הרכב: זוג
מספר ימי הטיול: 21 ימים
אוגוסט 2008
התחלה בדארווין וסיום בברום
נחתנו בדארווין Darwin הנמצאת במדינת הטריטוריה הצפונית שבאוסטרליה, אחרי טיסה ארוכה דרך לונדון וסינגפור.דארווין נמצאת באזור הטרופי של אוסטרליה הנקרא בפי המקומיים Top End, היא העיר "הגדולה" היחידה בצפון אוסטרליה, אך זוהי עיר קטנה וחביבה היושבת לחוף ים טימור ובה פארקים גדולים ושקיעות יפות.
בבוקר יצאנו לחברת ההשכרה של אפולו כדי לקבל את הרכב ששכרנו. דני ערך ביקורת קפדנית לרכב וגילה כל מיני תקלות שעל רובן ניתן היה להתגבר. אך כשראה ששמן המנוע שרוף לחלוטין, החלטנו שלא ניקח את הרכב לפני שיעבור טיפול של החלפת שמנים. מכיוון שהיה זה יום א' והמוסכים סגורים נאלצנו להישאר יום נוסף בעיר בהמתנה לביצוע הטיפול למחרת בבוקר. ניצלנו את ההזדמנות לערוך קניות ולבקר בשוק האוכל של יום א' שנערך בפארק ליד החוף. במקום היו אלפי אנשים שצבאו על הדוכנים הרבים של מזון, בגדים ותכשיטים. שם גם ראינו לראשונה את האבוריג'נים - הילידים האוסטרליים מנגנים בדיג'ירידו - כלי הנגינה הידוע שמפיק צלילים מיוחדים.
כבר בתחילת ביקורנו בפארק גילינו את הדגר-תל - עוף בגודל של תרנגולת הבונה תילים ענקיים מאדמה וחומר צמחי. התל משמש כאינקובאטור לביצים שמטילה הנקבה והטמפרטורה בתל נשמרת על ידי תהליכי התסיסה של החומר הצמחי הנרקב. בפארק ראינו גם שני מיני חרקים שילוו אותנו לכל אורך המסע: נמלים וטרמיטים. כאן ראינו לראשונה את הנמלה הירוקה הנקראת בעברית נמלה תופרת. נמלים אלו, בונות קינים עשויים מעלים אותם הן מקפלות וסוגרות באמצעות קורי משי שמפרישים הזחלים שלהן. על עצים ושיחים ניתן לראות כדורי עלים כאלו שחלקם מאוכלסים ואחרים נטושים. הטרמיטים לעומתם חיים בקינים עשויים מאדמה והם בונים תלוליות בצורות שונות שגובהן נע ממספר ס"מ ועד ל-5 מטרים. חוף הים מושפע משינויי הגאות והשפל המגיעים כאן להפרשים של מספר מטרים (בגובה!). לאורך החוף ניתן לראות את עצי המנגרובים המוכרים לנו מחופי סיני ואשר מסוגלים להתמודד עם השינויים בגובה פני הים - מכיסוי כמעט מלא במים ועד לחשיפה מוחלטת לאוויר.
למחרת קבלנו את הרכב לאחר שטופל כיאות ויצאנו בדרכנו לשמורת ליצ'פליד Litchfield הנמצאת מדרום לדארווין. בכניסה לשמורה נמצאים תילי טרמיטים השייכים למין שנקרא טרמיט המצפן. התילים בצורת מלבנים גדולים ברוחב של כמטר אחד וגובה של 3-2 מטרים אך הם צרים מאוד ובנויים כולם בכיוון צפון דרום. תכונה זו העניקה לטרמיטים הללו את שמם. חוקרים מצאו כי יש ביכולתם "לקרוא" את השדה המגנטי של כדור הארץ ובהתאם לכך לבנות את התילים. הטרמיטים הם חובבי חום והיתרון בבניה מיוחדת זו הוא ביכולת לקלוט את חום השמש כבר בשעות הבוקר המוקדמות. המשטח הגדול של התל פונה לכיוון מזרח וכך עולה הטמפרטורה בקן תוך זמן קצר. לעומת זאת בשעות הצהרים החמות רק החלק הצר חשוף לשמש כך שקצב קליטת החום נמוך יותר. בדרך זו שומרים הטרמיטים על טמפרטורה מתאימה בתוך הקן. באתר הקמפינג בו התמקמנו בערב הראשון התחברנו מיד לחשמל וזכינו ליהנות ממיזוג אוויר נעים לאורך כל הלילה. את ארוחת הערב נאלצנו לחלוק עם מיליוני חיפושית קטנות שנמשכו לאור ונפלו בהמוניהן לתוך הסירים והצלחות. רק כשכיבינו את האור יכולנו לאכול בשקט.
בדרכנו לשמורת קקאדו Kakadu עברנו באתר הצפה גדול Fogg Dam שבו מתרכזים בעונה זו של השנה אלפי עופות מים. כאן ראינו לראשונה את הז'אקנה שהיא עוף מים צבעוני בעל אצבעות ארוכות במיוחד באמצעותן היא צועדת מעדנות על עלי נימפיאות המים ושאר הצמחים. זכינו גם לראות את הנחשון בעל הצוואר הארוך שאליו יש לנו סימפטיה מיוחדת מכיוון שהוא קינן בעבר בישראל בימת החולה אך נעלם משם עם ייבושה. הביצות הגדולות המכונות כאן בילאבונג, הן בעצם שרידים של מישורי ההצפה הרחבים הנוצרים בעונה הגשומה שבה מן הסתם קשה יותר לטייל. בעונה היבשה לעומת זאת מצטמצמים שטחי המים והעופות ושאר בעלי החיים מתקבצים וקל יותר לראותם. גם את חסידת הג'אבירו הענקית בעלת הרגליים האדומות והצוואר הכחול-מתכתי ראינו כאן לראשונה.
טובית בשמורת קקאדו
בשמורת קקאדו נופים שונים ומיוחדים: מישורי הצפה רחבי ידיים של הנהרות שחוצים את האזור והרי גרניט המתרוממים לגובה של כמה מאות מטרים ומהם ניתן לצפות על המישורים הרחבים. סלע אבן חול שהוא תוצר הבלייה של הגרניט יוצר תצורות מרהיבות בצבעים של אדום, שחור וצהוב. וכמובן בכל מקום ניתן לראות את תילי הטרמיטים המדהימים שמשתנים בהתאם למין הבונה אותם. הדרכים אל ובתוך שתי השמורות הללו אינן מחייבות רכב 4X4 וניתן להגיע למרבית האתרים שבהן ברכב רגיל. כך לפחות בעונה בה התקיים ביקורנו במקום. במסגרת שלושת הימים בהם שהינו בשמורת קקאדו ביקרנו באתרים אבוריג'ניים שבהם ניתן לראות את ציורי הקיר המיוחדים שלהם. בקרנו גם במרכזי מבקרים בהם ניתן ללמוד על דרך חייהם המיוחדת של אנשים אלו שסבלו כל כך מיד האדם הלבן מאז שהגיע לאוסטרליה. רק בשנים האחרונות החלו האוסטרלים להבין את משמעות העוול שגרמו לאנשים מיוחדים אלו והחלו לפצות אותם על כך. רבים מהם נראים אומללים וחסרי אונים. התנהגותם העירונית מעידה שהם איבדו כבר לפני שנים את הקשר אל הטבע ומכיוון שאין להם שפה כתובה והמסורת שלהם הועברה באמצעות סיפורים מאב לבן, הרי שחלק גדול מעברם נעלם אך גם בהווה לא היטיבו להשתלב. קהילות אחדות חיות כיום בישובים מבודדים תוך שהם מנסים להתקיים בשטחים של אבותיהם שחלקם הקטן הוחזרו להם לאחרונה על ידי הממשלה האוסטרלית.
בדרכנו לחלקו השני של הטיול במדינת אוסטרליה המערבית עברנו דרך העיר קתרין Katherine. זהו אזור יבש יותר וניתן לראות זאת גם על הצמחייה שהיא צפופה פחות ונמוכה יותר. באזור זה ראינו גם עדרי בקר עם בוקרים שמלווים כיום בהליקופטר המדווח להם מלמעלה על כל המתרחש בעדרי הענק שהם מעבירים ממקום למקום ובמיוחד על פרות שחפצו במעט פרטיות ונעלמו במרחבים האינסופיים.
השמורה האחרונה לפני הגבול היא שמורת Keep River. זוהי שמורה קטנה יחסית אך בעלת חשיבות גדולה בהיותה ממוקמת באזור החיץ שבין יער המונסון הלח מצפון לבין האזור המדברי בדרום מערב. בדרכנו לשמורה פגשנו רוכב אופניים יפני המקיף לבדו את אוסטרליה ורוכב כבר למעלה משנה וחצי תוך שהוא עובר כמאה ק"מ ביום. הסתבר שלאוסטרליה הוא הגיע לאחר שחצה את יבשת אמריקה מצפון לדרום במשך כשנתיים. אגב הוא לא היה היחיד שראינו רוכב על אופניים בלב הבוש האוסטרלי.
קמפינג בלב הבוש האוסטרלי
במעבר הגבול לאוסטרליה המערבית קיבלו את פנינו פקחים ממשרד החקלאות האוסטרלי שהקפידו על כך שנשליך לפח את כל הפירות והירקות החיים שברשותנו. הם עושים זאת כדי למנוע מעבר של חרקים מזיקים לחקלאות ומקפידים מאוד על כללים אלו. בכלל התרשמנו שאוסטרליה היא מדינה בה החוק נשמר והאזרחים מתייחסים ברצינות רבה לשילוט בדרכים ונוסעים בזהירות ובהתאם לתנאי הדרך. כמובן שגם הדרכים שם טובות ונוחות לנסיעה ארוכה המתחייבת מהמרחקים הגדולים אותם יש לגמוע כל יום כדי להגיע לאתרים המבוקשים. מצד שני כמות המכוניות בכבישים נמוכה מאוד דבר שכמובן מקל על הנהיגה הארוכה. האוסטרלים לא מתרגשים ממרחקים גדולים והם מרבים לטייל כשלרכב השטח שלהם רתום קרוואן משוכלל או נגרר שעליו אוהל וכל הציוד הדרוש ללינה בשטח. בחופשות הדרכים מתמלאות במטיילים ואז התנועה קשה יותר וגם האתרים המבוקשים מלאים וקשה למצוא מקום באתרי הקמפינג. אנו טיילנו בתקופה נינוחה יותר (חודש אוגוסט) ופגשנו בעיקר אוסטרלים מבוגרים שנהנים בשנות הפנסיה שלהם מטיול בארצם הענקית.
לאחר חציית הגבול הגענו לעיר קונונורה הנמצאת בפתחו של אזור הנקרא קימברלי Kimberley. זהו איזור המיושב בדלילות ובו שמורות טבע רבות ובו ניתן לחוש יותר באווירת ה-Outback האוסטרלית הייחודית ולפגוש את הנופים שבהם נתקלו המתיישבים הראשונים שהגיעו לאזור לפני כמאתיים שנה. אך אין מה לדאוג: הדרכים נוחות וגם דרכי 4X4 שבהם צריך לנסוע כדי להגיע לאטרקציות המאפיינות את איזור הקימברלי מתוחזקות היטב ותחנות דלק נמצאות במרחקים סבירים האחת מהשנייה.
עצי הבאובב הענקיים הם הסמל של אזור קימברלי
האטרקציה העיקרית של האזור מבחינתנו הייתה שמורת (Purnululu (Bungle Bungles שבה נופים ייחודיים של גבעות אבן חול ובהן שכבות בצבעים של אדום ושחור שעוצבו על ידי המים והרוח במשך שנים רבות. המראה מרהיב במיוחד והמקום מושך מטיילים רבים שלא חוששים מנסיעה של כמה עשרות ק"מ בדרך 4X4 לכל כיוון. אין פלא שאתר זה הוכרז על ידי האו"ם כאתר מורשת עולמית.
הפארק הלאומי פורנולולו (Bungle Bungle)
בדרכנו לקצה המסלול בעיר היפה ברום Broome עברנו בשמורות נוספות, ראינו נופים פראיים, תופעות טבע ייחודיות, פגשנו אנשים נחמדים ובעיקר הגענו למסקנה הבלתי נמנעת כי אוסטרליה היא מדינה ענקית ואנו הצלחנו לראות רק חלק קטן מאוד ממנה.
סלעים מאבן חול אדומה בחוף של ברום
ברצוננו לציין כי הרכב שבו נסענו ה- Adventurer היה נוח לנהיגה, חזק ועמיד בתנאי הדרך שלא תמיד היטיבו איתו. הוא היה לנו גם בית נוח ונעים ואפשר לנו לטייל בנוחות יחסית לאורך 4000 ק"מ, ללא דאגה למקום לינה במשך כשלושה שבועות נהדרים ומרחיבי דעת.
