כל סוגי הנופש שמוכרים לנו לא מצאנו עד היום אף נופש משפחתי מגבש, מהנה, וחווייתי יותר מאשר נסיעת הקרוואן הראשונה שלנו.