הרכב: זוג הורים ושלושה ילדים
מספר ימי הטיול: שלושה וחצי שבועות
אוקטובר 2011
התחלה וסיום בברצלונה
רציתי לשבח את מאגר סיפורי הטיול הקיים באתר שלכם. מאגר מצוין שתורם רבות לתכנון הטיול, ועושה תמיד חשק לטיול הבא.
מצורף סיפור הטיול שלנו בספרד - שלושה וחצי שבועות מברצלונה באוקטובר עם ילדים. אתם מוזמנים לפרסמו באתר.
תודה, ערן פרידלנדר
תקציר הטיול
3 וחצי שבועות בספרד באוקטובר, עם ילדינו היקרים (8 וחצי, 6, 3 וחצי), עשינו סיבוב שלקח אותנו מברצלונה, לקוסטה בראבה, לפירנאים, לאטלנטי, לסגוביה ובריצה קלה חזרה לברצלונה. בדרך ראינו חופים משגעים, צעדנו על מדרונותיהם של הרים מדהימים, טיילנו ברגל, ביקרנו במבצרים ובטירות מסוגננות, גילינו את עקבות הדינוזאורים, ראינו את ציורי האדם הקדמון, חגגנו בפסטיבלים, סיירנו בכנסיות, אכלנו פלאן ושתינו יין, ועוד ועוד, ונסענו ונסענו ונסענו והופ, הטיול נגמר.
התחלנו בטעימה קצרצרה של ברצלונה. הטיסה נחתה מאוחר מאוד ולאחר עיכובים. למרות זאת הילדים גילו רוח ספורטיבית, וגם בחצות התעקשו לסחוב חלק מהתיקים בעצמם ולעזור לנו. בשדה התעופה למורת רוחנו נאלצנו לקחת שתי מוניות, כי בשעה המאוחרת שבה הגענו היו רק מוניות קטנות. למחרת היה לנו כחצי יום לסייר בעיר, כשכולם קצת מנומנמים עדיין, אך מזמזמים בעונג את "הו ברצלונה ברצלונה" (ג'ו עמר).
נסענו במונית לתחנת ההשכרה בסלנט, ושם קיבלנו לידינו את הקרוואן. כבר כאן נתקלנו בתופעה שאח"כ זכתה לכינוי 'זמן ספרד'. איכשהו הצליחו למרוח את הפרוצדורה על פני יותר משעתיים, וזה בלי שעברנו על כל הדברים בקרוואן. סקירה מדוקדקת של חוץ הרכב עזרה לנו לחסוך אח"כ תלונות על שריטות שונות ומשונות (וכך יכלו להתמקד רק בנזקים שלנו - ראו בהמשך). קפצנו לסופר קרוב, לרכישת אוכל ראשונית. האישה הצטיידה בכמות אינסופית של מעדנים, שלאחר יומיים הכניסה את כולם לרוויה באופן כזה שלא הצלחנו לסיימם עד לסוף. חלק אף הגיעו לארץ (צריך לבדוק שלא נשאר לי מהם עדיין באחורי המקרר). משם נסיעה קצרה יחסית לחניון של מונסראט. עם שחר התעוררנו סמוך למועד זריחת החמה, אך מהר מאוד גילינו שבספרד הדברים מתנהלים אחרת (ע"ע זמן ספרד) - השמש זורחת לאיטה באיזור 8 בבוקר. המקום התמלא במהירות במכוניות, ואנחנו הקדשנו את החצי הראשון של היום לסיור במתחם המנזר, וגם עלינו ברכבת לפסגה וטיילנו שם. המקום זכה ליופי מאוד מיוחד בזכות ההרים המשוננים, וגם המנזר יפה ומרשים.
חזרנו לרכב וגילינו ש...חסמו אותנו, וכאן נחשפנו לתופעה נוספת - חניה ב'סגנון ספרדי', כלומר באופן הכי מהיר ובלי להתחשב באחרים, וגם זה דבר שנתקלנו בו בהמשך. בקיצור עדיף לחנות כאן באופן שלא ניתן יהיה לחסום אתכם, כי בסופי שבוע מלא מלא מכוניות. חיכינו וחיכינו ולבסוף מצאנו נתיב מילוט והחלנו בנסיעה (קצת ארוכה) לאיזור קוסטה בראבה, לעיירה L'Escala שם זיהינו קמפינג זמין. המקום נמצא סמוך לחוף הים, עם מפרץ קסום של מים וגבעות עגלגלות סביב, מעגן קטן וחוף רחצה. למחרת יצאנו לתור בעיירה. מסתבר שהגענו בדיוק בזמן לפסטיבל האנשובי, הכולל אירועים שונים, מוזיקה מקומית, יין וכמובן פסגת האירוע - אנשובי על פרוסות בגט. העיירה עצמה חביבה מאוד, התברכה בחוף מרהיב ביופיו, והילדים אף העיזו וטבלו במים הקרירים. לקראת ערב חזרנו לקמפינג, ושוב טבלנו במים, הפעם גם אני העזתי (היה קרררר אבל הייתי חייב לפחות פעם אחת להצדיק את בגד הים).
למחרת נסענו את הדרך הקצרה לעיירה הסמוכה L'Estartit, אשר סמוך לחוף שלה יש את איי מדס, הידועים כאיי שודדי הים. אפשר לקחת סיור בסירה לכיוון האיים, וכך עשינו. הסיור כלל גם צפיה בלהקות הדגים, אבל לא צריך לצפות ליותר מדי לעומת אילת למשל. שודדי ים דרך אגב לא ממש היו שם. אלמנט נוסף בסיור היה ההסברים שניתנו בספרדית, קטלאנית וצרפתית לחילופין. אשתי טענה שעל אף ידיעת הספרדית שלה היא לא מבינה מילה, וכאן הפעלתי שיטת תרגום אסוציאטיבית – שומעים מילה וסביבה בונים סיפור שלם, כך שהילדים מקשיבים מוקסמים לסיפורים על שודדי ים, סערות וצוקים כבירים. יתכן שכדאי במקום זה ללכת על סירה קטנה דווקא, ואף לבד להקיף את האי במקום הסיור המודרך. משם התחלנו לעלות לכיוון ההרים. תחנה שווה בהחלט בדרך היא Besalu. עצרנו שם בדרך לואל דה נוריה. במקום יש גשר ושער כניסה מרשימים של הכפר העתיק והמבוצר. כמו כן הילדים זכו לחרבות ומגיני עץ ומיד פצחו בסדרה של דו-קרב. את הערב סיימנו בעיירה סמוכה לואל דה נוריה, עברנו למוד חניה ברחוב, מה שחזר על עצמו מכאן כמעט בכל הלילות (בהרבה מקומות פשוט אין אתרי קמפינג וחלק ממה שיש בכלל סגור). יצאתי לסיור בעיירה, וגיליתי שהיא נטושה לחלוטין בשעה מאוחרת זו (9:00).
למחרת נסענו ל-Queralbs כדי לקחת רכבת לעמק. כאן נאלצנו לחכות זמן מה לרכבת בשל לוח הזמנים הדליל שלה בעונה זו. הגענו לעמק ונפעמנו למראה הנוף עוצר הנשימה של המלון הבנוי סמוך לאגם והרים מחודדים סביבו. עשינו סיור קצר במקום – אין יותר מדי מה לעלות שם כי העליות קשות מאוד. אם כבר עדיף לרדת ברגל חזרה ל Queralbs. בדרך חזרה הבחנו בהתרחשות בחניון סמוך לתחנת הרכבת, הסתבר שהגיע הליקופטר לפנות את אחד המטיילים שנפצע בטיפוס בהרים (איבד אצבע – אווץ'). משם התחלנו בנסיעה, המייגעת משהו, לכיוון אייגסטורטס. כאן צריך לקחת בחשבון שמדובר בכבישים צרים ומפותלים מאוד, ולכן זה לקח די הרבה זמן וגם די מרט לנו את העצבים. נסענו ונסענו, ונסענו ונסענו, ולבסוף נמאס לנו ופשוט עצרנו באמצע שום מקום בהתרחבות בכביש ליד אחת הפרות שסיירה להנאתה בכביש הנטוש. נוף היה שם בשפע, במהרה ירד הלילה והירח זרח. את המכוניות שעברו שם בלילה היה אפשר לספור על יד אחת. למחרת המשכנו בנסיעה תוך עצירה מזדמנת באתרים שונים. כאן המקום לציין לטובה את ה-Tourist Info שלא אחת סיפקו אינפורמציה מוצלחת ביותר על מקומות עצירה אפשריים גם היכן שספרי התיירות לא מפרטים. ביחוד ישמחו להמליץ לכם על מסלולים של כנסיות רומאנסקיות (לחובבי הז'אנר), או על ה-Camino של איזה קדוש וכד'. אבל כל מטייל יכול למצוא בינות להרי המידע משהו שיתאים לו.
התחנה הבאה היתה La Seu d’Urgell. זוהי עיירה חביבה ביותר (למרות שלונלי פלאנט משמיץ...) סיירנו במרכז העיר, ושמנו פעמנו לכפר האולימפי המכיל אפשרויות שונות לקיאקים – מתאים במיוחד לילדים, כיוון שבנהרות האמיתיים כנראה יותר מדי אתגרי ויש מגבלת גיל. הגענו בדיוק בזמן הסייסטה, אך ממילא גם אנחנו נזקקנו לשינה קלה כדי להפיג את היין שגמאנו לקרבנו בארוחת הצהריים. בכל אופן גילינו שכל עניין הסייסטה זה דבר די מוזר, כי בעצם הם סתם יושבים במשרד ולא עושים כלום (זמן ספרד, כבר אמרתי, לא?). לקראת ערב יצאנו בנסיעה ל-Espot הסמוכה לכניסה לפארק אייגסטורטס. נחושים להגיע לאתר קמפינג נסענו לפי השילוט, אך לפתע מצאנו את עצמנו בתוך הכביש של הפארק (ומיותר לציין שאי אפשר להסתובב שם, אופס). לבסוף חזרנו אחר כבוד לחניון החופשי בכניסה לעיירה, וחנינו ליד שאר הקראוונים...
למחרת השכמנו קום והתייצבנו בתחנת המוניות הנמצאת סמוך לחניון שלנו (לי האמת לא היה ברור כל העניין של המוניות, אז כאן המקום להבהיר שבכניסה לעיירה יש חניון ושם תחנת המוניות וגם ה-Info של הפארק, בחניון הכניסה סמוך לשער הפארק עצמו אין כ"כ מה לחפש). רצינו לנסוע במונית הכי רחוק (Estany d’Amitges, מבטאים אמיצ'ה) וללכת בירידה בחזרה, אך לא היו כ"כ שותפים לנסיעה. להפתעתנו הרבה המקום היה גדוש בישראלים יותר ממה שנתקלנו בכל מקום אחר (למעט ברצלונה), וכולם בראש של לטייל ברגל, כך שהיתה חוויה מגבשת. את הטיול עצמו אפשר לסכם בקצרה – אין מילים. בכל זאת אכתוב כמה: הנוף פשוט עוצר נשימה, הרים מזדקרים ואגמים, צמחיה ועצים שעמדו בצבעים שונים של שלכת. בקיצור היה יום נפלא, וגם התברכנו במזג אוויר מעולה (האמת כמעט בכל הטיול). אחד המקומות היפים ביותר בטיול. השביל עצמו דרך אגב פשוט מאוד - חוזרים את כל הדרך שהג'יפ נסע בה, ואפשר בדרך לקחת הסתעפויות שונות. אין מפת שבילים אמיתית, אבל לא נורא. מבחינת תכנון הזמן יצאנו מתחנת המוניות ב-10 וחזרנו עם מונית ב-5, ורוב הזמן הילדים הלכו די יפה. משם יצאנו לדרך הארוכה לצד השני של הפארק – שוב נסיעה ארוכה ומתישה המחייבת להקיף את הפארק. עצרנו ללילה בקמפינג קצת אחרי Vielha.
למחרת נסענו ל-Boi, ושם יצאנו לטיול בצד השני של הפארק. הפעם התחלנו קצת יותר מאוחר, והיה פחות זמן לטיול. מה שכן תפסנו מזג אוויר קר למדי, ורוח קרירה נשבה שם בצמרות והקפיאה אותנו חלק מהזמן והפריעה ללכת. ההליכה (מסלול מס' 1) מביאה לסדרה של אגמים עם נוף מהמם (וגם סוסים רועים בטבע שהרימו גבה סקרנית, כשראו אותי עובר לידם), מה שכן צריך ללכת לא מעט כדי להגיע לשם, וחלק מההליכה בעליה. לי לא היה נורא, אבל לילדים זה קצת קשה ולוקח לא מעט זמן. בדרך החוצה משם תפסנו שיחה עם זוג מבוגר חביב, הסתבר שהם חקלאים מהאיזור ויש להם מטע תפוחים, ובדיוק נמצאים בשיאו של מסע כנסיות רומאנסקיות (יש אחת ב-Boi). דיברנו, והם שמחו לגלות שאנחנו מישראל, ואפילו היו בה פעם. כנראה חשבו שאנחנו נוצרים, וכשאמרנו להם שיהודים, קצת גמגמו אבל בסוף פלטו – לא נורא, גם זה טוב. משם לקראת ערב יצאנו בנסיעה לכיוון אורדסה. שוב נסיעה ארוכה ביותר בכבישים צרים, ועוד יותר התארכה לנו כי בטעות נסענו בכביש שהיה סגור לרגל שיפוצים, והיה צריך לחזור. בכל מקרה הפעם לא ויתרנו, ולאחר הפסקת ערב והשכבת הילדים לישון (בכיסאות) נסענו ונסענו עד ל-Ainsa.
למחרת בבוקר – הפתעה – קר בקרוואן. מסתבר שבלילה נגמר בלון גז והחימום הפסיק לעבוד. חשבנו שלא בעיה להחליף, אבל היתה תקלה בקרוואן ונאלצנו לשרוף על זה כמה שעות. בכל אופן בסיום העניין יצאנו לסיור בעיירה, והיא התגלתה כמקום מוצלח מאוד. סיירנו בסמטאות הצרות, ואף עלינו לטירה לתצפית נוף. משם נסענו לכביש של קניון Anisclo. האמת לא משהו, ובדיעבד הייתי מוותר. בפרט זה לא ממש מתאים לקרוואן כי חלק מהכביש חצוב בסלע ויש סלעים נמוכים מלמעלה. בקיצור הרכב חטף מכה וזה עלה לנו לא מעט בהמשך, אבל לפחות השארנו את חותמנו ברכב. הספקנו עוד לעשות טיול קצר בשביל שנמצא בקצה הדרך לאחר הנסיעה בקניון. את הערב סיימנו בעיירה קצת לפני Torla, פשוט עצרנו בדרך ליד הכנסיה שלהם ומול גן שעשועים.
למחרת נסענו ל-Torla ונכנסנו לפארק אורדסה. ב-Torla עצמה יש מרכז מבקרים שבו ניתן לקבל הדרכה לגבי הטיולים בפארק. אח"כ נוסעים בקרוואן עד לכניסה לפארק ושם יש חניון גדול וממנו הולכים (הפעם בלי מונית, ובלי הסעה בעונה זו של השנה). בגדול יש מסלול אחד שהוא המומלץ – מהכניסה לפארק הולכים לכיוון מפל זנב הסוס. המסלול מקסים, ומשלב נופים שונים – נחל, יער, הליכה בואדי הרחב בצל הצוקים הנישאים, מפלים ועוד. הלכנו והלכנו והגענו עד לנקודת העצירה השניה במסלול. למפל זנב הסוס המפורסם לא הגענו, אבל גם כך הלוך וחזור סה"כ מעל 15 ק"מ (הילדים הלכו למופת, למרות שיש עליות בדרך). לעת ערב ירדנו מהמקום ועצרנו בקמפ קרוב ליד Gavin. בשלב זה כבר הגענו למיצוי מוחלט של כבישי ההרים המפותלים, ואישתי (שהיתה הנהגת העיקרית בטיול, ועמדה בכך בגבורה) ירתה לכיווני מבטי איום על מה שיאונה לי אם לא אביא אותה לאיזו אוטוסטרדה הגונה.
למחרת נסענו לאיטנו למבצר Loarre. המקום רשום בלונלי כאחד המומלצים, ואף יש לו מוניטין של הופעה בסרט עם ליאם ניסן. אבל כנראה שקצת הגזימו, יחד עם זאת בהחלט שווה ביקור. בניגוד למבצרים אחרים בהם היינו, כאן המבצר ריק מבפנים, והסיור מתמצה בלשוטט בין החדרים השונים במבצר ולהתרשם מהמבנה ומהנוף (שבאמת מרשים). בעליה למבצר יש קמפ עם מסעדה טובה. קצת התלבטנו איך להמשיך מכאן, אבל לאחר שיחה קצרה בחנות של המבצר גילינו שהפסטיבל בסרגוסה בעיצומו (בכל שנה בשבוע של ה-12 באוקטובר) – ומיד שמנו את פעמינו לשם. הגענו לעת ערב ומיד התארגנו להגיע למרכז העיר למקום בו ההתרחשות – עשרות מופעי רחוב, הופעות והמון המון חוגגים.
למחרת הקדשנו את היום לסיור בסרגוסה. התחלנו מהבזיליקה (האמת עד הסוף לא התוודעתי להבדל המהותי בין בזיליקה, קתדרלה וכנסיה, למעוניינים ראו ויקיפדיה), עברנו דרך עתיקות הרומאים שם אפשר לצפות בצינורות העופרת, וסיימנו בארמון בסגנון איסלמי שלדעתי מומלץ מאוד. לקראת ערב שוב החלו החגיגות. למחרת היה ה-12.10 – יום קולומבוס שהינו חג לאומי. בסרגוסה החגיגות לבשו אופי קצת אחר, יום זה היווה את שיאו של הפסטיבל, כולם מתחפשים בתלבושות מסורתיות (לנו זה נראה כמו שודדי ים), וצועדים בסך לכיכר המרכזית כדי להביא מנחה לבתולה דה-פילאר כדי שתהיה מרוצה. לא כ"כ קשור לקולומבוס אבל שיהיה, העיקר שחוגגים. כל היום היה חגיגה אחת גדולה והיה מרשים ביותר. לקראת ערב המשכנו הלאה ל-Enciso. הכפר Enciso הינו כפר קצת זניח אי שם בין משהו למשהו אחר, אבל התברך בכך שסביבו עשרות אתרים של עקבות דינוזאורים. בכפר עצמו יש מוזיאון קטן וחביב, ומחוץ לכפר יש מתחם גדול של אטרקציות לילדים בנושא דינוזאורים. המתחם היה סגור בעונה שבה הגענו, אבל בשבילנו העיקר ממילא היה לצפות בעקבות. כדאי מאוד לפנות למוזיאון שבכפר, ולבקש הדרכה היכן העקבות המרשימים יותר ואיך מגיעים אליהם, כיוון שחלק מהעקבות מאוד ברורים, בחלק צריך הרבה דמיון, ובחלק צריך לעלות ברגל וזה קצת ארוך. סמוך לכל מקום עם עקבות יש בד"כ גם גן שעשועים קטן. בקיצור חוויה מוצלחת מאוד. הקדשנו למקום את כל היום, ולא מיצינו. משם נסענו למוזיאון היין Dinastia. וחנינו סמוך לכניסה, וביום למחרת ביקרנו במוזיאון. לא היינו בטוחים כמה יתאים לילדים, אבל זה היה פשוט מצויין, למשל סיירנו ביקב, ולמרות ההסברים המעייפים בספרדית, הילדים נהנו (בייחוד מאשכול הענבים שקיבלו). יש הרבה סרטונים מוצלחים, שמראים הכנת כל מה שקשור ביין החל מחביות, וכלה בפקקי שעם, יש פינת הרחה לריחות שונים ועוד ועוד. התחנה הבאה היתה מוזיאון השיריונות בעיר Vitoria. מוזיאון קטן, אבל מוצלח מאוד – עשרות שריונות וכלי לחימה מתקופות שונות, והילדים התמוגגו. קינחנו בגן שעשועים סמוך, שבו הילדים אספו ערמונים להנאתם ישר מהעץ. משם נסענו לבילבאו, הגענו בלילה וחנינו די סמוך למוזיאון הימי במגרש חניה גדול.
למחרת סיירנו בתמציתיות בבילבאו, ובהחלט לא מיצינו. עיר דינאמית ותוססת, עם הרבה אתרים מעניינים, ושונים קצת מהחוויה של ערים ספרדיות, בקיצור מאוד יפה להסתובב בה. המוזיאון הימי, שבו היינו כמעט לבד, התגלה גם הוא כשופע באטרקציות לילדים, כולל חדר עם ערכות יצירה ומשחק, סירות שאפשר לטייל בהן וכדומה. הבן הגדול שעד כה לרוב הפנה את הגב כששלפנו את המצלמה, נאות סוף סוף להצטלם, אך עבר לקיצוניות השניה, והתעקש לעבור עוגן אחרי עוגן ולהצטלם בפוזה הולמת. מכאן התחלנו קצת למהר, כי הימים החלו לאזול, ומאוד רצינו להגיע לסגוביה. אחרי הצהריים נסענו לכמה מקומות לאורך החוף האטלנטי. הדרך עצמה כבר בישרה את הבאות – חופים יפייפיים עם מפרצונים, גבעות ירוקות שנושקות למים, ומשטחי ירוק שהיו בדיוק ההיפך מכל האיזור הצחיח בו נסענו עד כה. אני יכול להמליץ בחום על איזור הלגונות ב-Santona. העיירה עצמה קצת מוזנחת, אבל הלגונות שיש שם... תאורה וסצינה מושלמים לכל צלם חובב. הגענו לעת ערב והילדים נעמדו על המזח וצפו בדייגים המקומיים. כל דייג שהוציא דג זכה לתשואות נלהבות. לפתע ראינו חכה שנמשכת במהירות למים. הדייג מיהר למשוך בכוח ולהוציא את החכה, כשהוא מצפה לדג שמן. הכנו את התשואות, אך משהוציא את החכה התגלה שזו היתה... שקית, ולכן זכה רק לפרצי צחוק מתגלגל.
למחרת נסענו למערת El Castillo שמכילה ציורים של האדם הקדמון. מאוד מאוד יפה, בלי ספק אחד משיאי הטיול, אבל לקטנים היה פחות מעניין. הייחודי במערה זו, שבה הכל אותנטי (באלטמירה העתקים). רצינו גם להגיע לאלטמירה, אך בטעות פספסנו את שעות הפתיחה. קינחנו את היום בגן החיות של Santillana del Mar. משום מה כולם העדיפו אותו על פני המוזיאון לעינויים שיש במקום. בכל מקרה היה מוצלח מאוד. ביחוד נהנינו ממתחם הפרפרים – מתחם מגודר ברשת שבתוכו מאות פרפרים בשלל צבעים מרהיבים. הפרפרים עפים סביב המבקרים ממש במרחק נגיעה. לעת לילה התחלנו בנסיעה דרומה. עצרנו לחניה ב-Palencia, וסיירנו בה למחרת היום. עיר בגודל בינוני, אבל עם מרכז עיר מאוד יפה, והרבה מבנים מקסימים. כרגיל הופתענו לגלות איך בין 2 ל-4 הרחובות שהיו קודם סואנים ושוקקים מתרוקנים באחת מנפש חיה. אחה"צ המשכנו דרומה ועצרנו בכפר לבקר בטירה שבו. הטירה לא משהו, אבל גילינו באקראי אטרקציה שיש בכפר – מקום לריקון הקרוואן!! אולי רק בגלל זה כדאי לחפש את שם הכפר... תיאור ההתרחשות שהיתה במקום צונזר. אציין רק שהיו מעורבים בו מיכל השרותים, רשת ביוב עם חורים צפופים מדי, ו-3 ילדינו המשועשעים עד דמעות.
בלילה המשכנו דרומה עד לסגוביה. עם הגיענו למקום קידם אותנו ריח ניחוח מופלאים. כשיצאנו מהכפר עם הטירה ליווה אותנו ריח כבד של ביוב (גם מהריקון של המיכל, וגם מהכפר עצמו), ואילו כאן – ריח של עוגות שמרים. יאמי. מי אופה עוגת שמרים ב-10 בלילה? ולמה הריח הזה מסתובב בכל רחוב כמעט? ואיך בכלל אפשר לישון ככה??? חסר מנוחה משהו, יצאתי לחפש קינוח בבית קפה סמוך. למחרת סיירנו בעיר, שהיא באמת יפייפיה (וכאמור עם ריחות ניחוח גם ביום). ראשית הגענו לאקוואדוקט שהינו מבנה מרשים ביותר המונח על עמודי ענק ומתנשא לגובה. האגדה מספרת שהשטן בנה אותו עבור נערה שמכרה לו את נפשה כדי שלא תצטרך לשאוב עוד מים. העסקה היתה שהשטן יסיים את הבניה עד לזריחת החמה, ואז יזכה בנפש הנערה. לעת ערב התחרטה הנערה, ואלוהים נחלץ לעזרתה, ושיבש את העיסקה רגע לפני שהשטן סיים את הבניה, אך אז נמלך אלוהים בדעתו ולא הרס את אמת המים (בטח אמר לעצמו – לא חבל? יצא די יפה). לאחר מכן נחשפנו לנקודה היהודית, הרובע היהודי המוצנע, וכן כתובות 'ספרד' שמוטבעות באבני הרצפה. ולסיום - גולת הכותרת שבעבורה נסענו שעות ארוכות למקום זה – ארמון האלקזאר המרהיב ביופיו. יצירת מופת ארכיטקטונית וגאונית, אשר לא התעייפנו מלהביט בה מכל כיוון אפשרי. בערב יצאנו בכיוון צפון מזרח, מתחילים את החזרה לברצלונה.
היום למחרת הוקדש לסיור בכפר Medinaceli. כפר עם עבר רומאי (קשת ניצחון ופסיפסים), והווה של סמטאות עם בתי חמד מסוגננים, וגם גן שעשועים. נכנסנו למסעדה מקומית מוצלחת מאוד El Rincon, ובעל המסעדה פינק אותנו במאכליו המופלאים. ביום הבא טיילנו בעיר Lleida, שסמלה המסחרי הוא חלזון. כששאלנו למה, הסבירו לנו באריכות את המתכון למאכל המקומי הכולל צליית החלזון על פלטה חמה עם קצת מלח. בכל אופן ברחבי העיר פזורים בגני השעשועים חלזונות עץ עליהם יכולים הילדים לרכב להנאתם. כשהצעתי לילד הקטן לעלות ולשעוט קדימה אמר לי: באמת, אבא, זה חילזון, הוא לא יכול לדהור מהר. עייפים משהו מכנסיות ומבצרים, הסתפקנו במוזיאון המכוניות ובסיור בעיר בין החנויות. משם נסענו למנרסה שכבר היתה די קרובה, לקראת החזרת הקרוואן למחרת. החזרת הקרוואן עברה ללא תקלות, והמונית לקחה אותנו בחזרה לברצלונה. בברצלונה בילינו עוד שני ימים מהנים תוך שאנו מתיירים באתרים השונים: פארק גואל, מונטז'ואיק, מוזיאון מירו, הרמבלה, אנדרטת קולומבוס, מופע המזרקה, מוזיאון המדע, שוב הרמבלה, ועוד – לא חסרים אתרים, ולא חסרים ספרים המסבירים עליהם.
לסיכום הטיול, עמדנו בשדרת הרמבלה, והילדים אמרו כמה היה להם כיף בטיול. הבת הגדולה אמרה, שכשהיא תהיה גדולה היא תחזור לאותו המקום עם הילדים שלה ותסע בקרוואן ותראה את אותם המקומות. ולבסוף, מצאנו את עצמנו בנמל התעופה, ממתינים בשעות הקטנות של הלילה לטיסה חזרה הביתה. הטרמינל הענקי היה ריק מאדם, מלבד טיסה אחת – לישראל. הטיסה, ששוב התעכבה, הותירה את קבוצת הישראלים לבלות את זמנם בטרמינל השומם. הילדים שלנו רדפו אחרי עיניים שהתגלגלו על רצפת הטרמינל (כדורים בצורת עיניים, מזכרת טריה ממוזיאון המדע), וקבוצת ילדים אחרת התרכזה במשחק כדורגל ערני ומלא מרץ, כשהטרמינל הוא המגרש, ובעוד הוריהם המותשים משהו רובצים על הספסלים, ומנסים לתפוס קצת מנוחה. הגענו הביתה בבוקר, כולם הלכו לישון, חוץ מהקטן, שישן הכי פחות בטיסה, אבל התעקש שזה בוקר כי השמש זורחת, ולכן הוא לא מוכן ללכת לישון. לקח קצת זמן לחזור לשגרה, פיצינו את עצמינו בסידור התמונות הרבות, ובתחילת החלום על הטיול הבא.
המלצות כלליות
• נסיעה בפירנאים - הכבישים מאוד מפותלים וצרים. הנסיעה ארוכה. בפרט עם הקרוואן לוקח זמן ארוך יותר בגלל נסיעה איטית.
• חניה בתשלום ברחוב - בארץ מסמנים בכחול לבן את אבני השפה, ובספרד הסתבר לנו (בדרך הקשה) שתוחמים את החניה על ידי צביעת הכביש בפס כחול מקווקו. בקיצור, אם חניתם במקום כזה חפשו מדחן, או שלמו קנס (זה היה קנס בסגנון ספרדי - כולה 6 יורו ומשלמים במדחן במקום אז לא נורא).
• קשה למצוא מונית לחמישה בשדה התעופה
• מזג אוויר באוקטובר – לא יודעים אם זה מייצג, אבל בכל התקופה היה מזג אויר מצוין, כמעט בלי גשם. ביום היה לרוב חם מאוד (אפילו עד 25-30), ובלילה קריר (10-15). בחלק מספרד יש איזורים צחיחים שלא יורד בהם הרבה גשם כך שזה כנראה לא נדיר. בפירנאים יכול להיות מעט יותר קריר למשל באייגסטורטס תפס אותנו יום עם רוח מקפיאה.
• כדי להגיע לאתר של MCRENT סמוך למנרסה ניתן להזמין מונית באמצעותם תמורת 90 אירו. ניסינו למצוא מונית זולה יותר והגענו למסקנה שזה תעריף הוגן בהתחשב במשך הנסיעה, במרחק, ובעובדה שהיינו צריכים מונית גדולה. מה שכן אפשר לבקש מהנהג לנסוע באוטוסטרדה כדי לחסוך קצת זמן (זה כביש אגרה ולכן הוא יעדיף להמנע ממנו ולסוע בדרכים צדדיות). בהחזרה אפשר לקחת רכבת ממנרסה הסמוכה, אבל אנחנו ויתרנו על זה בגלל הטרטור הכרוך בכך ואובדן הזמן הצפוי.
• יש איזורים שלמים שבהם אין אתרי קראוונים או שהמעט שיש היו סגורים באוקטובר. כמעט את כל החניות עשינו סתם כך ברחוב, או בחניה קרוב לאתר שרצינו לבקר למחרת. כדי להתארגן בהתאם:
· מילוי מים אפשר בקלות כמעט בכל תחנת דלק, ריקון מים אפורים אפשר בקלות בפתחי ביוב ברחוב, ריקון מים שחורים יותר קשה, לרוב רוקנו גם כן בפתחי ביוב.
· להצטייד במטענים מ-12V.
· כביסה – אפשר לכבס ביד, אפשר לרכוש גיגית. מה גם שממילא כביסה באתרי קמפינג יקרה להחריד.
· חניה בערים – לא נתקלנו בשום בעיה, מאתרים חניון פתוח וקרוב למרכז העיר או סתם חונים ברחוב קרוב למרכז וליד גן שעשועים. בבוקר קונים בגט טרי במכולת.
· היו מטיילים שהמליצו לסוע בפארק אורדסה בקניון Anisclo שמצפון ל-Ainsa. אנחנו מצאנו שזו נסיעה קשה מאוד ובפרט עם קרוואן. מדובר בכביש ארוך, מפותל וצר מאוד, יש שם מדפי סלע נמוכים שמתקרבים לגג של הקרוואן. באחד העיקולים הרכב חטף מכה מלמעלה מהסלע – וזה עלה לנו הרבה אח"כ... כך שרוב הנסיעה עברה עלינו בלהסתכל על הסלעים, ולא על הנוף (שהאמת הוא יפה, אבל בוודאי לא היה אחד משיאי הטיול). בקיצור – אני ממליץ לוותר.
