הרכב: זוג הורים ושלושה ילדים (17, 13, 8)
מספר ימי הטיול: 25 ימים
אוקטובר 2011
התחלה וסיום בלוס אנג'לס
גם אנחנו כמו רבים וטובים לפנינו לקחנו קרוואן תוך סיכון מסוים. אולי לא נסתדר עם התפעול שלו? אולי לא נסתדר עם הנהיגה? ואולי פשוט לא יהיה לנו כ"כ כיף להיות סגורים בבית קטן (מאוד קטן!) במשך 3 וחצי שבועות? כל ההתלבטויות האלו, לא הביאו אותנו לוותר על כך. אני קראתי עשרות בלוגים ופוסטים בפורומים השונים, במשך כמעט שנה שלמה, כדי לנסות ולהיות מוכנים ככל האפשר מראש. די מהר הבנתי שהילדים שלנו הפרטיים, ככל הנראה יאהבו את החיים בקרוואן. זאת מתוך התנסות בטיולי ג'יפים וחיים באוהל במדבר, ואכן לא התבדיתי. עומר אפילו אמר שחבל ללכת למלון בווגאס – הרי יש לנו קרוואן...
אבל קודם נציג את עצמנו. אנחנו משפחה של חמישה: בן זוגי ואני - אורן ובת שבע, ו-3 ילדינו: שירי (17), עומר (13) וגל (8). יצאנו לטיול בן חודש, מתוכו 25 יום עם קרוואן מדגם C30. התחלנו וסיימנו בלוס אנג'לס, בין סוף ספטמבר לסוף אוקטובר 2011. כאן המקום לגילוי נאות – את רוב האתרים שהיינו בהם, עשינו כבר, בן זוגי ואני, כל אחד לחוד לפני הרבה מאוד שנים. הזיכרון קצת משנה את התמונות, אבל שנינו נהנינו מאוד לחזור לאותם מקומות.
לאחר יום התאוששות בלוס אנג'לס ושיטוט רק באזור שוק האיכרים (מומלץ ביותר!) לקחנו את הקרוואן הראשון בחיינו, דגם C30. איזה גודל!
את המסע התחלנו על כביש מספר 1 כשפנינו מועדות לסאן פרנסיסקו. יומיים על הכביש היו מספיקים בהחלט וכללו לינה במליבו בלילה הראשון, ובעיירה המקסימה כרמל בלילה השני. ראינו את מושבת פילי הים בפיידראס בלאנקס, וגם סיירנו בפארק ג'וליה פייפר ברנס. סיימנו את הטיול לאורך הכביש באקווריום של מונטריי, שם בילינו יותר מ-4 שעות.
התרגלנו לחיים בקרוואן די מהר, והתארגנו על האחסון והההתנהלות בו די בקלות. מה שאני ממליצה למי שיוצא עם קרוואן פעם ראשונה זה לנסוע ממש לאט, ובעיקר להיזהר בסיבובים. אני כמעט הורדתי עץ קטן באיזשהו מקום בחנייה על כביש 1, אבל אח"כ כבר התרגלנו.
בסאן פרנסיסקו שהינו כמעט 4 ימים, והצטערנו שלא יכולנו יותר, כי זו אחת הערים היפות והכייפיות בעולם.היינו בכל המקומות המתוירים כמו הפישרמנ'ס וורף, צ'יינה טאון,מגדל קויוטי – ממנו נשקף נוף מדהים של גשר שער הזהב. אני רוצה להמליץ למי שמגיע לכאן עם ילדים (וגם לגדולים), לא להפסיד את האקספלורטוריום. זהו מוזיאון למדע אינטראקטיבי, שבו אפשר להתנסות בכל מיני תופעות החל במגנטיות ועד רוח וצליל. בקושי הצלחתי להוציא את משפחתי משם לאחר 6 שעות של שהייה במקום.
מסאן פרנסיסקו יצאנו לכיוון יוסמיטי, ועצרנו בדרך ללינה. בכלל, חוץ מפעם אחת (שארחיב עליה בהמשך) לא היתה לנו בעיה למצוא מקומות לינה. לא הזמנו כמעט שום דבר מראש, חוץ מביוסמיטי ומלון בווגאס ונכנסנו באופן ספונטני למקומות שמצאנו בדרך. בתקופה שנסענו זה כמובן היה אפשרי, אני מניחה שבקיץ הדברים נראים קצת אחרת. יוסמיטי היה אחד מהפארק היפים שראינו, רק מה , נפלנו על שלג ראשון שהפתיע גם את האמריקאים בכך שהוא הקדים מאוד לתחילת אוקטובר. לצערנו הפסדנו את מעבר הטיוגה בשל כך, וגם לא יכולנו לעלות לתצפית מגליישר פוינט. תכננו להיות שם 3 לילות, אך בשל הקור העז עזבנו יום קודם. אנחנו מקווים להשלים את זה בפעם הבאה...
ביום שהתפנה לנו נסענו לפארק סקוויה, והצלחנו לראות גם את העץ הגדול בעולם, "ג'נרל שרמן". משם התחלנו בנסיעה ארוכה לכיוון לאס ווגאס. את הנסיעה חתכנו בביקור בעיירת הרפאים קליקו. עיירה שאיכלסה בעבר כורים במכרות כסף. יצא לנו ליפול על סופ"ש של פסטיבל מיוחד במקום, ונהנינו מאוד – קרבות יריות (מבוימים!), הרבה דוכנים וחנויות מדליקות וגם תחרויות של הימים ההם (למשל, להעביר סלע במשקל 300 פאונד ממקום למקום..) השיא היה נסיעה בכרכרת דואר אמיתית רתומה ל-4 סוסים. מדליק לגמרי!
בלאס ווגאס לקחנו מלון ליומיים (מלון דזרט רוז, ללא קזינו). עברנו מקרוואן לדירת 3 חדרים עם שני חדרי אמבטיה ומטבח מאובזר להפליא. בני בן ה-13 לא הבין בשביל מה: "יש לנו בית (הקרוואן), בשביל מה צריך מלון?". בילינו יומיים אינטנסיביים בווגאס, כולל צפייה בכל המופעים החינמיים שיש - המזרקות בבלאג'יו, הר הגעש במיראז' ומופע הסירנות בטרז'ר איילנד - כולם שווים ביותר. אל תשכחו להגיע מוקדם ולתפוס מקום, כי כולם באים לראות את זה. יצאנו מווגאס לאחר ששבענו מההמולה והרעש. זה נכון שמי אוהב - אוהב מאוד את ווגאס, ומי שלא, אז ממש לא. אנחנו דווקא היינו באמצע. לאחר הצטיידות ביציאה מווגאס נסענו כ-3 שעות עד קרוב לכניסה לפארק ציון. בתכנון המקורי, הקדשנו למקום יום טיול אחד, בפועל היינו יותר מיומיים. קודם כל המקום שהתמקמנו בו עם הקרוואן היה בפארק RV, שישב ישר על גדות נהר הוירג'ין. מהמקום בו חנינו אפשר היה לרדת אליו ולטבול רגליים (קררררר..!) המקום מדהים באמת, ויצאנו לכמה טיולים במהלך היומיים האלו. לא להחמיץ! כאן גם עשינו מדורה (עצים קונים בכל מקום כמעט, אין בעיה להשיג) וגם עשינו "על האש"– או כמו שכאן קוראים לזה, ברביקיו. בכל פארק לאומי יש חנויות עם כל מה שצריך. רוב הזמן קנינו בוולמארט או בסייפווי, וזה ממש זול שם. אבל השלמות פה ושם עשינו בחנויות שבתוך הפארקים, וכאמור, יש בהן הכול.
משם נסענו לברייס קניון, כשבדרך עוברים בנופים מדהימים, וגם עוברים דרך הקניון האדום, שאפשר לפספס אותו ולחשוב בטעות שהוא חלק מהברייס. המקום גבוה מאוד, ובלילה ישנו עם חימום כדי לא לקפוא, גם הפעם לא וויתרנו על מסלולים רגליים, למרות שחלקנו (אורן והבנים) ירדו ממש לתוך הקניון, ואני ושירי עשינו מסלול קליל לאורך הפסגה.
למחרת יצאנו לכיוון העיירה פייג'. בדרך עצרנו בעיירה קטנה בשם קאנאב, שמתמחה במזכרות בסגנון המערב הפרוע. מסחרי מאוד, אבל עשוי יפה ובטעם טוב. הגענו לפייג' אחר הצהריים, העיירה שוכנת בסמוך לסכר גלן, ולאגם פאוול שהוא אגם של מים מתוקים. חיפשנו מקום בפארק הקרוואנים בוואהוויפ (Wahweap), ויצאנו לסיור בסכר גלן.
הסיור מעניין מאוד ומלמד הרבה על המקום ועל התפתחותו, מומלץ ביותר לכל הגילאים. כל המקום הזה ממש מהפנט. לראות אגם כל כך גדול באמצע המדבר, עבורנו הישראלים, זו חוויה מרתקת. לא ויתרנו על שיט, אך לקחנו סירה רק לשעתיים, ביחד עם עוד משפחה ישראלית שהכרנו במקום. ביחד איתם גם יצאנו לסיור בקניון אנטילופ.
הסיורים מופעלים על ידי האינדיאנים שהקניון נמצא בתחומי השמורה שלהם. היה ממש כיף! ליוותה אותנו מדריכה מבוגרת שגם שרה וניגנה לנו בחליל. אל תוותרו על זה. לאחר יומיים במקום, יצאנו בנסיעה לא ארוכה לכיוון הגרנד קניון, בדרך עצרנו במקום שנקרא פרסת הסוס, וזהו מקום תצפית על עיקול של נהר הקולורדו שעושה כמעט סיבוב מלא. מרשים ביותר, למרות שהיינו לפני תחילת החורף, ולכן לא היו הרבה מים בנהר.
הגענו לגרנד קניון – לגדה הדרומית - לפנות ערב, וגילינו שכאן צריך להזמין מקום מראש, אם רוצים לישון בתוך הפארק. לצערנו, נסענו עד לעיירה טוסיאן הסמוכה, ולאחר קצת התברברויות מצאנו מקום ללילה. למחר חזרנו אל הפארק, אך הסתפקנו בתצפיות בלבד שהן מרשימות מאוד. מי שרוצה לטייל, צריך לקחת בחשבון לפחות יום טיול אחד ארוך, אך מומלץ לישון למטה ולהשקיע בכך יותר מיומיים.
כאן התחלנו נסיעה ארוכה מאוד לכיוון סן דיאגו. הכנו את הילדים שיהיו ביום הזה המון שעות נסיעה, ושננסה להתקרב לסן דיאגו כמה שיותר ביום אחד. לא התכוונו, אך נסענו באותו יום 11 (!) שעות. עצרנו בדרך לארוחת צהריים בדיינר אמריקאי טיפוסי, וארוחת ערב הכנו בחנייה של חנות הכלבו "טרגט". הסיבה שהתקדמנו כ"כ הרבה היא כי לא מצאנו שום מקום לינה מסודר בדרך. בסופו של דבר, וקרוב לשעה 12 בלילה, כשהילדים כבר ישנים מאחורה (זה אפשרי, ולא באמת מסוכן) עצרנו בחנייה של מרכז מסחרי קטן ופשוט סגרנו וילונות והלכנו לישון, עם הבגדים כמו שאנחנו. שמתי לנו שעון לשעה 7 בבוקר, ומיד זינקנו מהמיטה והמשכנו נסיעה של שעתיים נוספות עד לסן דיאגו. הילדים התעוררו כבר בתוך סן דיאגו המומים לגמרי, ולא מבינים איך הגענו לכאן.
בסן דיאגו חיכו לנו יומיים אפרפרים וקצת גשומים. סתם חוסר מזל. למרות זאת בילינו לא רע. אלו היו היומיים האחרונים שלנו בקרוואן וכבר התחלנו להצטער על הפרידה. יצאנו לטיול על אופניים לאורך הטיילת וכמובן שבילינו יום שלם בעולם הים. אמרתי כבר שהיה קצת גשום. אז בעולם הים זה דווקא היה יתרון, כי לא היו הרבה אנשים והיה פשוט נפלא.יום לפני החזרת הקרוואן יצאנו בבוקר לכיוון לוס אנג'לס, ובדרך עצרנו לכמה שעות בלגולנד. בני בן ה-8 נהנה מאוד, והודיע שלא נצליח להוציא אותו משם! הגדולים נהנו בהתחלה אך לקראת הצהריים התחילו כבר להשתעממם.
לאחר שעתיים נסיעה הגענו ללוס אנג'לס. העיר לא ידידותית למי שנוהג בה, על אחת כמה וכמה בקרוואן. לקחנו מלון שנמצא ממש מול דיסני, והחנינו את הקראוןן באמצע החנייה. התוכנית היתה בערב לפנות את כל הדברים מהקרוואן, ולארגן אותו להחזרה למחרת. המשימה התגלתה כפשוטה להפליא, כשיש לך חדר צמוד... 3 ימים אחרונים בילינו בלוס אנג'לס בלי אוטו! אל יוניברסל נסענו באוטובוס שיוצא ישר מהמלון, ולפארקים של דיסני הלכנו ברגל. מומלץ מאוד לבלות בערב בדאונטאון דיסני. רחוב בילויים, חנויות ומסעדות שמחבר בין שני הפארקים של דיסני.
ולסיום, כמה תובנות בעניין הקרוואן
• ברור שטיול כזה לא מתאים לכולם. כל אחד צריך לחשוב האם מתאים, לו ולמשפחתו, להיות אחד עם השני 24 שעות ביממה, במרחב לא גדול. מצד שני הנוחות היא גדולה: יש לך שירותים ומקלחת צמודים, יש מטבח מרווח (יחסית), ומאובזר שאפשר להכין בו הכול. כדאי לקחת בחשבון שיש להשקיע זמן להצטיידות מידי כמה ימים. הנהיגה לא קלה, וצריך להתרגל, וגם לקחת בחשבון שרכב כזה לא נוסע מהר. אין כאן פריקה ואריזה בכלל. פורקים פעם אחת את הציוד ומארגנים אותו, ואורזים רק בסוף. קראתי הרבה על טיולים כאלו, ולמדתי המון מתוך בלוגים של אחרים, והשתדלתי להתייחס ברצינות לעצות שקיבלתי. רובן, אגב, היו נכונות וטובות.
• בקרוואן עבור משפחה עם ילדים שביניהם הבדלי גילאים גדולים, יש אפשרות נהדרת לגיבוש משפחתי. הרבה משחקי חברה, הרבה עזרה שצריך לתת האחד לשני, וזה יתרון לא קטן.
• התפעול של הקרוואן עצמו, דבר שקצת חששנו ממנו, התגלה אכן כפשוט להפליא.
• לקחנו קרוואן באורן 30 פיט, שזה בערך 10 מטר. הנוחות בקרוואן שלנו היתה אופטימלית. מצד אחד מספיק מרווח, ויש מקום לכל דבר. מצד שני, לא נסענו ונהגנו במפלצת גדולה מידי. תאמינו או לא, אבל הקרוואן שלנו נחשב לא גדול בארה"ב!
כמה טיפים שנראו לי חשובים, למי שמתכוון לקחת קרוואן פעם ראשונה
• קחו איתכם כמה דברים ראשוניים כמו תה או קפה שאתם אוהבים. קשה למצוא בסופרים הענקיים בדיוק את מה שאתם רוצים.
• קחו מסקינטייפ וסיילוטייפ. אנחנו מצאנו להם שימוש, כמו למשל להדביק את המטאטא לקיר בשירותים, כשהוא אינו בשימוש, כדי שלא יעוף בנסיעה.
• קנו מיד בהצטיידות הראשונה סל לכביסה וגם ארגז פלסטיק קטן שנכנס לכיור, שבו תאספו את כל הדברים שהיו בחוץ כמו: מלח, לחמניות ושמן וכך תשימו אותו בתוך הכיור במהלך הנסיעה, ושום דבר לא יעוף לכם.
• יש הרבה מקומות אחסון בקרוואן, ואנחנו התארגנו כך שלכל ילד היה את הארון שלו עם הדברים שלו.
• קנינו במהלך הטיול כלים חד פעמיים, והשתמשנו בהם הרבה. לא קל לרחוץ כלים, וזה גם מאלץ למלא הרבה יותר מים, ולעשות דאמפ (ריקון מיכלים) בתדירות גבוהה.
• אנחנו לא סחבנו יותר מידי בגדים, וכיבסנו כמה שיכולנו. זה התגלה כעניין לא פשוט, שהצריך זמן לאחר הימים הארוכים של הטיולים. לא נורא, אבל בהכרח דבר שאוהבים להתעסק איתו יותר מידי. פגשנו משפחה שלא כיבסה בכלל והביאה טונות של בגדים. זאת גם גישה שכל אחד יכול להחליט מה מתאים לו.
• סחבתי מהארץ סמרטוט רצפה, שלא השתמשתי בו בכלל, וגם סמרטוטי רצפה חד פעמיים ששימשו אותנו בעיקר בנקיון הסופי לפני ההחזרה.
לסיכום: לנו היה טיול מדהים, והחוויה בקרוואן הייתה מצוינת. אני כבר מתחילה לדמיין את הטיול הבא, ומקווה לעשות אותו שוב בקרוואן.
למי שיש סבלנות ורוצה יותר פרטים, אז מוזמן לבלוג שלי על הטיול שנכתב בזמן אמת.
