מספר ימי הטיול: 97 יום
נובמבר 2018 עד מרץ 2019
התחלה בקיירנס וסיום באליס ספרינגס
זוג הורים ושלושה ילדים
אז איך מסכמים טיול ארוך באוסטרליה? איך בכלל ניגשים לזה? שלושה וחצי חודשים מתוכם 97 ימים ולילות בקרוואן ועוד שישה ברכב שכור, בהם עברנו כ-15,000 קילומטר. 13,500 מהם בקרוואן ועוד כ-1,500 בנהיגה נמוכה יותר אם זה ברכב רגיל או בג'יפ ארבע על ארבע בחולות של פרייז'ר איילנד. התחלנו את המסע בצפון מזרח היבשת וסיימנו בצפון מרכז היבשת אחרי שנהגנו את כל מזרח אוסטרליה על חוף הים בכיוון דרום ואז בנסיעה על האוקיינוס לכיוון מרכז היבשת ושם טיפסנו בנסיעה מדברית ואחריה טיסה עד לדארווין בה אנחנו נפרדים. כמו תמיד כשאין לי מושג איך מסכמים ומה לכתוב, אצטט גדולים ממני, את אשתי היקרה נעה שכתבה מילים אלה לפני שלושה שבועות: "אתמול עזבנו את אוסטרליה אחרי 108 ימים נפלאים ובזה מסתיים פרק Oceania בטיולנו".
על הטיול בקרוואן - אפשר להגיד שזו הייתה חוויה מיוחדת ושונה. 97 ימים של נסיעה בקרוואן באוסטרליה (בנוסף ל69 יום בניו זילנד) שבהם אנחנו בעצם "צבים" שסוחבים את הבית על הגב. אני אהבתי את זה מהרגע הראשון. הנוחות גוברת על הצפיפות והכיף הזה שבו לא צריך כל יום למצוא מלון, להוציא מזוודות, לפרוק אותם, לסדר בחזרה וכו' זה בונוס אדיר, במיוחד למשפחה כמו שלנו. גם האינטימיות המשפחתית משתדרגת כשכולם נמצאים יחד באותו חלל קטן. אני מאמין שזה לא טיול הקראוונים האחרון שאעשה בחיי.
וכשמנסים להשוות בין אוסטרליה לניו זילנד ? נזכרנו שלשום, במסיבת הסיום של אוסטרליה (במסעדה וייטנאמית, הכנה לבאות) כמה היה לנו קשה להתרגל לאוסטרליה אחרי ניו זילנד. החום, הלחות שקיבלו את פנינו בצפון מזרח היבשת, ובכלל איך בחודש הראשון רק התגעגענו לניוז ולנופים המרהיבים שלה. וכמה קשה לנו להיפרד מאוסטרליה עכשיו... כי האמת היא שההשוואה בין ניו זילנד לאוסטרליה היא לא הוגנת. אם ניו זילנד היא הילדה המושלמת, מלכת הכיתה, היפה, המוצלחת, זו שהכל הולך לה בקלות, שכולם אוהבים ורוצים להיות בקרבתה, הבלתי מושגת, אז אוסטרליה היא החברה המאאגניבה שלה. זו שלא כל כך אכפת לה מה אומרים עליה, שעושה מה שבא לה בלי לתת חשבון, הפרועה, הקצת טום בוי, זו שהולכת על הקצה. הכל היא כבר ניסתה, ציקלונים, שטפונות, שריפות, ומהכל היא מתאוששת בקלות. גם סיכונים היא אוהבת לקחת. נחשים ארסיים, כרישים, מדוזות קטלניות, תנינים, משום דבר היא לא מתרגשת. מגניבה.
אז באוסטרליה התאהבנו לאט אבל חזק... כל פעם שכבר קצת התעייפנו פתאום בום! פרייז'ר איילנד. ואז וואו! הגרייט אושן רואד. שיואו! האיירס רוק!!!
הילדים בעצם כמעט מיד הכריזו שהם מעדיפים את אוסטרליה על ניו זילנד, בזכות הקיץ, בזכות החופים, ובעיקר בזכות החיות. הקנגרוז המצחיקים, הקואלות המתוקות, הוומבאט, אינספור הציפורים יפיפיות, הקוקוברה הצוחקת, המון סוגים של תוכים, הקקדו (צהוב הציצית אלון תמיד מדייק), זוחלים שונים ומשונים, לטאות כוח, את כולן פגשנו קרוב קרוב אלינו לאורך כל הטיול (אחרי הקואלה היינו צריכים לחזר לא מעט אבל כשהצלחנו הצלחנו בגדול).
אוסטרליה היא מפתיעה, מגוונת, ענקית, הטבע פה הוא פראי ובראשיתי, והאנשים - רק מהסלנג שלהם אפשר להתאהב !Hey mate! No Worries! G'day. רגועים, שלווים, חברותיים. היה כיף, ויהיה כיף מאד לחזור לפה יום אחד, לחלק המערבי של היבשת, שאותו לא הספקנו לחקור. התחושות שלי מאד דומות בגדול. אין ספק שאני יותר טיפוס של ניו זילנד. הנוף האהוב עליי הוא ההרים המושלגים ואני "חולה" על טרקים בטבע, אבל בעלי החיים האוסטרליים זו חוויה מיוחדת ואחרת שספק אם יש שני לה בעולם. הטבע במקרה הזה מכה במלוא עצמתו גם מהצד של הסכנות (תנינים, נחשים, עכבישים ומה לא), אבל גם מהצד של החמידות האינסופית של הקואלות, הוואלביז והקנגורו וזה עוד לפני שאני מזכיר את בעלי החיים הכל כך מוזרים שלא נכנסים לקטגוריות האלה כמו הפלטיפוס, קיפודן הנמלים והקסוארי. הילדים נהנו בטירוף מכל עולם החי וההפנמה של הקרבה לחיות גרמה ליובל להפוך לצמחוני ומסתמן שגם אלון עושה צעדים ראשונים בדרכו לסטטוס זה, כל זאת ללא שום עידוד מצידי (ואפילו ההיפך).
גם מבחינת הנופים לא חסר כלום ליבשת הזו - אם זה המדבר המדהים, החופים הנפלאים, איי החול, סידני המופלאה, דרך האוקיינוס הגדולה ועוד, אבל מצד שני בהתחשב בגודלה של אוסטרליה זה מתבקש שיהיו המון מקומות מדהימים. לא אשכח גם את הגשמת החלום של צפייה ברוג'ר פדרר באליפות אוסטרליה הפתוחה ועוד עם יובל שזה עושה את זה מדהים הרבה יותר. כמה חבל רק שהוא הפסיד... פגשנו המון אנשים מדהימים לאורך הדרך ש"עשו" לנו את הטיול, אם תיירים, אם ישראלים ואם מקומיים. חווינו סכנות משותפות כמו מפגשים עם נחשים או עם דינגו. היו לנו המון רגעי צחוק, כיף והשתטות, בעיקר בבריכות ופארקי המים של החניונים ועוד המון המון חוויות. אני חושב שהסימן הכי טוב לכך שהטיול הזה הצליח היא העובדה שנשמח מאד מאד לחזור לכאן מתישהו בעתיד לחלק המערבי של היבשת שעוד לא ראינו.
אז לסיכום - מה עשינוי באוסטרליה - נזהרנו מתנינים, שחינו בלגונות, חיפשנו קסוארי ופלטיפוס ללא הצלחה, שנירקלנו בשונית המחסום האדירה, ליטפנו קואלות ווומבאטים, דילגנו מעל נחשים, האכלנו וולאביס וקנגורו, הפכנו להיות חלק מהטבע, יובל הפך צמחוני, התחפרנו בחולות של פרייזר איילנד המטורף, נדהמנו מהחול הלבן של נמבוקה, פגשנו חברים ותיקים ומשפחה, חגגנו את חג המולד ואת ראש השנה הלועזי במופע זיקוקים מהמדהימים בעולם על רקע בית האופרה בסידני, בכינו כשראינו את פדרר מפסיד, עשינו אבובים בנחלים קפואים, נצרבנו ממדוזה בשיעור גלישה בחופים המפורסמים של ביירון ביי, האכלנו דולפינים, פסענו על גשרים ביערות גשם ועל חוף הים, שטנו הרבה יותר מדי פעמים, ביקרנו ביותר מדי חנויות שוקולד ויקבים, רכבנו על אופניים, הצטלמנו בשדות לבנדר, התאהבנו במדבר האוסטרלי ולא יכלנו לעזוב את האולורו המדהים ולקינוח גם ראינו קני טרמיטים ענקיים ושטנו בנהר שורץ תנינים.
אבל עכשיו הגיע הזמן להמשיך הלאה: אחרי שנת לילה קצרה, השכמנו קום בשלוש לפנות בוקר ויצאנו לשדה התעופה. עוד כמה שעות של טיסה וסוף סוף הגענו. צהריים טובים ויאטנם.
