כתבה: משפחת שוב
ואיומינג (Wyoming) היא מדינה גדולה, העשירית בגודלה ארה"ב, אבל האוכלוסייה שלה דלילה מאד - רק כחצי מיליון תושבים (ה-50 בארה"ב). כשנכנסנו לשם (דרך כביש 89) אמרתי לילדים שגם אם היו מעבירים לכאן את כל האנשים בישראל היה נשאר פה הרבה מקום. מרחבים עצומים והרים גבוהים. חוואים וקאובויים. הדרך ליילוסטון או יותר נכון לגרנד טיטון (Grand Teton National Park) עוברת על יד נהר הנחש (Snake River) שכשמו כן הוא, מתפתל כל הדרך על ידנו בכביש 189. חלקים ממנו רחבים מאד, הוא עובר על ידנו במזרח ואחר כך "מתחלפים" ופתאום הוא במערב. הדרך יפיפייה. מלמעלה למטה אנחנו רואים אנשים בסירות גומי עושים ראפטינג, אנשים בקיאקים. אפי מקנא...
לפני הפארק הלאומי גרנד טיטון עוברים בעיירה ג'קסון (Jackson) שאין לי הרבה מה לומר עליה. עיירת תיירות מלאה מלונות, מוטלים, מסעדות וחנויות למזכרות. שמענו שבחורף באים לכאן הרבה סלבריטיס לעשות סקי. נכנסנו לגרנד טיטון בשעות אחה"צ, לאחר ביקור קצר במרכז המבקרים וקניית (!!) חוברת לג'וניור ריינג'ר (זאת פעם ראשונה שגובים כסף על החוברת), נסענו להתמקם בקמפ בתוך הפארק. הקמפ, Colter Bay, ללא חיבורים, נמצא במרכז הפארק (15$ ללילה) וכשאנחנו נוסעים מראה ההר הגדול (הוא הגרנד טיטון) וההרים שלידו נמצאים מערבית לנו במלא פסגותיהם המרהיבות והגבוהות. אנחנו נוסעים ומתפעלים מהקרחונים שיש על ההרים. בדרך עצרנו לראות את אגם ג'ני (jenny lake) אכן נוף יפה, כמו להיות בגלוית נוף.
בערב שמענו הרצאת ריינג'ר. בכל ההרצאות שהיינו לא קרה שנתקלנו בריינג'ר כל כך משעמם!! היה ממש קשה להחזיק מעמד עד סוף ההרצאה. הפעם הרגשתי שאנחנו באמת נמצאים כאן רק כדי שהוא יחתום לילדים על החוברת. בהרצאות הקודמות ששמענו היה הרבה עניין ולמדנו המון וגם הילדים, שלא יודעים את השפה, רצו שנתרגם והתעניינו.
יש שתי דרכים לראות את הגרנד טיטון: אם אתם מיטיבי לכת ומטפסי הרים יש המון מסלולים יפים וארוכים, זאת דרך אחת. הדרך השנייה היא לנסוע לאורך הכביש ולרדת לראות את הנופים בנקודות התצפית ואת זה מסיימים בחצי יום טיול. הילדים סיימו את החוברת בקושי - זאת אחת החוברות הקשות ביותר שנתקלנו בהן והיחידה שנדרשה מהילדים השתתפות בשתי תוכניות ריינג'ר. העיקר שקיבלנו את סיכת הריינג'ר הצעיר.
לאחר עיון בחוברת של הפארק ובמסלולים הבנו שאין לנו הרבה מה לחפש כאן ושכדאי שנתקדם הלאה ליילוסטון (Yellowstone national park). מהגרנד טיטון נוסעים לכניסה הדרומית של יילוסטון דרך כביש 191. אפי רוצה לראות דובים! בכל מקום יש אזהרות והסברים על הדובים. איך לאכסן את האוכל, לא להשאיר אוכל בחוץ בשום פנים ואופן והעיקר - מה עושים במפגש עם דוב. ולא, אין הכוונה לשליפת המצלמה וכיוון הזום!! ואפי רוצה לראות דובים ובעיקר לצלם אותם.
היילוסטון הוכרז כפארק לאומי בשנת 1872, והאמריקאים מתגאים שזהו הפארק הלאומי הראשון בעולם. הוא פארק ענק ויש לו חמישה חלקים עיקריים. תיכננו מראש שעל החלק הצפון מזרחי שנקרא Roosevelt county נוותר. משיקולי זמן וגם בגלל שהוא נראה לנו הכי פחות אטרקטיבי. יש בו יערות מאובנים (שכבר ראינו) ופסגות טרשיות. המסלול שלנו, לפיכך, יתחיל עם כיוון השעון. נתחיל באזור הקניון, נרד לאזור האגם נעבור לאזור הגייזרים ואחריו למאמות' הוט ספרינגס.
לקחנו צ'אנס ולא הזמנו מקום מראש באחד הקמפים שבפארק. בכל יילוסטון יש רק קמפ אחד עם חיבורים ויש צורך להזמין אותו מראש, הרבה זמן מראש. מכיוון שלא ידענו בדיוק באיזה תאריך נגיע לא הזמנו מקום. היו מקומות פנויים בקמפ בברידג' ביי (Bridge Bay) שנמצא לפני הקניון שנראה מחר. שילמנו שם לשני לילות (18$ ללילה) והחלטנו שצריך לקום מוקדם על מנת שנוכל לראות את בעלי החיים שבעיקר רואים אותם בבוקר מוקדם או בערב לקראת שקיעה. באופן מפתיע גם הצלחנו לקום מוקדם (שבע וחצי!!). הילדים המשיכו לישון ואנחנו התחלנו לנסוע (יש יתרונות בקרוואן). ידענו שיש לנו נסיעה ארוכה ולפני כן צריך לרוקן ביוב ולמלא מים אז אפשרנו להם להמשיך לישון. האייל והביזון (באפאלו) שראינו ממש מחוץ לקמפ גרמה לילדים להתעורר מוקדם מהצפוי.
המשכנו לנסוע לכיוון הקניון, כשבדרך ראינו גייזרים קטנים מתפרצים. עצרנו לראות, למרות שתכננו לבקר באזור רק אחה"צ. האזור נקרא Mud Volcano היו בו המון גייזרים בפעולה, בריכות מבעבעות בבוץ רותח וריח חזק מאד של גופרית באוויר ואם זה לא מספיק אז גם עדר של ביזונים הסתובב שם ממש קרוב אלינו. זאת הייתה ה"טעימה" הראשונה מתופעות הטבע המיוחדות לאזור היילוסטון, שאותן עוד נראה בהמשך. אחר כך המשכנו לאזור הגרנד קניון של היילוסטון. כשמו כן הוא, קניון גדול (לא כמו ה"גרנד" באריזונה) הרים גבוהים וצהובים שבאמצעם עובר נהר ושני מפלים מרשימים ביותר שניתן לראות מנקודות תצפית שונות. אני אהבתי את ה Lower Falls מהמקום שבו רואים אותו נשבר. עידו ואפי ירדו למסלול הדוד תום, מסלולו של כ-300 מדרגות כדי לראות את המפל מלמטה. כדאי לבקר בכל נקודות התצפית, רואים את שני המפלים ואת הקניון עצמו מכל מיני זוויות וצדדים. למי שלא עצלן, יש גם מסלול הליכה בין חלק מהנקודות.
כשירדנו חזרה לכיוון Fishing Bridge עמדנו בפקק. להזכירכם אנחנו בפארק לאומי, אין כאן רמזורים או אנשים שחוזרים הביתה מהעבודה. אנשים התחילו לצאת מהמכוניות, חלק ירדו לשדה שלמטה. כששאלנו לפשר המהומה, הסתבר שיש דב בשדה וכולם רצים לצלם ולראות. אנחנו היינו די מרוחקים וראינו איזה צללית של דב שאחר כך נעלם לו במעבה היער, לאכזבתו של אפי שלא הצליח לצלם ולאכזבתה של רותם חובבת החיות. אבל לאחר כמה דקות הגיע הפיצוי בדמותם של שני איילים חמודים שאכלו להם עשב קרוב מאד לקרוון, כמובן שכל המשפחה ירדה לראות ולצלם. באזור ה-Fishing Bridge יש מרכז מבקרים עם תערוכה נחמדה על החיות באזור. מאחורי המרכז יש ירידה לכיוון האגם. אפשר סתם לשבת ולהסתכל ואפשר גם לשכשך רגליים אבל מאד מאד קר. גשר הדייג כבר לא משמש לדייג ורק השם נשאר. כבר לא נותנים לדוג שם בגלל שדווקא מתחת לגשר נצא אזור הרבייה של הדגים וכאשר דגו שם הדגים לא התרבו באגם.
אחרי הלילה השני בקמפ הזה החלטנו לעבור הלאה להיות קרובים יותר לאזור שבו אנחנו רוצים לבקר. שילמנו על עוד שני לילות בקמפ Madison. למרות שהקמפים נמצאים תחת אותה הנהלה, הקמפ הזה היה הרבה יותר מסודר הן מבחינת העמדות, המרחקים בין העמדות, תחנות הריקון והסדר.
האזור הבא West Tumb נמצא קרוב לאגם ומכיוון שהאגם מזכיר להם צורה של כף יד אז אנחנו בבוהן המערבית. הולכים על גשרי עץ בין בריכות רותחות ומבעבעות בצבעים שונים. הכל יצירת הטבע. בריכת הטורקיז הייתה היפה ביותר לטעמי. לאחר מכן נסענו לשמוע הרצאת ריינג'רית במרכז המבקרים Grant. ההרצאה, בנושא זאבים, הייתה מרתקת. הסבר מופרט על חיי הזאבים, על כך שבהתחלה ניסו לגרש אותם מהפארק ואחר כך הבינו שהגרוש הזה משבש את חיי בעלי החיים בפארק והחזירו אותם. רותם הייתה מרותקת לחלוטין.
מכאן נסענו לראות את האטרקציה מס' 1 בילוסטון "הנאמן הזקן" או בשמו המקורי "Old Faithfull" אם יש לכם שעה ביילוסטון (אין מצב כזה, רק מרחקי הנסיעה שם מחייבים יום שהייה) זה המקום שיגידו לכם ללכת לראות. מדובר בגייזר (התפרצות של מים חמים מהאדמה החוצה - כמו מזרקה רק יותר גדול וטבעי) שמתפרץ באופן קבוע. כשמגיעים למתחם כדאי ללכת למרכז המבקרים, שם יש צפי מתי תתרחש ההתפרצות הבאה. יש להם שיטה לחישוב ההתפרצות והם בדרך כלל מדייקים, אנחנו הצלחנו לחזות את ההתפרצות הבאה על פי השיטה הזו, כפי שלימדו בחוברת הריינג'ר הצעיר. יושבים מסביב לגייזר ומחכים, וזה שווה כי ההתפרצות מרשימה מאד. חוץ מ"הנאמן" יש עוד עשרות גייזרים במסלול שמתחיל מאחוריו. אפי ועידו הלכו את כל המסלול, אני הסתפקתי בשעה ורותם החליטה להישאר בקרוואן. חלק מהגייזרים מתפרצים מאד גבוה ובחלק מהם ההתפרצות נמשכת הרבה זמן. בדרך חזרה לקמפ ראינו קויוטי (סוג של זאב ערבות).
גם ביום שלמחרת אנחנו עדיין באזור הגייזרים של היילוסטון. האזור הבא נקרא Lower Geyser וגם בו יש בריכות מבעבעות בצבעים שונים וגייזרים. את הצבעים במים יוצרות בקטריות ויצורים מיקרוסקופים שחיים בבריכה. נסענו דרך Fire Hole Lake Drive הפעם זה מסלול בנסיעה (הקודמים היו מסלולי הליכה כמובן) ואפשר לעצור על יד גייזרים שמתפרצים. ממשיכים לנסוע עד ל-Norris Geyser Basin שם נמצא הגייזר הגבוה בעולם, Steam Boat. הגייזר מתפרץ אחת לכמה שנים וקצת מרגיז לחשוב שהוא התפרץ כאן חודשיים לפני שהגענו. לא יכול היה לחכות קצת?...במרכז המידע שם יש תצוגה המסבירה על התופעות התרמיות האלה (אנחנו כמובן למדנו על זה בחוברת שהילדים עשו). תאמינו או לא, ביילוסטון ראינו מפת עולם שצוירה באופן שגוי. זה התחיל מכך שעידו אמר שהוא לא מוצא את ישראל על מפת העולם. "ישראל לא כאן" באתי לעזרתו ואכן המפה שגויה. מרוקו מחוברת לאיטליה והים האדום לא קיים בכלל (בגלל זה עידו לא מצא את ישראל) הריינג'ר הבטיח שזה יתוקן.
הגענו לאזור האחרון שלנו Mammoth Hot Springs יש כאן מפלים בצורת טרסות. זה נראה כמו פסל שיצר הטבע. ראינו טרסה אחת ואני הרגשתי כבר "שבעה" מהמראות. אפי הלך לבדו לצלם את השאר. במרכז המבקרים הילדים מסרו את החוברת וקיבלו, לאכזבתם, פאץ' ולא סיכה כמו בשאר הפארקים. מרכז המבקרים שנמצא בכניסה הצפונית לפארק מומלץ מאד. יש שם סרט מעניין על ההיסטוריה של היילוסטון. בתצוגה יש בין השאר ציורים מקוריים של תומאס מוראן, הצייר שהשתתף במשלחת שיצאה לחקור את האזור. הדיווחים שלהם שכנעו את הקונגרס להכריז על המקום כפארק לאומי. בשמונה הגענו לקמפ ובשיא המהירות יצאנו לפעילות בנושא כוכבים. הפעילות הפעם אינה של ריינג'רים, אלא שיתוף פעולה בין נאס"א לארגון החלל במונטנה. היא נערכה הקיץ פעמיים בכל חודש באמפיתיאטרון של הקמפ Madison בו שהינו והתמזל מזלנו להיות שם. שמענו חלק מההרצאה על שליחת הלוויין לכוכב שבתאי וראינו את התמונות שהגיעו משם. אחר כך ירדנו למקום הכי חשוך בקמפ, בו היו פזורים עשרות טלסקופים שונים, לגדול שבהם היה צריך לטפס בסולם. על יד כל טלסקופ עמד מישהו שעזר לנו לכוון ולראות. בקיצור מראה מרהיב של כוכבים, קרוב מאד אלינו. הלכנו בחושך, אפילו את הפנס שלנו כיסו בצלופן אדום. היה מיוחד אפילו סתם להסתכל על השמים ולראות כוכבים, גם בלי הטלסקופ. (אפי אומר שעוד לא נגלה לעיניו מראה מדהים יותר מזה שהוא ראה במדבר במצפה רמון). את חיידק האהבה לכוכבים הוא העביר גם לילדים שמאד נהנו מהחוויה המיוחדת הזאת. כן, גם אני הרגשתי את התחושה. לא בכל יום אפשר לראות את צדק מקרוב כל-כך או צביר כוכבים שמרוחק מאיתנו אלפי שנות אור.
סיימנו עם היילוסטון. אני חושבת על זה שבשלבי התכנון עוד התלבטנו האם להגיע לכאן - היילוסטון נמצא בצפון ואיומינג, לא קרוב לשום אתר תיירות או עיר גדולה, צריך להגיע אליו במיוחד ולי כל הנסיעה הזאת נראית קצת מיותרת. אני מודה שטעיתי בגדול!!! אין ספק שזה אחד המקומות היפים שראינו. אמרו לי שאני כותבת יותר מדי שהילדים מקטרים אז...על ארבעת הימים נפלאים ביילוסטון הם אפילו קיבלו צ'ופר, שזה אומר מתנה שכל אחד בחר לו. הם נהנים בטבע גם אם לא יודו בזה. אבל אפי לא ראה דב.
פארק לאומי גליישר (Glacier national park) אמור להוות פיצוי קטן לאפי על כך שלא ניסע לרוקי'ס הקנדים בגלל חוסר זמן. הגליישר נמצא בצפון מונטנה ולשם פנינו מועדות. נסיעה ארוכה מאד, נעצור בדרך ליום מנוחה באחת מהעיירות במונטנה.
מדינת מונטנה (Montana) מפורסמת בזכות השמיים - השמיים הגדולים של מונטנה. המדינה גבוהה והשמים שלה באמת נראים גדולים יותר (מה שבטוח - הם קרובים יותר). מלבד זה הדרכים היו משעממות מאד. שדות חיטה, המון חיטה ומדי פעם איזה בית ופרות. אפי משתעמם בנהיגה במקום כזה. תנו לו את הדרכים הקשות, המפותלות. העלייות והירידות והנופים היפים. זה לא היה במונטנה. עצרנו למנוחה ב-Great Falls, עיירה שהיוותה לנו רק תחנה בדרך. כביסה, קניות ומנוחה - עד כמה שאפשר. המנוחה השתבשה כשגילינו שיש מרוץ סוסים בעיירה. כמובן שנסענו לראות. איזה הבדל בין המרוץ ביוסטון לכאן. אין יציעים מקורים, נראה שכולם מכירים את כולם, לא משעשעים את הקהל בהפסקות אבל אין גם הפסקות ארוכות מאד. החלטנו בשביל החוויה גם להמר. אנחנו אפילו לא יודעים איך עושים את זה. וגם עכשיו, אחרי שהימרנו, ההבנה עדיין מצומצמת ו..כן הפסדנו 6$. אה, ועוד 2$ על התוכניה שקנינו כדי לדעת את שמות הסוסים. אבל לפחות היה לנו עניין במרוץ. עודדנו סוס אבל זה לא ממש עזר לו לנצח.
השמש שוקעת כאן בעשר!!! זה אמנם נחמד שיש יום ארוך, אבל זה יום יותר מדי ארוך!! לוח הזמנים משתבש והולכים לישון יותר מאוחר. ליד Great Falls יש מוזיאון מטוסים בבסיס חיל האוויר שנקרא Malmstrom afb. במוזיאון יש בעיקר מטוסים ישנים וגאווה לאומית קטנה, במדף של דגמי המטוסים הקטנים ראינו גם את הכפיר הישראלי (מישהו זוכר?), הכניסה חינם והסיור לוקח לא יותר משעה (צריך להראות דרכונים בכניסה).
נוסעים בכביש 15. הדרך המשעממת לגליישר הפכה להיות מעניינת רק מהעיירה Browning. העיירה עצמה ניראת כמו החצר האחורית של מוסך, אבל הנוף הפראי של ההרים והקרחונים יפה להפליא. התחיל לרדת גשם ורוחות חזקות. הדרך מפותלת ואין כלום. אני התחלתי להלחץ (כרגיל) שלא יהיה לנו איפה לישון, כי בדרך יש קמפים שוממים שממש לא מתחשק להכנס אליהם. אבל בכביש 89, לפני הכניסה לפארק, בעיירונת קטנה שנקראת St. Mary מצאנו מוטלים, קמפים וחנויות. נרגעתי!!
מצאנו מקום בקמפ שנקרא Johnson עם נוף ציורי לאגם סט.מרי שנמצא בגליישר פארק.
עמדנו על ההר מול האגם היפה, מאחוריו ההרים עם הקרחונים ואהבנו את השלווה והנוף. התכנון המקורי שלנו היה להגיע לגליישר פארק למחרת ולהישאר שם יומיים, וידענו גם שלחלק מהפארק אין אפשרות להיכנס עם קרוואן. הגענו בבוקר למרכז המבקרים שם הבנו שהדרך הראשית בפארק, Going to the Sun סגורה לקרוואנים. את הפארק אפשר לחצות רק בדרך הזאת. יש סיורים מודרכים שונים בפארק. אנחנו בחרנו בסיור האוטובוס האדום, שהוא אוטובוס ישן עם גג פתוח שיכול להכיל עד 16 איש (די בצפיפות). יש סיור אחד בבוקר ואחד בצהריים. נרשמנו לסיור הצהריים ושילמנו 75$ לארבעתנו. הסיור מתחיל בלודג'ים שמחוץ לפארק ועובר בתחנות בפארק (בעליה לסיור בתחנות בפארק משלמים פחות על הסיור).
בגליישר מרגישים את הפריחה באוויר, יש ריח אורנים, פריחה בשלל צבעים - עכשיו אביב בגליישר. את הבוקר הפנוי ניצלנו לשייט באגם סט.מרי, אלא שאי אפשר לשכור סירות באגם, שכן זה לא בטוח בגלל הרוחות המנשבות שם, לכן הצטרפנו לשייט המודרך. האגם צבעו טורקיז ירקרק כתוצאה ממי שלגים שיורדים וסוחפים איתם אדמה וסחף שצבעו ירוק. כשאני אומרת ירוק, אין הכוונה לירוק ירקון, ממש לא!! מדובר בירוק בוהק ובמים נקיים מאד. אגם סט.מרי מאד גדול, השייט נמשך כשעה וחצי כשבדרך עוצרים והולכים לראות מפל קטן ומקסים. בדרך למדנו שהקרחונים לאט-לאט נמסים ונעלמים וכל זאת בגלל ההתחממות הגלובלית של כדוה"א. יתכן שבעוד 20 שנה כבר לא יהיו כאן קרחונים...
בצהריים הצטרפנו לאוטובוס האדום כאשר אנחנו מקווים שלא ירד גשם חזק מדי. טפטף קצת אבל לא נורא. הסיור נמשך כשעתיים וחצי נסיעה בכביש נופי - מלבד ההרים, הקרחונים וקרח שעדיין מפשיר יש בצידי הדרך מדי פעם איזה מפל זורם לו לאיטו או פלג נחל. הסיור מלווה בהסבר על ידי נהגת האוטובוס ובדרך עוצרים בנקודות תצפית. האוטובוס מגיע עד מעבר לוגן (ובעצם לא עושה את כל "הדרך אל השמש"), שם יש מרכז מבקרים ומאחוריו גבעה ועליה פרחים בכל הצבעים. לצערנו ההפסקה שניתנה לנו הייתה קצרה מדי ולא יכולנו לטייל באזור.
בדרך חזרה האוטובוס עוצר והולכים מעט ברגל, מגיעים אל גבעה שהיא בעצם חצי אי בתוך האגם. עומדים על גבעה גבוהה מוקפים באגם היפיפה הזה, איזה מראה חלומי. את התחושה המופלאה הזאת עידו קצת מצליח לקלקל לנו כאשר הוא מחליט לקפץ ולטפס על כל סלע באזור ולא משנה שמאחוריו יש תהום. כשסיימנו את הסיור הבנו שלא מיצינו את הפארק, אבל בגלל האילוצים נפרדנו מגליישר והמשכנו הלאה. כשיצאנו הסתבר לנו כי בכביש 49 קרוואנים לא יכולים לעבור, מה שאומר שנאלצנו להקיף את הפארק ולחזור דרומה כדי לעבור לצד השני. באזור West Glacier מצאנו קמפ נחמד שנקרא San Suz Ed RV Campground בתוך חורשה - קמפ מסודר ונקי. בערב מתכנסים סביב המדורה וכולם מוזמנים. הלכנו לראות. היינו אמנם הצעירים ביותר סביב האש (כולם פנסיונרים) אבל אחד האורחים ניגן על בנג'ו, גיטרה וכינור ומאד נהנינו לשמוע. כשהחבר'ה שמעו שאנחנו מישראל הביעו דאגה רבה בגלל המצב, קיבלנו הרבה תמיכה ואפילו הצעה להישאר לגור כאן עד שיעבור זעם. היום הארוך הזה הסתיים והרגשנו כיף גדול.
• בפארק היילוסטון, לא לוותר על אזור הקניון והמפלים, הוא מרהיב ביופיו. מרכז המבקרים המומלץ מבחינתי הוא זה שבכניסה הצפונית, Albrght Visitor Center , מגיעים אליו מכביש 89 (הוא גם זה שפתוח כל השנה). יש בו סרט מאד מעניין על ההיסטוריה של היילוסטון, לפני הכרזתו לפארק לאומי (הראשון בעולם) ועל הקשיים שאחרי. תצוגה מאד יפה: תמונות, ציורים ורשמים מהמשלחת שהגיעה לחקור את היילוסטון.
• קמפ Madison ביילוסטון. לנוסעים בקרוואן, אם לא הזמנתם מראש את הקמפ היחידי שיש בו חיבורים (Fishing Bridge) הקמפ Madison מאד מסודר, מרווח ונקי. מרגישים שיש מי שמשגיח. גם עמדות ריקון הביוב נוחות ביותר.
• בפארק הלאומי גליישר אין אפשרות לנסוע בקרוואן וגם אין אפשרות להקיף את הפארק מדרום לו בקרוואן (טכנית אולי יש אפשרות אבל הם לא מאפשרים) אז מומלץ להגיע עם רכב ואם בכל זאת אתם עם קרוואן תעלו על הסיור של האוטובוס האדום, יש שני סיורים כאלה ביום אז כדאי להזמין מראש אולי יום קודם בטלפון: 4068922525.
• מי שמתכוון לרכב על סוסים בגליישר כדאי להצטייד במלאי של כסף מזומן, הם לא מקבלים כרטיסי אשראי.
למסלול ברוקי'ס האמריקאיים
למכתבי מטיילים בצפון מערב ארה"ב
לכתבה על הרוקי'ס האמריקאיים
