הרכב: ארבעה מבוגרים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 13 ימים
יולי 2011
התחלה וסיום בהמבורג
את הטיול התחלנו לתכנן כ-5 חודשים לפני הטיסה... בחנו את כל המסלולים האפשריים, הכנו חלופות ולבסוף הגיע הרגע:
שכרנו קרוואן במוטורהום, ארזנו מזוודות עם בגדים חמים (מומלץ להשתמש בשקיות וואקום) ויצאנו בטיסה (דרך אוקראינה) להמבורג.
18/7 יום - 1
המזוודות לא הגיעו... סוכנות הקרוואנים DRM בהמבורג היו מקסימים, נתנו לנו מצעים לשינה ואפשרו לנו לישון בקרוואן (דגם C5) בחניון המוסך. ניצלנו את היום לקניות של מוצרים יבשים (שימורים, שתייה, ירקות, ביצים, כלים חד פעמיים, נייר טואלט, סבון וכו'). מומלץ להצטייד בכמה שיותר מצרכים כיוון שהמוצרים בגרמניה זולים בהרבה מנורבגיה. לאחר מכן תרנו את העיר, רכבת הביאה אותנו למרכז, מדרחוב נחמד, חנויות, אגם, שוק וכנסייה.
19/7 יום - 2
ב-15:30 קיבלנו את המזוודות בשדה התעופה ובשעה 18:00 יצאנו צפונה לכיוון דנמרק, Flensburg ומשם ל-Aarhus. לשם הגענו בשעות הערב. בתקופה זו של השנה יש אור יום עד השעה 23:00 בערך כך שבשעה 22:00 עוד ניתן היה לטייל ברחובות העיירה המנומנמת. יכולנו לתאר לעצמנו איך נראים הרחובות בשעות היום התוססות. מצאנו קמפינג מחוץ לעיר בתוך יער עבות וליד הים, צימרים טובלים בירוק העד וקרוואנים לרוב. אולם שערי המקום כבר נסגרו ונאלצנו להחנות במגרש החנייה הסמוך, דבר שהתגלה בבוקר כמשתלם כי שילמנו שליש מהמחיר (100 קרונות) למרות שהשתמשנו בשרותי המקלחות והמים (התאפשרה כניסה רגלית...).
20/7 יום - 3
יצאנו ב-8:30 לכיוון Hirshals, העיירה הצפונית בדנמרק (אין תחנות דלק בדרך, כדאי לצאת עם מיכל מלא) ומשם למעבורת ב-10:45 אותה הזמנו מהארץ (כדאי, כי לא תמיד יש מקום לקרוואן, בגלל שאיחרנו ביום נאלצנו לשלם קנס). בהגיענו כבר ניצבו במקום עשרות קרוואנים ומאות מכוניות, העלייה מתבצעת בסדר מופתי ועמדנו מהופנטים במשך דקות ארוכות למראה האוניה העצומה הבולעת לקרבה אנשים וכלי תחבורה. אורך ההפלגה כ-3 שעות נהדרות, במסגרתן ניתן לשוטט בחופשיות בכל 9 מפלסי האנייה. יש חנויות דיוטי-פרי, בנק, חנויות בגדים ומני מטעמים, מסעדות, איזור לילדים קטנים עם משחקים והופעות, טרקלין VIP לצפייה בסרטים על גבי מושבים כמו במטוס, דק חיצוני עם רוח צפונית מקפיאה וים צפוני מרהיב ביופיו (אם מתמזל המזל ניתן לראות דולפינים). כשירדנו מהמעבורת (שוב בסדר מופתי לא יאמן...), החלנו את דרכינו בנורבגיה לכיוון סטאוונגר. הגענו לעיירה ב-20:30 לאחר נסיעה רצופה בנוף לא מוכר של מים: אגמים, פיורדים, מפלים, מים ומים בכל מקום. עשינו ניסיון נוסף למצוא קמפינג, מסתבר שהמחיר גבוה-280 קרונות, החלטנו להמשיך... הרי יש עדיין אור... עלינו על המעבורת של 21:30 (130 קרונות, חצי שעה נסיעה) לכיוון TAU והתמקמנו שם בתחנת הדלק שליד המעבורת. בחצות, כשסיימו לאכול, עדיין היו סימני אור בשמיים, ואני חשדתי שזו כבר זריחה של יום חדש.
21/7 יום - 4
יצאנו לכיוון Prekestolen הלא הוא "צוק המטיף" או צוק השטן כפי שחלק מתבלבלים. את הביקור באתר זה תכננו בקפידה. כדי להפיק את מלוא ההנאה וההתפעמות מהמקום, צריך להגיע ביום לא מעונן, ולכן עוד בארץ בררנו באינטרנט את מזג האוויר באזור שבוע קודם, והחלטנו שאם תהיה שמש - אזי נקיף את נורבגיה משמאל לימין, כלומר את צוק המטיף תחילה. ואם יהיה מעונן - אזי נקיף את נורבגיה מימין שלשמאל, כלומר אוסלו תחילה ונקווה שלקראת סוף המסלול נזכה לשמש בצוק המטיף. וכך, נסענו עד לבסיס הצוק, והחלנו טיפוס של 3 שעות הליכה, מפרכת, לעיתים מסוכנת... כדאי לחשוב היטב איך עושים זאת עם ילדים קטנים או חבר'ה אשר לא ממש בכושר (אנחנו היינו 6, שניים בשנות ה-60, שניים בשנות ה-40, וילדים בגילאים 15, 11), שום תיאור מילולי לא יוכל לתאר את אשר ראינו בתום הטיפוס. כל מי שראה אח"כ את התמונות פער את פיו ובעיניים נוצצות שאל: "כאן הייתם? בטוח? על הקצה?..." זו חוויה חד פעמית, מדהימה אשר מגלה לנו למה מסוגלת נורבגיה. או כמו שאני אומרת: "בכל מקום אחר בעולם אני אתאיסטית, אבל בנורבגיה אני מאמינה באלוהים". כשירדנו, מצאנו לנו פינת חמד ליד הכביש ובישלנו צהריים. משם המשכנו על כביש 13 עד Hjelmeland ובמעבורת לצד השני של המשך הכביש. זהו כביש מומלץ מאוד, הדרך מרהיבה ביופייה ומתנהלת על שפת הפיורד כאשר ההרים מתנשאים משני צדדיו. שפע מנהרות ארוכות בתוך ההר ושיפועים המלחיצים גם נהג וותיק. חנינו בצד הדרך ב-P ובחצות (עדיין באור יום קלוש) הלכנו לישון מרוצים עד מאוד.
22/7 יום - 5
התעוררנו לבוקר רטוב, בין הרים וקרחונים מציצים מכל כיוון ושמנו לב שהקרוואן נוטה מעט לאחור. חשדנו שמשהו לא תקין קורה, ואז הבנו שעקב השיפוע הקטנטן המים שבמקלחת גלשו לאחור והציפו את תא המטען... למזלנו היו שם רק מזוודותינו הריקות ומזון יבש וסגור, ולאחר שאיבת המים ע"י דליים וסמרטוטים, נשבענו שלעולם לא נחנה עוד בשיפוע והחלנו בנסיעה לכיוון Odda. עצרנו ליד מפלי התאומים הנקראים Latefossen הרעש מחריש האזניים של הזרימה העזה הזכיר לנו מדוע אנו נהנים כל כך. המשכנו שוב על כביש 13 המהמם כשלפתע התגלה באחד העיקולים של הכביש קרחון כחול עצום Folgefonna ובתחתית ההר בתים ציוריים ומרחבים ירוקים אין סופיים. הצעקה שנפלטה מפינו בראותנו את המראה, גרמה לנו לעצור את הקרוואן בצד הדרך הצרה ולצלם ולצלם ולצלם. ב-Odda התעכבנו כחצי שעה (מספיק) והמשכנו על כביש 13. קטע זה של הכביש נעשה צר יותר, אם זה עוד אפשרי, וכאן כדאי לעצור ולהמליץ לעשות ביטוח מלא כולל הפחתה של ההשתתפות העצמית, כי קשה מאוד שלא לשפשף את הקרוואן הגבוה בסלע מחודד הבולט מההר, במיוחד כאשר רכב חולף מולך בנתיב הנגדי... עברנו את Brimnes ואת Eidfjord על כביש 7 עד מפל Voringfossen היפה. ניתן לרדת במסלול רגלי אל תחתית המפל השוצף במסלול של כשעה וחצי. אנחנו הסתפקנו בתצפית הנהדרת וקיבלנו טיפ שכדאי לעלות עוד בהמשך הכביש עד למלון Fossli שם היתה תצפית יפה יותר. 80 קרונות עבור חניה - כדאי. ירדנו בחזרה על כביש 7 ועברנו במעבורת ב-Brimns עד Norhemsung לראות את המפל הגדול. עלינו בשביל קצר אל מאחורי הזרם, השעה היתה כבר 20:00 ושוב אורך היום הארור הזה גרם לנו להמשיך ולנסוע כי פשוט חבל לא לנצל את השמש הזאת... המשכנו לכיוון ברגן. כבר כ-50 ק"מ מהעיר מתחילים כבישי האגרה, לפעמים משלמים במקום ולפעמים יש מצלמה אוטומטית כשהרכב עובר. רצוי לברר בחברת הקרוואנים כיצד משלמים זאת, ואם הקרוואן כולל מנוי לכבישים אלו. הבנו, שככל שמתקרבים לעיר כך יש יותר אגרות והחלטנו לעשות חושבים. עצרנו ליד קמפינג Lone שלידו יש קווי אוטובוס לכיוון העיר ונאמר לנו שתמורת 232 קרונות נוכל לבלות שם את הלילה, אבל אז קלטנו שיש תחנת רכבת לא רחוק, ובעזרתו האדיבה של נהג מקומי, נסענו כ-3 ק"מ משם בחזרה על כביש 7 לכביש 580 ולתחנת הרכבת Arra. חנינו בחניון התחנה (אפילו שם היה נחל מפכפך וריח של עצים רטובים בגשם תמידי). אמנם יש רכבות עד 2 בלילה אבל היינו כל כך עייפים שזה לא הפריע.
23/7 יום - 6
קמנו רעננים, קנינו כרטיסים לרכבת באוטומאט (התחנה לא מאוישת בכלל!) על סך 136 קרונות לכולם, צפינו בלוח הכניסות והיציאות המסודר ועלינו לרכבת הראשונה לברגן. הרכבת חוצה את ההר מבפנים ומקצרת את זמן הנסיעה לברגן מחצי שעה ל-10 דקות חשוכות (בפנים היה אור, לא לדאוג). טיילנו בברגן כל היום, לא אתאר כאן את שוק הדגים הנפלא, הרובעים היפים של העיר, הססגוניות של הפרחים והקהל הרב. כל זאת תוכלו למצוא בכל ספר תיירים. יצאנו מברגן על כביש E-16 ל-Voss והמשכנו למלון סטלהיים אשר אליו מגיעים בדרך צרה ומפותלת. התצפית הנשקפת מחצר המלון מזכירה סרטים על דרקולה, כאשר מפל Opphim וכל העמק נפרש תחתינו, הרגשנו כמו אדוני העולם. משם נסענו ל-Gudvagen והתכוונו לעלות על המעבורת ל-kaupenger אבל הגענו ב-18:30 וכבר לא היו מעבורות. זה היה אמור להיות שייט יפה ויקר (1260 קרונות) החלטנו לא להמתין למחר והמשכנו לפלם. פלם היא עיירת נופש חביבה מסודרת מאוד לתיירים, וגם שם התברר שפספסנו את האטרקציה (רכבת מיוחדת שנוסעת כשעתיים בהר בנוף יפה). המקום נסגר ב-19:30, כמובן שעדיין היה אור יום והחלטנו לא לבזבז זמן, המשכנו לכיוון Aurland. כשהגענו עמדו בפנינו שתי אפשרויות: 1. מנהרה בתוך ההר של 25 ק"מ (!!) ל-Laerdel, או 2. כביש השלג העולה את כל ההר ויורד בצידו השני לאותו יעד. חשבנו שהפסדנו די אטרקציות ליום אחד ולכן בחרנו באפשרות 2. היה קשה למצוא את תחילת הכביש הממוקם בתוך העירה עצמה (בכנסייה ימינה) הכביש נקרא Aurlandsvegen והוא אחד מפלאי תבל לדעתי. התחלנו בפיתולים קשים בדרך צרה ודו סיטרית, כאשר הגיח רכב ממולנו, אחד מאיתנו היה צריך לנסוע לאחור ולאפשר לשני לעבור... ועם כל פיתול ופיתול התגלה טפח נוסף בנוף האגדי. טיפסנו עוד ועוד כאשר חלקנו ממלמלים בהשתאות וחלקנו קוראים קריאות התפעלות, לפיורד "סוגנפיורג" העמוק שנפרש תחתנו. היה מעונן ולפתע הפציעה השמש מבעד לעננים, בדיוק כפי שאלוהים התגלה למשה על הר סיני. רק שבהר סיני לא היו מפלים כאלו, וגם לא כיפות שלג וקרחונים. במהלך הנסיעה היו שתי עמדות תצפית נפלאות. אחת פתוחה בצד הדרך ואחת בנויה על גבי פלטפורמה מעץ עם מעקה זכוכית שקוף אשר מדמה את מעוף העייט אם עומדים בקצה ומסתכלים מטה. בתצפית זו יש גם חדר שירותים לתיירים הפוקדים את האזור, כאשר למי שנכנס לתוכו מצפה הפתעה. הקיר האחורי של השירותים בנוי כולו מזכוכית, כך שמי שיושב בבית הכיסא, צופה בבדידות מוחלטת על הנוף עוצר הנשימה ומתקשה להחליט מה לעשות קודם. ככל שמטפסים, כך הולך הנוף ומתדלדל עד שבפסגה יש ממש שממה נורבגית. כלום לא צומח כאן בגלל הקור, רק הרבה סלעים מכוסים באזוב, קרחונים, נהרות שוצפים, אגמים ומפלים - כולם מהפשרת השלגים. חנינו ללילה בצד הדרך, לבד לגמרי, ללא נפש חיה במרחק קילומטרים מאיתנו, במדבר הנורבגי הצחיח.
24/7 יום - 7
המשכנו בדרכנו מהפסגה לתחתית, יש עוד שני מקומות עצירה מסודרים בהמשך. הגענו ל- Kaupenger ומשם ל-Sogendal ולקרחון הנקרא Boybareen. האתר אינו עולה כסף, יורדים במסלול קצר לאגם שיוצר הקרחון המפשיר, נחמד וקצר. המשכנו ל-Skie כאשר קרחונים כחולים מלווים אותנו לאורך כל הדרך. ירדנו לאולדן לכיוון הנורדפיורד עם תצפיות יפות כל הדרך ולאורך המים הצבועים בטורקיז. בכניסה לאולדן פונים ימינה לקרחון בריקסדל האגדי. הכביש המוביל לקרחון יפה מאוד, חונים בחניה התחתונה ומתחילים לטפס. יש אפשרות להגיע לקרחון עם רינג'רים. לא בררנו כמה זה עולה, אך דעו כי הדרך ארוכה והקרחון עצמו פחות מרשים ממה שמתואר. בשנים האחרונות חלה נסיגה של הקרח ואי אפשר להתקרב אליו מחשש למפולות. אז לשיקולכם. נסענו ל-Stryn ומשם בכביש 15 עד לפיצול לכביש 258. בתחילה נראה הכביש כמו שביל אופניים ולא היה ברור לנו אם נמשיך בו או לא. בתחילת הכביש יש מלון עם תצפית נהדרת על כל האזור והפיורד וניתן לרדת מחנית המלון לחלקו העליון של מפל Videfossen העוצמתי. מי שהתעייף מכביש השלג מוזמן לרדת חזרה לכביש 15 ולהמשיך דרך המנהרות. אנו לא היינו עייפים כלל ולכן המשכנו על 258. שוב חווינו את הצחיחות המוזרה הזו של חוסר צמחיה פרט לאזוב, אך היה שווה. מפלי ענק, קרחונים עצומים ואגמים נרחבים של מי שלגים ליוו אותנו לאורך כל הדרך. בכביש זה לא היינו לבד, וחנינו ללילה ליד עוד 2 קרוואנים.
25/7 יום - 8
התעוררנו לבוקר גשום. נסענו בהמשך הכביש המשובש והתחברנו לכביש 15. משם לכביש 63 עד הדלסניבה המפורסמת. הדלסניבה מאוד הפכפכה, כשעלינו היה מעונן מאוד וחששנו שלא נראה את הנוף. אך לפתע התפזרו העננים ופיורד הגרינגר הנהדר התגלה לעינינו. בילינו במרכז המבקרים והסתובבנו על ההר כשעה וכשירדנו ראינו מוס אצילי מתמזג בנוף הסלעי. עם חיוך מאוזן לאוזן המשכנו את הירידה לגרינגר. עשינו שייט בפיורד, כמו כולם, והמשכנו אל דרך הנשרים. זהו כמובן אתר חובה בכל טיול לנורבגיה ותיאורים נרחבים ניתן למצוא בכל ספר... נסענו ל-Eidsdal לקחנו מעבורת ל-Linge וחנינו ב-Valldal ללילה.
26/7 יום - 9
בדרך על כביש 63 יש תצפית יפה על מפל Gudbrands-juvet, עברנו את דרך הטרולים המרעישה... בנהיגה בהילוך ראשון, אימצנו את המנוע כדי לא לאבד בלמים... ומשם ל-Andalsnes שם עשינו הפסקת קפה ומאפה בקונדיטוריה המקומית. על גדות ה-Romsdalsfjord המשכנו עד Afrnes ומשם במעבורת ל-Molde נסענו על כביש 64 שהופך לדרך האטלנטית המפורסמת. הדרך האטלנטית נמצאת כ-80 ק"מ צפונית ל-Molde. אורכה הוא בסה"כ 5 ק"מ ולמרות יופייה וייחודיותה שכן היא עוברת בין איים קטנים בים ועל גשרים קטנים ומשונים, נראה לנו שהטרחה להגיע אליה גדולה מדי. אם אינכם מתכוונים להמשיך בטיולכם צפונה, כדאי לוותר. חזרנו את הדרך עד לקיר הטרולים ב-E-136 ונסענו בכביש היפה לכיוון Lom.
27/7 יום - 10
ב-Lom נמצאת כנסיית הלוחות המעניינת, והעירה עצמה מסבירת פנים. המשכנו על כביש 55 לכיוון קרחון Nigardsbreen – הקרחון השחור. בדרך מהממת, ירידות קשות המצריכות תשומת לב, כפרים קטנים וכמובן קרחונים. פנינו ימינה ב-Jostadal ונסענו עוד 36 ק"מ עד הקרחון. אל הקרחון שטים בסירה קטנה, ניתן גם להזמין מדריך לטיפוס על הקרחון, או ללכת עצמאית באויר הקפוא ולהנות מהקרח הכחול והשחור המתנשא לגבהים ויוצר מערות כחולות נוטפות מים כמו בסיפור על ארץ נרניה (בסיפור האריה, המכשפה וארון הבגדים). הקרחון הזה ממש מומלץ. כדאי לא להגיע מאוחר אם רוצים גם לטפס עליו (250 קרונות לאדם). ירדנו שוב לכיוון סוגנדל וקאופנגר וסגרנו את המעגל כשעברנו במעבורת ללרדל. המשכנו על E-16 ואח"כ כביש 52, 7 בדרך ל-Gol.
28/7 יום - 11
נסענו עד אוסלו. החנייה בעיר עולה הרבה כסף, ולדעתנו גם אין הרבה מה לראות. אחרי כל הנופים הפראיים, העיר נראית לנו פתאום כנטע זר בכל האווירה... טיילנו חצי יום והמשכנו באוטוסטראדה לעבר שבדיה. הגענו עד מבואות גטבורג וחנינו בחניון משאיות ללילה.
29/7 יום - 12
המשכנו עד Malmo ושם תמורת 80 יורו (!!) חצינו את הגשר הארוך מעל המים המקשר בין שבדיה לדנמרק. הגענו לקופנהגן בצהריים חנינו בקמפינג (לא היה פשוט למצוא, יש 5 בתוך העיר ורובם מלאים) ושמנו פעמינו לגני הטיבולי. חוויה נעימה ומהנה למבוגרים ולילדים, כשסיימנו להסתחרר בקרוסלות, להתנגש במכוניות, ולעשות לופים ברכבות ההרים, יצאנו לתור את העיר בחשיכה.
30/7 יום - 13
קופנהגן מקסימה. עיר ססגונית ותוססת, תיירים בה לרוב ויש אוירה של חגיגה מתמדת. כולם מחייכים ומדביקים אותך בקלילות שלהם. יצאנו מהעיר בערב לכיוון המעבורת לגרמניה (בין Rodby ל-Puttgarden), היה יעיל מאוד מהכיוון שאנחנו באנו, אולם פקק באורך קילומטרים רבים השתרך בכיוון הנגדי, לכל אלה שביקשו לעבור מגרמניה לדנמרק. אולי עשינו בכל זאת בחכמה שעברנו קודם לצוק המטיף וחזרנו דרך אוסלו... נותר לנו להעביר יום נוסף בהמבורג, וממש לא סבלנו כאשר גילינו שבמקרה יש פסטיבל יין בעיר ויש אוכל מקומי ושתייה לרוב. לטיסה הביתה עלינו סמוקי לחיים...
