בתחילת שנת 1995 החלטנו לצאת בקיץ לטיול עומק עם הילדים (9 ,14 ,20) באירופה. לאחר בדיקת מחירים החלטנו על טיול בקרוואן. תכנון המסלול כ-3 חודשים (ללא עזרה מבחוץ). הטיול נמשך כחודש וחצי והיה לחוויה בלתי נשכחת לכולנו. שכרנו בפרנקפורט קרוואן ל-6 שמתאים במשקלו לנהיגה עם רשיון לרכב פרטי (עד 4 טון). תכננו נסיעה של לא יותר ממאתיים ק"מ ליום והכנסנו גם מספר ימים "לבנים" ללא תכנון לצרכי הארכת שהייה לא מתוכננת או לתקלות (שלא היו).
לפי התוכנית היינו אמורים לישון רק בקמפינגים מוסדרים אולם לאור מחירם ישנו בסופו של דבר בכל מקום שניתן היה לחנות בו - חניוני דרכים, מחנה צוענים, פלס קונקורד בפריס (כן, כן), בשולי האוטוסטרדה בין פירנצה לפיזה ובכל מקום אחר שעולה על הדעת.
פעם בכמה ימים נכנסנו לחניון מסודר לצרכי כביסה, מקלחות עתירות מים, ניקיון יסודי של הקרוואן וכדומה. במזון הצטיידנו בעיקר במכולות וסופרמרקטים קטנים שסיפקו לנו, אחרי שיחות היכרות והסברים, מאכלים מקומיים וטעמים שלא היכרנו. יצא גם שדרך שיחות אלו פגשנו אירופאים שביקרו בארץ לטיולים או כמתנדבים ובמקום "לרוץ" כי האוטובוס מחכה או "צריך להגיע למלון", ישבנו שעתיים שלוש עם אנשים מקומיים וקיבלנו המון טיפים מקומיים.
יתרונו של הקרוואן על פני כל אפשרות אחרת ניכר לכל אורכו של הטיול. שנתיים לאחר מכן יצאתי עם אבי (אז בן 75) לטיול שורשים בן שבועיים מגרמניה דרך אוסטריה, הונגריה, צ'כיה וחזרה לגרמניה. כן כמובן בקרוואן!! בלי שום הכנות מוקדמות נכנסנו למזרח אירופה (שנת 97). פרט לבקורת דרכונים בגבול שארכה כחצי שעה, לא הייתה שום בעיה.
וכדוגמא לחופש שנותן הקרוואן סיפור קצר - הטיול נערך בסוף מרץ. בלילה השני עלינו לקן הנשרים ובדרך תפסה אותנו סופת שלגים אדירה (תנועה רק עם שרשראות שלג). אבי העלה את סוגיית המעבר באלפים האוסטריים לאור מזג האוויר. ההחלטה הייתה שאם הדרך תהיה בלתי עבירה אין פתרון פשוט מזה. ורק עם קרוואן זה ניתן לביצוע - פשוט מסתובבים ונוסעים לאיטליה. רק בקרוואן!
