הרכב: 2 זוגות הורים ושבעה ילדים
מספר ימי הטיול: 15 יום
יולי-אוגוסט
התחלה וסיום במינכן
לטיול יצאנו שתי משפחות: האחת משפחת דוד, ההורים שמוליק נועה וארבעת ילדיהם: עידן בן ה-18, מעיין בת ה-15, יאיר בן ה-11 ורועי בן ה-5, משפחת דוד מתגוררת במזכרת בתיה, משפחה מסורתית, שומרת כשרות. המשפחה השנייה היא משפחת קורנבליט, ההורים אריק ורעות ושלושת ילדיהם: עידו בן ה-13, עופרי בת ה--11 ונועם בן ה-5, משפחת קורנבליט מתגוררת במודיעין, משפחה חילונית, אינה שומרת כשרות.
היום הראשון - נחתנו במינכן, לאחר טיסת בוקר מוקדמת עם חברת אל-על בה ישנו כמעט כל הטיסה. הגענו משדה התעופה בהסעה ישר לאתר הקרוואנים, הקדמנו מעט. משפחת קורנבליט קיבלו מיד את הקראוון שלהם שהיה מוכן, משפחת דוד קיבלה את הקראוון כעבור 3 שעות, בינתיים רעות הספיקה לסדר את הקראוון שלה כמו שהיא אוהבת. ברגע שמשפחת דוד קיבלו את הקראוון יצאנו לסופר הקרוב בו קנינו מצרכים נוספים, עשינו השלמות ל-10 ק"ג בשר ואוכל נוסף שהבאנו איתנו מהארץ.
משם המשכנו לכיוון אגם צ'ימסי, כבר בסיבוב הראשון משפחת דוד כמעט שפשפה מעט את הקראוון אבל ככה זה עד שמתרגלים למימדים של הקראוון. הגענו לחניון קרוואנים על אגם צ'ימסי, מקום מקסים, מלא ברווזים. נדהמנו מהשקט, הסדר והניקיון במקלחות וזאת על אף הכמות הגדולה של האנשים שהיו באתר. חשבנו לעצמנו שבישראל זה לא היה קורה. מיקמו אותנו ליד פארק משחקים כך שהקטנים רועי ונועם יכלו לשחק לבד, הגדולים בינתיים טיפסו על הר דשא גבוה, בצמוד לקרוואנים, טיפסו והתגלגלו... נועה סידרה את הקראוון, אריק החל בהכנות לארוחת ערב והכין לנו שקשוקה, שעוד פנטזנו עליה כשהיינו בארץ. שמוליק ורעות הלכו עם הילדים לראות את האגם, טיילו וצילמו את כל הילדים. אחרי הארוחה הטעימה שאריק הכין התרחצנו. בערב המבוגרים שתו קפה והילדים שתו שוקו, נכנסו לישון וישנו כמו תינוקות.
היום השני - בבוקר מוקדם בעוד כולנו ישנים נועה התעוררה לרוץ, רצה כ-40 דקות לאורך האגם. לדבריה: "כיף לא נורמלי, הנוף משגע יש שקט מוחלט ונושמים רק אוויר צח". מאוחר יותר התעוררנו כולנו, נהנינו מהנוף, שתינו קפה, שוקו ועוגיות ונסענו לכיוון אוסטריה, למכרות המלח שבאזור זלצבורג, הדרך נהפכה ליפה יותר, מרגע לרגע הכל הפך לירוק יותר, השמים כחולים וציוריים, וראינו טירות ובתים מאוד יפים. בדרך למכרות המלח רעות ונועה הכינו כריכים לכולם, כמובן שנועה הכינה עם הלחם הכשר מהארץ ורעות (שלא הייתה מוכנה לוותר על הלחמניות הטריות של גרמניה) הכינה כריכים טעימים יותר. במערת המלח היה נחמד מאוד, התלבשנו כמו כורים, התפעלנו מהלבוש המיוחד, נסענו ברכבת לתוך המכרה. בתוך המכרה התגלשנו במגלשות, היה כייף במיוחד. יצאנו ממערת המלח עם תמונות יפות והרבה מלחיות.ממערת המלח המשכנו למערת הקרח, הדרך למערה הייתה יפיפייה. טיפסנו ברגל עד למערה, בדרך היה חם ונעים ולכן החלטנו לוותר על המעילים ולקחנו רק כובעים, קצת צעיפים ובגדים ארוכים אך כשנכנסנו למערה הרגשנו כאילו שנכנסנו לתוך מקרר. במערה טיפסנו 1400 מדרגות והחזקנו עששיות ,כל המערה הייתה מלאה בנטיפים מקרח וחשבנו שבאיזה שהוא שלב אנחנו הופכים גם לקרחונים. המזל הוא כשיוצאים מהמערה ישר מפשירים. לדעתו של עידן מערת הקרח היא 
אחד הטיולים הבלתי נשכחים והיפים שעשינו. יצאנו מהמערה ובשל השעה המאוחרת חיפשנו אתר קרוואנים. בדיוק כשהתמקמנו החל לרדת גשם. הפעם אריק הכין לנו ספגטי בולונז, בלי מלח שום ופטרוזיליה אבל אין ספק שאת מאסטר שף זה היה עובר. בשל הגשם החזק ששטף אותנו ,כל משפחה אכלה ארוחת ערב בקרוואן שלה. אחרי ארוחת ערב התקלחנו , המקלחות היו נקיות ומסודרות, היינו כמעט לבד באתר כך שהרגשנו כמו במלון 5 כוכבים ועם נוף ששווה מיליון דולר. קינחנו בפתי בר וכוס תה והלכנו לישון.
היום השלישי - התעוררנו לבוקר קסום בלי טיפת גשם אחת ועם שמש זורחת בשמים, שמאירה על כל ההרים שמסביב. נועה ושמוליק השכימו קום ויצאו לריצת בוקר של כ-20 דקות. אכלנו ארוחת בוקר ועזבנו את האתר ברגשות מעורבים, מצד אחד היה קשה לעזוב מקום כל כך יפה אך מנגד ידענו שצריך להספיק ולראות עוד הרבה דברים יפים שתכננו מראש. נסענו לתצפית 5 האצבעות בדאכשטיין ולעיירה הציורית האלשטאט. הגענו לתצפית אחרי שעלינו עם שני רכבלים. אין ספק שמדובר בנוף עוצר נשימה, בפסגת ההר טיילנו כשעה. אחרי התצפית עצרנו באגם שליד העיירה. האמיצים שבינינו (שמוליק והילדים) נכנסו לאגם. כשהכל זמין ואתה עם קרוואן צמוד אליך, אין שום בעיה להחליף לבגדי ים, לקחת מגבות ולקפוץ למי האגם הקרירים. בינתיים נועה הכינה להם כריכי "ארומה" עם חביתה וטוסטים במחבת!! קראנו לכל ילד בשמו לצאת מהמים ול
קבל את הכריך, ממש כמו בארומה... אבל ארומה של אוסטריה. אכלנו נהנינו מהפיקניק שעשינו בטבע, החלפנו בגדים ויצאנו לעבר האתר הבא, לעיירה בשם זל אם סי . לעיירה הגענו בשעה 20:30, כרגיל מאוחר. מיקמו אותנו בחניה, ליד המשרדים. תחילה קצת התאכזבנו אך אח"כ הבנו כי המיקום מצוין, קרוב למקלחות. הכנו ארוחת ערב עשירה של שניצלים עם צ'יפס אורז ואפונה, אכלנו מלא, ישבנו דיברנו, הילדים מעט שיחקו והלכנו לישון.
היום הרביעי - מתכוננים לשבת. נועה כמובן התעוררה מוקדם וישר יצאה לרוץ לעבר האגם. "הנוף היה עוצר נשימה מצד אחד שדה פורח ומצד שני הרים ירוקים עם פסגות מושלגות". הכנו כריכים ויצאנו לדרך. ידענו שיום שישי היום וצריך להספיק הכול לפני שנכנסת שבת. נסענו לסופר גדול שבו מכרו מוצרים כשרים, נועה ורעות נשארו עם רועי יאיר ונועם בקרוואן והגדולים הלכו לקניות עם אריק ושמוליק. בקניות שמוליק פגש בחור חרדי "הכפיל של משי זהב" שהגיע מלונדון. יאיר ורועי השלימו בינתיים את ארוחת הבוקר שלהם, לא וויתרו על הקורנפלקס הכשר מהארץ. רעות ונועה ערכו סרטון על הקראוון שאותו שלחנו למשפחה שנשארה בארץ. מסתבר שהכפיל של משי זהב היה מאוד נחמד, ולקח את שמוליק למכולת כשרה של החרדים עם מאפייה כשרה. שם שמוליק קנה חלות לשבת ולחמים להמשך הטיול. בדרך עצרנו בעוד סופר כמו "הום סנטר" וקנינו כירה חשמלית, מנגל ותרמוס למים חמים - שהכול יהיה מוכן לשבת. נסענו לדרך האלפים
לעבר גרוסגלוקנר, מדובר בכביש אגרה מדורג, שמתפתל ועובר דרך נופים מדהימים. טיפסנו עם הקרוואנים עד הפסגה. תחנה ראשונה הייתה שוקת מעץ עם מגלשות וחנות מזכרות. תחנה שניה הייתה נקודת תצפית עם נוף משגע ופריחה מדהימה שלפני שראינו אותה, הספקנו גם להריח אותה. בתחנה בשלישית עצרנו ונכנסנו לחנות מזכרות, מדדנו כובעים, הרגשנו את האווירה של ההרים, הילדים בחרו לעצמם מזכרות: פסלונים, עפרונות משרוקית ואריק קנה בקבוק קטן של וודקה שעד היום אנחנו לא מוצאים אותו. דילגנו על התחנה הרביעית והחמישית, בתחנה השישית ירדנו מהקרוואן והצטלמנו ל"תמונות כמו מהסרטים", בתחנה השביעית משפחת דוד הלכו לטיול קצר לעבר גשר עץ ושם הרבו בתמונות יפות. תחנה שמינית דילגנו, תחנה תשיעית היה ריח מסריח ובעשירית גילינו שהריח מהקרוואן בגלל שהבלמים התחממו בירידות ואם לא נעצור אנחנו נהיה בבעיה. התקשרנו למוטורהום, יש לציין שקיבלנו שירות טוב והכוונה מצוינת. עשינו הפסקה קצרה, בה רעות החליטה לפרוש וללכת לישון קצת, בעוד שכולם היו בלחץ בחששות רבים והתלבטו - האם זה נכון להמשיך לנסוע בדרך האלפים? לבסוף התקבלה החלטה מושכלת, מקצרים את הטיול בדרך האלפים ונוסעים לכיוון סלובניה, לאתר הבא שלנו שנמצא באגם בלד (מקום שהיה מוזמן לנו מראש, משום שלסוף שבוע היה חשוב לנו מאוד לנוח ליד מקום עם פעילות שנמצאת במרחק 
הליכה לילדים).
יש לציין שאם כבר להיתקע בלי בלמים, אז דרך האלפים הינו אחד המקומות הכי יפים ועוצרי נשימה שיש. אומנם הפסדנו שתי תחנות של אגם וקרחון שהן מאוד מומלצות אבל המקום שעצרנו עד להתקררות הבלמים היה גם מקום מקסים, מקום המוביל לשביל קצרצר לעבר מפל עם המון פריחה ופרפרים צבעונים. נפרדים מהיופי של אוסטריה, מהשמיים הכחולים, מהירוק, הפרות, הסוסים והאגמים המרהיבים. בשעה 18:30 הגענו לאתר הקרוואנים בסמוך לאגם בלד, המקום היה עמוס, נראה כמו גרסה משודרגת של הכנרת. שבת נכנסת בשעה 20:30, יש לנו שעתיים להתארגן. בדרך כבר החל לטפטף גשם ואיך שחנינו תקף אותנו המבול. אבל מבול לא מבול, אם שמוליק מחליט שעושים על האש אז זה מה שעושים וכך היה... שמוליק ועידן ממנגלים, נועה ורעות מטגנות שניצלים ומכינות אורז, אפונה ואריק מכין לנו דג מרוקאי ושעועית לבנה ברוטב אדום. מעיין דאגה למים חמים לשבת והכי חשוב שנעמוד בזמנים. הכנסנו את השבת באיחור קל. כשהתיישבנו לאכול הגשם פסק, פתחנו שולחן גדול בחוץ לשתי המשפחות ונהנינו מערב שישי כמעט כמו בארץ. אחרי ארוחת הערב הילדים מעט שיחקו, התקלחו והלכו לישון. שמוליק ועידן, כהרגלם ביום שישי, ישבו ופיצחו גרעינים עד שעה מאוחרת. יש לציין שבאתר 
היו מלא מבנים של מקלחות, בערב הראשון בחרנו מקלחות פחות מוצלחות אך למחרת בשבת באור יום כבר גילינו שיש מקלחות שוות יותר.
היום החמישי - התעוררנו לשמיים כחולים בלי ענן . נועה כהרגלה יצאה לריצת בוקר מוקדמת סביב האגם ופגשה רצים ורוכבי אופניים. בבוקר המים באגם בלד היו צלולים עד כדי כך שאפשר היה לראות את הדגים ששוחים במים. הברווזים שישנו על שפת האגם נראו מרחוק כמו שורה של זוגות נעלים חומות. אריק ורעות התעוררו בבוקר והחלו לכבס את הבגדים (הבאנו טבליות כביסה מהארץ), בחדר כביסה היו 3 מכונות ו-3 מייבשים. אנשים משאירים את הסל כביסה או שקית מעל המכונה כך שאם הכביסה הסתיימה יהיה אפשר להוציא אותה, לשים בסל ומישהו נוסף יוכל להשתמש במכונה. בשבת בבוקר גילינו שלמרות הצפיפות, האתר מתנהל כמו שצריך, אף אחד לא צועק או צופר, השכנים מכבדים זה את זה ונשמרת השלווה והשקט באתר. תלינו את הכביסה על חבל שקשרנו מהעצים לקרוואנים (הגענו מצוידים עם חבלים מהארץ) אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו לטיול סביב האגם. שכרנו סירות עם משוטים. התחלקנו כך ששמוליק, עידן, עידו ,מעיין יאיר ועופרי בסירה אחת וכל השאר אריק, רעות, נועה, רועי ונועם בסירה השנייה. שטנו לכיוון האי למרכז האגם. במפתיע הקבוצה השנייה ניצחה והגיעה ראשונה לאי, שרנו את שיר "החסקה" הצטלמנו והגענו לאי. באי קפצנו למים הקפואים, אפילו רועי שלא מפחד מכלום, קפץ למים מבלי שנסתכל. עידו שהיה במים תפס אותו מיד. נהנינו מאוד, שטנו בחזרה לאגם להחזיר את הסירות ומשם חזרנו לחוף הקרוב לאתר שלנו. הילדים נשארו בחוף עם שמוליק ורעות בזמן שאריק ונועה הלכו להכין את האוכל. ארוחת הצהריים הייתה מעט פושרת, הפלטה לא ממש עשתה את העבודה אבל האוכל היה ממש טעים, כולם נהנו ואף אחד לא נשאר רעב. כשסיימנו לאכול הילדים הגדולים רצו לגלוש על סאפ – חסקה בעברית, הש
מחה הייתה מכופלת כשבעלת המקום החליטה לפנק אותם בשני סאפים במחיר של אחד. בינתיים שמוליק לקח את יאיר ועופרי לשחק בחץ וקשת. יאיר הצליח לפגוע בצבי והיה מאושר עד הגג. הלכנו עם הקטנים לאגם להאכיל את הברווזים ובינתיים צילמנו גם את הגדולים שטים על הסאפ. העברנו את היום ברוגע לצד האגם. בערב אכלנו רק ארוחת ערב קלה משום שאף אחד כבר לא היה ממש רעב. הכביסה התייבשה ארזנו אותה והתארגנו ליום המחר.
היום השישי - התעוררנו, שתינו קפה, אכלנו ארוחת בוקר קלה ויצאנו לדרך. בשל הרצון העז של עידו לגלוש במגלשות יצאנו לדרך ארוכה אך מי שיושב בקרוואן לא סובל מהנסיעה ונהנה מהיופי של הנוף שמלווה אותנו לאורך כל הדרך. הגענו למגלשות הרים בקרינסקה גורה. עלינו ברכבלים פתוחים לראש ההר, טיילנו והצטלמנו למעלה בהר. שמוליק אריק והילדים ירדו במגלשות - עידן ויאיר ביחד, מעיין לבד, שמוליק ורועי ביחד, עידו ועופרי ביחד ואריק ונועם ביחד. רעות הצליחה לשכנע את נועה לרדת איתה ברכבל. כשנועה ורעות עמדו בתור לרכבל לפתע רצה אישה בבהלה עם תיק עזרה ראשונה ,האישה ירדה מהר ברכבת למטה, למרגלות ההר ומיד לאחר מכן עצרו את הרכבל. שאלנו אנשים שהיו במקום מה ארע ואף אחד לא ידע לענות. כמובן שבגלל שאנחנו שתי פולניות אז ראינו כבר סרטים מול העיניים, רעות החלה לחפור לנועה שהרכבות האלו לא בטוחות ומוזר שאריק ושמוליק לא מתקשרים. המזל שנועה, האישה המאמינה, מבין שתינו, הצליחה מעט להרגיע ואמרה שהכל בסדר ושהיא רק דואגת ומקווה ששמוליק ואריק יבינו למה אנחנו לא יורדות. אחד האנשים שעבד במקום הציע לנו לרדת איתו למטה עם הג'יפ שלו וככה למעשה הרווחנו גם טיול ג'יפים בסלובניה. לומר את האמת לרדת איתו בג'יפ היה עוד יותר מפחיד מאשר לעלות ברכבל. כשירדנו למטה כולם שמחו לראות אותנו ומאוחר יותר הבנו שהם 
שמחו כי היו צמאים והמפתחות לקראוונים, הכסף המים והפלאפונים היו אצלנו בתיקים. הילדים התאכזבו שלא ניתן לעלות שוב לרכבל, הזדכינו על הכרטיסים והמשכנו הלאה, הלכנו לסופר הקרוב לקנות קצת אוכל, לעשות השלמות. כשחזרנו מהסופר תיקנו את הרכבל ואריק שמוליק והילדים עלו לסיבוב נוסף ברכבות. נועה ורעות נשארו בקרוואן להכין ארוחת צהרים קלילה. כשכולם חזרו מרוצים מהסיבוב השני נסענו למקום מוצל עם דשא גדול ואכלנו בו את ארוחת הצהרים שהכנו. משם המשכנו לקניון וינטגאר, קניון באורך 1.6 ק"מ, הנחצב על ידי נהר הרדובנה. הקניון היה מוצל, מסלול נחמד מאוד ,מי הנחל בו היו צלולים כך שראינו את הדגים. לאורך הקניון היו גשרי עץ שעליהם הלכנו. לקראת סיום המסלול, אחרי הפסקת גלידה שעשינו, משפחת קורנבליט החליטה לחזור ומשפחת דוד החליטה להמשיך עד למפל. לבסוף נפגשנו בקרוואנים. מקניון וינטגאר נסענו לאתר הקרוואנים הבא שלנו באזור אגם בוהיני. בגלל שהיה פקק של שעתיים הוויז כיוון אותנו לנסוע דרך האתר הלאומי של סלובניה, נסיעה במעלי ההר עד לגובה של 1600 מ' שאח"כ הינו צריכים גם לרדת הכל. הדרך הייתה מפותלת, ובהתחשב שלפני יומיים היו לנו בעיות עם הבלמים, קצת חששנו. עברנו 5 אתרים מלאים עד שמצאנו מקום לישון בו. בשעה 22:00 הגענו לאתר השישי ובעצם התמקמנו באתר מרוחק מאגם בוהיני. הגענו עייפים מאוד למקום, חלקנו וויתרו על ארוחת ערב ומקלחת. מעיין תפסה פיקוד והכינה טורטיות מטוגנות עם גבינה צהובה ועגבנייה, כמובן שהילדים של משפחת קורנבליט הצטרפו ולא ויתרו. נועה ושמוליק מצאו ספסל מואר באחת מפינות האתר ושתו קפה בשקט תוך כדי שהם מנסים להסיק מסקנות מהיום שעבר.
היום השביעי - נועה שוב התעוררה מוקדם אבל החליטה לוותר על ריצת הבוקר. על מקלחת נוספת באתר לא וויתרה. המקלחת עולה 50 סנט ל-4 דקות ואם לא מוסיפים כסף המים הופכים לקפואים בן רגע( שזה פחות מומלץ) התעוררנו המבוגרים והערנו את הילדים. בשלב הזה אריק שמוליק ועידן נהיו כבר מומחים בקיפול הקראוון מבפנים והכנת הקראוון לנסיעה ליום החדש. במרץ הם מילאו כל בוקר מים לשטיפת כלים ורחיצת ידיים, מים לשתייה ורוקנו את השפכים שלא הצלחנו להתאפק ועשינו בשירותים שבקרוואן. שמוליק טען שיש לחזור שוב דרך הפארק הלאומי ולחסוך את ההתברברות של יום האתמול. נסענו שוב בדרך המפותלת, משפחת דוד נהנתה מהנוף ומהמוסיקה שהביאו מהארץ ואצל משפחת קורנבליט היה פחות נעים בקרוואן. נועם הקיא ולרעות ועופרי היו בחילות מהפיתולים של הדרך. סוף-סוף הגענו לשוק בלובליאנה, עיר הבירה של סלובניה. חנינו בסמוך לשוק, היה חם מאוד, הסתובבנו בשוק, אכלנו פירות, בזבזנו כסף, קנינו מזכרות, פסלון ליאיר, מתנות למשפחה שנשארה בארץ, פטריות מעץ לגינה ורעות קנתה סל מקש לפיקניק לטיולים שאולי יעשו בארץ. משפחת קורנבליט קנתה המבורגר ומשפחת דוד נשנשו חטיפים וקרקרים כשרים שהביאו מהארץ. רועי שאל מתי יגיע ההמבורגר שלו. נועה הסבירה לו שהם מקבוצת התפילה ומשפחת קורנבליט מקבוצת המפגש. רועי התנהג כבוגר וקיבל זאת בהבנה רבה. אחרי השוק המשכנו לאגם בוהיני, האגם היה יפיפה, כמו בציורים, מרכזו היה כחול כהה ומסביבו מעטפת טורקיז. שמוליק, אריק, רעות והילדים הלכו לאגם ונועה נשארה בקרוואן להכין שניצלים ופירה לכולם. נועה הביאה לנו את האוכל לחוף, כמובן שהאוכל נחטף וכל אנשי החוף הסתכלו בקנאה על האוכל החם. אח"כ המשכנו לשחות באגם ולגלוש על הסאפ, אפילו נועה גלשה על הסאפ והוכיחה לכולנו שיש לה שיווי משקל והיא גם מצליחה לשוט על סאפ. רצינו להישאר אבל היה כבר מאוחר וידענו שפנינו כעת לכיוון איטליה. היה קשה מאוד להיפרד מיופי שכזה, הרבה הרים מכוסים עצים וביניהם קרחות של יערות מכוסים במרבדי דשא. מדי פעם נתקלנו בדרך בעיירות ציוריות- בתים מיוחדים עם גגות מטופחים, ולצידם נהרות, נחלים וגשרים מעץ. המשכנו לנסוע נסיעה ארוכה באיזשהו שלב כולנו נרדמנו מלבד אריק ושמוליק שנהגו והיו חייבים להישאר ערים. הגענו לאתר קרוואנים בשעה 21:30, לגבול בין סלובניה - איטליה. אריק תיקתק לנו מוקפץ עם חזה עוף. בשל כמות החרקים (מזנים שאין בארץ) מעיין לא יצאה מהקרוואן וויתרה על ארוחת ערב וגם על מקלחת.
היום השמיני - התעוררנו אכלנו קורנפלקס ויצאנו לכיוון וונציה, נסיעה של שעתיים בערך. מסתבר שעוד לא חצינו את הגבול ולילה קודם ישנו עוד בסלובניה. כדי לחצות את הגבול צריך לעבור גשר בגובה 3.45 מטר והקראוון של משפחת דוד היה בגובה של 3.5 אז החלטנו לחשב מסלול מחדש ולנסוע בדרך הארוכה יותר. בדרך לוונציה הדרך הפכה מישורית הירוק היה פחות ירוק. ראינו שדות של חמניות, של תירס ואולי גם חיטה, היו הרבה אזורים חקלאיים. בנסיעה לכיוון איטליה, עידן כבר החל לפנטז על מסעדות, הבטיחו לנו שבאיטליה יש הרבה מסעדות כשרות וידענו שיש גם בוונציה. הגענו לוונציה הטמפ' הייתה 35 מעלות והלחות בשמיים, חשבנו שאנחנו עוד רגע "מתים מחום". בחרנו לשוט בסירה לעיר אך לצערנו בתוך הסירה הטמפי עוד יותר עלתה, הזענו בצורה מטורפת. אריק נטף זיעה בצורה כזו שיכל למלא בקבוק שלם מכמות הזיעה. כשהגענו לעיר החלטנו ללכת לגטו היהודי ושם לאכול במסעדה כשרה. באיזשהו שלב משפחת קורנבליט נשברה מההליכה והתפצלו דרכינו. אבל זה קרה רק בוונציה. משפ' קורנבליט הסתובבה בוונציה ונכנסה לאכול באחת מהמסעדות, כמובן הלא כשרות אך אחת הטובות ביותר שאכלו אי פעם. משפ' דוד הלכו כ3 ק"מ לפחות עד שהגיעו למסעדה הכשרה שחיפשו וגם הם מאוד נהנו ואכלו כאילו אין מחר. מבחינתם אי אפשר לדעת מתי ימצאו עוד מסעדה כשרה. במסעדה משפ' דוד פגשו את המורה לשעבר של עידן ומנהל בית הספר בו לומדת מעיין, איזה עולם קטן!!! נפגשנו שוב שתי המשפחות ליד הקרוואנים, משפי קורנבליט חזרה בסירה ומשפ' דוד חזרו ברגל עד לקרוואן. בשל החום הכבד שפקד אותנו הוחלט לצ'פר את מעיין ולישון 2 המשפחות, לילה אחד במלון דירות. היחידה מכל החבורה, שהכי
פחות שמחה, הייתה נועה שהעדיפה שנשאר בקרוואן אבל השאר מאוד התלהבו וקפצו בשמחה על הרעיון לגוון לילה אחד. נפרדנו מוונציה ונסענו לכיוון הגארדה לנד, הגענו למלון דירו ת בוורונה כ-20 דקות מהאגם. ליד המלון היה גם מרכז קניות נחמד שרעות ונועה החליטו שהן חייבות להיכנס. שמנו את הדברים בחדר (קצת קשה לאסוף הכל מהקרוואן ולעבור לחדר. יש לציין שאחרי שמתרגלים לקרוואן זה קצת קשה) ויצאנו להסתובב במרכז קניות. אין כמו שופינג בחול. מכיוון שחלק מהחנויות היו סגורות הבטחנו לעצמנו שנחזור למרכז גם למחרת בבוקר. החדר היה ממוזג, מרווח ויפה, לילדים הייתה בריכה קטנה. אריק הכין לנו ארוחת ערב טעימה של טורטיות מטוגנות עם גבינה צהובה ועגבנייה.
היום התשיעי - משפ' קורנבליט נהנו מארוחת בוקר של המלון ומשפ' דוד המשיכו במסורת בארוחת בוקר כשרה עם האוכל שהיה להם בקרוואן. הבטחנו לעצמנו שנחזור למרכז קניות לפני שיוצאים לגארדה לנד. קנינו כמו שכל הישראלים יודעים לקנות. נועה התבאסה שלא קנתה את הסל לפיקניק כמו רעות בסלובניה אז החליטה עכשיו לקנות משהו דומה. כדי לעזור למעיין להתמודד עם עומס החום, משפ' דוד קנתה 5 מאווררים, מכל הגדלים, בתקווה שהלילה הבא יעבור בקלות יותר. הגענו לגארדה לנד ושם התפצלנו כמו בכל פארק שעשועים שאנחנו מבקרים בחו"ל. שמוליק עידן עידו ומעיין הולכים על האקסטרים, אריק יאיר ועופרי הולכים על משהו סולידי יותר ונועה ורעות מסתובבים עם הקטנים. אנחנו תמיד מסתובבים עם פלאפונים ומכשירי קשר אבל הפעם משום מה לא הייתה קליטה. קבענו מראש להיפגש בנקודה מסוימת בשעה מסוימת וכך זה קרה. אומנם חיכינו קצת לשמוליק והגדולים אך בסוף נפגשנו. למרות החום הכבד נהנינו מאוד, לאורך הפארק יש המון מתקני מים כך שנכנסנו והרטבנו את עצמנו וכך שרדנו את החום הכבד. סיימנו בגארדה לנד ונסענו לאתר קרוואנים הממוקם ממש ליד האגם (אגם גארדה) גם פה היה חם ולח, מזל שקנינו מאווררים, אומנם זה לא הספיק למעיין אבל זה מה שהיה. בשל החום הכבד משפ' דוד החליטה לישון עם גג פתוח אך למרבה הפתעתם בארבע לפנות בוקר פקד את שמי איטליה גשם חזק ששטף להם את הקראוון והעיר את כולם.
היום העשירי - נסענו לכיוון חוף הבתולות. הדרך לחוף הייתה ירוקה, מלאה בכרמים של גפנים, מטעים של זיתים ובתים עם גגות אדומים, נסענו עד שנגלה לעיננו האגם. עצרנו בחוף הבתולות, מקום יפיפה, חוף מסודר, מלא באווזים חברותיים מאוד. בגלל שהיה חם מאוד באיטליה כולנו קפצנו למים, היה כייף לא נורמלי. גם פה בזמן שנשארנו במים נועה ואריק חזרו לקרוואן להכין ארוחה קלילה של חביתות , לחם כשר וגבינות. מחוף הבתולות המשכנו למילאנו, לאתר הבא שלנו. הגענו לאתר הקרוואנים במילאנו השארנו במקום כסאות ושולחנות ויצאנו לאכול במסעדה DENZEL שבמילאנו, מסתבר שהמלצרית ישראלית מרעננה, נשואה לבעל המקום. השירות היה נהדר האוכל פחות מוצלח. חזרנו לאתר ומיד הלכנו לישון. 
היום האחד עשר - התעוררנו בבוקר, באיזי, אכלנו ארוחת בוקר קלה, נהנינו מהמקום מפינת החי, ניצלנו את מגרש הכדורגל, שוב התקלחנו ויצאנו לדרך. יצאנו בשעה 10:00 שוב יום שישי, קצת לחוץ, פני נו לכיוון הדולומיטים. נהנים מהנוף שבדרך. בדולומיטים תכננו לעשות רפטינג. עד שהגענו למקום הוא היה על סף סגירה ולכן המשכנו למקום אחר. פה לא וויתרנו והחלטנו שעושים. אריק, שמוליק והילדים הגדולים יצאו לרפטינג בלתי נשכח בדולומיטים ונועה ורעות נשארו בקרוואן עם הקטנים והתחילו להכין אוכל לשבת. המקום שבו נשארנו היה לא פחות יפה מהרפטינג. הקטנים שיחקו בכדור, וצבעו בחוברות עבודה. הגדולים חזרו רטובים מהרפטינג, הם מהר החליפו בגדים והמשכנו לכיוון האתר ANSITZ CAMP, את האתר הזה הזמנו מראש כדי לשהות בו כל השבת. נועה אלופה המשיכה לגלגל קציצות תוך כדי נסיעה. הגענו וישר פתחנו מנגל ושמנו הכל על האש. יש לציין שהמקלחות באתר היו ברמה כזו גבוהה שלא נתקלנו עד כה בכאלה מקלחות, סביב השעון המנקות שם מנקות את המקלחות. באתר הייתה בריכה, אומנם קפואה אבל ידענו שהילדים שלנו לא ימנעו להיכנס לבריכה.
היום השניים עשר - בבוקר גילינו שהיה אסור לעשות על האש, אבל היה מאוחר מידי והבטחנו לבעל המקום שלא נעשה שוב. הילדים נכנסו לבריכה, המים קפואים וגם כמו כל הישראלים, עשינו מעט רעש, כך שאף אחד לא נכנס לבריכה מלבדנו, היה כייף לא נורמלי. נועה שהתעוררה מוקדם לרוץ גילתה עיר ציורית מלאה במטריות תלויות. כשנועה חזרה רעות הצטרפה אליה ושתיהן הלכו לשופינג קטן. זה שבת, רק רעות משלמת, הכל בסדר! מתחשבנים במוצ"ש. קנינו קצת מתנות וגמדים חמודים שמסתבר שמוכרים אותם בכל הדולומיטים. הגמדים הם מזכרת מאוד יפה מהמקום. בהמשך יצאנו כל משפחה לטיול רגלי באזור, כשחזרנו הילדים שוב נכנסו לבריכה. בערב שמוליק הקרין לנו את התמונות שצילם עד כה בטיול, הרגשנו כמו בדרייב אין של פעם בתל אביב. אכלנו טוסטים, צפינו בתמונות היה נחמד מאוד.
היום השלושה עשר - התארגנו בבוקר ויצאנו לכיוון הר המרמולדה. הדרך הייתה מדהימה - הרים מכוסים מרבדי דשא ירוקים, הרבה עצי אשוח ומידי פעם הגיחו גם פרות. בדרך נתקלנו במלון כשר והחלטנו לעצור בו לארוחת צהרים. בדיעבד הצטערנו שלא נסענו ישר להר המרמולדה כי כשיצאנו מהמסעדה החלו להופיע עננים אפורים בשמים. הגענו להר המרמולדה שלמרגלותיו אגם פדאיה היפיפה. להר עלינו בעזרת הרכבל. הנוף עוצר נשימה. הגענו למעלה משם היינו צריכים להמשיך בעליה רגלית תלולה לקרחון, הגענו רק עד אמצע הדרך לתצפית, שם הצטלמנו. משפ' דוד אוהבת אתגרים ולכן החליטה לרדת ברגל את כל ההר. מעיין החליטה להצטרף למשפ' קורנבליט ולרדת ברכבל. משפ' דוד ירדו ברגל. הדרך ברגל הייתה תלולה. בתחילת הירידה היה קרח, משפ' דוד פחדו להחליק, בהמשך הדרך הייתה יותר ירוקה ופורחת. לקראת סוף הירידה, שמוליק מעד באבן והחליק, במזל לא קרה כלום. לקראת סוף הירידה החל לטפטף מעט ומשפ' דוד פחדו ממבול שיתפוס אותם לפני שיסיימו את כל הירידה. למזלם רק אחרי שסיימו הגשם החל לרדת. הגשם התחזק כשהיינו כבר שתי המשפחות בתוך הקראוון כך שזה לא היה משנה. בגלל הגשם החלטנו לשנות את התוכנית ולישון באתר בדולומיטים ואכן מצאנו אתר קמפינג ביער במרחק 10 דקות נסיעה מהר המרמולדה. כשהגענו לאתר הגשם פסק, יצאנו לטיול רגלי קצר בו ראינו עצי אשוח, מרבדי דשא, עגלות עץ, גינות תבלינים, באר מים מאבן ונחל זורם לצד האתר. הלכנו להתקלח, במקום הזה פחות התחברנו למקלחות, מערכת חימום המים עבדה על גז כך שטמפרטורת המים השתנתה תוך כדי המקלחת בפתאומיות, מצב לא סימפטי בכלל. השירותים היו בחלקם כמו בול קליעה, הרגשנו שחזרנו כמה שנים אחורה לנוער העובד והילדים הרגישו כמו בטיול בצמרת ובצופים. היה קצת קר, אריק הכין מרק טעים וקוסקוס. נועה הכינה פתיתים וחיממנו את השניצלים שנותרו משבת.
היום הארבעה עשר - נועה ושמוליק התעוררו מוקדם לריצת בוקר ורצו הישר לתוך היער העבות המזכיר את סיפורי האחים גרים. בהמשך התעוררנו כולנו, אכלנו ארוחת בוקר והתארגנו ליציאה. שמוליק אריק ועידן מתקתקים את הקראוון מבפנים ונועה ורעות מסדרות ומנקות מבפנים. היום תכננו לחזור למינכן ובדרך לעבור בטירול, באוסטריה ולהנות ממגלשת ההרים הארוכה ביותר בעולם. הדרך לאוסטריה הייתה יפיפייה .עצרנו בדרך בפונדק דרכים ומשפ' קורנבליט נהנתה מהאוכל המקומי. למגלשות כמובן עלו שמוליק אריק והילדים בזמן שרעות ונועה נשארו למטה ונהנו מגלידה וכוס קפה. הופתענו לגלות שהתורים למעלה ארוכים עד מאוד. נועה ורעות חיכו בסבלנות רבה (יותר משעה) עד שכולם יחזרו. לבסוף החברה חזרו מאושרים מאוד. משם המשכנו לאתר לינה האחרון שלנו במינכן. האתר היה מאכזב מאוד. הכנו את הילדים מראש שהאתרים בערים לא יפים כמו בכפרים ולכן שלא יפתחו ציפיות. בזמן ששמוליק אריק ועידן נסעו עם מונית להביא 2 רכבים שנוכל לטייל גם אחרי שנחזיר מחר בבוקר את הקרוואנים. נועה ורעות הכינו ארוחת ערב טעימה, שניצלים ספגטי אורז ואפונה. הילדים שיחקו בחוץ יפה ושמרו גם על הקטנים. בינתיים אריק עידן ושמוליק חזרו עם רכב אחד כשאת הרכב השני השאירו באתר הקרוואנים - במקום אליו אנחנו צריכים להחזיר מחר את הקראוונים. אכלנו ארוחת ערב , התקלחנו והלכנו לישון.
היום החמישה עשר - יום עצוב, ידענו שנגמר המסע המרתק אליו יצאנו שתי המשפחות. גם את היום הזה ניצלנו עד תומו. קמנו מוקדם ארזנו הכל, סידרנו וניקנו את הקרוואנים ונסענו למקום שאליו היינו צריכים להחזיר את הקראוון. נסענו בשיירה - שמוליק מוביל כשהוא נוהג בקרוואן של משפ' דוד, נועה ועידן ברכב הפרטי הנוסף ואריק נוהג בקרוואן של משפ' קורנבליט, שומר על נועה, שלא תתבלבל בדרך. עצרנו למלא דלק והגענו לאתר. הגרמנים היו יותר נחמדים ממה שחשבנו, לא התחשבנו איתנו על הנזקים הקטנים וגם לא על האיחור שלנו וזאת אולי כי השתדלנו להחזיר את הקרוואנים נקיים ומסודרים. הם גם אפשרו לנו להשאיר את כל המזוודות באתר עד השעה 18:00 בערב. שוב התפצלנו. אריק נועה עידן רעות ונועם נסעו למרכז קניות, לשבת בבית קפה, להנות קצת מגרמניה ולעשות קצת שופינג. מי שרץ כל יום, יודע שבגרמניה "אדידס" זה מאוד זול וכך עשינו,קנינו קצת בגדי ספורט ועל הדרך עוד דברים יפים לילדים. שמוליק לקח את שאר הילדים איתו ללגולנד ליד מינכן, שם אין ספק שהייתה להם חוויה יקרה ונעימה ביותר. שמוליק חייב להלחיץ את כולם ולחזור מאוחר. הם חזרו מהלגולנד בש
עה רבע לשבע, כמובן שפחדנו כבר שנפספס את הטיסה. אבל עם שמוליק מנצלים כל דקה. הגענו לשדה ומכיוון שטסנו עם אל-על, העלייה למטוס הייתה לא מהטרמינל הגדול, איפה שכולם עלו, כך שהבידוק עבר מהר בלי שום בעיה. לפני הטיסה נהנינו מפיצה שקנינו במסעדה כשרה. חזרנו עייפים, מותשים אך מרוצים עד הגג. בשדה חיכו לנו קרואסונים של לימור, השכנה של משפ' דוד- אין ספק שככה מקבלים ישראלים שלא היו בארץ 15 ימים.
לסיכום - המסע שעברנו מומלץ מאוד, חוויתי ביותר והעשיר כל אחד מבני המשפחה. יש לציין שמתרגלים מהר מאוד לקרוואן. מאוד נוח שכל הציוד איתנו זמין כל היום וגם שומרי הכשרות נהנים מהפתרון של אוכל כשר במקרר ומטבח מוכן לבישול בכל מקום. עברנו על פני 4 מדינות, הדרך הייתה יפיפייה, מלאה בנופים עוצרי נשימה, ואתרים מופלאים שיצרו לנו חוויות לכל החיים. השהייה בקראוון כל כך הרבה זמן ביחד כמשפחה מאוד מגבשת ומאתגרת ולכן אנחנו מכנים זאת כמסע ולא כטיול. אין ספק כשיוצאים ביחד שתי משפחות יותר קל להתגבר על כל האתגרים המפתיעים שעלולים להופיע בדרך.
לצפייה במסלול המלא בתוכנת SelfieTours: לחצו כאן
