הרכב: זוג הורים ושלושה ילדים בוגרים
מספר ימי הטיול: 14 ימים
ספטמבר 2011
התחלה וסיום במינכן
הטיול בקרוואן הוא יותר מאשר טיול, הוא חוויה של מסע. מסע שבו יש גם קשיים, והקשיים הופכים לחלק מן החווייה.
אנחנו נסענו עם שלושת ילדינו שכבר אינם ילדים כל כך: הבת הגדולה בת 28, הבן האמצעי כבר הספיק לסיים גם את השירות הצבאי וגם את הטיול בדרום אמריקה, והבן הקטן המתין לגיוסו לגולני. שורת התפקידים שדורש מסע מעין זה, תפקידים שנגזרים מעצם הניווט בכוחות עצמנו, ההחלטות שצריך לקבל במהלך הדרך, החיפושים הלא תמיד מוצלחים אחר חניונים, ואפילו עבודות הניקוי של המטבח והשירותים - כל אלו הפכו לגורם מגבש מאין כמותו.
כמה טיפים שאנחנו משאירים כירושה לאלו הבאים אחרינו
• הטיפול שקיבלנו בחברת מוטורהום היה מעל ומעבר. היה לנו מפגש אחד בלבד, שבו חשבנו שאנו מגיעים למשרד כדי לשלם עבור שכירות הקרוואן וללכת. אלא שבמשרד התעקשו שלא לתת לנו ללכת, ישבו איתנו על מפות ועל מסלולים, ולרגעים חשנו כאילו יותר משהעגל רוצה לינוק רוצה הפרה להניק... יצאנו ממשרדי מוטורהום בתחושה עמוקה שיש מי שרוצה לא פחות מאיתנו שהטיול יצליח.
• מעבר לאדיבות, חלק מן הטיפים שקיבלנו במוטורהום היו שווים כסף רב. השימוש בביפון, למשל, משמש אותנו גם בארץ...
• אל תעלו בדעתכם להסתובב ללא GPS. אני עצמי בתור קצין במילואים הכרזתי כבר ביום הראשון שאני מנווט עם מפה, כמו גדול, אני הרי צריך לדעת מה נמצא היכן, ולא להיות שבוי של הטכנולוגיה... אחרי שעתיים שבהן חזרנו כמעט לנקודת המוצא, תחת לחץ כבד של הילדים, שלפתי את המכשיר, ואלמלא הבאנו אותו - עד היום היינו מחפשים את הדרך חזרה לחברת ההשכרה...
• אירופה יפה ומקסימה, אך הגרמנים הם עם לא נחמד. טיילנו בבוואריה ופעם אחר פעם גילינו שהגרמנים אינם אוהבים את מי שאינו מדבר גרמנית. כיוון שלאירופאים לא חסרים מרחבים ונוף מקסים (למה, לעזאזל, הם יצאו למלחמות אלו נגד אלו?) נדמה לי שבפעם הבאה נעדיף ארץ קצת פחות שונאת זרים. לא לטעות, אגב, זה לא נגד יהודים: בכל מקום חשבו שאנחנו או איטלקים או ספרדים. זו סתם טינה כלפי מי שאינו דובר גרמנית. אז בפעם הבאה ננסה, כנראה, את צרפת או איטליה...
• לא חייבים כל לילה להיכנס לחניון. כשגילינו שחלק מן החניונים לא קראו את ספרי ההדרכה ודורשים דווקא 40 יורו ולא כמו שכתוב בספרים - החלטנו שאפשר כל לילה שני לישון בחניון מאולתר. ליד תחנות מרכזיות בעיירות השונות, באזורי תעשייה - כל אלו מקומות שבהם אפשר לעצור, לדומם מנוע, לסגור מדפים בלשון השיריונאים, ובמחיר הכי טוב (חנה לסלאו במערכון על הפולניה: "חינם זה מחיר שאני יכולה לעמוד בו") לישון שנת ישרים. מי שחונה בחניון של סופרמרקט יכול בבוקר לעשות פיפי ולרוץ לקנות לחמניות טריות...
• הקרוואן הוא משאית, והנהיגה בו אינה קלה (לקחנו דגם C5). למזלנו בנינו מראש מסלול שבו לא נסענו יותר מ-100 קילומטר ליום. כך צריך. יותר מזה עלול להעיק, ובפחות מזה, כמובן, לא מגיעים לשום מקום...
• בדרך כלל הלילה האחרון הוא לילה שבו כבר מוסרים את הקרוואן וצריכים ללון בבית מלון. את הלילה הזה מומלץ לבלות במלון 5 כוכבים. אחרי שבוע או שבועיים של מילואים משפחתיים בחיק הצפיפות והמסע הספרטני - כדאי להתאוורר ולהגיע למטוס עם ריח של תיירים אמיתיים ולא סתם מוצ'ילרוס שנחתו בטעות באירופה.
אז אלו, בשליפה מן המותן, הדברים הראשונים שצצים לנו כצידה לדרך למי שיבוא בעקבותינו.
תודה ענקית למי שקיבלו את פנינו במוטורהום. גם אם לא תמיד מימשנו את כל העצות שקיבלנו (הם הפגיזו אותנו, מה לעשות) - ידענו ששלחו אותנו לדרך עם ברכה כנה ואוהבת.
