כתבה: משפחת לונדונר-ברקוביץ
למרות טיולים במזרח הרחוק ומרכז אמריקה כזוג דרורים חסר דאגות, ולמרות שחשבנו ששבענו (לעת עתה) משיטוט מוצ'לרי חסר רסן, אנחנו עושים את זה שוב, בתכנון בהקפדה אבל עם אותו החלום בדיוק. אני (מרב, 28) ויוני (30) עוזבים הכל (לבינתיים, אמא) ולוקחים את דורון (בת 9 חודשים) למערב ארה"ב לשלושה וחצי חודשים ואז נטוס לניו זילנד לעוד חודשיים מדהימים.
אז לכולם - מפחיד? כן. חששות - יש. געגועים - יהיו. וגם קשיים בדרך. אבל אין דבר מדהים יותר מלנצל את החיים ולאהוב את מה שיש להם להציע.
טוב, אז נתאפק. למרות שנורא בא לי לספר מייד איפה אנחנו עכשיו ואיזה נוף נשקף מחלון הקרוואן שלנו, למרות כל זאת, נתחיל מהתחלה.
המראנו מנתב"ג באיחור של שעה וחצי עקב תקלה טכנית במיכל הדלק של המטוס, איכשהוא תמיד בשילוב שלנו עם מטוסים קורה משהו מוזר. אבל הפעם, זה היה רק לטובה - זה צמצם לנו את ההמתנה בפרנפוקרט לשלוש שעות במקום חמש. הטיסות עברו בסדר גמור תודות להתעקשותי על עריסת תינוק, למרות ועל אף העובדה שדורון בת שנה ולא בגיל המינימום שהם דורשים לכך - אני ממליצה בחום להתעקש על כך ולא לוותר, הם מסוגלים לאפשר זאת. הילדה נרדמה על רצפת המטוס לאחר שעות של משחק שקט ונחמד.
נחתנו בדנבר שבקולורדו שהתגלה כשדה תעופה ידידותי. אנחנו הבאנו כמה דברי מאכל סגורים באריזתם המקורית ולמרות שהזהירו אותנו מאד לא להגיד, כי אחרת הם לא יתנו לנו להיכנס עם הדברים, הצהרנו והם הכניסו אותנו לאחר שיקוף המזוודות בלבד. אני שמחתי שהחומוס האורגני והביסוויקטים הטבעיים של דורון, הגיעו בשלום. הגענו למלון Sleep Inn בדנבר, הוא אחד ממלונות שדה התעופה (3 כוכבים, אם אני לא טועה) וכלל גם הסעה שלהם משדה התעופה למלון. המלון היה בסדר גמור אך ללא ארוחת ערב, אז הזמנו פיצה שהגיעה בעשר דקות למלון. הסתדרנו עם הג'ט לג כשהלנו כולנו לישון בסביבות שבע וקמנו בבוקר בשש להתכונן להסעה לתחנת הקרוואנים.
כמובן שהקרוואן היה פסגת החרדות של כולם, אני, רואה שחורות שכמותי, הייתי בטוחה שאנחנו הולכים לקבל צריף מתפרק וכבר הכנתי את עצמי לויכוחים ומריבות. יוני, לעומת זאת, היה בטוח שמצפה לנו ארמון מפואר וכרכרה. האמת, כמובן, הייתה איפה שהוא באמצע. אנחנו שכרנו את הקרוואן לפני כמה חודשים דרך חברת מוטורהום ישראל והם גם ארגנו את ההסעה מהמלון לתחנה. ההסעה הגיעה בזמן ולמרות כל הסיפורים, האדיבות של העובד בחברת ההשכרה הייתה מעל ומעבר. הוא לוקח אותנו ל-RV שלנו ומתברר שקיבלנו רכב חדש, חמוד להפליא, שיש בו את כל מה שאתה צריך. לאחר הסבר אנושי (שעדיף לדעתי מתדרוך על ידי סרט וידאו כפי שמתבצע בחברות אחרות) שארך כשעה וחצי התחלנו בהתלהבות גדולה לפרוק את התיקים. איזה סיפוק הרגשתי כשהכנסתי למגירה את החומוס שהבאתי מהארץ.
יוני התחיל לנהוג, לתדהמתי הוא הסתדר עם הנהיגה בכלל לא רע ועוד בתוך העיר. כנראה שהתחתנתי עם נהג אוטובוס פוטנציאלי! להצטיידות כללית, עצרנו כמובן ב-WalMart שהפעם צדקו הסיפורים ובאמת באמת – יש שם הכול. תתארו לעצמכם את המשביר לצרכן הכי גדול, תוסיפו לו סופר, הום סנטר ואופיס דיפו ותכפילו בעשר. התוצאה תהייה חנות סטנדרטית של WalMart. למעשה, יש שם כל כך הרבה מוצרים, שמה שאתה באמת צריך, לוקח לך חצי שעה למצוא. מלבד אוכל, קנינו גיגית (יותר נכון, קופסת איכסון קטנה) כאמבטיה לדורון, מטאטא ועוד כמה משפרי אוירה - מתלים שניתן להדביק על הקרוואן, כסא אוכל קטן לדורון והמשכנו לרכישה הבאה לכבוד יום הולדת השנה של דורון שיחול מחר - קנינו לה כסא בטיחות חדש בחנות ענקית נוספת בשם Super Target, כמובן שחשבנו שהיא תמות על זה וכל שעות הנסיעה הארוכות יראו לה מעתה כמו חגיגה אחת גדולה. עד מהרה מסתבר שמחשבות לחוד ומציאות לגמרי לחוד.
טיפ: ממולץ להצטייד במרבית הציוד הדרוש לתחילת הטיול לפני שיוציאם לדרך. נכון שבארה"ב יש הכל אבל ביציאה מהערים (ובעיקר בסביבות הפארקים) לא יהיה תמיד סניף נוח וגדול של WalMart ולכן ניתן לעשות רשימה מסודרת של כל הדברים שאתם צריכים, גם אם זהו יום סידורים וקניות מתיש ומייגע, זה עדיף על פני חיפוש של יומיים שלמים אחרי מלחייה.
התחלנו לנסוע צפונה בכביש, עצרנו בקמפ יקר מדי ולא מעניין במיוחד. למחרת התעוררנו לפני שש ואחרי חביתות וסלט וארוחת בוקר "ישראלית", המשכנו בנסיעה על כביש בין מדינתי (Interstate) מספר I25. נסענו על הכביש המהיר, חצינו את הגבול לוויומינג (Wyoming), עברנו לכביש I80, עד שבאחת העצירות, פגשנו ריינג'ר שהמליץ לנו על דרך מקבילה ויפה הרבה יותר, כביש 287. נסענו בכביש מקסים ובינתיים התוודעתי אל שלל מדריכי החניונים שהיו לנו. הקרוואן הגיע עם מדריך Woodalls הענק, הכולל את חניוני הקרוואנים (לא את כולם) ואת מה שמציע כל אחד. לפני הנסיעה עשינו מנוי לחניוני פספורט אמריקה (44$ דמי חבר לשנה) שמקנה 50% הנחה בכל החניונים שלהם, שהולך ומתבברר כמשתלם: החניונים נחמדים מאד וכמובן - בחצי מחיר. עם שכירת הקרוואן במוטורהום קיבלנו גם כרטיס הנחות לרשת החניונים היוקרתית KOA שמקנה 10% בקמפרגראונדים שלהם (עוד לא השתמשנו, הם באמת יקרים מהאחרים, גם אחרי 10% הנחה). בחרתי חניון ללינה בלילה ליד עיירה שנקראת לנדר (Lander). הקמפגראונד שנקרא Pioneer RV park (נמצא ב-Sunflower מספר 176, לנדנר), התברר כמקסים: נוף פתוח לגמרי, בלי שום הפרעה, המקום מטופח וחביב, עם אינטרנט, חיבורים וכביסה, אך בלי מקלחות ושירותים (13$ למחזיקי פספורט אמריקה).
למחרת, המשכנו בנסיעה בכביש 287 לעבר יעדנו - הגרנד טיטון. מדינת וואיומינג נקראת מדינת הקאובויז, ובנסיעה זו יש ממש ריח של מערב פרוע. הכביש עובר בשמורת האינדיאנים המרהיבה ווינד ריבר (Wind River), ואפשר ממש לדמיין את השבטים האינדיאנים נודדים בין הגבעות האלה. הגרנד טיטון הלך והתקרב, דורון נרדמה אחרי התקפת עצבים וניסיונות להחלץ מהחגורות שמהדקות אותה אל כסא הבטיחות. עצרנו בעיירה מקסימה בשם דובאה (Dubois), הסתובבנו שם ברגל, ביום ראשון היה שוק קטן ומקומי של ירקות אורגנים שמגדלים חקלאים. יש בקצה העיירה אזור פיקניק נחמד עם גן שעשועים שם בישלנו וישבנו לאכול ארוחת צהריים.
כמובן שמייד כשהתחלפנו בנהיגה החל כביש משובש, וגם ככה אני מתה מפחד מנהיגה ברכב הזה (אולי שכחתי לציין שכבר שרטתי אתמול את הקרוואן חמש דקות אחרי שניסיתי לנהוג). אחרי זמן מה של נהיגה ראיתי פתאום פניה ימינה לכביש 515 (לא בדיוק כביש, יותר דרך עפר), התלבטנו לרגע והחלטנו שנוסעים לראות מה יש שם. אחרי שעצרנו אמריקאים נחמדים וסימפטים (שעד כה כולם נראים כאלה) התברר שבסוף הדרך נמצא אגם ברוקס (Brooks Lake), אגם יפהפה והרים סביב לו. על שפת האגם יש חניון קרוואנים קטן שפועל לפי שיטת הסמוך האמריקאית. הם משאירים מעטפה, וסומכים עליך שתשים בתוכה 10$ ותשלשל לתיבה שנמצאת במקום. כמובן שאין חיבורים או אינטרנט. המקום פשוט מדהים. הלכנו לסיבוב על שפת האגם ויוני עבד איזה חצי שעה על מדורה שהספיקה לנו בדיוק להכין תפו"א לפני שירד גשם. הכנו מרק שהתאים בדיוק לגשם והקשת שהתחלפו בשמיים. מה שפנייה קטנה אחת יכולה לעשות.
בבוקר המשכנו בדרכינו לגרנד טיטון בכביש 26/287 (צריך להתרגל, להרבה כבישים בארה"ב יש כמה מספרים), נכנסו לגרנד טיטון דרך צומת מוריין Moran וקנינו בכניסה כרטיס כניסה לכל הפארקים הלאומיים בארה"ב (80$ לרכב, לא משנה כמה אנשים יש בפנים. בטיול ארוך, אם אתם מתכננים לבקר בארבעה פארקים לפחות, רצוי לרכוש כרטיס זה מכיוון שכל הפארקים הבאים עולים 25$). חשוב מאד לתפוס מקום בקמפגראונדים בטיטון, כי הם אכן מתמלאים עד השעה 11:00 בבוקר (כמו שכתוב ב"לונלי פלנט"), אז כדאי להחליט ערב קודם באיזה קמפ אתם רוצים לישון על פי מפה של המקום באינטרנט, או שניתן להיעזר באחד ממרכזי המבקרים שבדרך. חניון ג'ני לייק נסגר מוקדם מאד אז עברנו מייד לסיגנל מאונטיין (Signal Mountain). קמפ מרכזי, אך גם הוא נתפס מהר - תפסנו את החלקה הלפני אחרונה קצת לפני 11:00 בבוקר. ניגשנו לשלם – 17$ שעליכם להכניס למעטפה בתחנת הריינג'רים.
בפארק יש כמה מסלולי הליכה נחמדים, יש נקודות תצפית בכל מקום וניתן לראות הכל גם בנסיעה ברכב בלבד. האגמים - ג'ני לייק, סנייק ריבר וג'קסון לייק, הם מקסימים וניתן להתרחץ בהם.
בבוקר המשכנו כמובן ליילוסטון, נכנסנו מהכניסה הדרומית ובעניין לינה - הזמנו מקומות עוד מהארץ, בערך כחודש לפני מועד ההגעה. מומלץ מאד לעשות זאת בעונה הזו של השנה (סוף אוגוסט - תחילת ספטמבר), החניונים, למרות מאות המקומות שבהם, מתמלאים ומוזמנים מראש. זאת למעט החניונים הצפוניים (גרנט, נוריס) שהם על בסיס - מי שמגיע ראשון – תופס!
היילוסטון זהו פארק ענק, בערך כמו שטחו של הנגב כולו, אז רצוי לשבת יומיים מראש לפני הביקור ולתכנן את מסלולכם בו, כולל לינה. כמובן שהמסלול תלוי באיזו כניסה נכנסתם לפארק, אך אני אמליץ על מסלול לשלושה ימים: כניסה מכיוון הגרנד טיטון, מהכניסה הדרומית, נסיעה עד ה-Old Faithful, (בדרך ניתן לעצור ב-Lewis lake), ב"זקן הנאמן" כנסו למרכז המבקרים הגדול, ביקור וטיול בכל הגייזרים באיזור ולינה בקמפ Madison. למחרת, ביקור באיזור Norris - בריכות תרמיות יפות ובכל איזור המפלים והקניון (Canyon). ניתן לישון בקמפים "קניון" או "נוריס", הם לא רחוקים זה מזה. למחרת, אפשר לטייל באיזור – Mammoth Hot Springs ולצאת מהפארק מהיציאה/כניסה הצפונית. וויתרנו במסלול על אזור רוזוולט משיקולי חוסר עניין לציבור. הערה: זה לא המסלול שאנחנו עשינו, מבחינת מקומות הלינה לפי סדר הביקור, אך לאחר מחשבה, זה מה שנראה לי הטוב ביותר. בכל מקרה, בקיץ רצוי להזמין מראש מקומות בקמפים שפתוחים להזמנה, ואם לא - להגיע מוקדם לתפוס מקום ואז לצאת לטייל.
יצאנו מהיילוסטון מהיציאה המערבית, דרך העיר West Yellowstone, עיירת תיירות מובהקת אך מה שהפתיע אותי לטובה - הוא מרכז מבקרים עם יעוץ מעולה על מדינת מונטנה אליה אנו נכנסים (וכמובן גם על הפארק יילוסטון לנכנסים אליו), ועבורנו שימש גם כג'ימבורי לא רע בכלל. שם החלטנו על המשך דרכינו צפונה לכיוון פארק גליישר. ביום הראשון הגענו עד בוזמן (Bozeman), עיר נחמדה מאד ומטופחת להפליא, ביקרנו במוזיאון הרי הרוקי Museum of the rockies שהיה מקסים ומרתק, עם דינוזאורים בגודל טבעי (בקיץ – 9$ למבוגר). ישנו בחניון Sunrise campground, קרוב מאד לבוזמן - אנשים נחמדים והחניון מטופח, המקלחות המצוחצחות גרמו לי לצאת מהקרוואן בפעם הראשונה, אך הרעש המגיע מהכביש הסמוך וממסילת הרכבת שעוברת ליד מפריעה למנוחה .מחיר 24$.
בבוקר יצאנו מבוזמן לכיוון ביוט (Butte), והחלטנו שנעצור בדרך במערות של לואיס וקלארק. נכנסנו לסיור מערות של שעתיים כולל הדרכה, ואני מזכירה לכולם: עם ילדה בת שנה שיוני סחב על הידיים כל הדרך. היה מאד נחמד: אלה מערות נטיפים וזקיפים אבל גדולות מאד וההדרכה נחמדה ומאד מאד - אמריקאית. המשכנו לכיוון ביוט שהתגלתה כעיר מכוערת ולא מעניינת והחלטנו להמשיך הלאה מייד.
הגענו לחניון Fairmont Hot Springs - שהוא אכן ליד המעיינות החמים וניתן להתרחץ בברכות בתשלום נפרד. החניון היה חמוד עם גן שעשועים קטן ומדשאות פרטיות חביבות לכל חלקת קרוואנים. היעד שלנו למחרת היה מזולה, אך לפני כן רצינו לעבור במקום מעניין שסיפר לנו עליו אחד היועצים במכז המבקרים בבוזמן. זהו מכרה של אבני ספיר בו כל אחד יכול להתנסות בפעולת הכרייה. המקום נקרא Gem Mountain, ונמצא על Skalkaho road המסתעפת מכביש 1 בין אנקונדה לפיליפסבורג. הגענו אחרי סטייה קלה מהדרך ותמורת 12$ קיבלנו דלי מלא חול ואבנים (בפנים מתחבאות כמובן אבני הספיר) מברשות ופינצטות קטנות ובנוסף הדרכה קצרה על פעולת הכרייה הנכונה. התחלנו להקפיץ את המסננת במים וחיפשנו אחרי האבנים, המקום התמלא מהר מאד ושימש בעצם כהרפתקאה לכל הגילאים - מבוגרים, משפחות, ילדים קטנים, כולם נהנו.
המשכנו לעיירה קטנה וחמודה שנקראת פיליפסבורג (Philipsburg) בעקבות פלייר שאי אפשר להתעלם ממנו על "ארמון הממתקים", הגענו לחנות מדהימה כמו בסרט עם מפעל השוקולד, רק בכל הצבעים, הגדלים הצורות והטעמים. הצטיידנו במתוקים לדרך והמשכנו (אל תפספסו את הפאדגw בטעמים שלהם, אני עדיין זוללת אותו לאט לאט). אחה"צ הגענו למזולה (Missoula), דורון בנתיים מתרגלת לנסיעות ואנחנו משתדלים להתאים את עצמינו ואת הטיול כמה שיותר אליה, בכל פעם שהיא בחוץ, היא מתעניינת בכל, מסוקרנת מכל דבר וכולם מגיבים אליה. במזולה הגענו (שוב דרך אחד ממאות הפליירים במרכזי המבקרים) לקרוסלת סוסים מסתובבת (כמו בלונה פארק) שכולה גולפה בעץ, כל סוס על ידי יוצר אחר, היא הייתה יפה וכיפית לי ולדורון. 50 סנט לסיבוב.
ישנו בחניון Yogi Bear סמוך ליציאה ממזולה, למרות שהוא מטופח ויש בו בריכה ומתקן גולף לילדים וגלידה תוצרת בית בערב ולמרות שהוא נחשב (מסתבר) חניון מעולה באיזור – הם עיצבנו אותי קצת כי תמורת 33$ ללילה, אני לא חושבת שצריך לגבות עוד 3$ עבור חיבור לאינטרנט. הגלידה, כמובן, הייתה מצוינת.
החלטנו שמחר נוסעים עד גליישר ובאמת, הדרך לא היתה ארוכה כל כך, עצרנו בדרך ליד אגם פלטהד היפה, שאליו כולם באים לדוג – או כמו שאמר אחד הסטיקרים שראינו "A small Drinking town with big fishing problem". יוני החליט שבא לו לדוג, אחרי טיפ מקומי, הבנו שחכה פה זה לא עסק יקר, אז שוב אנחנו ב-WalMart קונים חכה ושאר פתיונות וציודי דיג ובדרכינו לגליישר שם ניתן לדוג בחינם וללא רישיון דיג.
נכנסו לפארק גליישר (Glacier National Park), עם כרטיס הכניסה לפארקים, מהעיירה West Glacier בשעות אחה"צ והתמקמנו בחניון הפיש קריק (Fish Creek). הלכנו לטיול עם הבימבה החדשה שקנינו לדורון לאגם מקדולנד (Lake McDonald) היפה. את הגליישר חוצה הדרך אל השמש (Going-To-The-Sun Road), ושם אי אפשר לעבור עם כלי רכב גדולים (יותר מ-21 פיט אורך או 8 פיט רוחב), לכן יש להם מערכת שאטלים (מעט מסורבלת) שמסיעה הלוך וחזור כל היום את כל הדרך הנופית המדהימה הזו. ניתן לרדת מהשאטל בנקודות שונות באמצע הדרך ולערוך טיולים רגליים ולתפוס את השאטל בחזרה אל כל נקודה. הדרך כולה הלוך חזור רצוף אורכת כחמש שעות.
צריך לתכנן היטב את הבילוי בגליישר מאחר ועניין הרכב די מגביל. אנחנו ישנו בפיש קריק, לקחנו משם את השאטל עד ללוגן פאס, שם עשינו מסלול יפה מאד שנקרא הידן לייקס (hidden Lakes) והמשכנו עם השאטל עד סנט מרי (St. Mary), משם, עשינו שוב את כל הדרך חזרה (כלומר, החלפנו שלושה שאטלים ובכל אחד המתנו שיהיה מקום). למחרת עשינו את מסלול האבלנש (Avalanch), שארך כשלוש שעות (שעה וחצי כל כיוון) ובסוף המסלול מסתתר לו אגם קטן ונחמד. לא מדהים אך בסוף ראינו דוב שחור, אז היה שווה. לסיכום גליישר, אם יש רכב – מה טוב. אם לא - רצוי לתכנן בעזרת מרכזי המבקרים מסלולי הליכה שקרובים לנקודות הלינה שלכם ולנסוע בשאטלים רק מעט מהדרך.
• טיפ חשוב מאד שלא קראתי בשום מקום (או שפיספסתי) מסתבר שבחודשי הקיץ, יולי-אוגוסט, מערב ארה"ב סובלת משרפות רבות ביערות ואז עשן סמיך מכסה חלקים מהנוף ומקשה על הראות ועל הצפייה. חשוב מאד לברר כל הזמן ולהתעדכן היכן השריפת והיכן העשן ולהשתדל להימנע ככל האפשר מלהגיע למקומות אלה. במיוחד עם ילדים!
• בכל הפארקים ובמיוחד ביילוסטון - כשכל המכוניות שלפניכם עוצרות, זה לא סימן שהיה פיגוע או תאונה, זה סימן שהם ראו חיה משוטטת בטבע, וככל שהפקק יותר גדול, כך החיה יותר מגניבה, אז תעצרו ותחפשו או תשאלו מה כולם רואים. (רק כך רואים דובי גריזלי).
• הקרוואן שלנו הגיע עם מדריך Woodalls הענק, הכולל את חניוני הקרוואנים (לא את כולם) ואת מה שמציע כל אחד. לפני הנסיעה עשינו מנוי לחניוני פספורט אמריקה (44$ דמי חבר לשנה) שמקנה 50% הנחה בכל החניונים שלהם, שהולך ומתבברר כמשתלם: החניונים נחמדים מאד וכמובן - בחצי מחיר. עם שכירת הקרוואן במוטורהום קיבלנו גם כרטיס הנחות לרשת החניונים היוקרתית KOA שמקנה 10% בקמפרגראונדים שלהם (עוד לא השתמשנו, הם באמת יקרים מהאחרים, גם אחרי 10% הנחה).
כשנסענו על כביש 26 לגרנד טיטון בקצב איטי למדי, בגלל עבודות בכביש, ראיתי קרוואן אחד לוקח פניה לא מוכרת, לא מסומנת על כל שלל המפות הטכנולוגיות שהבאנו איתנו מהארץ, פניה מחוץ למסלול. יוני רצה לפנות גם הוא, אני כהרגלי בכל, היססתי, אך לא יודעת למה, בסוף נכנסתי פניתי ימינה, לתוך היער הקסום הזה, נוהגת נהיגה מהוססת אך רגשנית משהו, כאילו הבנתי שכאן באמת יתחיל המסע...
נסענו כשעה בערך והבנו מנוסעים במכוניות שחלפו על פנינו, שבקצה היער נמצא אגם ברוקס. עוד הם סיפרו, שיש שם חניון קרוואנים קטן מאד הפועל בשיטת היושר והאמינות האמריקאית: חונים למשך הלילה ומשלמים במעטפה אותה מניחים בתיבה בכניסה לחניון. עוד לפני החניון הגענו ללודג', מלון בקתות עץ יוקרתי שנמצא בתוך נוף מדהים שאין לתאר, סוסים והרים ואגם ושמיים ואי אפשר להפסיק להסתכל, אי אפשר להוריד את העיניים. הסתובבנו ופנינו לאגם. עצים והרי קרחונים מסביב ושקט, שקט. נראה כאילו אין אף אחד. בחניון הקרוואנים 15 מקומות, ואנחנו תופסים מיד את אחד מהם. שקט באויר, אוירת חורף טבול בקסם.
בישלתי מרק ירקות עם עוף בדיוק כשהתחילו ברקים ורעמים, והאוירה הלכה והפכה הזויה יותר ויותר ככל שעברו הרגעים. התחיל לרדת גשם אך זריחת השמש לא פסקה והביאה איתה את הקשת. יצאנו החוצה מפתח הקרוואן, עטופים בשמיכות, המרק התבשל לו לאיטו אך העלה ניחוחות של בית, הכל היה כמו קסם, המראה היה בלתי נתפס. הגשם שכך, יצאנו לטיול על האגם ושוב - לבד. כאילו כל היער הזה שלנו ואת השקט רק אנחנו מפרים, אנחנו וכמה סנאים חרוצים שמתרוצצים לנו בין הרגליים. לבד. כל אחד חושב את שלו, אפילו דורון חשבה לה את מחשבות הילדות שלה בשקט, נותנת לקסם לעשות את שלו. פגשנו את ג'ון, בן שבעים, שטייל ברגל במשך שלושה ימים מהיילוסטון לכאן וטוען בלהט כי זה הנוף היפה ביותר מכל הפארקים הגדולים והגייזרים המבעבעים....ואני כבר מזמן הפסקתי להשוות בין נוף לנוף, בין הר להר ונחל לנחל. למדתי שבטיול, מסע, יש הפתעות, ציפיות שמתבדות, אחרות שמתממשות. יש מקומות יפהפיים שאיני מוצאת בהם את עצמי ויש פיסת ספסל ליד השירותים של איזה פארק שבה קראתי מכתב רחוק והתרגשתי עד דמעות...
