הרכב: זוג מבוגרים
מספר ימי הטיול: 21 ימים
מאי
התחלה וסיום באנקורג'
אחרי שטיילנו שלושה וחצי חודשים בקרוואן באוסטרליה, התאהבנו בדרך החיים הזאת והחלטנו לצאת לטיול נוסף בקרוואן. הפעם לאלסקה. הטיול ארך שלושה שבועות ואספר רק על מספר אנקדוטות שקרו במהלך הטיול והשאירו בנו זיכרון. לאור הניסיון המוצלח שהיה לנו בפעם שעברה, שכרנו גם הפעם קרוואן דרך מוטורהום ישראל.
בתחילת חודש מאי נחתנו באנקורג' בירת אלסקה. קיבלנו את הקרוואן, צידנו אותו בכל טוב והתחלנו לנסוע בנוף המרהיב של אלסקה. בתכנון הטיול וגם בביצוע, נעזרנו רבות ביומן של שמוליק ופנינה שעשו טיול דומה בקרוואן והיומן שלהם היווה נר לרגלינו.
היות והם טסו מעל הר דנאלי, איה החליטה שגם אנחנו צריכים לעשות זאת, למרות שהיא חוששת מטיסה במטוסים קלים. אני לא התלהבתי, המחיר לטיסה יקר מאד וחשבתי שניתן לוותר על התענוג אבל הצלחנו למצוא דיל של אחד+אחד שהיווה פיתוי עבורי. וכך מצאנו את עצמנו עומדים בשעה 11:00 וממתינים לטיסה. נחת מטוס קטן עם טיס שנראה ילד, לאחר בחינה מסביב של המטוס, הודיע לנו שהוא הטייס שלנו. תוך כדי שיחה בזמן הטיסה סיפר לנו הטייס, שיש לו חבר הנשוי לישראלית. לא התרשמנו במיוחד, היות ולא ציפינו לפגוש אותם.
יצאנו לטיסה שהייתה מדהימה ומפחידה מאד מעל להר הגבוה בשמורת מקנלי. דנאלי נושא בתואר ההר הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית ומתנשא לגובה 6,194 מטר. בטיסה הדגים לנו הטייס את יכולותיו כשהוא טס לכיוון ההר ומבחינתנו הוא ממש מנסה להתאבד. בפועל רק רצה להראות לנו מקומות יפים במעלה ההר.
הטייס התגלה כטייס של מטוסים גדולים, שהמשבר הכלכלי הביא אותו להטיס מטוסים קלים באלסקה. כאשר ירדנו לאחר הטיסה להפתעתנו הרבה, חיכו לטייס חברו ואישתו הדס. הסתבר שהיא בחורה צעירה מכרמיאל, שביקרה את אחותה באלסקה ושם הכירה את בעלה - איש נחמד ולבבי שהציע שנלך ביחד לאכול ארוחת צהרים. קיבלנו את ההצעה והלכנו ביחד לעיירה. הייתה שיחה מורכבת של עברית ואנגלית. זה היה מרתק ממש לשמוע ולפגוש ישראלים שפזורים בכל רחבי העולם. כשבאנו לשלם סרב בעלה של הדס לשמוע על כך שנשלם. הוא הזמין והוא משלם. היה קשה לי להבין איך אדם זר שכפי הנראה לא נראה לעולם, מתעקש לשלם עבורנו אבל התגברתי על הקושי וקיבלתי ברצון את ההצעה.
ובכך פתחנו את הביקור באחת האטרקציות הגדולות של אלסקה, שמורת מקינלי, שמורה גדולה ויפה וזכינו לראות דובי גריזלי. לאחר הפארק נסענו לכיוון פיירבנק בדרך עברנו בעירה שכוחת אל בשם נאנאנא - עירה שהפרסום היחידי שלה היא בזכות העובדה שבחורף כאשר הנהר קופא הם מעבירים חבל מגדה לגדה החבל קשור לפעמון וכל אחד מתערב באיזה יום ובאיזה שעה הקרח ישבר, הפעמון יצלצל והזוכה המאושר ירוויח את כספי ההתערבות.
וכך אנחנו מסתובבים ברחוב הראשי, שהוא רחוב רחב עם מעט מאד אנשים או בתים. בכלל המקום נראה כאילו נטשו אותו מזמן. לפתע על מגרש ריק מתחילה להתארגן תזמורת חובבים של סטיל-בנד (תופי פלדה). הדבר ממש מוזר, לשמוע את הכלי שהומצא בטרינידד שטופת השמש, באלסקה מלאת הקרח. הם עומדים על מגרש זרוע שיחים, מול מרכז המשמש כמכנס ובו מספר מועט של אנשים, המנסים למכור משהו מתוצרתם. אבל אין קונים. רק מספר ילדים משחקים באזור. התזמורת מתחילה לנגן, מוזיקה ממש טובה וכך עומדת תזמורת ומנגנת לחלל ריק רק מספר ילדים בסביבה. ועיקר הקהל זה אנחנו. ממש סוריאליסטי. נהננו מאד. צילמנו חומר שיהיה להכין כתבה והמשכנו בדרכנו. והם עומדים וממשיכים לנגן, ממש נפלאות אלסקה (לכתבה שלנו ביוטיוב על תזמורת תופי הפלדה).
בפיירבנקס יצאנו לשיט על הנהר. סיור מרשים על ספינה גדולה, הינו כ-600 איש והיה מקום לעוד הרבה אנשים. בסיור רואים מטוס הנוחת ומממריא מעל לנהר, בתים יפים של אנשים שגרים ליד הנהר ובתור תחבורה מחזיקים מטוס ו/או בסירה. לאחר מכן לקחו אותנו לראות אילוף כלבי מזחלה. משם לכפר הבנוי לצורכי תיירות, של תושבים מקומיים וצורת חייהם. בסך הכול טיול מתוקתק ביותר.
לאחר סיורים באזור פירבנקס, נסענו למפרץ וואלדז. הדרך ארוכה ויפה עם הרבה קרחונים ופריחה יפה לצידי הכביש. בוואלדז יצאנו ליום שיט של תשע וחצי שעות. ראינו בעלי חיים רבים, הנוף מקסים, איים יפיפיים, קרחונים. כאשר לקרחון Meares מתקרבים ממש קרוב. לא זכינו לראות נפילות גדולות אבל הקרחון מרשים גובהו בין 60 ל-80 מטר. בין שאר בעלי החיים ראינו דב שחור, לוויתן המפבק, לוויתני אורוקה הנקראים גם קילר וול, סי אוטור אריות ים, דולפינים, כלבי ים, ציפורי פפין, נשר קרח. ממש היה חגיגה לעיניים.
למחרת הלכנו לטיול רגלי פגשנו אישה מקומית שגרה במקום כבר 40 שנה והלכנו איתה למסלול שני האגמים. מסלול קל המקיף שני אגמים קטנים למרגלות ההר. היא סיפרה לנו על החיים במקום. בחורף הם קשים מאד וחוץ מעבודה ושינה אין הרבה מה לעשות. הנוער מבלה בפאבים, המקומים נפגשים מידי פעם למסיבות, אבל הקור קשה ומגיע עד 0 פרנהייט.
באנקוראג' התארחנו אצל זוג נחמד שגר בקיץ באלסקה ובחורף בטקסס. הוא שוטר לשעבר והיא מורה לאנגלית. הוא מנגן בחמת חלילים והיא על קלרינט. דיברנו הרבה על הרפתקאותיהם. הסברנו להם על המצב הפוליטי, בינינו לבין הערבים. המצב בעזה לא היה מובן להם. בערב יצאנו עם פט ומארק למסיבת יום הולדת של חברתם בת 51. היה מרשים הרבה מוזיקה חיה. הייתה תזמורת ג'ז, שבה מנגנת בעלת יום ההולדת. מארק המארח שלנו ועוד בחור צעיר נגנו על חמת חלילים.
דיברנו עם אנשים שונים. בעיקר דיברתי עם אדם שעובד בבריטיש פטרוליום BP והוא סיפר לי רבות על התנאים הקשים בהם עובדים בחוג הקוטב, בעיקר בחורף. הייתה מסיבה נהדרת ושמחנו מאד להיות שם האוכל היה מצוין ויין ובירה היו בשפע.
היה טיול מצוין ודרך החיים בקרוואן הוכיחה את עצמה שוב, כדרך טיול מצוינת. אלסקה יפה ומעניינת, נופים מרהיבים ובעלי חיים מרתקים. אבל בעיקר נהננו מהמפגש עם האנשים המעניינים שחיים שם.
