הרכב: זוג מבוגרים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 17 ימים
יולי 2007
התחלה במיאמי וסיום בניו יורק
זהו טיול הקרוואן השני שלנו, הראשון שהיה, גם הוא עם מוטורהום, נסענו להולנד דרך גרמניה. זה היה לפני שנתיים כשכליל היה בן שש ושחר בת שמונה, ואני בת שנתיים פחות מעכשיו. חלוקת התפקידים היתה מוטרפת למדי, אני הייתי הנהגת, הנווטת, המבשלת, מוריקת המים האפורים והשחורים... ואתם בטח שואלים מה נשאר לילדים לעשות... אז הם היו הולכים לשטוף כלים לאחר הארוחות, וכמובן הכוונים שלי כשנסעתי רוורס (כשהם היו רואים בן אדם במרחק קילומטר, הם היו מסמנים לי לעצור והיינו מחכים חצי שעה עד שהוא היה עובר) אבל כפי שאתם רואים זו הייתה חוויה נהדרת שרצינו לחזור עליה. הפעם צירפנו לחבורה את אורי, בן זוגי שזו לו פעם ראשונה להיות עם ילדי כל כך צמוד.
שכרנו קרוואן-אוטובוס, שמבחינת חווית הנהיגה הוא לא מתוחכם מידי, אבל פונקציונלי לתת תחושת מה של מרחב. התחלנו במיאמי בחודש יולי, נאלצנו לישון לילה במלון היות והאמריקאים מחייבים אחרי טיסות ארוכות לישון לילה במלון, היות ורק ממלונות מסויימים יש איסוף לתחנת איסוף הקרוואנים, בחרנו ללון בהולידי אין ליד שדה התעופה, סביר למדי כשאין ציפיות. הסתובבנו יום שלם במיאמי ביץ' ולא ממש התלהבנו ממיאמי..אולי פשוט כבר רצינו להגיע לקרוואן ולברוח מהערים.
אספנו את הקרוואן ללא בעיות מיוחדות, הערת אגב - מיותר לקחת כיסאות, ברוב הקמפים יש שולחן קק"ל (מה גם שראינו כיסאות בזול בוול מארט) כך שאם מתעורר צורך בכיסא, תמיד ניתן להשלים זאת בדרך. כמו כולם מיד נסענו לוולמרט, בסניף בו ביקרנו לא היו מוצרי מזון, אלא רק כלי מטבח וכיו"ב (אנחנו בחרנו לא לקחת את החבילה בעלות של מעל 200$ כי זה פשוט לא משתלם) אני ממליצה להביא מהבית מקינטה (לקפה) וכמובן קפה טוב וזה למכורים לקפה, בנוסף לקחתי מגבת מטבח סקוטש לכלים, פותחן קופסאות קטן... בקיצר דברים קטנים שמקלים על החיים ולא תופסים מקום במזוודה. מומלץ בוולמרט ללכת למחלקה למחנאות, שם לקראת סוף הטיול מצאנו קופסאת אריזה עם כ-6 תבלינים שבטח היו משפרים את ביצועי הבישול שלי. אפשר גם להביא תבלינים מהארץ וכמובן דברים שהילדים אוהבים ואין בארה"ב (פתיתים, קוסקוס, קינואה) להפתעתי לא מצאתי קינואה. את קניות המזון עשינו ב-publix רשת מזון גדולה ואסתטית שפשוט היה כייף לקנות בה.
אנחנו בחרנו לרדת דרומה לביצות אברגלייס, החלטה שהיתה טעות בעונה זו של השנה. לא יכולנו להוציא את אפנו מחוץ לקרוואן, והתכשיר נגד יתושים עזר להרחיק אותנו אחד מהשני, אבל לא הזיז במיוחד ליתושים, ישנו ב-Colliner Seminole State Park שהיה ריק למדי (כנראה שרק אנחנו לא ידענו שלא כדאי לבקר בביצות בעונה זו של השנה). מהר מאוד ברחנו לכיוון החוף המערבי מצאנו בדרך חוף ים מדהים שם נשארנו מס' שעות בדרך ל-Sanibel, החופים שבדרך היו הרבה יותר כייפים מלבקר בסניבל שהיא מתויירת למדי, ויש בה קמפ אחד שהוא לא צמוד לים.
אני פנטזיונרית ידועה למדי, פינטזתי למצוא קמפ על חוף הים, לשם כך נסענו ק"מ לא מבוטלים ל-Fine Island לקמפ של KOA שלא ממש הצדיק את עצמו ואת הק"מ המיותר (במיוחד לאור העובדה שהמופע של כליל במיאמי לא ממש הצליח להכניס כסף, ושהאוטובוס עושה ק"מ לליטר). ושם הגענו למסקנה שעדיף לשהות ב-State Park ולא בקמפים הפרטיים כמו KOA למעט העובדה שלא היה לנו בהם אינטרנט.
בהמשך הדרך מצאנו קמפ מקסים Oscar Scherer State Park ובו נשארנו ללון יומיים, אגם כייפי עם מים חמימים ואליגטורים שאמורים להיות אך לא היו (רצוי להשאיר משגיח בחוף שיזהיר במידה ורואים עיניים רושפות מתקרבות אליך) למחרת עשינו טיול רגלי של כ-2 מייל ושכרנו קאנו לשוט בנהר, פשוט שלווה. לאחר מכן נסענו נסיעה ארוכה למדי לכיוון אורלנדו ולנו בקמפ שכבר הומלץ, כרבע שעה מהפארקים של אורלנדו Them campground, שעשינו שם כרטיס Passport America יומיים שהיה מכסים כמעט את עלות הוצאת הכרטיס (45$) מומלץ! יומיים בפארקים לשני מבוגרים ושני ילדים (מתחת לגיל 10) עלו 500$ לא כולל מזון שתיה ושאר מיני ירקות... חוויה... אבל ניתנת לוויתור אם הילדים שלכם לא יודעים עליהם ולא מביעים עניין רב. אנחנו היינו באפקוט ו-MGM ורבות נאמר על שניהם. עזבנו את ארץ האליגטורים, שם היה שלט מאיר עיניים שזו ארצם ואנא כבד אותם ועל תפגע בהם. אני מקווה שהם לא התכוונו שאם אני מסובבת את התחת שלי ובורחת, אני עלולה חס ושלום לפגוע ברגשותיהם.
קמפ נוסף שהיה בדרכנו על R45 יציאה 35 שהיה זול במיוחד והיה לו WiFi וחיבור לכבלים (קנינו כבל) הילדים לאחר שעברו גמילה מהטלויזיה פשוט היו בעננים, נתנו להם לראות כל הלילה את ערוץ דיסני, מתוך הנחה שלמחרת יש נסיעה ארוכה לסמוקי מאונטין ועדיף שהם יהיו עייפים. המשכנו לסמוקי מאונטיין - ארץ הדובים. שם לעומת זאת יש הוראות ברורות מה לעשות כשרואים דב. דמיינו אתם רואים דב. מה שאסור לעשות זה לברוח. אתם צריכים לשמור על קשר עין איתו וללמוד מה בדעתו לעשות. אם הוא מתרחק... אתם יכולים לנשום לרווחה, אם הוא ממשיך לעקוב אחריכם אתם אמורים לנפח את החזה ולנסות להראות גדולים ככל האפשר (מה שקשה ביותר ליצור כמוני עם 140 הס"מ שלי). ואם הוא הופך להיות אגרסיבי אז גם אתם הגיבו בתוקפנות. נשבעת לכם אלו ההוראות באתר של ה-Great Smoky Mountain National Park. אנחנו החלטנו על אסטרטגית לחימה:
• לא לעזוב את הקרוואן (סתאאאאם... נראה לכם שנעמוד בכך... אני בטח שכן).
• אורי יעמוד במרכז, ינפח את מסת השרירים שהוא צבר במכון כושר, כליל ישמיע את קול האריה שלו (בתקווה שהדב יזהה שזה אריה), שחר תתאמן על הסופרנו ועבדכם הנאמנה סביר להניח תשמש כפתיון לאחר שאסטרטגיה זו תכשל וכולם יברחו.
לא הזמנו מקומות בסמוקי, אבל שמנו לב שאין ממש בעיה של מקומות... האזור מדהים כמו שוויצריה, ישנו ביער ליד הנהר, באנו מוכנים עם סטייקים ומרשמלו, עשינו מדורה (לאחר שקנינו עצים לא מוצלחים למדי, עצי אורן, רצוי לקנות עצים איכותיים יותר וקצת להתאמן בבית איך להדליק מדורה, במיוחד כשיורד גשם) אבל הצלחנו. התמונות מדברות יותר ממילים... התוכנית המקורית היתה לנסוע דרך הבלו רידג' (הדרך שחוצה את האפלצ'ים) לניו יורק, אולם בבוקר, דרך זו מעורפלת למדי ומהירות הנסיעה קטנה לכ-10 מייל לשעה (המקסימום שמותר בדרך זו הינו 35 מייל לשעה) כך שירדנו ממנה ועלינו עליה בשלב מאוחר יותר הקרוב יותר לשננדו (17 יום זה מעט זמן ממיאמי לניו יורק והבנו את זה במחצית הטיול), כך שנאלצנו קצת לעלות על אוטוסטרדות ולהתקדם מהר יותר על מנת שיהיה לנו ימים פנויים לטייל. הכיוון היה ארץ האמיש בפנסילבניה בדרך מצאנו קמפ מקסים ב-Codorus State Park ששוכן ליד אגם מלאכותי (קשה להאמין שהוא מלאכותי עם מים צלולים) אני והילדים בילינו בבריכה ענקית וכייפית שהיתה מרחק הליכה מהקרוואן, שכרנו סירת מנוע וזו הייתה חוויה כיפית ביותר... כמובן איפה שטוב לנו אנחנו נשארים לפחות יומיים. מראה הגחליליות לקראת השקיעה מרהיב... מופע האורות של היער, האיילים שמסתובבים בחופשיות, והסנאים המקפצים, אתה פשוט קולט מחדש את המילה טבע.
את אזור האמיש חיפפנו למדי... די תיירותי הכל, לא ממש ניתן במס' שעות ששהינו שם לעמוד על טיבם... והמשכנו לנו לניו ג'רסי... כמובן שנזכרנו ברגע האחרון להזמין מקום באיזה קמפינג לקרוב לתחנת ההחזרה בניו יורק (על גבול ניו ג'רסי), וגם היינו צריכים למלא גז... הפתרון היה פשוט במרחק של שעה וחצי נסיעה על אוטוסטרדת 78 ביציאה 12 מצאנו קמפ זול שהיה ליד אגם באזור מקסים Spruce Run State Park וזה היה סיום כייפי למסע הקרוואן שלנו. את הגז מילאנו כ-2 מייל מתחנת ההחזרה (הם אלו ששלחו אותנו לשם). בהמשך הטיול בילינו בניו יורק, מתענגים על עינים הפעורות של הילדים (שחר חיכתה לקניות, וכליל היה מאושר שהוא נגע בעצם של דינוזאור... אמיתית).
אז תהנו...!
משפחת ארזי-לוינסון הנודעת בכינויה חבורת ניצני עוז-יפו.
