השכרת קרוואנים בחו"ל  
top_title_left.gif (1329 bytes)
עוד בפסיפיק:
השכרת קרוואנים בפסיפיק
השכרת רכב בפסיפיק
טיפים למטיילים בפסיפיק
מבצעים בפסיפיק
כל מה שאתם צריכים לדעת על טיול בקרוואן באוסטרליה וניו זילנד
חניוני קמפינג בניו זילנד
חניוני קמפינג באוסטרליה
מסלולים בפסיפיק
כתבות פסיפיק
מכתבי מטיילים בפסיפיק
80 יום בניו זילנד
חודש בניו זילנד
חצי שנה בפסיפיק
חופשה חלומית בניו זילנד
טיול בר מצווה בניו זילנד
חודשיים בניו זילנד עם ילדים
4 חודשים באוסטרליה
טיול שטח באוסטרליה
מסלול במערב אוסטרליה
שלושה וחצי חודשים באוסטרליה וניו זילנד
טיול משפחתי בניו זילנד בספטמבר אוקטובר
15 יום בניו זילנד
מדארווין לבריסביין
אלבום תמונות מניו זילנד
תמונות מטיול בניו זילנד
טיול שטח מדארווין לברום
טיול זוגי באוסטרליה
באאוטבק של אוסטרליה
מסידני לאי פרייזר
מסביב לאוסטרליה ב-5 חודשים
טיול בניו זילנד
טיפ למציאת חניונים
טיול באוסטרליה
3.5 חודשים באוסטרליה במסלול ה-D
טיפים לטיול בניו זילנד
הטיול המדהים ביותר שחווינו
19 יום בניו-זילנד
חודש בניו זילנד, טיול זוגי
חודש באי הדרומי בניו זילנד
35 יום מקיירנס לסידני
טיול משפחתי בניו זילנד לשומרי כשרות
ניו זילנד- הארץ האולטימטיבית לקרוון
חוויות מאוסטרליה עם קמפר- גם אחרי הפנסיה!
חופשה בלתי נשכחת בניו זילנד - 60 פלוס
בקשה להצעת מחיר
סרטי המחשה פסיפיק
פסיפיק

סיכום מסע מקיף אוסטרליה בחמישה חודשים / איתמר כהן , רחובות

ממלבורן עד מלבורן
נובמבר 2006 עד אפריל 2007

בקמפר ללא שירותים ומקלחת 

אני לא כותב רק על אוסטרליה, אני לא מסכם את היבשת הזו , אלא  מבקש להעלות על כתב את תחושותיי והמילים ישמשו לי  מעין "סיכום התחושות" אשר נולדו ביבשת אוסטרליה.

  

על המסלול הפיסי- בקצרה ובדילוגי הקנגורו על ציר מסלול המסע כפי שעשיתיו:

 


ממלבורן לפרת' - התמודדות ראשונה עם המדבר


המסע החל בעיר מלבורן, שם קיבלתי את הקמפר, ומשם בכיוון מערבה החילותי מקיף את היבשת.

ההתמודדות הראשונה עם המדבר הייתה מן העיר "פורט-אגוסטה" ועד העיירה "סדונה", בנגיעה ראשונית במדבר אך לא אחרונה. החום הכבד שהיה ב"פורט אגוסטה" הביא בי, במעט,חששות שמא כך יהיה לאורך כל הדרך, החששות נולדו לאור התיאורים הרבים אשר קראתי טרם הגיעי ליבשת. וכך אני נכנס לשלב המכריע, הוא השלב שבו אני חוצה את המדבר "נולרבור", ומתמודד שם עם כבישים צרים, חלק מן הדרך בשיפוצים, משאיות ענק אשר נקראות "רכבת כביש", נסעו לאורכה בשני הכיוונים והמפגש עימן רווי בסכנות מוחשיות אשר ככל שנתקלים בהן כך מבינים את עוצמתן.

המפגש במקום היה עם "השממה" אשר לעין שאיננה רגילה לזאת היא  נדמית אין סופית, עם גוויות הקנגורו הרבות, מאות, הנמצאות לאורך הכביש אשר אותן המשאיות "קוטלות" עוד ועוד יום יום. ומעל הכל מזג אוויר מדברי, חם, יבש ובמקרים אחדים מאוד לא נעים.

מדובר בחציה שנמשכה שלושה ימים. 

 

ההגעה אל תחילת החלק המערבי של היבשת, לאחר הטעימה הראשונית של המדבר, הייתה בבחינת "ישתבח שמו", להירגע מן המתח של המפגש עם המשאיות, לראות ציוויליזציה, לראות חנות לממכר מזון טרי ועוד, היו אלו הרגעים הראשונים שהחילותי מעכל את משמעות החצייה אשר גם אם סיפרו לי עליה תחילה כלל לא יכולתי לשער בגלל העדר ניסיון. המחשבה על חצייתו בצפון היבשת מתחילה ללבלב עם הרהורים.

בהגיעי למערב, אני מבחין בדינאמיקה שונה, גם כאן המדבר מושל, אך ככל שיורדים דרומה כך החלקים הירוקים נגלים, כך האזורים החקלאיים נחשפים.

 

אזור החוף (הערים אלבני, אספריאנס, ועוד) מזכיר מאוד את המזרח התיכון באופי התנהלות האנשים- כלומר- ים, חופים, חופשות קיץ על הים ועוד. הייתה זו עבורי התנסות חמודה, מענגת מאוד, אך עדיין לא מעוררת "תדהמה" מן החדש. אני במחשבותיי במקום הזה עדיין מבין כי מן העיר פרת' וצפונה אתחיל "לחוש" את אוסטרליה אשר משווקת בפרסומים.

 

העיר פרת', ענקית, ועל אף זאת המרכז בה קטן מאוד. לא התרשמתי שיש הרבה מה לעשות שם לתייר כמוני, ואכנה את אופי הנסיעה שלי כ- "התייר הדוגם", כלומר אני לא מבקש להעמיק במקום אליו אני מגיע, אלא לדגום ממנו את מה שהוא מציע במינונים שישביעו את רעבוני הראשוני בסקרנותי. תחילת העלייה צפונה מן העיר פרת', היא הדרגתית, עדיין אווירה אורבאנית נסבלת, על אף שהמרחקים שבין ישוב אורבאני אחד לבין השני הולכים ומתרחבים. הייתי אומר ש-עד העיר "ג'רלדטון", האווירה מוכרת, ואינה מושכת את העין של "התייר הדוגם", מן העיירה הזו אני מתחיל לחוש את טעמה של אוסטרליה האחרת, זו המשווקת בתיירות העולמית, קרי- מדבר, מרחקים עצומים בין עיירה לעיירה וכשמגיעים לעיירה היא נתפסת לעיתים הזויה, צורת חיים לעיתים מוזרה. לראשונה,  מתחילים ללבלב בתוך התחושה של "התייר הדוגם", אותן חששות של העדר תחנות דלק, הצטיידות במזון, מים. הדאגה החומרית מתחילה להיות עניין עיקרי בתחילת יום של נסיעה. החששות שהמכונית תתקע באמצע הדרך הופכים להיות מוחשיים כאשר מבינים שעזרה יכולה להגיע יומיים שלושה במקרה הטוב. ככל שעולים צפונה כך המגע עם מזג האוויר הופך להיות מעיק, חום כבד מאוד, יבש ולעיתים קרובות רוחות, אשר מטלטלות את המכונית על הכביש. גם כאן משאיות מפחידות, גוויות רבות של בעלי חיים, גם פרות, כבשים ואפילו העוף הדומה למשפחת היענים שנקרא "אמיו". זוהי למעשה נסיעה ממערב למדבר הגדול, בכיוון צפונה, גם היא צמודה לים. היתרון של הכביש הזה בהשוואה לכביש הדרומי- שהוא רחב יותר, ויש בו תנועה דלילה יותר. העיירה "קראת'ה" משמשת לי מעין גבול שבין החלקים האורבאניים שאני אכנה אותם "שפויים" לבין החלקים האחרים אשר נתפסו בעיניי "לא שפויים". מדוע לא שפויים? בכל עיירה הזויה שכזו שהגעתי תמיד עלתה השאלה – מה יש לאנשים לחפש במקום הזה, במדינה רחבת ידיים באזורים הנוחים למחייה מבחינת מזג האוויר, שהרי אין בעיה לקלוט אותם במקומות נוחים למחייה, מדוע בחרו דווקא במקום הזה?


בדרך לברום

המעבר מן העיירה "קראת'ה", אל העיר "ברום", היא במדבר קשה בכל הקשור למזג אוויר והעדר מרכזי אוכלוסין. במקומות הללו  ההצצה אל שעון מד הדלק נעשית יותר בתשומת לב, ואני כבר מרגיש שאני מסגל לעצמי התנהגות של "החשש ממצוקות", הן של המכונית והן של מחלה שתיפול עלי במקומות הללו, במקום הזה אני כבר מבין שצריך שיהיו במכונית מים שיספיקו לכמה ימים ולא לכמה שעות. העיר "ברום" נראית אורבאנית יותר, אך החום הכבד שהיה שם והלחות העצומה שהייתה העיקו מאוד, המקומיים מספרים שזוהי העונה הקשה ביותר. זוהי עיר שמעניין להישאר בה כמה שבועות כדי לטעום אותה, יש בה במעורב חיי המדבר עם חיי העיר האורבאנית החיה בשפע.


מברום לדרווין

הנסיעה מן העיר ברום, היא למעשה תחילת הנסיעה מזרחה, כשהכיוון הכללי הוא העיר הצפונית ביותר של היבשת היא "דרווין". גם חציית המדבר בחלק הצפוני,  מכיוון מערב לכיוון מזרח/צפון, הייתה רוויה בחששות, ועל אף זהירותי, נקלעתי פעם אחת למצב שבו הנורית של מד הדלק כבר דלקה, ולפניי עוד שלושים קילומטרים. תחושה בלתי נעימה, בלב המדבר להיות תקועים, וכבר השלמתי שאני הולך רגלית עשרה קילומטרים עם מיכל פלסטיק ביד להביא דלק, זוהי תחושת "אין ברירה", שצריכים להפנים במסע שכזה. אני זוכר שכאשר נכנסתי אל תחנת הדלק מבחינתי ממש ממש "בזחילה" עם המכונית הרגשתי הקלה עצומה, החששות ובמיוחד המתח הפנימי אשר כלל לא חשתי בו במהלך הנסיעה, התרוקנו לפתע והבהירו לי עד כמה שגיתי בהכנות החצייה. בשלב זה אני מבין שזה לא צחוק, ואני חושב על החצייה הנוספת שתהיה לי לכיוון החוף המזרחי, שאורכה למעלה מאלפיים קילומטרים.

 

ההגעה אל העיירה "קונונורה", הייתה לאחר נסיעה מייגעת בתוך מדבר, חום כבד, ועיירות הזויות. התחושה הייתה של צורך במנוחה, כאן אני מבין שלמעשה כמעט שבועיים ימים קרי- מן העיר פרת', עיקר המסע מתנהל בתוך המכונית, ועוד לפניי מאות קילומטרים עד לעיר דרווין היא היעד הצפוני ביותר של המסע, בהיותה העיר הצפונית של היבשת.

לאחר מנוחה בעיירה "קונונורה", העיר הבאה היא "קת'רין" אשר נראה שהיא כבר בנויה במאפיינים מוכרים במערב, אך מזג האוויר המדברי והחום הכבד אשר שרר לא נתנו לי לטעות שמדובר בעיר בתוך שממה לכל דבר, הלחות בה עצומה, היתושים והזבובים החלו כאן להעיק באופן טורדני ובלתי נסבל. מאתיים קילומטרים, אולי מעט יותר, מפרידים עד לעיר הצפונית דרווין, בזמן הזה מתחילה להיות מורגשת העייפות המשפיעה על המקצבים של המסע, אך עדיין הרעב לראות חדש גדול, המדבר מלהיב עם כל הפחדים והחששות שהנסיעה בו כרוכה.

 

מן העיר קת'רין, אני מגיע אל שמורת הטבע המפורסמת ביותר באוסטרליה היא "שמורת הקקאדו",  רחבת ידיים, רק הכניסה אליה היא מאתיים קילומטרים של נסיעה, ואותו מרחק גם של יציאה מן הצד האחר. הביקור בשמורת הטבע הזו מעורב- מחד גיסא ניכר היטב שהאדם עושה מאמצים לשמור אותה כפי שהטבע יצר אותה, והשמירה הזו לכשעצמה פוגמת,  מאידך גיסא- יש בה עוצמות של טבע אשר הדמיון מתקשה לעכל חיים של בני אדם בה. במיוחד החום, הזבובים והיתושים, זה הופך להיות מפגע אמיתי, איני מצליח לרגע לעמוד בנייחות מבלי שיעוטו עלי מוצצי דם שונים, והעקיצות רבות, הגוף שלי מתחיל לגלות "סימני עצבנות", נפיחויות של העקיצות בחלקים רבים של הגוף, מגרדות עוד ועוד ובכך אני עוד יותר מחמיר, חומרים מרגיעים פועלים רגעים ספורים וחוזר חלילה, אני מסתובב עם "מקל פלסטיק מיוחד לגרוש זבובים" ובלי הרף מניע אותו סביב גופי, אין לאן לברוח מהם, המקומיים מדהימים אותי כיצד הם חיים בתוכם מבלי שזה טורד. כנראה משהו בדם שלי מושך במיוחד. ועל אף זאת, אין ספק בביקור בשמורה הזו חשתי את  החוויה הגדולה ביותר של המסע.

 

 

 

 

אל העיר דרווין, הצפונית, אני מגיע כשאני משחרר מפנימיותי את הספקנות, וכשאני

 

אומר ספקנות אני מתכוון שהתקשיתי להאמין שאגיע אליה, העיר הזו הפכה יותר ויותר דמיונית ככל שלמדתי להכיר את המדבר, חמשת אלפים וחמש מאות קילומטרים

מן העיר פרת' עד לכאן במדבר ובתנאים לא תמיד קלים, וההגעה הופכת להיות מעין "סמל", סמל של מחצית המסע, מכאן ואילך המסע הוא בכיוון החוף המזרחי, חוף הציוויליזציה, אשר כה תליתי תקוות בו שישמש לי את "עיקר המסע" בהמשך. חום כבד מאוד  היה בעיר, לפתע גשם כבד, ושוב חום כבד. לחות גבוהה, וניכר היטב שהדינאמיקה בעיר הזו גדולה מאוד, היא משמשת "שער" לחלקה הצפוני של אוסטרליה מכל העולם.

 

מדרווין לחוף המזרחי
אלפיים ושבע מאות קילומטרים הפרידו בין דרווין לאזור החוף המזרחי, הייתה זו נסיעה ארוכה, מייגעת, וחסרת כל מראה ל"תייר הדוגם",  כלום כלום כלום לא היה בדרך,  הכביש המוליך מזרחה כמו מדלג מאופק אחד אל אופק שני, ולנוסע המתעייף ברגעים מסוימים נדמה שעדיין לא "עבר את הגרוע", היה זה החלק אשר שום דבר לא הותיר בי מלבד קשיי הנסיעה, את החוויה היחידה שאני יכול לתאר עתה, כשאני הרחק מן הזמן הזה,  אני מכנה " חוויית האין כלום", קשה לתאר במילים, אך התחושה היא של "ביזבוז זמן".
ההגעה אל החוף המזרחי הייתה בשלבים, בתחילה כניסה לעיירות שיושבות על הגבול שבין המדבר לבין המזרח, גם אם הן היו הזויות בחלקן, הרי לאחר ה"אין כלום"  הן היו עבורי "ניו-יורק" במלוא הדרה.

החוף המזרחי

העיר "טאוונסביל" היא העיר הצפונית בחוף המזרחי, היא הראשונה שבה החילותי חש שסיימתי את החלק המדברי של היבשת, ואני מרגיש חוזר אל אווירה מוכרת, זו אשר נולדתי אל תוכה- התרבות המערבית הקלאסית. הגלישה דרומה, בחלק המזרחי של היבשת היא למעשה בתוך חלק צפוף של ערים ועיירות שלא עוררו אותי באופן מיוחד  בבחינת "התייר הדוגם", במיוחד כאשר נסעתי בכבישים שנושקים לחוף הים, הרגשתי סיוט, למדתי לשנוא את הים ממש ברגעים הללו שהגעתי לחוף המזרחי, דינאמיקה צפופה, מטורפת, יקרה, ואיננה הולמת את מה שרציתי לראות- "חדש".

עד לעיר בריסבן אשר למעשה נמצאת פחות או יותר במרכז החוף המזרחי, אינני יודע להצביע על משהו מרשים במיוחד, בתחושתי- לתייר הדוגם המגיע מאירופה או ישראל, המקום הוא בזבוז זמן גדול. העיר בריסבן- ענקית, עיר מערבית לכל דבר ועניין, גם בה לא מצאתי "חדש", הרגשתי הייתה של "עוד עיר אירופאית", לא הרגשתי "תייר" , הסתובבתי בה בתחושה סתמית שיכולה אולי להיות נעימה, אך לא כזו שגרמה לי לפעור את פי. מן העיר בריסבן ועד לעיר סידני, לנגד עיניו של התייר הדוגם מתרחשת מגמה של שינוי הן ברמת הצפיפות האורבאנית, הן בשינויי מזג האוויר, והנוף משתנה אף הוא.  גם כאן לא הרגשתי שאני נקלע אל חבל ארץ שהרים את גבותיי אל-על,  שום חדש לא היה באופן שהרשים אותי. העיר סידני ,הענקית ביותר באוסטרליה, אני יכול היום לומר כי להתרשמותי היא היא העיר המרכזית ביותר ועליה נשענת "אוסטרליה" בדינאמיקת החיים שלה. עיר יפה, עם הרבה מה לראות לתייר הדוגם, לראשונה אני מרגיש בחוף המזרחי "עדנה", ומתחיל ליהנות מסוג אחר של "אוסטרליה", תרבות, דינאמיקה ברחובות, ועוד. שהיתי בה כעשרה ימים.

לפי שקראתי בכל הפרסומים, חבל ארץ שבין העיר סידני לבין העיר מלבורן, כאלף קילומטרים אורך, הוא הוא העמוס, הוא התיירותי ביותר בחוף המזרחי ושם יש לאוסטרליה יותר להציע יותר מאשר בכל חלק אחר בחוף המזרחי.

מן העיר סידני אני נוסע בכיוון מערבה, לכיוון "ההרים הכחולים", ומגלה חבל ארץ מדהים, נוף מרהיב, חיתוכי טבע שלא ראיתים במקומות אחרים בכל נסיעותיי, אי אפשר להיות אדיש במקום הזה, ואולי כדי להמחיש אכתוב זאת- אפילו עיוור יחוש כאן משהו ייחודי. אני מזגזג בנסיעה איטית בין העיירות, שוהה בהן ימים ארוכים, נוגע בתרבות המקומית, משוחח עם אנשים, ומתענג. כאן אני מגלה אט אט את אהבת השוטטות שיש בי  בתוך היערות עצומי המימדים, בגפי, לבד לבד בשעות מוקדמות של בוקר, לשוטט בתוך יער הפך הדבר לי למעין "יין משכר" שאהבתי ללגום עוד ועוד, הכניסה לעיירות קטנות מאפשרת לי טוב יותר לתקשר עם אנשים, לגלות את החום של המקומות הקטנים הללו, האוסטרלי טוב הלב מתגלה בכל מקום שהלכתי במקומות הללו, וזה הרנין את הלב. העיירה "קטומבה" בתוך חבל ארץ "ההרים הכחולים" הייתה הראשונה, היא למעשה מעין "בירת ההרים הכחולים", אחריה עיירות אחרות, והנסיעה שלי היא במגמה של דרום, לכיוון עיר הבירה קנברה.

עיר הבירה קנברה- כבר בכניסה הראשונית חשתי ביזבוז זמן, שום דבר טבעי לא היה בה, קפיטליסטית במלוא מובן המילה, אך בהשוואה למראה הקר והמנוכר שהיא מקרינה ל"תייר הדוגם", אהבתי את המוזיאונים, ניכר היה שפרנסי העיר משקיעים בקולטורה מבכל מקום אחר באוסטרליה.

מן העיר קנברה אני מתחיל להתקרב אל עיר היעד הסופי- מלבורן,  ובנסיעה מזוגזגת במשך ארבעה שבועות לערך אני משוטט בעיירות קטנות וגם גדולות במדינה שנקראת ויקטורה, עיירות מקסימות, מראה עתיק משובב לב,  טעמתי גם מן החלק ההררי זה שהם מכנים אותו "אלפיני" משום שהאווירה דומה מאוד לאווירה שבהרי האלפים בשוויצריה,  גם במקומות הללו נפגשתי עם אנשים , שוחחתי, וראיתי דברים שעניינו אותי ואפילו הרשימו אותי מאוד.

האווירה הכללית בכל המסע בחלק הזה הייתה של חבל ארץ הסובל קשה מהעדר גשמים, בכל מקום שהגעתי דיברו על חוסר המים, ומשטר המים ניכר בשלטים הרבים בכל המקומות שהגעתי אליהם.

האדם בחלקים הללו  נראה ל"תייר הדוגם" שעושה מעשים באופן נואש ללכוד מים למחייתו, בהרבה בתים  ישנה מערכת אגירה של מי הגשמים, תופעה מעניינת, סכרים רבים בכל חבל ארץ הזה מבקשים לכלוא את המים שלא יתבזבזו בטבע, גם מים וגם חשמל מפיקים מהם.

 

 

 

 

הכניסה לעיר מלבורן היא למעשה "חתימת המסע" ולא בטעם הפיסי כמו בטעם הנפשי, אני מגיע אליה ובכך "סוגר מעגל" תרתי משמע, רווי מכל מה שראיתי, עייף פיסית, שבע, חסר עוד ויטליות לראות "חדש", וכל שאני מבקש זה לנוח, אפילו אין בי תחושת הרצון להגיע חזרה אל פינתי בישראל כשאני יודע שהטיסה בת יומיים איננה קלה. העיר מלבורן - אורבאנית מערבית לכל דבר ועניין, איני יודע אם ל"תייר הדוגם" יש הרבה מה לעשות בה. יש בה מוזיאונים, וכל אשר יש בעיר גדולה מן הבחינה התרבותית, אך למי שעשה את כל המעגל ביבשת, היא כמו מציעה "חומר לעוס". הנה במשרד התיירים בעיר כשאני שואל על קולטורה, האישה משיבה לי בהתלהבות ומספרת כי הגיעה לכאן תערוכה מרהיבה- החומה הסינית, לאחר שסיימה להתלהב אמרתי בחיוך שראיתי זאת בסידני, והיא מאשרת שאכן התערוכה הגיעה מסידני. זה הזכיר

לי את אהבתי בצעירותי , כשביקרתי במוזיאונים באירופה, במחלקה המצרית, ברגע מסוים הבינותי כי המוזיאונים בלונדון כמו גם בפריס רומא או אמסטרדם, למעשה שואבים את מוצגיהם מאותו מקור, והגעתי לרוויה, וכך דאגתי תמיד לדלג על המחלקות הללו. זה מה שקורה לי עתה במלבורן, אני שלושה שבועות מבלה כאן, נטול כל דינאמיקה של "תייר דוגם", אם אחוש עצמי נינוח, ושבע מנוחה, אפילו אקדים את הגעתי.

 

 

סיכום הצד הפיסי של אוסטרליה:

להתרשמותי, אפשר לחלק את אוסטרליה לשלושה חלקים פיסיים -

החוף המזרחי, מצפון ועד מלבורן

החוף המערבי שאותו הייתי מחלק לשני חלקי משנה:

* ישנו החוף המערבי  שהוא מדרום לפרת'

* ישנו החלק המערבי הצפוני עד דרווין

 

על האוסטרלים לסוגיהם:

מן השיחות שהיו לי עם אנשים וגם מן ההתרשמות שלי, המרחקים הפיסיים יצרו גם "שלושה טיפוסי אוסטרליה", התנהלות הערים והאדם בתוכם, בכל המקומות הללו שונה מאוד, לתייר הדוגם זה מאוד בולט לעין, משום שהוא נושא עימו ערכי השוואה בפרקי זמן קצרים יחסית. על כל פנים-
* בחוף המזרחי- קפיטליזם קלאסי של מהירות, ניכור, וסובלנות נמוכה לזולת,

* בחוף המערבי-  לחלק שמתחת לפרת', דינאמיקה יותר איטית, ויותר סובלנית, דינאמיקה רגועה וחייכנית.

* בחלק הצפוני/מערבי של אוסטרליה, הוא החלק המדברי הקשה, התחושה שמחוגי הזמן שם לא קיימים, ונדמה שהמקומיים עצמם נמצאים "בטיול" ולא  התייר הדוגם המגיע אליהם,

לאמור האנשים שעוברים שם משמשים להם "טיול אנושי" במה שמתחולל בעולם.

זה דומה בדיוק למה שהיה פעם "גן חיות" - האדם היה מגיע אל חצר עם כלובים ומתבונן מתוך סביבתו אל הכלובים, עד אשר הקימו את "הספארי", ואז האדם עצמו בתוך כלוב מביט בחיות אשר בסביבתן הטבעית. כלומר התייר הדוגם כמו מסתובב בספארי. במילים אחרות - הקשר שבין החלק המערבי לבין החלק המזרחי אינו כה הדוק.  זה אלמנט מעניין.

 

על האבוריג'ינים:

נדמה שכאן רכשתי את התובנות העיקריות.

הגעתי למסע הזה עם פנטזיה גדולה, לראות אותם, לשוחח איתם, לגעת בתרבותם ועוד. מצאתי כאן עולם אחר לחלוטין מן הפרסומים, הייתי אומר שיש כאן בלוף גדול אשר כל השחקנים משתתפים בו, כולל האבוריגינים עצמם וכל אחד מפיק מההצגה את רווחיו. המסכת האבוריגינית האמיתית איננה נחשפת כלל וכלל, היא נשמרת באופן קפדני מעיניו של התייר הדוגם, ולא אגזים אם אומר לפי מה ששמעתי שאפילו מזה  המבקש להעמיק מסתירים אותה, חלקים קטנים הנחשפים בפני התיירים הם כאלו שמטרתם להפיק רווחים.

זה מן ההיבט של התנהלות חשיפת האבוריגינים כאן בתוך המבנה הקבוצתי.

ואילו מן ההיבט ההיסטורי - לאחר שקראתי, ולאחר שביקרתי במרכזי האבוריגינים השונים בעיקר בצפון המדברי לשם נדחקו, אני בתחושה שמדובר בהיסטוריה דלה מאוד, בקבוצת אנשים אשר מעבר לחזותם השונה ומעבר להיותם הראשונים כאן באוסטרליה, אין בהם שום דבר ייחודי.

התנהלותם היום היא "חיים בשוליים", בכל מקום שהגעתי התחושה שלי הייתה שהם  סוג של "טפילים" על החברה אשר אינם עושים מאומה מלבד לנצל את מה שהחברה סביבה עמלה ומפתחת למחייתה. מרביתם חיים על קצבאות הממשלה, התנהגותם הבסיסית ועמוקה- עויינת לאדם הלבן באופן גורף,  ולתחושתי אין שום מגע  בינם לבין האיש הלבן אפילו לא במונחים של שתי תרבויות, אולי בודדים מוצאים זה את זה, ואפילו מתחתנים זה עם זה, אך לפי שנראה לתייר הדוגם, מדובר בקבוצה  בעלת מאפיינים של "בטלנים", עצלנים, הגורמים סלידה למי שנתקל בהם עוד פעם ועוד פעם באותה סיטואציה ובמרחקים של אלפי קילומטרים זה מזה, מה שיכול ללמד על דפוסי חשיבה דומים שמאפיינים אותם.

אסכם כך את תחושתי - בעתיד הרחוק, של כמה עשרות דורות אולי מאות, קבוצה זו תימחק ותישאר אולי בספרי ההיסטוריה כ-מי שהייתה כאן, כמו הפרעונים, והאשורים והיוונים של תקופות פרה-היסטוריות. חשתי כלפי התנהגותם הבטלנית סלידה גדולה. אני היום מבין טוב יותר את התנהגות האדם הלבן כלפיהם, אם כי לא בהכרח מסכים עם מה שהוא עשה להם, ממש לא.

 

על הגזע האוסטרלי:

לא ראיתי באוסטרליה שום "גזע אוסטרלי", זוהי ארץ הגירה, וככזו היא מושכת מכל העולם אנשים, יש בה משהו שאין בשום מקום אחר בעולם - אין לה סכסוכיםבין-לאומיים עם שום מדינה, זה לכשעצמו מייצר כאן דינאמיקה רגועה בהשוואה למקומות אחרים בעולם הרווי במלחמות, ועל כן רבים מבקשים להתגורר כאן. יש כאן ערב רב של אנשים, כאשר המכנה המשותף שמאחד את כולם זה בסך הכול "הדרכון האוסטרלי", לא מצאתי חיבור אמיתי ועמוק בין הקבוצות- הסינים בתוך עצמם, האדם הלבן(מאנגליה בעיקר) בתוך עצמו, ההודים, הפקיסטאנים, ואפילו המוסלמים והיהודים, כולם כולם נפגשים ברחוב, אולי עושים עסקים יחדיו, אך בתא הגרעיני- קרי המשפחה- כלום כלום. זה לא מפתיע, זה דומה מאוד למה שמתרחש בארץ, בהיותנו ארץ הגירה. לא מצאתי שהמאפיין של "טוב לב" הוא בכל מקום, גם לא של "רשעות", אנשים הם ככל האנשים בעולם- קרי: במקום של צפיפות- חוסר סבלנות כלפי הזולת, ובמקום נידח- חמימות ורצון לבוא במגע עם הזולת עם הרבה סבלנות  וחיוכים. בענף הכלכלה ישנם מקומות שמנצלים את "התייר התמים" באותה ניבזות שמתקיימת באירופה ישראל ומצרים, התייר הוא "פרה" אשר מצווה לחלוב אותו. ומעניין שדווקא במקומות הנידחים- התייר מקבל יחס הוגן, והוא רחוק מלשמש "פרה" נחלבת.

 

על השאלה - האם הייתי חוזר לכאן?

אני משיב – לא. פשוט וחלק, על אף שמאוד נהניתי,ועל אף שטעמתי הרבה ובעוצמות מרשימות  אפילו כדי  הפיכתי "פעור פה", אך בסך הכל אינני מוצא כאן שום סיבה שאבוא אליה, וכשאני עוד מעמיק אני יכול אולי להרהר בגילגול הבא להגיע למקומות המערביים/צפוניים של היבשת, אך בשום אופן לא להגיע לחוף המזרחי- אין בו שום דבר שאין באירופה ישראל מצרים ובכל מקום שיש בו ים, חופים, סירות, בקיני, ומחירים מופקעים.

 

על מזג האוויר:

אין טעם כלל וכלל לעסוק בו, הוא אינו יציב בשום מקום, הפערים שבין חום וקור בסתיו עצומים, במהלך היום אני עם מאווררר כי החום מעיק, ובשעות הערב והלילה אני עם תנור כי הקור חודרני.

בכל עונות השנה דברים  משתנים - אפשר לגעת במקומות באופן הכללי, לומר שבעונה זו יותר "רטוב" מאשר "יבש", אך בתקופה שבה אני הייתי בשום מקום לא מצאתי מזג אוויר יציב, ובכל מקום אשר שאלתי התשובה הנפוצה הייתה – אי אפשר לדעת לכל היותר עניין  של יום. בעיר ברום, הצפון/מערב- אמרו שמדובר בשינויים חדים ברמת שעות בודדות, וכששאלתי למזג האוויר פשוט כמו השמעתי בדיחה.

אני מדבר על תקופת המסע שלי מחודש נובמבר ועד חודש אפריל.

  

על האינפורמציה לתייר:

כאשר אני נזכר בהוצאות הגדולות שהיו על רכישת ספרים, מפות, ועל הגלישות הרבות באינטרנט על מנת לשאוב מידע, אני ממש מגחך לעצמי.

עניין זה של משרדי התיירות מפותח מאוד, פשוט כך, מעולה מעולה, המערכת משומנת היטב, בעלת מיומנות  נהדרת והיא פועל יוצא של תיירות פנים רחבה מאוד בתודעה של המתגוררים ביבשת, אין צורך לרכוש ספרים, זה ממש ממש מיותר, הספרים הללו אשר רכשתי נתנו לי מה שיכולתי להפיק מן האינטרנט, אך כאשר הגעתי למקום מצאתי בהם הרבה מאוד דברים שאינם מדויקים בגלל הזמן שחלף מאז שהודפסו, במשרדי התיירות , בכל מקום, מקבלים חומר בחינם חינם חינם, מפורט, מדויק, נכון לשעת השאלה, עם הרבה סבלנות לתייר, והרבה הרבה חומר-   פשוט בזבוז כסף אחד גדול לרכוש ספרים לפני המסע. חשוב לברר ולגבש את המגמה של המסע, כאשר את הפרטים הקטנים להפיק ממשרדי התיירות המקומיים. כמעט כמעט ולא עשיתי שימוש בספר הישראלי שרכשתי, ולא במפות, וזה לא זול כלל וכלל.

 

על ההוצאות הכלכליות:

נקודה זו חשובה במיוחד, משום שהיא בסופו של דבר מכתיבה את צורת "הצריכה" בטיול, היא מרנינה כמו שהיא מתסכלת.

בעיקרון- לא מצאתי הבדלים מהותיים בהוצאות הבסיסיות לאדם בין מה שמתרחש בארץ לבין מה שמתרחש כאן, יכולתי לדעת זאת במיוחד בגלל העובדה ששוטטתי עם קמפר אשר היה בו כל שנחוץ לאדם ממוצע במטבח- יכולת לאחסן בקירור (מקרר), יכולת לבשל (כיריים), ארונות איחסון, כלי בישול ואפילו שולחן וכיסאות.

מעניין לציין שגם במקומות הנידחים, מחירי ההוצאות  הבסיסיות לא הרקיעו כפי שזה קורה בתחנות הדלק.

ואם לגעת במספרים, נכונים לתקופה שבה אני שוטטתי כאן- הרי מדובר בהוצאה של כ-חמשת אלפים שקלים לחודש שזה כולל לינה בקמפינג ואוכל גם בסגנון "האוכל המהיר".

ההתחלקויות השונות של ההוצאות הכלכליות הן פחות או יותר כך:

* לינה יומית- בממוצע 25 דולרים אוסטרלים (שמונים שקלים) (בקמפינג, זוג או יחיד זה היינו הך)

* אוכל - הוצאה  של כ-20 דולרים (שבעים שקלים) (צנוע)

* הוצאות על ביקורי תיירות-  כ-100 דולרים בחודש. (350 שקלים)

* על הדלק- אי אפשר לקבוע אלא לפי מרחקים, אך אני יודע להגיד שבמערב היבשת, במקומות הנדחים מחיר הליטר הגיע ל-1.78 דולר , בעוד בחוף המזרחי שילמתי גם 1.04 דולר לליטר אחד. המשמעות מכך היא שהנסיעה במערב היבשת יקרה יותר, וככל שהטיול מתקיים במקומות נידחים כך המחיר עולה. אין פיקוח ממשלתי על הדלק, הוא מתנהל בשוק חופשי ככל דבר בכלכלה הקפיטליסטית - קרי על פי היצע וביקוש. בנתון זה שגיתי בהערכות שלי באחוזים גבוהים רק משום שבאתי לכאן עם התפיסה של הארץ- שהמחיר אחיד בכל חלקי היבשת- טעיתי - לעיתים שתי תחנות דלק באותו רחוב מתנהלות בסדרי מחירים שונים. חשוב לקחת נקודה זו בחשבון כאשר באים לתקצב  מסע במקומות נידחים, ההפרש שבין מה שתקצבתי לבין מה שהוצאתי הוא כתוספת של ארבעים אחוזים, ובנסיעות ארוכות מדובר בהרבה כסף אשר לא נלקח בשום חשבון של התקציב.

 

על צורת הנסיעה:

הצורות כאן מגוונות, הייתי אומר מגוונות באופן שלא ראיתי בשום מקום אחר שבו טיילתי בעולם אפילו לא באירופה המתקדמת. מבחינה זו אני מוריד את כובעי בפני התרבות של בני המקום- לכל אחד יש את היכולת לטייל בכל רמה ובכל אמצעי שיחפוץ. הבחירה יכולה להיות באוהלים-ומזג האוויר מאפשר זאת בלי שום בעיה מיוחדת, היא יכולה גם להיות בבתי מלון עשרה כוכבים. אני בחרתי להיות עם קמפר, אשר יש בו את כל הנחוץ - יכולתי להיתקע במדבר וללגום קפה חם בלי שום בעיות. היתרון של הקמפר הוא ש-"כל הנחוץ לי" נמצא בתוכו מבלי שאני צריך לטלטל מזוודות לאורך כל המסע, זהו יתרון עצום, נוחיות נפלאה, ומעל הכל - שלווה- הוא מחד גיסא מכונית לכל דבר בהיותו קטן מידות, ומאידך גיסא הוא חדר לכל דבר.

המחיר שזור מכמה וכמה נתונים- כאשר מרכיב הביטוח הוא זה המשפיע על הבסיס. התשלום שלי 72 דולרים ליום,(1 דולר = 3.4 שקלים), הוא מחיר הבסיס עם הביטוח הגבוהה ביותר, זה נתן לי שקט נפשי לאורך כל הנסיעה, שלווה של תייר אשר יש לה כמובן מחיר- כסף!!!!

לסיכום נקודה זו- ההחלטה איזה סוג של טיול היא עניין אישי והיא כרוכה ביכולת כלכלית, ברמת הציפיות של האדם מן הטיול ועוד- אני ראיתי בקמפר גם חוויה ולא רק אמצעי- והיום אני יודע שהחלטתי הייתה נכונה, אהבתי מאוד את הצורה הזו של הטיול - הרגשתי בה חופשי מכל דאגה הן של אוכל והן של לינה, ועבורי זה הרבה.

 

על המשאיות:

זה נתון שחשוב מאוד לקחת בחשבון, חבל מאוד שהרבה לא קראתי על כך בהתעניינות המקדימה, הן האויב הגדול של התייר מן החוץ, וכשאני היום נמצא בסוף המסע, אני יודע להגיד כי תחושתי באשר אליהן התחזקה. באחת מנסיעותיי לפני שבועיים ראיתי על גב משאית כתוב – "אוסטרליה נעצרת בלי המשאיות". זהו משפט גימיק אשר אני יכול בנחרצות להשיב- בלוף של בעלי עניין בכל ענף המשאיות. כאשר אני רואה כיצד בחוף המזרחי ענף הרכבות מפותח למדיי ברמה גבוהות מאוד כפי שראיתי באירופה, הרי מתחזקת תחושתי  שהעדר רכבות בין מזרח לבין מערב , וזה  שענף השינוע נשען על המשאיות הנוראיות הללו, הוא עניין של מדיניות של בעלי אינטרסים ובעלי כוח. קשה לתפוס עניין זה עד אשר לא חשים אותו, זוהי סכנת נפשות, אשר אולי מנהיג פוליטי אמיץ שידע לצאת למאבק בבעלי הכוח הללו יצליח. בינתיים זה נראה רחוק מאוד. מזעזע מאוד.

 

 

על הנהיגה בצד שמאל של הכביש:

למעשה זה גם לשבת בצד שמאל של המכונית. הייתי אומר שיש כאן שני אלמנטים-

יש את הלמידה של המכונית ותוך כך הלמידה של הנסיעה על הכביש ויש את אלמנט האינסטינקטים בשעת סכנה, כלומר נהיגה ושליטה בלי מחשבה.

ובכן – לדעתי- בתוך שבועיים ימים כבר מתרגלים לחלוטין בכל הקשור לשליטה במכונית ונסיעה בצד השמאלי של הכביש, הבעיה הגדולה היא ברמת האינסטינקטים – אני אומר בעיה גדולה ולא בכדי – אני לדוגמא על מנת להפנים ולהביא עצמי לתגובות מהירות גם בשעה של לחץ, נהגתי לאותת ולהתנהג במדבר כאילו אני בתוך צי של מכוניות, והיו פעמים שבשעת לחץ בנהיגה האינסטינקטים שלי הגיבו באופן שגוי ומסוכן, כאילו שאני באירופה או בישראל, וזה למעשה יכול להגביר את הסכנה, אני בדעה כי חשוב להתנהג במיוחד בימים הראשונים בנהיגה עם הרבה תשומת לב ורצון להפנים תרבות נהיגה מקומית, ולבצע ממש ממש תהליך של "למידה והפנמה" לרמה של נהיגה בלי לחשוב, אסור להקל ראש בזאת.

 

נתונים טכניים ומספריים:
(המחירים בדולרים אוסטרלים- 1 דולר שווה ערך ל-3.4 שקלים)

* עלות הקמפר - השכרה ליום 72 דולרים , כולל הכול  וללא הגבלת קילומטרים, ביטוח מכסימאלי.

* את הקמפר שכרתי בעזרת חברת מוטורהום בארץ, אשר על פי חישוביי בזמן ההכנה של המסע, היו נוחים לי הן מבחינת המחיר והן מבחינת הנגישות.

* מחיר לינה בקמפינג לקמפר למינימום שני אנשים(בודד או זוג זה היינו הך) - 25 דולרים, כל אדם נוסף כ-8 דולרים עד 10 , המחירים כמובן משתנים ממקום למקום, וכשזוהי תקופת העונה- זה עולה אף יותר.

* סך הכל קילומטרים במסע:  נכון לעתה- 21,700 קילומטרים.

* מחיר נמוך של ליטר דלק ששילמתי -  1.04 דולר, מחיר גבוה ביותר- 1.78  דולר.

* המסע באוסטרליה החל - ב-24/11/06  והסתיים ב-27/3/07 .

* מחיר אוכל לאדם יחיד ביום, צנוע וממוצע- 20 דולרים.

* מחיר כניסה לאתרים בחוף המזרחי בממוצע – 100 דולרים בחודש, ישנם מקומות שהכניסה חינם זה מוזיל הרבה, שוב הכול תלוי בעונת הטיול. במקרים בודדים הכניסות יקרות מאוד ואפילו מופרזות באופן מקומם.

* מחיר "קבינה" בקמפינג - שזה למעשה צימר עם כל הנחוץ-שירותים מקלחת מטבח מיטה זוגית וטלוויזיה וכן כלים, - 65 דולרים ל-לילה.

* כניסה לאינטרנט - הממוצע 5 דולרים לשעת גלישה. בספריות העירוניות לעיתים קרובות הגלישה בחינם, צריך להזמין מקום, ובמקרה שכזה אין אפשרות לכתוב בעברית אלא רק לקרוא. במקומות "לוהטי תיירות", זה יכול להגיע גם ל-10 דולרים לשעת גלישה - גניבה מרושעת בצורה מקוממת. בעל המקום משלם על 10 ג'יגה לאינטרנט- לחודש ימים - 60 דולרים. קביעת מחיר של 10 דולרים לשעת גלישה היא מה שאני מכנה "שדוד את התייר ככל יכולתך בלי רחמים".

* התקשרויות לארץ - הן מגוונות, לעיתים צריך סבלנות, אך באופן עקרוני- במקום שיש טלפון ציבורי אפשר לעשות זאת גם במחירים מוזלים,  אלא שהנסיעה בסגנון הקמפינגים לא תמיד נוחה כי הפרשי השעות עם הארץ יוצרים בעיות תאימות. אפשר עם כרטיס מן הארץ בעסקאות שונות, בתנאי שלא מתייאשים להקליד כשלושים ספרות עד אשר מגיעים ליעד, וכשזה ניתק באמצע צריכים להקיש שוב ושוב, מבחינתי זה היה סיוט, שנאתי את ההתעסקות עם הטלפונים הללו, וכשאני לאחר מאמץ עצום מגיע סוף סוף אל ילדיי וכל השיחה היא "אין חדש" זה מתסכל לא מעט.

* אפשר לרכוש סים מקומי, "פרה-פייד", ואיתו להתנהל בתקשורת עם הארץ, זה יותר זול כאשר אתה מבקש מיקיריך להתקשר מן הארץ אליך.

* משכורת ממוצעת של משפחה כאן כעשרת אלפים שקלים.

 

ואסגור סיכום התחושות במילים הבאות:

מאוד נהניתי, הייתה זו חוויה אישית פנימית ולא רק מן ההיבט של "תיירות", אלא בעיקר כנקודת זמן אישית שבין פאזת חיים אחת  לבין פאזת חיים אחרת,  ובין שתי  יחידות הזמן הללו מצאתי לי עדנה, שקט, שלווה, זו הייתה עבורי מעין  השלת הגלימה שבה חייתי עד כה, ותפירת הגלימה החדשה אשר אותה אלבש עד יומי האחרון.

אך איני מן השוקעים בהזיות, וכבר היום, ועוד לפני שהגעתי חזרה ארצה, אני מתחיל כמו להתרחק מן המסע, במרחבי הזמן הפנימיים, מבחינתי הייתה זו הליכה בתוך יער שאיננו עולמי הטבעי, הליכתי בו היא זמנית. החיים האמיתיים נמצאים בארץ.

אינני מאמין שאשתכשך במנעמי המסע ואאבד את ראשי, אין ספק, הוא ישמש לי " מודל לחיקוי" בכל פעם שארצה להיות עם עצמי, לחוש את טעמו של ה"לבד", אך בשום אופן לא מודל שעל פיו אחיה.

אינני מוצא בצורת החיים כאן ביבשת האוסטרלית, שום דבר ייחודי, ממש לא, אירופה מושכת אותי הרבה יותר על אף שהייתי בה שנים רבות.

בפיכחון אסגור פרק זה בהתנהלותי, ואשים פעמיי אל שאר תוכניותיי שתשמשנה לי מסד רחב, עמוק ומעל הכל- יציב, להרבות את הרגעים שבהם תחושת "ההנאה" מושלת, והעדר "סבל" בהווייתי.

ההנאה עבורי היא אותה תחושה של "משמעות חיי עם תוכן" וזה הצלחתי להפיק במסע באופן המושלם, אף יותר משייחלתי לעצמי טרם יציאתי.

אני מאחל לעצמי בהמשך עוד ועוד פרקי חיים מענגים כפי שהיה לי פרק זה באוסטרליה.

 
כה לחי!!!

 

סוף המסע.

אפריל 2007

 

דף הבית
צרו קשר
דגמי קרוואנים
מבצעים וחדשות
פגישות יעוץ
מוטורהום "טוס וסע"
שירותי תיירות
למטייל העצמאי עם רכב רגיל ומלונות
המיוחדים שלנו
תפעול ומידע כללי
מסלולי קרוואנים
מכתבי מטיילים
הצעות לטיולים
חניוני קמפינג
חנות מוטורהום
ביטוח מוטורהום
מוטורהום סרטונים
קישורים לתכנון טיול
אודותינו
קרוואנים בתקשורת
דרושים
שנה טובה
בניית אתרים
סייברסרב