אז איך הכל התחיל?
איך בעצם עלה על דעתינו לנסוע בקרואן לשלושה חודשים? ומאיפה האומץ? וכל הכבוד לכם - מגוון של תגובות שאנחנו מקבלים בשבועות האחרונים. אז הנה, מדריך מקוצר ל "איך עושים זאת". קודם כל - State of mind - החלטנו כי אנחנו רוצים חויה משפחתית ב-Easy. מי שמכיר את אפרת יודע ש-Easy זה מונח יחסי. אין הכוונה לרביצה חסרת מעש על החוף אבל בהחלט טיול עם אטרקציות ללא ריצה מטורפת בינהן. אחרי שהחלטנו על טיול בקרוואן, קראנו כל כתבה ומכתב באתר מוטורהום וקיבלנו החלטה סופית על מסגרת הזמן - רכשנו את תוכנת הנווט streets&trips, קיבלנו מאבי ממוטרוהום יעוץ לגבי המסלול והתחלנו בדוקטורט לגבי האטרקציות, הקמפים, המרחקים, המחירים, כסאות הבטיחות הנדרשים, טלפונים נייידים ועוד ועוד. קיבלנו גם עצות טובות מיועצת הטיולים בממסי. באיטרנט יש מידע רב ומתברר כי יש בלוגים לא מעטים של מטיילי RV - באנגלית וגם קצת בעברית. נעזרנו לא מעט בבלוג של דוד פרנקל ולבסוף הזמנו קרוואן וטיסות. (גם) כאן המקום לשבח את השירות המצויין שקיבלנו משירלי ממוטורהום.
בעצת אבי ממוטורהום, המסלול כולל בממוצע 150 מייל ליום, כאשר כמובן המילה בממוצע מחביאה גם ימים יותר ארוכים (עם הקצרים אין בעיה). התכנון ארך לא מעט זמן, בעיקר בשל ההנאה שלי לעסוק בזה. ההתרגשות פה בעיצומה, הסידורים לקראת סיום ואפילו המונית כבר מוזמנת. אז זהו, הדווח הבא יהיה כנראה מ"השטח". טסים עוד 3 ימים!
אז איך ומה אורזים לטיול ארוך?
אפרת אמרה שתוך שעתיים היא אורזת הכל (יובל מגחך פה לידי). טוב נו, זה לקח לה שעתיים וחצי שזה טעות סבירה. בסופו של דבר הגענו לארבעה צ'ימידנים שנקנו באלנבי ותרמיל אחד מהטיול הגדול של אפרת בהודו (כשהדינוזאורים עוד היו פה, הילדים לא והאמת שגם אני לא זוכר איפה הייתי). חמישה תיקי יד ועוד תיק קטן להגר.
מה בפנים?
בגדים כמובן, גם לקיץ וגם לחורף (ברוקי'ס הקנדיים אמור להיות די קר במושגים שלנו).
ספרים, משחקים, דיסקים עם מוזיקה וסרטים.
לפטופ.
מצלמה כמובן.
כיסא בטיחות להגר.
תרופות ופלסטרים.
והיו עוד כל מיני דברים אחרים שאפרת אמרה לי לשים בתיקים ואני לא זוכר מה היה שם בדיוק. אז אם אתם רוצים את כל הפרטים צריך לשאול את אפרת.
ולא לשכוח שלכל תיק יש מספר ורשום מה יש בו. למשל בתיק מספר 1 יש דברים שצריך למלון בדנבר כדי שלא נצטרך לחטט בכולם.
על היום הראשון בקרוואן
הגענו ב 9:30 לתחנת ההשכרה, בה קיבלנו שירות מצוין ויחס של מלכים. מאוחר יותר התברר כי רשמית הוגדרנו VIP בשל התקופה הארוכה של שכירת הרכב. בחצר חנו רכבים לרוב ודני אמר לי פתאום: אפרת, זה גדול. ממש גדול. וכן, ה-RV ממש גדול. בעיקר ארוך. וגם רחב. כן, וגם גבוה. בעיקר צריך לשם לב בסיבובים - לא "לקחת" את הפינה או את מי או מה שעומד בה. קיבלנו הדרכה מפורטת בתחנת ההשכרה ולפני שיצאנו לדרך התברר כי הרכב שקיבלנו הוא חדש כמעט לחלוטין. כל כך חדש שאפילו לוחית רישוי עוד אין לו. מה עושים? קיבלנו מספר לוחיות רישוי זמניות מקרטון אותן מדביקים בסלוטייפ על החלון האחורי של הרכב. כן, וגם מחליפים כל מספר שבועות. קיבלנו סט לוחיות (קרטוניות) עם תאריכי תוקף עליהן. נקוה שנשים לב מה בכלל התאריך ואם כבר צריך להדביק חדשה...
ברוב גבורה התיישבתי ליד ההגה וצלחתי את הסיבובים הראשונים בהצלחה לקול צהלות הילדים, מחיאות כפיים ושירת "היום יום הולדת לאוטו בית" ששרה הגר. לאחר שמתרגלים להסתכל במראות הצד הנהיגה אינה קשה. רברס - רק עם כוון של דני. באופן כללי הסתדרנו די מהר והדבר קל בהרבה ממה שחששנו בישראל. על הכבישים כמות גדולה של משאיות ארוכות ביותר ודוהרות ביותר. מעבר לחויה יש לכך השפעה על המוטורהום – שבהיותו גבוה וארוך משמש כמפרש לרוחות החזקות שמייצרות המשאיות. כל משאית – שיוט קטן הצידה. לא משהו שאי אפשר לשלוט בו אבל בהחלט דורש תשומת לב. עצירה לתדלוק, עצירה בסופר Walmart אלא מה... שעתיים של הסתובבות בסופר. ככה זה כשיש הרבה קניות, כשלא מכירים את הסופר וגם לא את המצרכים... באופן מפתיע יצאנו עם שתי עגלות עמוסות וחשבון קטן מהחשבון השבועי שלנו בסופר במודיעין. משלב זה דני נהג בהצלחה וכך שנינו כבר בוגרי היום הראשון.
אחר הצהריים הגענו ל-Cheyenne, Wyoming ונכנסנו ל-KOA. למה? בעיקר כי השילוט אליו היה מאיר עיניים. התברר כי אנו הישראלים הראשונים שבעלת הבית פוגשת. לאחר שהסגרנו כי זהו לנו הלילה הראשון במוטורהום היא נידבה את בעלה לכל עזרה שתידרש כולל אחרי שעות המשרד. אבל פה אמריקה, ממש לא צריך עזרה. הכל פשוט וקל לתפעול והוידאו שהראו לנו בתחנת ההשכרה כיסה הכל. הילדים התנדבו לשטוף כלים!!! התנדבו!!! וביצעו!!! ביחד!!! בדיוק אז נגמרה לנו הסוללה במצלמה, אז תצטרכו להאמין. לאחר פריקת התיקים, סוף סוף, התיישבנו לנו לאכול ארוחת ערב מעשה ידי דני על שולחן הפיקניק בחוץ. שמחתי לאכול סלט וחביתה כאשר אהבתי , ממש איש תחת גפנו ותחת מוטורהומו. אלא שאז החל גשם שוטף שהבריח אותנו פנימה במהירות שיא. בדיוק כשסיימנו להכניס הכל פנימה הפסיק גם הגשם. נו טוב, מחר ננסה שוב להוריד גשם על האינדיאנים בהכנת חביתה וסלט...
על החיים באוטו-בית
אנחנו מקבלים הרבה שאלות על החיים באוטו בית אז החלטיתי לכתוב פוסט על זה. דני כבר יעדכן בפוסט נפרד מה עשינו היום. אנחנו חיים פה ארבעה ימים ומרגישים כאילו כל החיים חיינו כך. כל כך להתרגל. כל כך קל לתפעל. כל כך קל לנהוג. לוקח כמה ימים אבל כבר יש שגרה: מתי עוצרים לאכול, מה עושים בבקר, מה בעושים בערב. אז ככה, כיון שהמיטה של הבנות היא בעצם בפינת האוכל מוכרחים לסדר את המיטה כל יום כדי שיהיה היכן לשבת בנסיעה.
יתרונות וחסרונות
החסרונות ברורים (מי אוהב לסדר מיטה כל ערב וכל בוקר) אבל גם יתרונות: מי שלא ממש עזר בבית מוצא שאין לו ברירה בטיול. יש כמובן גם דגמים גדולים יותר שבהם אין צורך לקפל את פינת האוכל. קמים בבקר, מתארגנים לארוחת בקר על שולחן הפיקניק שבחוץ, מארגנים את פינת האוכל, מכניסים הכל לארונות, בודקים שוב שהכל סגור, מנתקים את החשמל/מים/ביוב ולדרך.
באוטו עצמו פינת אוכל המספיקה לארבעה, ספה, כיריים עם שלוש להבות, כלי מטבח לרוב, מיקרו שהוא גם תנור ומקרר גדול ונאה שכולל גם פריזר ולמרות כל ההפחדות הוא עובד יופי. יש גם שירותים עם כיור, מקלחת בנפרד ומיטות לכולם. ארונות לרוב בכל מקום אפשרי. לקוראינו הימאים נאמר שזה מזכיר יכטה רק שאפשר גם לצאת החוצה. כאשר נוסעים הכל משקשק קצת בארונות וזה מוסיף נופך ימי למוסיקת הנסיעה.
על הקמפינגים
הקמפים רבים ומשולטים היטב. בקמפים בהם היינו עד עתה הבעלים היו ידידותיים במידה יוצאת דופן והקמפים מצויידים ביותר. מקלחות ושירותים (מרווחים יותר מאלה של הקרוואן), חדר כביסה, חדרי משחקים, גן שעשועים, בריכה וחנות. לעיתים יש תוספות כגון השכרת אופניים. חלק מהכיף זה להגיע לקמפ מוקדם ולהנות ממתקניו. חלק מן האנשים פשוט נמצאים בקמפ מספר ימים או אפילו לאורך כל החופשה שלהם (אמריקאים כמובן, לא תיירים כמונו). כאשר מגיעים לקמפ נרשמים במשרד, מקבלים מקום, נוסעים אליו ומתחברים. מתחברים - פחות משתי דקות עבודה: חיבור כבל החשמל לשקע שבקמפ, חיבור צינור המיים לברז וחיבור צינור הביוב ליציאה שברכב והנחתו בתור בור הביוב שבקמפ. בקיצור - הכל קל ונוח והחיים נפלאים.
פינת הטיפים למטייל
• מצב רוח טוב, סבלנות וחוש הומור תמיד מועילים. בטיול אף יותר.
• בכל קמפ יש רשת אלחוטית. לא לוותר על מחשב נייד! טוב לתכנון היום הבא, חיפוש אטרקציות, פרסום הבלוג וקשר לחברים שנשארו בישראל (מסכנים). משמש כעוגן לילדים ולקשר עם החברים שלהם.
• תביאו משהו מוכר מן הבית: ספר, כסא בטיחות, דובי, משחק - בהתאם לגיל הלקוח.
• סבא של דני היה אומר "הכל יש במרכולית של יגור" ואנו מוסיפים ברוח זו: הכל יש באמריקה. חוץ מספרים בעברית. את כל השאר אפשר לקנות ואפילו די בזול, כולל אביזרים שונים לעזרת הקייטנים: החל בטיולון וכלה במטען למחשב שמחובר לסוללת הרכב וטוען את המחשב תוך כדי נסיעה.
• תודה לורד על הרעיון הנפלא שמציל את המכורים לקפה משובח: מקינטה כדאי להביא מהבית.
• תכננו הפסקות אוכל לפני שהעדר הופך להיות רעב ונושך.
• תמיד, אבל תמיד הכל יקח יותר זמן מן התכנון. האטרקציות, העצירות, הכניסות והיציאות לרכב, הקניות בסופר... קחו זאת בחשבון. היום בנוי לא רק מנסיעה, אותה ניתן לתכנן יחסית במדוייק.
לבלוג של משפחת שלח-ישורון
למכתב סיכום של משפחת ישורון
לכתבה על העיר ונקובר
לכתבה על אולימפיק פאר ואיי סן חואן
