מסע סובב אוסטרליה בחמישה חודשים / איתמר כהן  

הרכב: נוסע יחיד
מספר ימי הטיול: חמישה חודשים
נובמבר 2006 עד אפריל 2007
התחלה וסיום במלבורן
קמפר מדגם Hitop ללא שירותים ומקלחת
דג

החוויה האוסטרלית שלי - אני לא כותב רק על אוסטרליה, אני לא מסכם את היבשת הזו , אלא  מבקש להעלות על כתב את תחושותיי והמילים ישמשו לי  מעין "סיכום התחושות" אשר נולדו ביבשת אוסטרליה.

על המסלול הפיסי - בקצרה ובדילוגי הקנגורו על ציר מסלול המסע כפי שעשיתיו. 

ממלבורן לפרת' - התמודדות ראשונה עם המדבר

המסע החל בעיר מלבורן, שם קיבלתי את הקמפר השכור, ומשם בכיוון מערבה החילותי מקיף את היבשת. ההתמודדות הראשונה עם המדבר הייתה מן העיר פורט-אגוסטה Port Augusta ועד העיירה סדונה Cedona, בנגיעה ראשונית במדבר אך לא אחרונה. החום הכבד שהיה בפורט אגוסטה הביא בי, במעט, חששות שמא כך יהיה לאורך כל הדרך, החששות נולדו לאור התיאורים הרבים אשר קראתי טרם הגיעי ליבשת. וכך אני נכנס לשלב המכריע, הוא השלב שבו אני חוצה את המדבר "נולרבור Nullarbor", ומתמודד שם עם כבישים צרים, חלק מן הדרך בשיפוצים, משאיות ענק אשר נקראות "רכבת כביש", נסעו לאורכה בשני הכיוונים והמפגש עימן רווי בסכנות מוחשיות אשר ככל שנתקלים בהן כך מבינים את עוצמתן.

חציית המדבר ומפגשת עם השממה

המפגש במקום היה עם "השממה" אשר לעין שאיננה רגילה לזאת היא  נדמית אין סופית, עם גוויות הקנגורו הרבות, מאות, הנמצאות לאורך הכביש אשר אותן המשאיות "קוטלות" עוד ועוד יום יום. ומעל הכל מזג אוויר מדברי, חם, יבש ובמקרים אחדים מאוד לא נעים. מדובר בחציה שנמשכה שלושה ימים.

ההגעה אל תחילת החלק המערבי של היבשת, לאחר הטעימה הראשונית של המדבר, הייתה בבחינת "ישתבח שמו", להירגע מן המתח של המפגש עם המשאיות, לראות ציוויליזציה, לראות חנות לממכר מזון טרי ועוד, היו אלו הרגעים הראשונים שהחילותי מעכל את משמעות החצייה אשר גם אם סיפרו לי עליה תחילה כלל לא יכולתי לשער בגלל העדר ניסיון. המחשבה על חצייתו בצפון היבשת מתחילה ללבלב עם הרהורים.

בהגיעי למערב, אני מבחין בדינאמיקה שונה, גם כאן המדבר מושל, אך ככל שיורדים דרומה כך החלקים הירוקים נגלים, כך האזורים החקלאיים נחשפים. אזור החוף (הערים אלבני Albany, אספראנס Esperance ועוד) מזכיר מאוד את המזרח התיכון באופי התנהלות האנשים - כלומר - ים, חופים, חופשות קיץ על הים ועוד. הייתה זו עבורי התנסות חמודה, מענגת מאוד, אך עדיין לא מעוררת "תדהמה" מן החדש. אני במחשבותיי במקום הזה עדיין מבין כי מן העיר פרת' Perth וצפונה אתחיל "לחוש" את אוסטרליה אשר משווקת בפרסומים.

Albany

העיר פרת' ענקית, ועל אף זאת המרכז בה קטן מאוד. לא התרשמתי שיש הרבה מה לעשות שם לתייר כמוני, ואכנה את אופי הנסיעה שלי כ-"התייר הדוגם", כלומר אני לא מבקש להעמיק במקום אליו אני מגיע, אלא לדגום ממנו את מה שהוא מציע במינונים שישביעו את רעבוני הראשוני בסקרנותי. תחילת העלייה צפונה מן העיר פרת', היא הדרגתית, עדיין אווירה אורבאנית נסבלת, על אף שהמרחקים שבין ישוב אורבאני אחד לבין השני הולכים ומתרחבים. הייתי אומר שעד העיר ג'רלדטון, האווירה מוכרת, ואינה מושכת את העין של "התייר הדוגם". מן העיירה הזו אני מתחיל לחוש את טעמה של אוסטרליה האחרת - זו המשווקת בתיירות העולמית, קרי - מדבר, מרחקים עצומים בין עיירה לעיירה וכשמגיעים לעיירה היא נתפסת לעיתים הזויה, צורת חיים לעיתים מוזרה.

לראשונה, מתחילים ללבלב בתוך התחושה של "התייר הדוגם", אותן חששות של העדר תחנות דלק, הצטיידות במזון, מים. הדאגה החומרית מתחילה להיות עניין עיקרי בתחילת יום של נסיעה. החששות שהמכונית תתקע באמצע הדרך הופכים להיות מוחשיים כאשר מבינים שעזרה יכולה להגיע יומיים שלושה במקרה הטוב. ככל שעולים צפונה כך המגע עם מזג האוויר הופך להיות מעיק, חום כבד מאוד, יבש ולעיתים קרובות רוחות, אשר מטלטלות את המכונית על הכביש. גם כאן משאיות מפחידות, גוויות רבות של בעלי חיים, גם פרות, כבשים ואפילו העוף הדומה למשפחת היענים שנקרא "אמיו"(Emu). זוהי למעשה נסיעה ממערב למדבר הגדול, בכיוון צפונה, גם היא צמודה לים. היתרון של הכביש הזה בהשוואה לכביש הדרומי - שהוא רחב יותר, ויש בו תנועה דלילה יותר.

עופות האמו ממשפחת היענים

העיירה קראת'ה משמשת לי מעין גבול שבין החלקים האורבאניים שאני אכנה אותם "שפויים" לבין החלקים האחרים אשר נתפסו בעיניי "לא שפויים". מדוע לא שפויים? בכל עיירה הזויה שכזו שהגעתי תמיד עלתה השאלה – מה יש לאנשים לחפש במקום הזה, במדינה רחבת ידיים באזורים הנוחים למחייה מבחינת מזג האוויר, שהרי אין בעיה לקלוט אותם במקומות נוחים למחייה, מדוע בחרו דווקא במקום הזה?

בדרך לברום

המעבר מן העיירה קראת'ה, אל העיר ברום, היא במדבר קשה בכל הקשור למזג אוויר והעדר מרכזי אוכלוסין. במקומות הללו  ההצצה אל שעון מד הדלק נעשית יותר בתשומת לב, ואני כבר מרגיש שאני מסגל לעצמי התנהגות של "החשש ממצוקות", הן של המכונית והן של מחלה שתיפול עלי במקומות הללו, במקום הזה אני כבר מבין שצריך שיהיו במכונית מים שיספיקו לכמה ימים ולא לכמה שעות.

החוף המערבי של אוסטרליה מפרת' לברום

העיר ברום נראית אורבאנית יותר, אך החום הכבד שהיה שם והלחות העצומה שהייתה העיקו מאוד, המקומיים מספרים שזוהי העונה הקשה ביותר. זוהי עיר שמעניין להישאר בה כמה שבועות כדי לטעום אותה, יש בה במעורב חיי המדבר עם חיי העיר האורבאנית החיה בשפע.

קמפינג בברום

מברום לדארווין
הנסיעה מן העיר ברום, היא למעשה תחילת הנסיעה מזרחה, כשהכיוון הכללי הוא העיר הצפונית ביותר של היבשת היא דארווין. גם חציית המדבר בחלק הצפוני, מכיוון מערב לכיוון מזרח/צפון, הייתה רוויה בחששות, ועל אף זהירותי, נקלעתי פעם אחת למצב שבו הנורית של מד הדלק כבר דלקה, ולפניי עוד שלושים קילומטרים. תחושה בלתי נעימה, בלב המדבר להיות תקועים, וכבר השלמתי שאני הולך רגלית עשרה קילומטרים עם מיכל פלסטיק ביד להביא דלק, זוהי תחושת "אין ברירה", שצריכים להפנים במסע שכזה. אני זוכר שכאשר נכנסתי אל תחנת הדלק מבחינתי ממש ממש "בזחילה" עם המכונית הרגשתי הקלה עצומה, החששות ובמיוחד המתח הפנימי אשר כלל לא חשתי בו במהלך הנסיעה, התרוקנו לפתע והבהירו לי עד כמה שגיתי בהכנות החצייה. בשלב זה אני מבין שזה לא צחוק, ואני חושב על החצייה הנוספת שתהיה לי לכיוון החוף המזרחי, שאורכה למעלה מאלפיים קילומטרים.

ההגעה אל העיירה קונונורה Kununurra, הייתה לאחר נסיעה מייגעת בתוך מדבר, חום כבד, ועיירות הזויות. התחושה הייתה של צורך במנוחה, כאן אני מבין שלמעשה כמעט שבועיים ימים קרי - מן העיר פרת', עיקר המסע מתנהל בתוך המכונית, ועוד לפניי מאות קילומטרים עד לעיר דארווין היא היעד הצפוני ביותר של המסע, בהיותה העיר הצפונית של היבשת.

לאחר מנוחה בעיירה קונונורה, העיר הבאה היא קת'רין Katherine אשר נראה שהיא כבר בנויה במאפיינים מוכרים במערב, אך מזג האוויר המדברי והחום הכבד אשר שרר לא נתנו לי לטעות שמדובר בעיר בתוך שממה לכל דבר, הלחות בה עצומה, היתושים והזבובים החלו כאן להעיק באופן טורדני ובלתי נסבל. מאתיים קילומטרים, אולי מעט יותר, מפרידים עד לעיר הצפונית דרווין, בזמן הזה מתחילה להיות מורגשת העייפות המשפיעה על המקצבים של המסע, אך עדיין הרעב לראות חדש גדול, המדבר מלהיב עם כל הפחדים והחששות שהנסיעה בו כרוכה.

קמפינג בקת'רין

שמורת קקאדו

מן העיר קת'רין, אני מגיע אל שמורת הטבע המפורסמת ביותר באוסטרליה היא "שמורת הקקאדו",  רחבת ידיים, רק הכניסה אליה היא מאתיים קילומטרים של נסיעה, ואותו מרחק גם של יציאה מן הצד האחר. הביקור בשמורת הטבע הזו מעורב - מחד גיסא ניכר היטב שהאדם עושה מאמצים לשמור אותה כפי שהטבע יצר אותה, והשמירה הזו לכשעצמה פוגמת, מאידך גיסא - יש בה עוצמות של טבע אשר הדמיון מתקשה לעכל חיים של בני אדם בה. במיוחד החום, הזבובים והיתושים, זה הופך להיות מפגע אמיתי, איני מצליח לרגע לעמוד בנייחות מבלי שיעוטו עלי מוצצי דם שונים, והעקיצות רבות, הגוף שלי מתחיל לגלות "סימני עצבנות", נפיחויות של העקיצות בחלקים רבים של הגוף, מגרדות עוד ועוד ובכך אני עוד יותר מחמיר, חומרים מרגיעים פועלים רגעים ספורים וחוזר חלילה, אני מסתובב עם "מקל פלסטיק מיוחד לגרוש זבובים" ובלי הרף מניע אותו סביב גופי, אין לאן לברוח מהם, המקומיים מדהימים אותי כיצד הם חיים בתוכם מבלי שזה טורד. כנראה משהו בדם שלי מושך במיוחד. ועל אף זאת, אין ספק בביקור בשמורה הזו חשתי את  החוויה הגדולה ביותר של המסע.

אל העיר דארווין Darwin הצפונית, אני מגיע כשאני משחרר מפנימיותי את הספקנות, וכשאני אומר ספקנות אני מתכוון שהתקשיתי להאמין שאגיע אליה, העיר הזו הפכה יותר ויותר דמיונית ככל שלמדתי להכיר את המדבר, חמשת אלפים וחמש מאות קילומטרים מן העיר פרת' עד לכאן במדבר ובתנאים לא תמיד קלים, וההגעה הופכת להיות מעין "סמל", סמל של מחצית המסע, מכאן ואילך המסע הוא בכיוון החוף המזרחי, חוף הציוויליזציה, אשר כה תליתי תקוות בו שישמש לי את "עיקר המסע" בהמשך. חום כבד מאוד  היה בעיר, לפתע גשם כבד, ושוב חום כבד. לחות גבוהה, וניכר היטב שהדינאמיקה בעיר הזו גדולה מאוד, היא משמשת "שער" לחלקה הצפוני של אוסטרליה מכל העולם.

מדרווין לחוף המזרחי נסיעה ארוכה שלא נגמרת...

אלפיים ושבע מאות קילומטרים הפרידו בין דארווין לאזור החוף המזרחי, הייתה זו נסיעה ארוכה, מייגעת, וחסרת כל מראה ל"תייר הדוגם", כלום כלום כלום לא היה בדרך, הכביש המוליך מזרחה כמו מדלג מאופק אחד אל אופק שני ולנוסע המתעייף ברגעים מסוימים נדמה שעדיין לא "עבר את הגרוע". היה זה החלק אשר שום דבר לא הותיר בי מלבד קשיי הנסיעה, את החוויה היחידה שאני יכול לתאר עתה, כשאני הרחק מן הזמן הזה, אני מכנה "חוויית האין כלום". קשה לתאר במילים, אך התחושה היא של "ביזבוז זמן". ההגעה אל החוף המזרחי הייתה בשלבים, בתחילה כניסה לעיירות שיושבות על הגבול שבין המדבר לבין המזרח, גם אם הן היו הזויות בחלקן, הרי לאחר ה"אין כלום"  הן היו עבורי "ניו-יורק" במלוא הדרה.

החוף המזרחי

העיר טאוונסוויל Townsville היא העיר הצפונית בחוף המזרחי, היא הראשונה שבה החילותי חש שסיימתי את החלק המדברי של היבשת,  ואני מרגיש חוזר אל אווירה מוכרת, זו אשר נולדתי אל תוכה - התרבות המערבית הקלאסית. הגלישה דרומה, בחלק המזרחי של היבשת היא למעשה בתוך חלק צפוף של ערים ועיירות שלא עוררו אותי באופן מיוחד  בבחינת "התייר הדוגם", במיוחד כאשר נסעתי בכבישים שנושקים לחוף הים, הרגשתי סיוט, למדתי לשנוא את הים ממש ברגעים הללו שהגעתי לחוף המזרחי, דינאמיקה צפופה, מטורפת, יקרה, ואיננה הולמת את מה שרציתי לראות - "חדש".
ד לעיר בריסביין אשר למעשה נמצאת פחות או יותר במרכז החוף המזרחי, אינני יודע להצביע על משהו מרשים במיוחד, בתחושתי - לתייר הדוגם המגיע מאירופה או ישראל, המקום הוא בזבוז זמן גדול. העיר בריסביין - ענקית, עיר מערבית לכל דבר ועניין, גם בה לא מצאתי "חדש", הרגשתי הייתה של "עוד עיר אירופאית", לא הרגשתי "תייר", הסתובבתי בה בתחושה סתמית שיכולה אולי להיות נעימה, אך לא כזו שגרמה לי לפעור את פי.

מן העיר בריסביין ועד לעיר סידני, לנגד עיניו של התייר הדוגם מתרחשת מגמה של שינוי הן ברמת הצפיפות האורבאנית, הן בשינויי מזג האוויר, והנוף משתנה אף הוא.  גם כאן לא הרגשתי שאני נקלע אל חבל ארץ שהרים את גבותיי אל-על, שום חדש לא היה באופן שהרשים אותי. העיר סידני, הענקית ביותר באוסטרליה, אני יכול היום לומר כי להתרשמותי היא היא העיר המרכזית ביותר ועליה נשענת "אוסטרליה" בדינאמיקת החיים שלה. עיר יפה, עם הרבה מה לראות לתייר הדוגם, לראשונה אני מרגיש בחוף המזרחי "עדנה", ומתחיל ליהנות מסוג אחר של "אוסטרליה", תרבות, דינאמיקה ברחובות, ועוד. שהיתי בה כעשרה ימים.

מסידני למלבורן דרך ההרים הכחולים

לפי שקראתי בכל הפרסומים, חבל ארץ שבין העיר סידני לבין העיר מלבורן, כאלף קילומטרים אורך, הוא הוא העמוס, הוא התיירותי ביותר בחוף המזרחי ושם יש לאוסטרליה יותר להציע יותר מאשר בכל חלק אחר בחוף המזרחי. מן העיר סידני אני נוסע בכיוון מערבה, לכיוון "ההרים הכחולים", ומגלה חבל ארץ מדהים, נוף מרהיב, חיתוכי טבע שלא ראיתים במקומות אחרים בכל נסיעותיי, אי אפשר להיות אדיש במקום הזה, ואולי כדי להמחיש אכתוב זאת- אפילו עיוור יחוש כאן משהו ייחודי. אני מזגזג בנסיעה איטית בין העיירות, שוהה בהן ימים ארוכים, נוגע בתרבות המקומית, משוחח עם אנשים, ומתענג.


ההרים הכחולים, ויקטוריה 

כאן אני מגלה אט אט את אהבת השוטטות שיש בי  בתוך היערות עצומי המימדים, בגפי, לבד לבד בשעות מוקדמות של בוקר, לשוטט בתוך יער הפך הדבר לי למעין "יין משכר" שאהבתי ללגום עוד ועוד, הכניסה לעיירות קטנות מאפשרת לי טוב יותר לתקשר עם אנשים, לגלות את החום של המקומות הקטנים הללו, האוסטרלי טוב הלב מתגלה בכל מקום שהלכתי במקומות הללו, וזה הרנין את הלב. העיירה קטומבה בתוך חבל ארץ "ההרים הכחולים" הייתה הראשונה, היא למעשה מעין "בירת ההרים הכחולים", אחריה עיירות אחרות, והנסיעה שלי היא במגמה של דרום, לכיוון עיר הבירה קנברה.

מפגש עם דב קואלה חביב בקמפינג

מפלי קרינגטון בפארק הלאומי Budderoo National Park

עיר הבירה קנברה - כבר בכניסה הראשונית חשתי ביזבוז זמן, שום דבר טבעי לא היה בה, קפיטליסטית במלוא מובן המילה, אך בהשוואה למראה הקר והמנוכר שהיא מקרינה ל"תייר הדוגם", אהבתי את המוזיאונים, ניכר היה שפרנסי העיר משקיעים בקולטורה מבכל מקום אחר באוסטרליה. מן העיר קנברה אני מתחיל להתקרב אל עיר היעד הסופי - מלבורן,  ובנסיעה מזוגזגת במשך ארבעה שבועות לערך אני משוטט בעיירות קטנות וגם גדולות במדינה שנקראת ויקטוריה, עיירות מקסימות, מראה עתיק משובב לב, טעמתי גם מן החלק ההררי זה שהם מכנים אותו "אלפיני" משום שהאווירה דומה מאוד לאווירה שבהרי האלפים בשוויצריה,  גם במקומות הללו נפגשתי עם אנשים , שוחחתי, וראיתי דברים שעניינו אותי ואפילו הרשימו אותי מאוד.

Beechworth, Victoria

האווירה הכללית בכל המסע בחלק הזה הייתה של חבל ארץ הסובל קשה מהעדר גשמים, בכל מקום שהגעתי דיברו על חוסר המים, ומשטר המים ניכר בשלטים הרבים בכל המקומות שהגעתי אליהם. האדם בחלקים הללו  נראה ל"תייר הדוגם" שעושה מעשים באופן נואש ללכוד מים למחייתו, בהרבה בתים  ישנה מערכת אגירה של מי הגשמים, תופעה מעניינת, סכרים רבים בכל חבל ארץ הזה מבקשים לכלוא את המים שלא יתבזבזו בטבע, גם מים וגם חשמל מפיקים מהם.
הכניסה לעיר מלבורן היא למעשה "חתימת המסע" ולא בטעם הפיסי כמו בטעם הנפשי, אני מגיע אליה ובכך "סוגר מעגל" תרתי משמע, רווי מכל מה שראיתי, עייף פיסית, שבע, חסר עוד ויטליות לראות "חדש", וכל שאני מבקש זה לנוח, אפילו אין בי תחושת הרצון להגיע חזרה אל פינתי בישראל כשאני יודע שהטיסה בת יומיים איננה קלה. העיר מלבורן - אורבאנית מערבית לכל דבר ועניין, איני יודע אם ל"תייר הדוגם" יש הרבה מה לעשות בה. יש בה מוזיאונים, וכל אשר יש בעיר גדולה מן הבחינה התרבותית, אך למי שעשה את כל המעגל ביבשת, היא כמו מציעה "חומר לעוס". הנה במשרד התיירים בעיר כשאני שואל על קולטורה, האישה משיבה לי בהתלהבות ומספרת כי הגיעה לכאן תערוכה מרהיבה - החומה הסינית, לאחר שסיימה להתלהב אמרתי בחיוך שראיתי זאת בסידני, והיא מאשרת שאכן התערוכה הגיעה מסידני. זה הזכיר לי את אהבתי בצעירותי , כשביקרתי במוזיאונים באירופה, במחלקה המצרית, ברגע מסוים הבינותי כי המוזיאונים בלונדון כמו גם בפריס רומא או אמסטרדם, למעשה שואבים את מוצגיהם מאותו מקור, והגעתי לרוויה, וכך דאגתי תמיד לדלג על המחלקות הללו. זה מה שקורה לי עתה במלבורן, אני שלושה שבועות מבלה כאן, נטול כל דינאמיקה של "תייר דוגם", אם אחוש עצמי נינוח, ושבע מנוחה, אפילו אקדים את הגעתי.

כה לחי!!!
סוף המסע

לסיכום הצד הפיסי של אוסטרליה
להתרשמותי, אפשר לחלק את אוסטרליה לשלושה חלקים פיסיים -
• החוף המזרחי, מצפון ועד מלבורן
• החוף המערבי שאותו הייתי מחלק לשני חלקי משנה: ישנו החוף המערבי  שהוא מדרום לפרת', וישנו החלק המערבי הצפוני עד דארווין

לסיכום הפן התחושתי
מאוד נהניתי, הייתה זו חוויה אישית פנימית ולא רק מן ההיבט של "תיירות". ההנאה עבורי היא אותה תחושה של "משמעות חיי עם תוכן" וזה הצלחתי להפיק במסע באופן המושלם, אף יותר משייחלתי לעצמי טרם יציאתי. אני מאחל לעצמי בהמשך עוד ועוד פרקי חיים מענגים כפי שהיה לי פרק זה באוסטרליה.  

קראו כאן סיכומים ותובנות שלי על הנהיגה בקרוואן, על הטיול בקרוואן, על ההוצאות הכלכליות, על הכבישים, על אוסטרליה בכלל ועל תושביה - האוסטרלים ועל הילידים, על מזג האויר ועוד.

שנה וחצי אחר כך יצא איתמר כהן למסע שני באוסטרליה מדארווין לבריסביין. להמשך קריאה