זוג בגימלאות שערך מסע של 9 חודשים מסביב לעולם מתוכו מסע בקרוואן באוסטרליה ובארה"ב
אוסטרליה מדינה ענקית בדומה לארה"ב בלי אלסקה. החלטנו שבחודשיים ננסה לראות מה שנספיק בחוף המזרחי : ויקטוריה, וולס וקווינסלנד.
התחלנו במלבורן ונסענו מערבה דרך ה-Great Ocean Road עם הנוף היפהפה של חופים מסולעים וצוקים. משם צפונה לפארק הלאומי Grampians National Park – הרים וולקנים יפהפיים. 
לקח לנו 3 ימים רק לעבור חלק קטן של הדרך אל המקום הנקרא Blue mountain National Park ממערב לסידני.
הדרכים האלו נתנו לנו תחושה של אוסטרליה "האמיתית" – ערבות אינסופיות ושדות זרועים בכבשים ופרות. העונה היא סוף הקיץ והשדות צהובים מאוד עם המוני מינים מגוונים של עצי אקליפטוס. "ההרים הכחולים" הם מקום מיוחד - קניונים וצוקים מכוסים ביערות.
מלבורן וסידני שתיהן ערים מרשימות ויפות מאוד ויש בהן המון מה לראות - מוזיאונים, פארקים, ערב רב של אנשים מלאומים, צבעים וגזעים שונים. כולם מאוד אדיבים ומנומסים, לבושים בפשטות עם מכנסיים קצרים וכובע אוסטרלי כמובן. בחניוני הקרוואנים פגשנו ודיברנו עם אנשים רבים, הם מאוד מסמפטים את ישראל. החוויה המיוחדת ביותר עבורנו בטיול באוסטרליה הייתה הטיול והמגורים בקמפר.
זה מדהים איך חלל קטן של כשבעה מטרים רבועים מספיק לשני אנשים עם כל הנוחות: מיטה רחבה ונוחה ההופכת ביום לשולחן ופינת ישיבה, מטבח המצויד בכל הכלים כולל מיקרו, מקרר, טוסטר, 2 להבות גז וכמובן שירותים ומקלחת. שכרנו גם שולחן פיקניק וכסאות פיקניק כך שאת ארוחותינו סעדנו תחת הכוכבים שהם יותר גדולים ויותר נוצצים כאן מאשר בכל מקום אחר...
מתוך "מסע מסביב לעולם בתישעה חודשים" שפורסם באתר "למטייל"
הגענו למלבורן, אוסטרליה, בראשון באפריל, ראשית החורף בדרום אוסטרליה. מראש החלטנו לא לנסות "לעשות" את כל אוסטרליה, או אפילו חצי. בשום אופן לא רצינו לגמוע מרחקים, וכך בחרנו בטיול לאורך ה-Great Ocean Road (מערבה ממלבורן) ואחר כך צפונה לאורך החוף המזרחי. בלי מדבריות הפעם. לפי המפה, זהו החלק הצפוף והמיושב יותר של אוסטרליה. בפועל, רוב הזמן נסענו באזורים דלילי אוכלוסין וכמעט ריקים, כי לאיזורים הבאמת צפופים פשוט לא נכנסנו. הקצבנו למסלול הזה חודשיים, ובחרנו לעשות אותו בקרוואן. מה שאפשר טיול רגוע, כמעט כולו בתוך הטבע, עם הרבה טיולים ברגל, בפארקים ולאורך חופי ים ארוכים ויפים, ובעיקר, אין ספור פגישות עם בעלי חיים, קרי: קנגורים וציפורים מכל הסוגים.
איננו בטוחים אם זו הדרך הכי זולה, אך זו דרך נהדרת לטייל באוסטרליה, שממש בנויה וערוכה לכך. למשך זמן ארוך יותר משתלם כמובן לקנות ואן מותאם לשינה (לתפרנים) או קרוואן (לא נגרר), מה שנקרא באוסטרליה מוטורהום או קמפרוואן. אנחנו, שחששנו להסתבך במתחים של קניה-מכירה, והיה חשוב לנו שיהיה לנו "גב" של חברה שתדאג לנו במקרה של תקלה, העדפנו לשכור.
את המוטורהום שכרנו אצל אבי מחברת מוטורהום הזמנו כמה חודשים מראש, וכך קיבלנו (כנראה) מחיר טוב. אצל אותה חברה הזמנו גם קרוואן להמשך טיולנו בארה"ב. גם כאן, בזכות ההזמנה זמן רב מראש שילמנו פחות. אנחנו ממליצים בלב שלם - גם על הטיול בקרוואן וגם על חברת מוטורהום. עמדנו בקשר עם אבי במהלך הטיול, כאשר התעוררו בעיות – ובהחלט לא התאכזבנו.
אנחנו בחרנו ברכב של חברת BRITZ, מדגם BERTH 2, זהו דגם קטן יחסית וצר למדי, אך יש בו כל מה ששני אנשים צריכים, כולל שירותים (בית שימוש – חשוב מאוד! וגם מקלחת – שהיא יותר סמלית – אנחנו העדפנו תמיד ללכת למקלחות הציבוריות בקמפינגים). האמת היא שהרכב שקיבלנו בארה"ב, בהמשך טיולנו, היה בכמה רמות משופר יותר, ומרווח יותר (אין מה לעשות – אמריקה זה אמריקה), אך מאחר שאנחנו לא מפונקים ומשתדלים תמיד להנות, היינו 100% מרוצים מהקמפרוואן האוסטרלי שלנו. יתרונותיו: יותר קטן, ולכן יותר קל בנהיגה, מקבלים את כל הציוד: כלל שקי שינה, כלי מיטה, ציוד מלא למטבח, ומה שהכי חשוב: שני כסאות נח מתקפלים ושולחן פיקניק (בארה"ב צריך לקנות את כל זה בנפרד).
השירות היה בסדר גמור. פעמיים היו לנו תקלות (מה שלא צריך לקרות, אבל קרה): בפעם הראשונה משאבת המים לא פעלה כראוי, ובפעם השניה היתה דליפה של גשם מהגג. בשני המקרים, הגיעו נציגי החברה עם רכב חליפי, כולל כל הציוד, לקמפינג שבו שהינו, ופשוט החליפו את הרכב. בלי שום שאלות וטענות. עירבנו גם את אבי כששמענו שעומדים לגבות מאתנו את מחיר הדלק והגז ברכבים שהוחלפו, והודות להתערבותו העניין הוסדר. בסך הכל נציגי החברה היו בסדר גמור.
מבחינת המחיר: הקרוואן אינו זול, וגם הלינה בקמפינגים עולה משהו. ובאוסטרליה ראינו לא פעם פרסומות למוטלים במחירים ממש זולים, בעיקר לא במקומות מתויירים במיוחד. אבל כנגד, יש חסכון בהוצאות על אוכל - לא צריך ללכת למסעדות, והעיקר - אין מה להשוות מבחינת הכיף. אנחנו התאהבנו בבית הנוסע שלנו ובצורת הטיול בו. באוסטרליה שפע של קמפינגים, רובם נקיים ונעימים, והעיקר: נמצאים כמעט תמיד במקומות מקסימים, ליד חופי הים, חופי אגמים או נהרות, ואפשר לטייל ברגל ליד המקום שבו חונים. והכי הכי: כל יום לאחר שמתמקמים, מתיישבים על כסאות הנוח, עם כוס קפה, ומחכים לשקיעת השמש, שבאוסטרליה היא יפה במיוחד.
בינתיים מכינים את ארוחת הערב, ועוקבים אחרי להקות התוכים העפות בצריחות מחרישות אוזניים מעל צמרות האקליפטוסים, בחפשן מקומות לינה. במקרים רבים זכינו לביקור של קנגורים ליד הקמפר שלנו, ולפעמים עדר שלם רעה מסביבנו. במטבח הציבורי (שבו העדפנו לרחוץ סירים) פגשנו פוסומים, ופעם אחת פגשנו איגואנה ענקית שירדה לה בקלילות מאחד העצים שלידנו ונעלמה.
ועוד: בקמפינגים פוגשים אנשים!! פגשנו מטיילים מכל העולם, בני גילים שונים, ובעיקר אוסטרלים, שהם אנשים חביבים ולבביים, פחות "ייקים" מהניו זילנדים, מאוד ידידותיים לישראלים ומאוד אוהבי שיחה. עם בוא החורף, מאות ואלפי פנסיונרים אוסטרלים עושים בקראוואנים שלהם את המסלול שאותו עשינו: ממלברון צפונה, אל החופים החמימים, שם הם חונים למשך חודשי החורף במחנות הקרוואנים. רבים מהם גוררים עמם סירות, וכמעט כולם הם דייגים חובבים נלהבים. חלק מתושבי מחנות אלה הם תושבי קבע/זמניים: עובדים ארעיים, או פנסיונרים, והם שמחים מאוד לפגוש אנשים שבאו ממרחק.
לעולם אין מחסור בקמפינגים (Caravan Parks). בהחלט כדאי להשוות מחירים ומיקום. מאחר ואנחנו טיילנו בלי ילדים, לא היה לנו עניין בבריכות שחיה, מתקני משחקים וכד', וחיפשנו תמיד מקומות שקטים ויפים. שמענו הרבה על האפשרויות ללון במגרשי חניה, ליד מרכזי קניות או ליד אוטוסטרדות, ניסינו פעם – ולא התאים לנו. אולי חוסכים 20$, אבל זה ממש לא כיף. הלינה בקמפינגים המיועדים לכך, חוץ משרותים נקיים בדרך כלל (זו לא ניו זילנד), שירותי כביסה, סידורים למנגל ועוד, היא פשוט יותר נעימה. כשאתה חונה בחניון ליד אוטוסטראדה, או במגרש חניה של מרכז קניות, לא נעים לשבת בחוץ ליד המוטורהום ולהנות מהשקיעה.
בפרקים הלאומיים באוסטרליה, כמו בארה"ב, יש קמפ-גראונדס, בשיטת "שלם בעצמך". אלו שפגשנו הם פחות משוכללים מאשר בארה"ב, ולפעמים אין רינג'רים ואף אחד לא בא לאסוף את התשלום. אך כמו בארה"ב, הם במקומות היפים ביותר, הרבה יותר זולים מהקמפינגים הפרטיים, יש בהם תמיד שירותים ולפעמים אפילו מקלחות חמות.
באשר לשהות בערים: שכרנו את המוטורהום רק כשיצאנו ממלבורן. בסידני ובבריסביין מצאנו קמפינגים סמוכים לעיר, בהם השארנו את הרכב ונסענו בתחבורה הציבורית. זה סידור בהחלט סביר.
חשוב לזכור בטיול מסוג זה: לדאוג שיהיה מלאי הגון של ספרים טובים ומוזיקה טובה.
מקומות לינה מומלצים
• לאורך ה-Great Ocean Road מחנה קראוונים ב-Lorene (ליד הנהר וחוף הים), ב-Apollo Bay, מחנה בשם Marengo, מחנה ליד הים והנהר ב-Port Canpbell, ומחנה ב-Port Fairy – כולם מעולים ובמקומות יפים.
• בין סידני לביירון ביי: מחנה מקסים ב-South West Rocks (כמובן ליד האוקיאנוס).
• Cape Hillsbourough – מחנה השוכן בשמורת טבע צפונית למקאי – מאוד מאוד מומלץ. המחנה קצת צפוף, אך מסודר, ויש בו אפילו מסעדה, למי שמעוניין. המיקום נפלא – ליד חופים משגעים, ויערות גשם יפהיפיים, צמחייה מדהימה, שפע פרפרים, ציפורים ווולוביס (קנגורים קטנים).
• לא מומלץ: מלון אוסלו במלבורן.
מסלולים וטיולים מומלצים
• על ה-Great Ocean Road או על ה-Blue Mountain אין צורך להמליץ – הם ראויים לכל המוניטין שיצא להם.
• מסלול הנסיעה שבחרנו מ-Port Fairy להרים הכחולים (לאחר שנסענו ממלבורן לאורך דרך האוקיינוס הגדולה) מומלץ מאוד. הוא מאפשר הצצה ל-Inland האוסטרלי: שדות מרעה מאופק לאופק, חוות מבודדות, עיירות זעירות.
• בדרך עברנו בפרק הלאומי ה-Grampians - נופים יפים של יערות אקליפטוס וצוקים מרשימים.
• אזהרה: ב-Grampians נסענו כמעט יום שלם בתוך הפארק כדי לראות ציורי קיר אבוריג'ינים (בפארק יש מרכז מידע מעניין ויפה על התרבות האבוריג'ינית). נחלנו אכזבה – מה שראינו לא הצדיק את הנסיעה.
• עוד לא מומלץ: בדרך ל-Grampians - מפציצים אותך בפרסומות ל-Ottery Fly Top Walk – שזהו מן פטנט אוסטרלי לטיול ביער: הולכים על "שבילים" בגובה כ-25 מ' בתוך היער, וכאילו רואים אותו מלמעלה. לדעתנו זה סתם בזבוז כסף ומיותר. אפשר לראות את היער "מלמעלה" בכל מסלול הליכה שיש בו הרים וגבעות, וגם פוגשים שם הרבה יותר ציפורים.
• בהרים הכחולים רצוי לקחת כמה ימים לטיולים ברגל. מסלולים יפים ביותר ושווים לכל רגל. כדאי להקדיש יום-יומיים לחלק הצפוני של הפארק ולבקר בגנים הבוטניים המקסימים של Mt. Tomah.
• בדרך מסידני צפונה: מומלץ לפנות לכיוון Seal Rocks, לפארק הלאומי Myall Lakes, מצאנו שם קמפגראונד ליד אגם מבודד מקסים, ליד בית קברות עתיק של כפר נטוש.
• Byron Bay גם הוא מקום ששמו הולך לפניו ואינו זקוק להמלצתנו, אך אנו ממליצים מאוד על כל האזור: חופים מדהימים, מגדלורים, עיירות חביבות, וקצת בפנים הארץ, אזור יערות מרהיב. מסלול מומלץ: טיפוס ל-Mt. Warning השוכן בתוך איזור יערות גשם נהדרים. העליה אינה קשה במיוחד, אך לקראת הפיסגה הטיפוס הוא בעזרת שלשלאות.
• מרכזי המידע (המצויינים) לאורך כל המסלול מלאים בהצעות לטיולי שיט, בני יום עד שלושה ימים לאיים השונים וכמובן ל-Great Barrier Reef - הבעיה היא שרובם יקרים למדי. לאחר הרבה התלבטויות בחרנו בסוף בשלושה, ולא התאכזבנו: ל-Fraser Island, Keppel Island, שהם שונים זה מזה: פרייזר הוא מקום מיוחד מבחינה אקולוגית (כלבי דינגו, אגמים ונחלים של מים צלולים שכמותם אין באף מקום אחר, יערות גשם) והטיול לשם הוא ממש טיול מאורגן ומודרך. קפל הוא סתם אי חמוד עם חופי זהב יפים. עשינו בו קצת שנורקלינג, אבל זה לא משהו. חווית השנורקלינג האמיתית היא רק ב-Great Barrier Reef, ובאמת אסור לוותר עליה (כמובן אפשר לצלול ממש, אך במלוא האחריות נראה לי שהשנורקלינג הוא מדהים כמעט כמו Diving (בתנאי שאתם קצת שחיינים). יש אין סוף מקומות ליציאה לשונית הגדולה, אנחנו עשינו זאת מ-Airlie Beach, שהוא גם המקום הצפוני ביותר שהגענו אליו. שיט במחיר של כ-100AU$, כולל ארוחה וכ-4 שעות לשנורקלינג במיקום מצויין, שונית יפה ביותר ושפע דגים, אפילו כרישים (קטנים).
• רוב טיולנו היה לאורך חופי האוקיינוס, אך עשינו כמה גיחות לפרקים לאומיים הנמצאים כ-100-130 ק"מ מהחוף, והם מאוד מומלצים:
Eungella Park, מזרחית ל-Sarina, אליו מגיעים דרך שדות קני הסוכר, הוא המקום בו אפשר לראות את הפלאטיפוס. אם יש לך מזל וסבלנות, יש לכך סיכויים טובים, לעת ערב או השכם בבוקר. בינתיים רואים גם המון ציפורים אחרות, ומטיילים ביער גשם טרופי. במקום יש קמפ-גראונד חביב בלב היער, ליד הנחל והבריכות, והכל מלא סוגי שרכים.
Bunya Mt. National Park הנמצא בהרים, צפונית-מזרחית לבריסביין. יערות יפים של ה-Bunya Pike המיוחד למקום זה, תצפיות מרהיבות על אזור החוף, בתקופה בה ביקרנו בו (סוף מאי) היו מעט מאוד אנשים והמון קנגורים ותוכים בכל הצבעים. והיה קר מאוד בלילה. גם שם יש קמפגראונד מקסים, על כר דשא, עם מקלחות חמות.
פארק לאומי Girraween שיש בו ריכוז של בולדרים מגרניט מדהימים מומלץ אף הוא (גם שם – קמפגראונד כנ"ל).
רחל ארבל, רעננה
[email protected]
