הרכב: זוג הורים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 16 ימים
קיץ 2009
התחלה וסיום באנקורג'
"אני ישן למעלה", הכריז איל. "גם אני", אמר יואב. שניהם רוצים לישון במיטה שמעל הנהג. "אין בעיה", אמרנו, "יש מקום לשניים". בלילה הראשון הם ישנו שניהם במיטה הזוגית, ברווח שמעל המושבים הקדמיים לגג הקרוואן. בלילות הבאים הם רצו לישון בפינת האוכל, שרהיטיה הפכו למיטה. וכך, בהסכמה הדדית כל אחד מהילדים בחר לישון כל לילה במקום אחר. אנחנו, ההורים, ישנו במיטה זוגית משלנו, בירכתי הקרוואן.
לפני פחות מעשור, עם בוא הקיץ, נסענו ארבעתנו לאלסקה. הורים ושני בנים בני 15 ו-11. קרוואן C25 היה ביתנו במשך 16 יום. בנינו את הטיול בצורת 8: התחלנו באנקורג' ועלינו צפונה (בצד המערבי) עד פיירבנקס, ומשם הדרמנו (בצד המזרחי) עד Matanuska Glacier, משם שוב לאנקורג', אחר כך דרומה עד סוארד, וחזרה לאנקורג' דרך Russian Lake. סיכום מסלול - בהמשך.
קבלת הקרוואן הייתה חלקה: סרטון הדרכה, הסבר בעל פה, סיור סביב הרכב וקבלת ציוד מטבח וערכות לינה. בהתרגשות רבה נסענו לסופרמרקט הקרוב Fred Meyer להצטייד במצרכים. החניון הענק והמרווח, המותאם לחניית קרוואנים גדולים, לימד על הבאות. כל החניונים, גם בערים, ענקים. באמריקה, כמו באמריקה, הכול גדול ו...נוח. בעודנו בחניון ניגשו אלינו שני צעירים נחמדים ואמרו שזה עתה סיימו את טיולם והם מחזירים את הקרוואן. הם הציעו לנו גלונים של מים, תבלינים, קופסאות פלסטיק למזון, והכי חשוב: טוסטר. קיבלנו הכול בשמחה. משם נסענו לעיירה Talkeetna, היישר לחניון שהוזמן מראש וכולל חיבור למים ולחשמל (ללא ביוב). בשיטוט קצר בעיירה התרשמנו מריבוי המבוגרים וממיעוט הילדים, דבר שלא מנע מעשרות המבוגרים לעמוד בתור לקניית גלידה הנעשית במקום. חזרנו לקרוואן, סידרנו את כל המצרכים בארונות המטבח והכנו ארוחת ערב. לקראת שנת הלילה הדבקנו בריסטול שחור על החלון שבגג, שכן בשעה עשר וחצי עוד היה אור יום, כמו בשעת צהריים. בשאר החלונות יש וילונות. עברנו לילה קפוא. טוב, זה מה שקורה כשלא מפעילים את החימום. מובן שהלילות הבאים כבר היו חמימים ונעימים בזכות החימום. בבוקר ראינו יתושי ענק, אבל אנחנו היינו מוגנים - גם בלבוש ארוך וגם בזכות החלונות המרושתים והקפדה על סגירת הדלת. אחרי ארוחת הבוקר בקרוואן יצאנו לטיסה מעל הר מקינלי, ההר הגבוה ביותר באמריקה הצפונית. בתחילה הנוף היה ירוק וצפוף, ואחר כך התחלף בסלעים המבצבצים מהשלג ובאגמים כחולים.
פוגשים באיל הקורא בפארק דנאלי
ביום הבא: פארק דנאלי. בדרך לשם עצרנו לתצפיות על הר מקינלי המרשים ועל הנוף המרהיב. אחרי הצהריים הגענו לחניון השמורה, שוב מוזמן מראש, וקיבלנו מקום חנייה. שלחתי את הבנים החוצה כדי שאוכל לבשל בשקט - ספגטי ברוטב עגבניות, נקניקיות ואורז - כשלפתע הם חזרו בהתרגשות: בואי מהר, יש פה מוס. ממש בסמוך עמדה אימא מוס וגור. מאוחר יותר התברר כי מוס, האייל הקורא, יכול להיות מסוכן ואסור להתקרב אליו. אבל אם הם עומדים לידנו ואוכלים עלים בשלווה סטואית, לא נתפעל? חוויה מרטיטה. אחרי סעודת המלכים התרחצנו בקרוואן - הכול קומפקטי אבל מאובזר עד הפרט האחרון - ונסענו לרוקן את הביוב בעמדה הציבורית ולמלא מים, שכן מכל המים האפורים כבר היה מלא. היום הבא הוקדש כולו לשמורת הדנאלי. מצד אחד לא ממש רואים חיות מקרוב, אבל מצד אחר אי אפשר להיות באלסקה ולוותר על ביקור בשמורה הזאת. חשוב לארוז אוכל ליום שלם, כי אין אפשרות לקנות. בערב התפנקנו בארוחה שהכנו: מרק משקית שהבאנו מהארץ, שקדי מרק, אטריות, שניצלונים, חזה עוף, ביצים קשות ולחם. היינו רעבים. מכאן איבדנו תחושה של ימים, ולא היה לנו מושג באיזה יום אנחנו.
מחפשים זהב
היעד הבא היה פיירבנקס. חנינו ב-River's Edge שהוזמן מראש לשני לילות. במשרד יעצו לנו להזמין מקום לסיור באל דורדו. וכך, כעבור זמן קצר הגיע אדם מבוגר מאוד בשם ג'ק שנהג באוטובוס בגילו פחות או יותר, ועשה לנו סיור מודרך בעיירה, כולל צינור הנפט המפורסם. אבל גולת הכותרת הייתה הפעילות במקום שאליו הגענו ברכבת קיטור. קיבלנו הסבר והדגמה על סינון הזהב מהעפר שבקרקעית פלג מים, ולאחר מכן כל אחד מעשרות התיירים קיבל שקית עפר קטנה, וכולנו התיישבנו על ספסלים ארוכים סביב שולחנות כשבאמצע השולחן תעלת מים. ליד כל אחד חיכתה קערה וקופסה קטנה. ניסינו לעשות את פעולות סינון העפר כדי לגלות את הזהב, אלא שהפעולות שעשו המדריכים ונראו פשוטות, לא הלכו כל כך בקלות: הכנסת מים לקערה, סיבובה כמה פעמים ושטיפת החול במים תוך שיפוע צד אחד של הקערה. אחרי ניסיונות אחדים הצלחנו לראות גרגרי זהב בקערה והכנסנו לקופסאות הקטנות שניתנו לנו. הכמות נשקלה בחנות. מזכרת מרגשת מחוויה מהנה. לאחר מכן הצטיידנו במצרכים ב-Fred Meyer ומילאנו דלק (כאן הכי זול). החניון הזה הוא עם חיבורים מלאים - חשמל, מים, ביוב וכביסה. ב-12 בלילה הכרחתי את איל לעמוד בחוץ, בשמש המסנוורת, להצטלם. למחרת עשינו קצת קניות בחנות ספורט בעיירה ולאחר מכן עלינו על אניית Riverboat Discovery לשיט תיירותי אבל מעניין מאוד. חתמנו את היום בסיור במוזיאון באוניברסיטה ובסרטון על הזוהר הצפוני.
מבקרים בבית של סנטה קלאוס
למחרת בבוקר, טרם יציאתנו את פיירבנקס, שוב מילאנו מכל דלק מלא ועלינו על כביש 2 לעיירה North Pole. עיירה קטנה שייחודה - הבית של סנטה קלאוס. מדליק.
המשכנו דרומה, עצרנו בנקודות שונות לצילום עם צינור הנפט הארוך וביקרנו בבית של ריקה. למעשה זהו מוזיאון עם כמה ביתנים המכילים פריטים היסטוריים משנות ה-30. בפקסון פנינו לכביש 8 לכיוון Tangle Lakes. מקום שכוח-אל אבל עם נוף ציורי. שכרנו קאנו ושטנו באגם, בתוך שקט ושלווה, כשההרים סביב, הירוק שעליהם והשלג בקצותיהם, סוגרים על האגם ועלינו בתוכו. אחרי השיט המהנה נסענו לחפש מקום לחניית לילה. קשה להאמין, אבל לא היה מקום. אחד המבקרים הפנה אותנו לאזור סמוך, שם מצאנו מקום נחמד. אמנם הוא יבש - ללא חיבור כלשהו - ואף אין כאן קליטה, כלומר אין אינטרנט או טלפון, אבל הנוף שווה הכול.
דגי ענק בואלדז
למחרת עלינו על כביש 4 לכיוון דרום. עצרנו בקרחון Worthyngton להליכה קצרה ולצילומים והמשכנו לעיירה ואלדז. התמקמות בחניון Bear Paw (חיבורים מלאים) ויציאה למרינה לראות את הדייגים חוזרים עם שללם. הגודל העצום של הדגים מלהיב, ולא פחות מכך הטיפול בהם - שקילתם, חיתוכם, ניקיונם. דייג אחד חזר מהים עם שני דגי הליבוט גדולים, הוא ניקה אותם ביסודיות, הפריד את החלקים השונים, את המיותרים זרק ואת הטובים ניקה וחתך. במקום אחר ראינו דג ענק תלוי על וו, ואחרי שכולם הצטלמו איתו, שני דייגים הורידו אותו והחלו בפעולת הביתור והניקוי. בסוף העבודה כל המקום נשטף היטב בצינור מים, ושוב הכול חזר להיות נקי ומצוחצח כמקודם.
שיט בין קרחונים
מלבד חוויית הדגים הענקיים יש מסביב לעיירה מסלולי טיול נחמדים בטבע, ליד מפלים, וכן שיט. עשינו הכול. בחרנו בשיט הארוך, וכך זכינו לראות לוטרות ים, ציפורים ממינים שונים, לווייתנים מסוג אורקה וגדול-הסנפיר, גור דובים שחור, אריות ים, כלבי ים ודולפינים. כל חיה שנצפתה, מיד סומנה במפה שקיבלנו בתחילת השיט ובה צילומי חיות, שמותיהן וריבוע קטן לסימון. חשבנו שראינו הכול עד שהגענו לקרחון מירס. האנייה נעצרה והמתינה. לפתע שמענו רעשים של היסדקות, ואז אל מול עינינו המשתאות נפלו חלקים קטנים של קרחון, פוגעים ברעש במים. ולסיום, קרשנדו: חלק גדול ניתק מהקרחון והתנפץ בחוזקה אל תוך המים. טיפ: כדאי לשבת בתוך האנייה ולא בחלק הפתוח בגלל הרוח החזקה והקור העז. אל דאגה, בכל פעם שעומדים לראות משהו מעניין, הקפטן מכריז, וכולם יוצאים לסיפון לצפות בפלאי הטבע. חוץ מזה, הישיבה ליד שולחן בתוך האנייה בשעה שמחלקים ארוחת צהריים, ואחר כך ארוחה קלה נוספת, בהחלט עדיפה על פני ישיבה בחוץ. אחרי השיט, בשעת ערב מאוחרת, נסענו לחניון Blueberry. יש יתרון גדול לכך שמחשיך מאוחר.
הולכים על הקרח
למחרת בבוקר נסענו לקרחון Matanuska. חנינו ברחבה מסודרת, חתמנו על מסמכים במשרד בכניסה, שילמנו, והתחלנו ללכת בשביל מסומן. לאט לאט מראה הקרחון המרהיב הלך ונחשף. מהר מאוד מצאנו עצמנו הולכים על קרח, ואחרי כרבע שעה הגענו לנקודה שממנה ההליכה היא באחריות המטיילים. משטח הקרח האינסופי קצת מלחיץ כי לא יודעים לאן ללכת. פשוט הולכים ישר, עד שמגיעים לאגם, כשסביבו ובתוכו קרחונים. הקרחונים אינם גבוהים, אבל כל כך קרובים ונגישים. וכמובן, הצבע הכחול שניבט מכל פינה, והמים הזורמים, וכל החורים והמערות שמתחת לקרחונים. ממש גן העדן הצפוני האבוד. חוץ מזה שמזג האוויר חם ושמשי. מומלץ להביא משקפי שמש וחולצות קצרות מתחת למיקרופליז.
הקדשנו למקום כשעתיים וחצי, ולאחר מכן נסענו לחוות Musk Ox לצפייה בחיות המשוטטות באחו, אוכלות ומביטות בנו. זוהי חיה נמוכה, מלאה בשיער ארוך. מהשיער הרך והנעים טווים חוטים וסורגים מהם פריטי לבוש. הסורגים הם ילידים מאזורים שונים, ולכל אזור יש דוגמה שונה, המיוחדת לו. חזרנו לאנקורג' ומאחר שרצינו חניון עם חיבורים נכנסנו ל-Creekwood Inn. למחרת בבוקר מילאנו גז פרופן בעזרת עובד המשרד והדרמנו לכיוון סוארד. בדרך עצרנו לשיט לקרחון פורטג'. לדעתנו, מיותר. סוארד קיבלה את פנינו בחגיגות, בצבעוניות רבה ובצפיפות. היום, 4 ביולי, הוא סיבה מצוינת לחגיגות. כל האזור היה הפנינג גדול עם דוכנים, קישוטים ואינספור אנשים. בהחלט יוצא דופן לאלסקה הדלילה. מצאנו (בקושי) מקום חניה ונבלענו בתוך ה-Sealife Center - מוזיאון מקסים של בעלי חיים ימיים, תמונות, משחקי מחשב, הפעלות, הסברים, האכלת ציפורים והרצאות מרתקות. כדאי לציין שיש בעיר מסעדות מצוינות.
יצאנו מהעיר צפונה בחיפוש אחר חניון. שלט המורה על RV Parking יצר ציפיות. המקום נקרא Bear Creek, לא רק שהיה מקום, היה מקום ב Full Hook-Up. מיד התחברנו והיינו מרוצים ביותר, כי מלבד חשמל, מים, ביוב, היה גם אינטרנט. בשעה תשע וחצי בלילה יצאנו לשיטוט באזור באור החזק ובשמש המלהטת. לקראת 12 בלילה התחילו הזיקוקים. חגיגות עצמאות באמריקה. נכון שראינו קרחונים ונכון שעשינו כמה וכמה שיטים, אבל השיט באנייה Glacier Express מומלץ מאוד למי שנוסע עם ילדים. עם זאת, זהו השיט היחיד שבו לקחנו (כל אחד) חצי כדור נגד בחילה, משום שהכדור מרדים. ואכן כעבור זמן לא רב נשמטו ראשיהם של כמה מהמפליגים על השולחנות שלפניהם. סמוך מאוד ליציאת האנייה מהמרינה, וכבר קפצו להם לווייתנים מתוך המים ואף הוציאו זנב. שוב ראינו כלבי ים ואריות ים ומיני ציפורים. שוב ראינו חתיכות קרח נופלות מקרחונים, אלא שבשלב הזה של הטיול אלה כבר לא ממש אטרקציות. הריינג'ר לעומת זאת היה נהדר. הוא העסיק את הילדים במשך שעות בעזרת חוברות עם משימות, שחילק לילדים לפי גילם ובעזרת הפעלות שונות. הוא עודד אותם למלא את המשימות בחוברות, ובסוף אף חתם על כריכתן העשויה כתעודה.
אחרי הצהריים, עם חזרתנו מהשיט, התמלאה המרינה בשלל דגים של הדייגים שחזרו מהים. הדגים נתלו על ווים, נשקלו, ומיד אחר כך הובלו במריצות לשולחנות הניקוי. כל דייג מתגאה בהישגיו, במיוחד בגודלם של הדגים ובמשקלם. כבר ראינו את התהליך בואלדז, אך בכל פעם הוא מלהיב מחדש. היעד הבא הוא החניון של מילר, דרומית לסוארד. יום קודם הזמנו מקום בחניון וכן שיט בקיאק. חנינו ממש על המים, אכלנו ארוחת ערב בקרוואן ויצאנו לטייל על החוף, לצלם את הסלעים ואת האצות המלמדים על זמן שפל של המים. לאחר מכן, מדי שעה, צילמנו את השינוי בקו החוף שנגרם בגלל הגאות. בשעה 11 בלילה המים כבר היו קרובים לרכב. גם כאן בשעה הזאת היה חם מאוד. קמנו בחמש בבוקר להתארגנות לשיט הקיאקים. חיכה לנו יום שרבי במיוחד. אחרי הסבר מפורט והנחיות דקדקניות, התיישבנו בגומחות בקיאק, שניים בכל קיאק, והתחלנו לחתור דרומה. כעבור זמן קצר ראינו בסמוך אלינו לווייתן, אבל ההתרגשות נבעה דווקא מהקולות שהוא השמיע. מפחיד ועוצמתי. שטנו לחוף קטן, להפסקה קלה, ולאחריה התחלנו לחתור חזרה. עכשיו החתירה הייתה קשה יותר כי הרוח מולנו. בהחלט צריך כושר גופני ונחישות. משם נסענו ל-Exit Glacier להליכה בשמורת טבע.
בערב נסענו לחניון Quartz Creek, אך המקומות הטובים היו תפוסים וניסינו את מזלנו בחניון אחר, פנימי יותר, וכאן אכן נשארנו (שני החניונים יבשים). המטרה עכשיו: לראות דגי סלמון, רצוי כשהם קופצים נגד הזרם. ואולם, לדברי כל מי שפגשנו, העונה תתחיל בעוד שבועיים, קרי השבוע האחרון של יולי. בחניון Bear Creek אפשר לראות תצוגה של דגי סלמון העומדים במים נגד הזרם ומדי פעם מנסים לקפוץ במפל לעלות למעלה, אלא שמדובר במפעל, וזהו מפל לא טבעי. שאלנו את הקשישה החביבה האחראית על החניון אם ב Russian River יש סלמונים. היא ענתה בחיוב נחרץ. וכך התארגן הטיול למחר. קמנו מוקדם ונסענו למסלול שמתחיל ליד הקמפגראונד. אין כניסה לקרוואנים בתחילת המסלול, ולכן חנינו במרחק הליכה של כחצי מייל מתחילת השביל. אורך המסלול כארבעה קילומטרים, רובם מוצלים, בינות צמחייה ירוקה וענפה. כך עד המפלים. בקצה המסלול יש מרפסת עץ קטנה ואחריה מרפסת עץ גדולה. מיד בהגיענו למרפסת ראינו דוב חום גדול במים מחפש אחר דגים. מעתה, במשך כ-20 דקות, צילמנו את הדוב מנסה לתפוס דגי סלמון קופצים, מכל זווית אפשרית. בשלב מסוים ירדנו בשקט עד המים כדי להיות קרובים יותר. הוא ניסה ללא הרף להניח את טלפיו על דגים. לעתים ניסיונותיו הצליחו ולעתים כשלו, כאשר הסלמונים נפלו או קפצו מתוך פיו. אחרי שהצליח לתפוס דג והכניסו היטב לפיו, הוא יצא לחוף למלוק את ראשו ולאכול אותו. את שאריות הדג אכלו הציפורים שחגו סביב. כך עשה מספר פעמים, עד שהיה שבע, לקח סלמון אחד בפיו ועלה על ההר שמעבר לגדה מולנו.
נסערים מהחוויה חזרנו לשביל הראשי, ושוב ארבעה קילומטרים עד לרכב. היה חם מאוד. טוב שהצטיידנו בקרם הגנה ובהרבה מים, וגם במעט אוכל. מורעבים ועייפים הגענו הביתה, כלומר לקרוואן, לארוחת צהריים, שהוכנה בזריזות ונאכלה ביותר זריזות. בחזרה לחניון עצרנו בעיירות נחמדות בסביבה. בערב התחלנו באריזות התיקים ובניקיון הרכב. מחר נשטוף את הרכב חיצונית ולאחר מכן ניאלץ להיפרד ממנו. למחרת התחלנו בנסיעה לכיוון אנקורג'. בדרך עצרנו ב-Alaska Wildlife Conservation Center, מעין ספארי של חיות שהתקשו לשרוד בטבע מסיבות שונות - יתומות או פצועות. בכניסה לאנקורג' נתנו לרכב טיפול מפנק: שטיפה חיצונית בצינור מים בתחנת דלק, ריקון ביוב, מילוי גז, מילוי דלק והגעה לחניון עם כל החיבורים. צחצחנו את הרכב מבחוץ ומבפנים וסיימנו לארוז.
סיכום מסלול
אנקורג' וצפונה: Talkeetna, דנאלי, עד פיירבנקס, ומשם דרומה Northe Pole, Paxon, Tangle Lakes, Glacier Worthyngton, ואלדז, Matanuska Glacier, שוב לאנקורג', לאחר מכן דרומה עד סוארד וחזרה לאנקורג' דרך Exit Glacier ו -Russian River.
לילה אחרון, ארוחת בוקר אחרונה וחלוקת רכוש למטיילים אחרים. נפרדנו גם מהטוסטר המצוין ששירת אותנו נאמנה, ונתנו לאחד הדרים בחניון. משם נסענו למשרד להחזרת הבית האהוב.
תם ולא נשלם. עד היום אנחנו נזכרים בערגה בחוויות ובאווירה המיוחדת של הארוחות והלינה במלון הפרטי המתגלגל בדרכים.
