הרכב: נוסע יחיד
מספר ימי הטיול: חמישה חודשים
נובמבר 2006 עד אפריל 2007
התחלה וסיום במלבורן
אני לא כותב רק על אוסטרליה, אני לא מסכם את היבשת הזו, אלא מבקש להעלות על כתב את תחושותיי והמילים ישמשו לי מעין "סיכום התחושות" אשר נולדו ביבשת אוסטרליה.
סיכום הצד הפיסי של אוסטרליה
להתרשמותי, אפשר לחלק את אוסטרליה לשלושה חלקים פיסיים -
• החוף המזרחי, מצפון ועד מלבורן
• החוף המערבי, שאותו הייתי מחלק לשני חלקי משנה: החוף המערבי שהוא מדרום לפרת', והחלק המערבי הצפוני עד דארווין.
על האוסטרלים לסוגיהם
מן השיחות שהיו לי עם אנשים וגם מן ההתרשמות שלי, המרחקים הפיסיים יצרו גם "שלושה טיפוסי אוסטרליה", התנהלות הערים והאדם בתוכם, בכל המקומות הללו שונה מאוד, לתייר הדוגם זה מאוד בולט לעין, משום שהוא נושא עימו ערכי השוואה בפרקי זמן קצרים יחסית.
על כל פנים -
• בחוף המזרחי - קפיטליזם קלאסי של מהירות, ניכור, וסובלנות נמוכה לזולת.
• בחוף המערבי - לחלק שמתחת לפרת', דינאמיקה יותר איטית, ויותר סובלנית, דינאמיקה רגועה וחייכנית.
• בחלק הצפוני/מערבי של אוסטרליה, הוא החלק המדברי הקשה, התחושה שמחוגי הזמן שם לא קיימים, ונדמה שהמקומיים עצמם נמצאים "בטיול" ולא התייר הדוגם המגיע אליהם, לאמור האנשים שעוברים שם משמשים להם "טיול אנושי" במה שמתחולל בעולם.
זה דומה בדיוק למה שהיה פעם "גן חיות" - האדם היה מגיע אל חצר עם כלובים ומתבונן מתוך סביבתו אל הכלובים, עד אשר הקימו את "הספארי", ואז האדם עצמו בתוך כלוב מביט בחיות אשר בסביבתן הטבעית. כלומר התייר הדוגם כמו מסתובב בספארי. במילים אחרות - הקשר שבין החלק המערבי לבין החלק המזרחי אינו כה הדוק. זה אלמנט מעניין.
על האבוריג'ינים
נדמה שכאן רכשתי את התובנות העיקריות. הגעתי למסע הזה עם פנטזיה גדולה, לראות אותם, לשוחח איתם, לגעת בתרבותם ועוד. מצאתי כאן עולם אחר לחלוטין מן הפרסומים, הייתי אומר שיש כאן בלוף גדול אשר כל השחקנים משתתפים בו, כולל האבוריג'ינים עצמם וכל אחד מפיק מההצגה את רווחיו. המסכת האבוריג'ינית האמיתית איננה נחשפת כלל וכלל, היא נשמרת באופן קפדני מעיניו של התייר הדוגם, ולא אגזים אם אומר לפי מה ששמעתי שאפילו מזה המבקש להעמיק מסתירים אותה, חלקים קטנים הנחשפים בפני התיירים הם כאלו שמטרתם להפיק רווחים. זה מן ההיבט של התנהלות חשיפת האבוריג'ינים כאן בתוך המבנה הקבוצתי. ואילו מן ההיבט ההיסטורי - לאחר שקראתי, ולאחר שביקרתי במרכזי האבוריגינים השונים בעיקר בצפון המדברי לשם נדחקו, אני בתחושה שמדובר בהיסטוריה דלה מאוד, בקבוצת אנשים אשר מעבר לחזותם השונה ומעבר להיותם הראשונים כאן באוסטרליה, אין בהם שום דבר ייחודי. התנהלותם היום היא "חיים בשוליים", בכל מקום שהגעתי התחושה שלי הייתה שהם סוג של "טפילים" על החברה אשר אינם עושים מאומה מלבד לנצל את מה שהחברה סביבה עמלה ומפתחת למחייתה. מרביתם חיים על קצבאות הממשלה, התנהגותם הבסיסית ועמוקה - עויינת לאדם הלבן באופן גורף, ולתחושתי אין שום מגע בינם לבין האיש הלבן אפילו לא במונחים של שתי תרבויות, אולי בודדים מוצאים זה את זה, ואפילו מתחתנים זה עם זה, אך לפי שנראה לתייר הדוגם, מדובר בקבוצה בעלת מאפיינים של "בטלנים", עצלנים, הגורמים סלידה למי שנתקל בהם עוד פעם ועוד פעם באותה סיטואציה ובמרחקים של אלפי קילומטרים זה מזה, מה שיכול ללמד על דפוסי חשיבה דומים שמאפיינים אותם.
אסכם כך את תחושתי - בעתיד הרחוק, של כמה עשרות דורות אולי מאות, קבוצה זו תימחק ותישאר אולי בספרי ההיסטוריה כמי שהייתה כאן, כמו הפרעונים, והאשורים והיוונים של תקופות פרה-היסטוריות. חשתי כלפי התנהגותם הבטלנית סלידה גדולה. אני היום מבין טוב יותר את התנהגות האדם הלבן כלפיהם, אם כי לא בהכרח מסכים עם מה שהוא עשה להם, ממש לא.
על הגזע האוסטרלי
לא ראיתי באוסטרליה שום "גזע אוסטרלי", זוהי ארץ הגירה, וככזו היא מושכת מכל העולם אנשים, יש בה משהו שאין בשום מקום אחר בעולם - אין לה סכסוכים בין-לאומיים עם שום מדינה, זה לכשעצמו מייצר כאן דינאמיקה רגועה בהשוואה למקומות אחרים בעולם הרווי במלחמות, ועל כן רבים מבקשים להתגורר כאן. יש כאן ערב רב של אנשים, כאשר המכנה המשותף שמאחד את כולם זה בסך הכול "הדרכון האוסטרלי", לא מצאתי חיבור אמיתי ועמוק בין הקבוצות - הסינים בתוך עצמם, האדם הלבן (מאנגליה בעיקר) בתוך עצמו, ההודים, הפקיסטאנים ואפילו המוסלמים והיהודים, כולם כולם נפגשים ברחוב, אולי עושים עסקים יחדיו, אך בתא הגרעיני - קרי המשפחה - כלום כלום. זה לא מפתיע, זה דומה מאוד למה שמתרחש בארץ, בהיותנו ארץ הגירה. לא מצאתי שהמאפיין של "טוב לב" הוא בכל מקום, גם לא של "רשעות", אנשים הם ככל האנשים בעולם- קרי: במקום של צפיפות- חוסר סבלנות כלפי הזולת, ובמקום נידח- חמימות ורצון לבוא במגע עם הזולת עם הרבה סבלנות וחיוכים. בענף הכלכלה ישנם מקומות שמנצלים את "התייר התמים" באותה ניבזות שמתקיימת באירופה ישראל ומצרים, התייר הוא "פרה" אשר מצווה לחלוב אותו. ומעניין שדווקא במקומות הנידחים- התייר מקבל יחס הוגן, והוא רחוק מלשמש "פרה" נחלבת.
אוסטרלי טיפוסי
על הנהיגה בצד שמאל של הכביש
למעשה זה גם לשבת בצד שמאל של המכונית. הייתי אומר שיש כאן שני אלמנטים - יש את הלמידה של המכונית ותוך כך הלמידה של הנסיעה על הכביש ויש את אלמנט האינסטינקטים בשעת סכנה, כלומר נהיגה ושליטה בלי מחשבה. ובכן, לדעתי, בתוך שבועיים ימים כבר מתרגלים לחלוטין בכל הקשור לשליטה במכונית ונסיעה בצד השמאלי של הכביש, הבעיה הגדולה היא ברמת האינסטינקטים – אני אומר בעיה גדולה ולא בכדי – אני לדוגמא על מנת להפנים ולהביא עצמי לתגובות מהירות גם בשעה של לחץ, נהגתי לאותת ולהתנהג במדבר כאילו אני בתוך צי של מכוניות, והיו פעמים שבשעת לחץ בנהיגה האינסטינקטים שלי הגיבו באופן שגוי ומסוכן, כאילו שאני באירופה או בישראל, וזה למעשה יכול להגביר את הסכנה, אני בדעה כי חשוב להתנהג במיוחד בימים הראשונים בנהיגה עם הרבה תשומת לב ורצון להפנים תרבות נהיגה מקומית, ולבצע ממש ממש תהליך של "למידה והפנמה" לרמה של נהיגה בלי לחשוב, אסור להקל ראש בזאת.
על המשאיות
זה נתון שחשוב מאוד לקחת בחשבון, חבל מאוד שהרבה לא קראתי על כך בהתעניינות המקדימה, הן האויב הגדול של התייר מן החוץ, וכשאני היום נמצא בסוף המסע, אני יודע להגיד כי תחושתי באשר אליהן התחזקה. באחת מנסיעותיי לפני שבועיים ראיתי על גב משאית כתוב – "אוסטרליה נעצרת בלי המשאיות". זהו משפט גימיק אשר אני יכול בנחרצות להשיב - בלוף של בעלי עניין בכל ענף המשאיות. כאשר אני רואה כיצד בחוף המזרחי ענף הרכבות מפותח למדיי ברמה גבוהות מאוד כפי שראיתי באירופה, הרי מתחזקת תחושתי שהעדר רכבות בין מזרח לבין מערב, וזה שענף השינוע נשען על המשאיות הנוראיות הללו, הוא עניין של מדיניות של בעלי אינטרסים ובעלי כוח. קשה לתפוס עניין זה עד אשר לא חשים אותו, זוהי סכנת נפשות, אשר אולי מנהיג פוליטי אמיץ שידע לצאת למאבק בבעלי הכוח הללו יצליח. בינתיים זה נראה רחוק מאוד. מזעזע מאוד.
על מזג האוויר
אין טעם כלל וכלל לעסוק בו, הוא אינו יציב בשום מקום, הפערים שבין חום וקור בסתיו עצומים, במהלך היום אני עם מאווררר כי החום מעיק, ובשעות הערב והלילה אני עם תנור כי הקור חודרני. בכל עונות השנה דברים משתנים - אפשר לגעת במקומות באופן הכללי, לומר שבעונה זו יותר "רטוב" מאשר "יבש", אך בתקופה שבה אני הייתי בשום מקום לא מצאתי מזג אוויר יציב, ובכל מקום אשר שאלתי התשובה הנפוצה הייתה – אי אפשר לדעת לכל היותר עניין של יום. בעיר ברום, הצפון/מערב- אמרו שמדובר בשינויים חדים ברמת שעות בודדות, וכששאלתי למזג האוויר פשוט כמו השמעתי בדיחה. אני מדבר על תקופת המסע שלי מחודש נובמבר ועד חודש אפריל.
על האינפורמציה לתייר
כאשר אני נזכר בהוצאות הגדולות שהיו על רכישת ספרים, מפות, ועל הגלישות הרבות באינטרנט על מנת לשאוב מידע, אני ממש מגחך לעצמי. עניין זה של משרדי התיירות מפותח מאוד, פשוט כך, מעולה מעולה, המערכת משומנת היטב, בעלת מיומנות נהדרת והיא פועל יוצא של תיירות פנים רחבה מאוד בתודעה של המתגוררים ביבשת, אין צורך לרכוש ספרים, זה ממש ממש מיותר, הספרים הללו אשר רכשתי נתנו לי מה שיכולתי להפיק מן האינטרנט, אך כאשר הגעתי למקום מצאתי בהם הרבה מאוד דברים שאינם מדויקים בגלל הזמן שחלף מאז שהודפסו, במשרדי התיירות, בכל מקום, מקבלים חומר בחינם חינם חינם, מפורט, מדויק, נכון לשעת השאלה, עם הרבה סבלנות לתייר, והרבה הרבה חומר- פשוט בזבוז כסף אחד גדול לרכוש ספרים לפני המסע. חשוב לברר ולגבש את המגמה של המסע, כאשר את הפרטים הקטנים להפיק ממשרדי התיירות המקומיים. כמעט כמעט ולא עשיתי שימוש בספר הישראלי שרכשתי, ולא במפות, וזה לא זול כלל וכלל.
על ההוצאות הכלכליות
נקודה זו חשובה במיוחד, משום שהיא בסופו של דבר מכתיבה את צורת "הצריכה" בטיול, היא מרנינה כמו שהיא מתסכלת. בעיקרון - לא מצאתי הבדלים מהותיים בהוצאות הבסיסיות לאדם בין מה שמתרחש בארץ לבין מה שמתרחש כאן, יכולתי לדעת זאת במיוחד בגלל העובדה ששוטטתי עם קמפר אשר היה בו כל שנחוץ לאדם ממוצע במטבח - יכולת לאחסן בקירור (מקרר), יכולת לבשל (כיריים), ארונות איחסון, כלי בישול ואפילו שולחן וכיסאות. מעניין לציין שגם במקומות הנידחים, מחירי ההוצאות הבסיסיות לא הרקיעו כפי שזה קורה בתחנות הדלק. ואם לגעת במספרים, נכונים לתקופה שבה אני שוטטתי כאן - הרי מדובר בהוצאה של כחמשת אלפים שקלים לחודש שזה כולל לינה בקמפינג ואוכל גם בסגנון "האוכל המהיר". ההתחלקויות השונות של ההוצאות הכלכליות הן פחות או יותר כך:
• לינה יומית - בממוצע 25 דולרים אוסטרלים (בקמפינג, זוג או יחיד זה היינו הך)
• אוכל - הוצאה של כ-20 דולרים (צנוע)
• הוצאות על ביקורי תיירות - כ-100 דולרים בחודש
• על הדלק - אי אפשר לקבוע אלא לפי מרחקים, אך אני יודע להגיד שבמערב היבשת, במקומות הנדחים מחיר הליטר הגיע ל-1.78 דולר, בעוד בחוף המזרחי שילמתי גם 1.04 דולר לליטר אחד. המשמעות מכך היא שהנסיעה במערב היבשת יקרה יותר, וככל שהטיול מתקיים במקומות נידחים כך המחיר עולה. אין פיקוח ממשלתי על הדלק, הוא מתנהל בשוק חופשי ככל דבר בכלכלה הקפיטליסטית - קרי על פי היצע וביקוש. בנתון זה שגיתי בהערכות שלי באחוזים גבוהים רק משום שבאתי לכאן עם התפיסה של הארץ- שהמחיר אחיד בכל חלקי היבשת- טעיתי - לעיתים שתי תחנות דלק באותו רחוב מתנהלות בסדרי מחירים שונים. חשוב לקחת נקודה זו בחשבון כאשר באים לתקצב מסע במקומות נידחים, ההפרש שבין מה שתקצבתי לבין מה שהוצאתי הוא כתוספת של ארבעים אחוזים, ובנסיעות ארוכות מדובר בהרבה כסף אשר לא נלקח בשום חשבון של התקציב.
נתונים טכניים ומספריים (מחירים בדולר אוסטרלי)
• עלות הקמפר - השכרה ליום 72 דולרים, כולל הכול וללא הגבלת קילומטרים, ביטוח מכסימאלי.
• את הקמפר שכרתי בעזרת חברת מוטורהום בארץ, אשר על פי חישוביי בזמן ההכנה של המסע, היו נוחים לי הן מבחינת המחיר והן מבחינת הנגישות.
• מחיר לינה בקמפינג לקמפר למינימום שני אנשים (בודד או זוג זה היינו הך) - 25 דולרים, כל אדם נוסף כ-8 דולרים עד 10, המחירים כמובן משתנים ממקום למקום, וכשזוהי תקופת העונה - זה עולה אף יותר.
• סך הכל קילומטרים במסע: נכון לעתה- 21,700 קילומטרים.
• מחיר נמוך של ליטר דלק ששילמתי - 1.04 דולר, מחיר גבוה ביותר - 1.78 דולר.
• המסע באוסטרליה החל ב-24/11/06 והסתיים ב-27/3/07.
• מחיר אוכל לאדם יחיד ביום, צנוע וממוצע - 20 דולרים.
• מחיר כניסה לאתרים בחוף המזרחי בממוצע - 100 דולרים בחודש, ישנם מקומות שהכניסה חינם זה מוזיל הרבה, שוב הכול תלוי בעונת הטיול. במקרים בודדים הכניסות יקרות מאוד ואפילו מופרזות באופן מקומם.
• מחיר "קבינה" בקמפינג - שזה למעשה צימר עם כל הנחוץ - שירותים מקלחת מטבח מיטה זוגית וטלוויזיה וכן כלים - 65 דולרים ללילה.
• כניסה לאינטרנט - הממוצע 5 דולרים לשעת גלישה. בספריות העירוניות לעיתים קרובות הגלישה בחינם, צריך להזמין מקום, ובמקרה שכזה אין אפשרות לכתוב בעברית אלא רק לקרוא. במקומות "לוהטי תיירות", זה יכול להגיע גם ל-10 דולרים לשעת גלישה - גניבה מרושעת בצורה מקוממת. בעל המקום משלם על 10 ג'יגה לאינטרנט - לחודש ימים - 60 דולרים. קביעת מחיר של 10 דולרים לשעת גלישה היא מה שאני מכנה "שדוד את התייר ככל יכולתך בלי רחמים".
• התקשרויות לארץ - הן מגוונות, לעיתים צריך סבלנות, אך באופן עקרוני - במקום שיש טלפון ציבורי אפשר לעשות זאת גם במחירים מוזלים, אלא שהנסיעה בסגנון הקמפינגים לא תמיד נוחה כי הפרשי השעות עם הארץ יוצרים בעיות תאימות. אפשר עם כרטיס מן הארץ בעסקאות שונות, בתנאי שלא מתייאשים להקליד כשלושים ספרות עד אשר מגיעים ליעד, וכשזה ניתק באמצע צריכים להקיש שוב ושוב, מבחינתי זה היה סיוט, שנאתי את ההתעסקות עם הטלפונים הללו, וכשאני לאחר מאמץ עצום מגיע סוף סוף אל ילדיי וכל השיחה היא "אין חדש" זה מתסכל לא מעט.
• אפשר לרכוש סים מקומי, Pre-Paid, ואיתו להתנהל בתקשורת עם הארץ, זה יותר זול כאשר אתה מבקש מיקיריך להתקשר מן הארץ אליך.
• משכורת ממוצעת של משפחה כאן כעשרת אלפים שקלים.
על צורת הנסיעה
הצורות כאן מגוונות, הייתי אומר מגוונות באופן שלא ראיתי בשום מקום אחר שבו טיילתי בעולם אפילו לא באירופה המתקדמת. מבחינה זו אני מוריד את כובעי בפני התרבות של בני המקום - לכל אחד יש את היכולת לטייל בכל רמה ובכל אמצעי שיחפוץ. הבחירה יכולה להיות באוהלים - ומזג האוויר מאפשר זאת בלי שום בעיה מיוחדת, היא יכולה גם להיות בבתי מלון עשרה כוכבים. אני בחרתי להיות עם קמפר, אשר יש בו את כל הנחוץ - יכולתי להיתקע במדבר וללגום קפה חם בלי שום בעיות. היתרון של הקמפר הוא ש-"כל הנחוץ לי" נמצא בתוכו מבלי שאני צריך לטלטל מזוודות לאורך כל המסע, זהו יתרון עצום, נוחיות נפלאה, ומעל הכל - שלווה - הוא מחד גיסא מכונית לכל דבר בהיותו קטן מידות, ומאידך גיסא הוא חדר לכל דבר. המחיר שזור מכמה וכמה נתונים - כאשר מרכיב הביטוח הוא זה המשפיע על הבסיס. התשלום שלי 72 דולרים ליום הוא מחיר הבסיס עם הביטוח הגבוהה ביותר, זה נתן לי שקט נפשי לאורך כל הנסיעה, שלווה של תייר אשר יש לה כמובן מחיר - כסף!!!!
לסיכום נקודה זו - ההחלטה איזה סוג של טיול היא עניין אישי והיא כרוכה ביכולת כלכלית, ברמת הציפיות של האדם מן הטיול ועוד.
אני ראיתי בקמפר גם חוויה ולא רק אמצעי - והיום אני יודע שהחלטתי הייתה נכונה, אהבתי מאוד את הצורה הזו של הטיול - הרגשתי בה חופשי מכל דאגה הן של אוכל והן של לינה, ועבורי זה הרבה.
ואסגור סיכום התחושות במילים הבאות - מאוד נהניתי, הייתה זו חוויה אישית פנימית ולא רק מן ההיבט של "תיירות", אלא בעיקר כנקודת זמן אישית שבין פאזת חיים אחת לבין פאזת חיים אחרת, ובין שתי יחידות הזמן הללו מצאתי לי עדנה, שקט, שלווה, זו הייתה עבורי מעין השלת הגלימה שבה חייתי עד כה, ותפירת הגלימה החדשה אשר אותה אלבש עד יומי האחרון.
אך איני מן השוקעים בהזיות, וכבר היום, ועוד לפני שהגעתי חזרה ארצה, אני מתחיל כמו להתרחק מן המסע, במרחבי הזמן הפנימיים, מבחינתי הייתה זו הליכה בתוך יער שאיננו עולמי הטבעי, הליכתי בו היא זמנית. החיים האמיתיים נמצאים בארץ. אינני מאמין שאשתכשך במנעמי המסע ואאבד את ראשי, אין ספק, הוא ישמש לי "מודל לחיקוי" בכל פעם שארצה להיות עם עצמי, לחוש את טעמו של ה"לבד", אך בשום אופן לא מודל שעל פיו אחיה. אינני מוצא בצורת החיים כאן ביבשת האוסטרלית, שום דבר ייחודי, ממש לא, אירופה מושכת אותי הרבה יותר על אף שהייתי בה שנים רבות. בפיכחון אסגור פרק זה בהתנהלותי, ואשים פעמיי אל שאר תוכניותיי שתשמשנה לי מסד רחב, עמוק ומעל הכל - יציב, להרבות את הרגעים שבהם תחושת "ההנאה" מושלת, והעדר "סבל" בהווייתי.
ההנאה עבורי היא אותה תחושה של "משמעות חיי עם תוכן" וזה הצלחתי להפיק במסע באופן המושלם, אף יותר משייחלתי לעצמי טרם יציאתי. אני מאחל לעצמי בהמשך עוד ועוד פרקי חיים מענגים כפי שהיה לי פרק זה באוסטרליה.
על השאלה - האם הייתי חוזר לכאן
אני משיב – לא. פשוט וחלק, על אף שמאוד נהניתי, ועל אף שטעמתי הרבה ובעוצמות מרשימות אפילו כדי הפיכתי "פעור פה", אך בסך הכל אינני מוצא כאן שום סיבה שאבוא אליה וכשאני עוד מעמיק אני יכול אולי להרהר בגילגול הבא להגיע למקומות המערביים/צפוניים של היבשת, אך בשום אופן לא להגיע לחוף המזרחי - אין בו שום דבר שאין באירופה ישראל מצרים ובכל מקום שיש בו ים, חופים, סירות, ביקיני, ומחירים מופקעים.
(הערת מוטורהום: למרות הצהרתו זו, בספטמבר 2008, חוזר איתמר כהן לאוסטרליה ועושה טיול נוסף בקמפר מדארווין לבריסביין)
כה לחי!!!
סוף המסע
למסלול המפורט כולל תמונות מהטיול
לטיול נוסף של איתמר כהן באוסטרליה, מדארווין לבריסביין בספטמבר 2008
