חודשיים בקרוואן, הגשמת חלום משפחתי / משפחת כרכום

הרכב: הורים ושלוש בנות יהלי (13) יובל (11) וגיל (7)
קרוואן: C30 ששמו "הרווי" (ה- RV)
מספר ימי הטיול: 56 ימים
יוני עד אוגוסט 2015
התחלה בסיאטל וסיום בלוס אנג'לס

נתחיל מהסוף - תמיד תחשבו איך כן אפשר להגשים חלומות. שנינו עובדים שכירים (פקח ברשות שמורות הטבע ועובדת סוציאלית), עם יום יום עמוס המרגיש בלתי אפשרי, המון מחויבות ובעיקר- מעט זמן לקחת זמן לעצמנו. הטיול הזה הוכיח לנו שאפשר לחלום בגדול, לתכנן ולהגשים טיול נהדר שהיה המתנה הטובה ביותר אותה יכולנו להעניק למשפחה.  בסיפור הטיול המתואר כאן נביא "טעימות" מהטיול הנפלא הזה.

מסלול הטיול

אז... נחתנו בסיאטל. אחרי ביקור בעיר היפה הגיע ה"יום הגדול" - בו חותמים על הקראוון שיכונה מעכשיו כלשון המקום "הארווי" (RV). הגענו בעשר בבוקר ונאמר לנו שהRV לא יהיה מוכן לפני 14:30. אבל, השרות האמריקאי מדהים! ראו שהגענו מוקדם לתחנה, דאגו להכניס אותנו לפני התור שלנו ודאגו שנקבל את הרכב החדש ביותר שנמצא שם בגלל המסע הארוך אליו אנו יוצאים.

טיפ: מי ששוכר קראוון באוורט ונוחת בסיאטל, כדאי לשקול לנסוע ברכבת. מדובר ברכבת שיוצאת משדה התעופה, מעבר אחד בתחנה בדרך לרכבת לאוורט ומשם במונית ליעד באוורט. הדרך הזו חוסכת פקקים ותחבורה צבורית זולה וטובה. הרכבת יוצאת משדה התעופה וקל להגיע אליה.

אחרי הסברים מדוקדקים שאת רובם קשה לזכור. הגיע רגע האמת, יוצאים עם מפלצת ענקית באורך 9 מטר (30 פיט) ו-3 מטר רוחב. עם הרבה כבוד וזהירות יצאנו למסע קצר לכיוון הוולמארט הקרוב- שם אנו אמורים להצטייד במזון ובציוד הדרושים ליציאה לדרך. מהר מאוד גילינו שזה לא הסופר שאנחנו מכירים (טוב, הכוונה לליאת, אני לא מכיר גם ליד הבית) ולוקח הרבה זמן וחיפוש עד שמוצאים מה שמחפשים וכמובן ילדים בין הרגלים לא עוזר. בסוף הבנו שאין טעם להילחם, השארנו את הבנות נעולות קרוואן (חלון פתוח) עם הנחייה לא לפתוח למי שלא אמר את הסיסמה -"אבא". מכאן זה הלך יותר חלק, אם כי עדיין לא מצאנו כל מה שצריך... מכאן נסענו לקמפינג שצמוד לקרוז אמריקה RV Lakesite, אמנם אתר צפוף (עירוני) אבל אמריקאי נחמד וקצת שיכור סייע לנו להיכנס לאתר, למצוא מקום פנוי ולהתחבר (בכל זאת בתולים...). 

טיפ: למגיעים לאוורט- קנו בטרגט. קצת יותר יקר אבל הרבה יותר ברמה עם אפשרויות רבות יותר.

טיפ: בפעם הראשונה שאתם עם הבית הנייד הזה, לונו באתר מסודר עם כל החיבורים, גם כדי לבדוק שהכל עובד וגם כדי לתרגל (בואו נודה שקשה מאד לקלוט את ההסבר המהיר בתחנת המסירה). בטוח תמצאו מקומי חביב שישמח ללמד אתכם. לא להתבייש לשאול ולבקש עזרה.

התחלנו את המסע בחצי האי אולימפיק. נסיעה לכיוון פורט אנג'לס, כבישים יפים, הכל יערות וירוק מצדדיהן, הגענו החלטנו לעלות ללינה בקמפינג -Heart O'the Hills, קרוב למשרדי הפארק, אתר חמוד ויפה. בבוקר המחרת התחלנו לטפס בכביש שעולה ל"הוריקן רידג'", הכביש מתפתל כאשר מימין צלע הר מיוערת ומשמאל נפתח הנוף של הרי האולימפיק, אחרי עליה איטית שמאפשרת צפייה על הנוף, הגענו לאתר. התייעצות קצרה עם הרינג'רית והחלטנו לצאת למסלול הטבעתי שמקיף את השלוחה עם עליות מתונות יחסית (בהתאם לסולם המאמץ). לאורך השביל שחלקו סלול יש שלטים רבים שנותנים הסברים טובים על הסביבה ( באנגלית..בעיה).  במהלך השביל פגשנו צבי ממרחק מטר - רגיל לבני אדם, עמדנו לידו מספר דקות, צילמנו והמשכנו בדרכנו. מלמעלה היתה תצפית מדהימה על הרכס ויכולנו לראות מספר סינגלים שנראו מפתים, אבל לא היום. חזרנו לתחנת הפקחים ועבדנו על חוברות הפקחים הצעירים של יהלי ויובל.

יצאנו לדרך חזרה לפורט אנג'לס שם גילינו שבתחנות דלק שכתוב אליהן "76" ניתן לרוקן ולמלא את המכלים, תדלקנו ויצאנו לכיוון חניון MORA בו תכננו לישון, בדרך עברנו ליד LAKE CRESCENT ועצרנו לבדוק אתר שהומלץ לנו, FAIRHOLME, הצצנו ונפגענו, אתר יפיפה צמוד לאגם עם צבע כחול עמוק - השתקפות ההרים הירוקים והשמיים במקום. החלטנו להישאר במקום ללילה. בבוקר ליאת קראה לי החוצה לסיבוב להראות לי אותנו בעוד 20-30 שנה, זוג מבוגר שמטייל עם טנדר ונגרר ועליו אופניים זוגיים וקייק זוגי, עצרנו לפטפט איתם ושמחו לשמוע שאנחנו מישראל.
לאחר טיול של מספר ימים בחצי האי אולימפיק (בדיעבד, אחד המקומות היפים ביותר בהם היינו בטיול ובהחלט שווה להשקיע בו זמן טיול ניכר), המשכנו לעבר היבשת כאשר בדרך עוצרים ליד הגשר המחבר את האי ליבשת והולכים לאורכו. הנוף מדהים, ואנחנו ממשיכים בכיוון בלינגהם ניסינו למצוא מקום בחניון קרוואנים באזור שלא היה בו מקום. החלטנו לנסות את האירוח של וואלמארט, חנינו בחניה שלהם ויחד אתנו עוד קראוונים רבים, כולל זוג פנסונרים שחנו שם עם קרוואן אוטובוס ענקי שעוד גרר אחריו רכב פרטי. אחרי ששאלתי אותו לבקשת הבנות לכמה אנשים זה משמש, הוא הזמין אותנו פנימה והראה לנו קרוואן מפואר (וקצת מצועצע) לשניים בלבד עם כל הציוד - אמבטיה, מכונת כביסה, מייבש, טלווזיה  ענקית. חזרנו לקרוואן שלנו שפתאום נראה כמו חיפושית.

נפרדנו מארה"ב ועברנו לקנדה, פרוצדורה פשוטה למדי. אנו בדרכנו הארוכה לרוקיס הקנדיים. אנחנו התחלנו את הביקור מצפון מאזור ג'אספר וירדנו דרומה לכיוון באנף.

טיפ: כאן המקום לציין שמה שנראה קרוב במפה, יכול להיות מאד רחוק במציאות. לפני הנסיעה קצת קשה להעריך את אורך הנסיעות, הטווחים פה עצומים והמרחק אף גדל כשנוסעים בקרוואן....כדאי גם להתכונן נפשית וגם אם ניתן-לרווח לו"ז, מתוך הבנה שאי אפשר הכל. אם יש לכם זמן מועט לטיול קצר, מומלץ להתרכז בחבל הארץ המדהים הזה, שכולו שמורת טבע מוכרזת עם פנינים נפלאות של נופים, צמחיה ובעלי חיים.

להלן "טעימה" מהטיול ברוקיס' הקנדיים

25.6.15
החלטנו לנסוע לכיוון אגם מאלין. עברנו בדרך בג'אספר לתדלוק - היינו כבר על אדים. התדלוק פה לוקח זמן, גם כי מיכל זה בסביבות 150 ליטר, גם כי רוב הרכבים פה זה קרוואנים וגם כי המשאבות איטיות וצריך להחזיק ביד כל המילוי, אנחנו עדיין לא התיידדנו עם המשאבות, אבל ליאת התווכחה עם המשאבה שלנו ולהפתעתי, ניצחה. המשכנו לקניון מאלין, שם גיל הובילה את משלחת המחקר. ההמלצה במרכז המבקרים היתה על המסלול הכחול לילדים, עד הגשר הראשון ובחזרה, אבל מיד הבנו שמדובר בסיבוב קצר מאוד אז הארכנו אותו עד הגשר הרביעי וחזרנו (ליאת רצתה עד החמישי אך הוחלט לוותר). מדובר בקניון עמוק של נחל מאלין (בצרפתית כנראה "המסוכן") שהתחתר בסלע לאורך מליוני שנים לעומק מרשים עם מפלים יפים וזרימה מהירה, הירידה היא די תלולה וכמובן שבסוף צריך לטפס חזרה. גיל למדה אל הסוגים השונים של "קניון" ואפילו אמרה שהיא מעדיפה "את זה של הטבע", אבל ניראה לי שסתם ניסתה לרצות את ליאת.

המשכנו לאגם מאלין, בדרך עצרנו באגם מדיסין (שווה!) לתצפית וטבילת רגליים קצרה, מי הפשרת שלגים. במקום גם הסברים על הכחדות הקריבו (אייל הצפון)  שאוכלוסייתו היתה כ-600 וכיום כ-150 פרטים בלבד. מסתבר שגם ברשויות טבע בעולם מתמודדים עם סוגיות דומות לשלנו.
לאורך הכביש ראינו רכב של פקח והתקהלות, כשהאטנו ראינו לצד הכביש את הדוב המשפחתי הראשון (ונקווה שלא אחרון). הוא הלך לאיטו ונראה אדיש. אני והגדולות הלכנו לאגם לבדוק, שכן הבטחתי לגיל שיט קייק באגם. גילינו שמשכירים קייקים וגם גילינו סביב האגם שבילים מקסימים לצעידה. חזרנו הביתה והאוכל כבר היה מוכן. אחר כך ירדנו כולנו ולאחר התלבטות קלה שכרנו קייק זוגי. יהלי וגיל התלהבו. יובל פחות. חתרתי איתן באגם והמראה היה בהחלט מרהיב. יובל הסכימה לשבת בקייק וסופה שנהנתה מאוד (אני מרוצה שהיא מותחת את הגבולות שלה).

בזמן הזה ליאת צעדה לאורך הגדה הצפונית וראתה הרבה סנאים. כשחזרנו כבר התחיל לטפטף אז וויתרנו על המשך הצעידה (חבל) והתחלנו לחזור בנהיגה איטית (מותר 60 קמ"ש כדי לא לדרוס בע"ח, וזאת תרומתנו לשמירת חיי הבר במקום), כאשר ליאת מנהיגה "צייד דובים" ("כולן עירניות עם מבט החוצה לחפש דובים"), אך הפעם ראינו רק עדר עיזי הרים...

טיפים: כשממליצים כאן על טיול למשפחות זה אומר טיול מאד קליל! כמו כן, כשרואים התקהלות על הכביש זה סימן לבע"ח כלשהו וכדאי להאט, אולי זה הדב שציפיתם לו... הסימון בהרי הרוקי מצביע על המקום שאתם מחפשים, אל תחפשו עוד שלט או פניה נוחה כי תפספסו את המקום (לפעמים לא נראה כי זאת הפנייה)! שמורת ג'אספר משולטת הרבה יותר טוב משמורת באנף (שם השילוט הוא רק בתוך האתר.) בשמורת באנף מומלץ לנסוע לאט ועם מפה מכווינה כדי לא לפספס.

26/6/15
הוחלט להתחיל ב"חמישה אגמים", היו משם כמה מסלולים אפשריים ולאחר התלבטות הגענו למסקנה שבמילא גיל כבר תקבל עבורנו את ההחלטה, התחלת המסלול שביל בין העצים שיורד ועולה שלוש שלוחות, קצת ייאש את גיל שטענה שאנחנו לא אמינים, הבטחתם 5 אגמים. עוד קצת והגענו לאגם הראשון, כחול יפיפה, לא גדול ומוקף הרים וחורש, הכנסתי את גיל לשכשוך קל שממנו סרבה לצאת. צודקת. יובל ויהלי הצטרפו אליה ובילינו שם שעה קלה. משם עברנו לאגם הבא, מחוברים אחד לשני בנחלון. בכל אגם הבנות עצרו לשכשוך, כי בלי להרטיב את הרגליים זה פשוט לא שווה. כל אגם היה בצבע שונה (עומק המים) וכולם יפים ומזמינים. בין האגם הרביעי לחמישי היתה הצומת בין המסלול הקצר (כ-3.5 ק"מ) לארוך והבנו שכדאי לבחור בקצר, בכל זאת המשכנו לאגם החמישי כי חייבים לשכשך רגליים גם בו, שם כבר לא יכולתי להתאפק וקפצתי למים, כמו שחשבתי, רטובים וקרירים. חזרנו ובדרך גיל וליאת המציאו משחק בו שרים בכל מיני קולות: "הרגליים שלי לא יכולות ללכת אם הן לא רטובות" וכך הן הלכו עד הרכב.

טיפ להזמנת חניונים ברוקיס הקנדיים: בעונה כדי להזמין חניונים ללילה מראש באתר של הפארקים. העונה קצרה מאד ולכן הרבה מטיילים ועמוס. מי שנוסע ברכב מעל 27 פיט יתקל במצב שהרבה מהחניונים לא מכילים רכב ארוך או שיש מעט מאד מקומות לרכב ארוך (ולכולם יש כאן מפלצות...). לכל מי שלא מצליח לשמור מקום לחניונים מסוימים (כמו חניון שדה הקרחונים או פארק יוהו) מדובר בשיטת "כל הקודם זוכה". החניה בחניון הקרחונים היא "יבשה" לחלוטין ויש המון חניה (אפשר להגיע לקראת ערב ולמצוא מקום...). במצבים בהם אין לכם מקום בכלל שווה לפנות לאתר הקרוב, לעיתים פותחים שם חניות "יבשות" נוספות בחניונים שסביבם. יום קנדה חל בתאריך 1 ביולי. שבוע לפני ושבוע אחרי אלו השבועות בהם הקנדים בחופש והחניונים מפוצצים!! מומלץ לתכנן את הטיול לא לשבועות אלו.

המשכנו ל"מפלי אטבסקה", בדרך ראינו את דוב מספר 2! המפלים מרשימים מאוד לאורך נהר האטבסקה. זהו נהר ארוך ורחב שמקורו בקרחוניםאשר יצר קניון צר ועמוק שבו המפלים נופלים באנרגיה רבה ומתיזים רסס רב לכל עבר. צפינו בו מכל עבר (הליכה קצרה, לא נחשב כטיול) ואפילו ירדנו לקצה המפלים כי הבנות רצו לטבול רגליים.

משם נסענו בכביש הקרחונים בין ג'אספר לבאנף, כביש שנחשב כאחד היפים בעולם ולנו אין וויכוח עם הקביעה הזאת, לאורך כל הכביש זורם נהר האטבסקה עד שבנקודה מסוימת נגלה לעיננו הקרחון, וויכוח קצר עם זה קרחון או שלג הסתיים בכך שליאת צודקת (כרגיל),עצרנו לתצפית ופגשנו משפחה ישראלית נחמדה. רואים שכבת קרח של כמה מטר על ראש ההר שמסתיים במצוק, מרשים. המשכנו לכיוון מרכז המבקרים שם תכננו לעשות את הלילה. חניון הקרוואנים ממוקם מול שני קרחונים (אני יושב וכותב במקום לצפות) מחר נגלה את שמותיהם, צמוד לחניון יש בריכה/אגמון קטן שהבנות טבלו בו רגליים ובסוף הצטרפתי אליהן לטבילה, יובל טבלה וברחה החוצה מפחד הדגים, יהלי נשארה עוד קצת ויצאה.

4/7/15
יוצאים לכיוון ווטרטון, התארגנויות בוקר וקרוואן (ריקון ומילוי-כרגיל), פרידה מהחברים החדשים ויציאה לדרך לכיוון דרום. בשונה מהנוף ההררי שהרגלנו אליו עברנו לאזורים מישוריים/גבעתיים יותר כשהדרך עוברת באזורים של חוות בקר ועיירות קטנות. נתקלנו בכינוס של "מועדון ה-5" של קנדה, רכבי אספנות מאורגנים בשורות לפי עשורי ייצור, משוחזרים ברמת גימור של הרגע יצאו מהמפעל ואף יותר. הבנות בחרו להישאר בקארוון ואנחנו יצאנו להסתכל ולצלם בשביל איתמר (חבר שבעניין). מדהים לגלות שעם הזמן ליאת ואני נעשים דומים... בדרך ראינו עדר בקר וליאת אמרה "איזה פרות שמנמנות ונחמדות" ואני חשבתי בדיוק אותו דבר.  המשכנו עד שקצת לפני הכניסה לווטרטון נכנסנו לנקודת תצפית על ביזונים, ניתן לעשות סיבוב ברכב ולהגיע קרוב אליהם אך לצערנו אסור עם קארוון, אז הסתפקנו בתצפית מרחוק.
המשכנו לארוחת צהרים לצד האגם הקרוב שהבנות ניצלו לשיכשוך רגליים ואני לטבילה. נכנסנו לשמורה ובכניסה נאמר לנו שכבר אין מקומות לינה והומלץ לנו לחפש מחוץ לשמורה. מכיוון שהיה עדיין מוקדם החלטנו להיכנס לקניון  הסלע האדום (שם לא מקורי), ובדרך בדקנו בחניון (מומלץ) אם נשאר להם מקום ולשמחתנו התשובה היתה כן. מעודדים נסענו בכביש אשר מפורסם בתצפיות החיות לאורכו ואכן פגשנו בדרך דוב (רביעי במספר) בלונדיני, שחשבנו לדוב גריזלי. מאוחר יותר תיקנו אותנו שמדובר במתחזה - דוב שחור-בלונדיני. הקניון האדום היה מרשים, הליכה קצרה בצידי הקניון העמוק והבאמת אדום תוך הבטחה לגיל שמחר נלך את המסלול בתוך המים (התברר שאפשר). בדרך חזרה החל לרדת גשם בטיפות גדולות והחלטנו לחזור לחניון כדי להספיק להגיע להרצאה בקמפינג בנושא "דבורים, פרחים ודובי גריזלי". בחניה שלנו הבנות נהנו לגלות שהן יכולות להידחס לתוך ארון שמירת האוכל מפני הדובים.

במהלך הלילה נעשה חורף אמיתי ירד המון גשם ובשלב מסוים שתי הקטנות הגיעו אלינו למיטה קפואות מקור וטבי עבר לישון במיטה שלהן.
עוד חוויות רבות מהרוקיס הקנדים, המלצות וטיפים, ממתינים לכם בבלוג שלנו.

חזרה לארה"ב. השמורות והפארקים הלאומיים בהם ביקרנו: גליישר, ילוסטון, טיטון, ארצ'אס, קניון לאנד, גובלין ,קפיטול ריף, ברייס קניון, אגם פאוול, ציון, יוסמיטי. 

הצצה לשמורת יילוסטון  Yellowstone
10/7/15 
כדי להקל ננסה לתאר את מבנה השמורה (יילוסטון): דמינו את הספרה 8 שראשה בצפון ובסיסה בדרום. השמורה מאורגנת עם כבישים בצורה הזאת כאשר לאורך הכבישים יש מוקדי עניין, יציאה למסלולי טיול ועיירות קטנות שבעיקר מספקות שרות לתיירים. החניון שלנו במרכז החלק העליון השמאלי (צפון מערב) נקרא Indian Creek, חניון בסיסי ביותר, שרותי "בול פגיעה", אין מים למילוי ונקודת ריקון אך לנו זה הרגיש כמו זכיה בפייס למצוא מקום לינה לשלושה ימים הבאים. המקום עצמו יפה - חניון מוקף עצי אורן מסוג כלשהו (לא יודע איזה סוג - לא עברתי את המבחן) קרוב לערוץ הנחל האינדיאני, נחמד! אתמול טיילנו בחלק התחתון שמאלי (דרום מערב).
להיום תכננו (גדול עלי -"תכננו"=ליאת תכננה) את אזור הגראנד קניון של ילוסטון, מרכז ימין (מזרח) עובר של נהר ילוסטון ובאזור יש לו מספר מפלים. עברנו בתחנת המידע כפי שאנחנו רגילים אבל נפלנו על פקח שנתן מידע מאוד חלקי ולא תרם מעבר לשאלה הספציפית, התרגלנו לסטנדרט גבוה יותר. החלטנו ללכת בגדה הדרומית של הנהר שבחלק הזה הזה הוא קניוני ועמוק ולהמשיך למסלול מעגלי בסביבה. התחלנו בתצפית על המפל העליון - יפה ושוצף והמשכנו בירידה תלולה לעומק של 3/4 הקניון בשביל תלוי/מדרגות (נדמה לי 328 או משהו כזה). כשהתחלנו לרדת התחיל לטפטף, ממולנו ראינו את החוזרים בשביל מתנשפים, כשהגענו  למטה הבנו שהיה שווה. תצפית עין בעין על המפל התחתון שנופל מגובה (כלשהו) ומשפריץ רסס לכל עבר ומתחת זורם נהר הילוסטון. בגדה ממול ראינו נקודת תצפית ממש מעל המפל וסימנו לנו להמשיך. איך שרצינו להתחיל לעלות נפתחו ארובות השמיים (יותר בכיוון דליים) והחלו לרדת עלינו. עלינו בריצה קלה בשאיפה להגיע למקום מקלט, כשהגענו למעלה היינו רטובים היטב, במיוחד ליאת, שהמים נאגרו לה בכובע של המעיל ואז מישהי, שלא נזכיר ששמה יהלי ,שמה לליאת את הכובע על הראש! בשלב הזה הבנות וגם אני איבדנו מוטיבציה להמשך הטיול וחזרנו במהירות האפשרית לקארוון. כמובן שכשהגענו - יצאה השמש. החלטנו שעדיף לגשת לחניון קרוואנים הקרוב שיש בו תנאים ולדאוג למנהלות - כביסה, ריקון ומילוי. גיל נשארה עם ליאת והגדולות ואני הלכנו לתחנת מידע לעבור הדרכה על רשת היחסים בין הצומח והחי והשפעת הוצאת חוליות מהרשת - זאבים ודגי טרוטה, הפעלה מעניינת. הבנות זכו להיות צרצר וסנאי אדמה.

בשלב הזה התחלנו לחזור לחניון שלנו במה שנראה יום קצת מבוזבז ומבאס, ליאת בהברקה של רגע (אל תגידו לה את זה, שלא תתפוס ת...) הציעה שניסע  ל-west Yellowstone – הכפר שביציאה  המערבית לבקר במרכז שיקום בע"ח (ובזה האריכה לי את הדרך למיטה בשעתיים). הגענו לשם ב חמש בערך וגילינו שבקיץ פתוח שם עד שמונה בערב וכן שהכרטיס תופס ליומיים, נכנסנו. הביקור התגלה כאחד משתי גולות הכותרת של אזור ילוסטון ומבחינתנו אסור לוותר! בכניסה יש מוזיאון דובים עם פוחלצים, שלדים, הסברים מעניינים, אבל לא ראינו כלום כי הבנות רצו החוצה, גילינו שעל שטח לא גדול, לא מעייף הסיבוב, יש כלובים/גדרות גדולות שבהן מוחזקים בעלי חיים אשר לא ניתן לשחרר לטבע-או שלא החלימו או שמהווים סכנה. בהתחלה פגשנו דובי גריזלי פעם ראשונה מטווח כזה ובלי שהדוב בורח, חיה מרשימה ביותר. עברנו לכלובי העופות הדורסים - רובם נמצאו פצועים ולא ניתן לשקם, חלקם נלקחו מגידול בשבי - לא חוקי ומאוד מעניין. ואז גילינו את הזאבים הלבנים-חיה יפה ומעניינת שקיבלנו עליה הסברים רבים, יובל החליטה לאמץ זאב בשם קוטנאי. חזרנו לגריזלים בזמן - ילדים שנרשמו בזמן (לא כמו הילדות שלנו - מקופחות עם הורים מזניחים) החביאו בכלוב גושי בשר כדי לגרום לדובים לחפש, ואז באו הדובים - לא גדולים כמו בסרטים אך עדיין די גדול (ליאת חטפה פחד דובים). אפשר לצפות שעות בדובים הופכים סלעים כדי להגיע לבשר. לקראת סוף הביקור התחלפו הדובים ונכנס "הענק החום" - הגריזלי סם, דוב ענק ומבוגר שגדול כמעט פי שתיים מהגריזלים המקומיים - הוא מאלסקה במקור, שם התזונה המשובחת בסלומונים (מתאים לי) מביאה אותם לעד 1200 פאונד. היה קשה לעזוב והבנות ביקשו שנחזור גם למחרת. 

ממשיכים את הטיול בשמורות של ארה"ב

ארצ'ס - Arches
17/7/15-  התארגנות זריזה במושגים שלנו ויצאנו לרפטינג/ מדובר בחצי יום שיט על נהר הקולורדו שעובר בסמוך למואב, רפיד וחצי (אשד מהיר)/ נסיעה לשם דרך כביש צר ומגניב שהולך במקביל לנהר (כביש 128 -מומלץ). על האוטובוס כבר זיהינו שיש אתנו משפחה ישראלית נוספת. למרות החששות כולן עלו לסירה, פגשנו את המדריך שלנו, אריק החתיך (ליאת ביקשה להוסיף) שנתן לנו קצת הוראות בטיחות וקצת הסברים על הסובב. הרפטינג עצמו כדי להרגיע את החוששים בעורף - מאוד מאוד רגוע ואת רובו עשיתי בתוך המים בציפה עם חגורת ההצלה, מרצון, כמובן. חלק מהזמן יהלי הצטרפה למים ומאוד נהנתה. לקטנות לקח יותר זמן להשתחרר והן הסכימו שאטבול אותן ואשלוף חזרה לסירה, עוד שעה שייט והיו קופצות למים גם. די בהתחלת השיט הגענו לאשד היחיד במסלול, המים קצת השפריצו והסירה היטלטלה מספיק כדי לרגש והבנות התחילו להשתחרר ולהנות. באמצע עצרנו על הגדה לארוחת צהריים - פלטת גבינות ובשרים קרים, משם המשכנו בשיט רגוע עד הסוף. בהחלט אחת החוויות שהבנות נהנו מהן יותר והאמת שגם אני.

בסוף פגשנו את הישראלים, החלטנו לקבוע איתם אחרי מנוחת הצהריים לטייל ביחד בארצ'ס ב-Delicate Arch אותו רצינו לעשות לאחר מספר המלצות. קבענו ב-6 בכניסה לשמורה, דבר שהתברר כנכון, ראשית החום התפוגג והיה נעים לטייל, שנית הסלעים קיבלו צבע אדום עמוק יותר ויפה הרבה יותר ויחד עם משחקי הצללים הוסיפו לחוויה. המסלול עצמו ארוך יחסית (4.8 ק"מ) ומתחיל בעליה די תלולה. מומלץ להקשיב להמלצות ולקחת מספיק מים. בראשית המסלול יש בקתה קטנה ומצוקמקת ששימשה למגורים לחוואי המקומי  זאביק (ג'ון וולף) ועוד בקתה מצוקמקת שהייתה "הבקתה המשופרת" שנבנתה "רק" לפני 100 שנה... אחרי יש יציאה שמאלה לצוק עם ציורים אנדיאנים. ואז מתחילה העליה, סלע חשוף בשיפוע ניכר, עליה בשעות פחות נעימות עלולה לייבש - שוב לקחת מים! עד כאן לא משהו מיוחד, לא הבנתי את ההמלצה "לא לפספס מסלול זה", ואז נכנסנו לדרך בין גבעות סלע מאבן חול המתעגלות בצבע האדום העמוק האופיני, באמת פינה קסומה, הדרך הולכת על שפת מצוק  ואז מגיעים ל קשת העדינה (על שם סדק באחת הרגליים). עשרות אנשים יושבים וצופים בה וגם מצטלמים ואתה פשוט מצטרף. הבנות רצו לטפס אבל לא יכולתי להצטרף עקב נזק ברגל והתחלנו בדרך חזרה. גיל  ויובל שהיתה להן חברה כל היום רצו את המסלול בלי להרגיש ומבלי לקטר אפילו פעם אחת - תענוג.

קפיטול ריף Capitol Reef NP עד קניון ברייס
20/7/15 - פתחנו את הבוקר על פי המלצת ה-HOST והתייצבנו בחנות הקטנה לקניית פאי פירות מעולים, לחם ועוגת קינמון - הצלחה! אחר כך יצאנו למסלול המוגדר כבינוני בדרגת הקושי, העולה לתצפית מרשימה על האזור של הפארק. המסלול עצמו כיפי מאד ומלא ב"קירות טיפוס" של הטבע ומגלשות. הבנות שיחקו וטיפסו. המסלול אינו מעגלי ולכן בשלב מסוים התפצלנו, טבי חזר להביא את "הרווי", וליאת והבנות המשיכו את כל המסלול. כשסיימנו עברנו דרך מבנה בית ספר ששימש את המתיישבים הראשונים במקום. מדובר בכיתה אחת בה למדו 15-26 תלמידים בכיתות א'-ח'. כל מורה הצליחה להחזיק במקום רק שנה אחת לפני שהתייאשה ועזבה (נראה אפילו יותר קטן מבית הספר בנאות הכיכר...) לאחר מכן עברנו דרך מרכז המבקרים להשבעה וקבלת תגים וממשיכים לקניון ברייס. ליאת החליטה להתווכח עם הטמטם על הדרך בה נוסעים ולמרות שהטמטם המליצה על כביש 24 ליאת התעקשה על כביש 12 וניצחה...דרך נוף מקסימה המובילה דרך יערות וכפרים קטנים (את ההתחלה קצת התקשנו לראות בגלל הגשם השוטף שירד). באחד הכפרים עצרנו לסיור במוזיאון האינדיאני בו היה שחזור של בתים אינדיאנים, כלים וסרט על החיים של האינדיאנים. בהחלט ממחיש מה שהיה בעבר ומאפשר חוויה ברורה יותר כיצד חיו האינדיאנים באיזור זה - אילו בתים היו להם, אילו כלי חימר ייצרו וכיצד נהגו לחיות (הם היו נורא נמוכים ואכלו בעיקר תירס, ציד ולקט). המשכנו על סף קניון מרהיב בצבעים משתנים ותצורות הרים אדומים. בקיצור דרך מקסימה עד העיירונת אסקלנטה שם עצרנו לקניות (לא ברור מה האנשים אוכלים שם כי אין כלום במכולת...) ולהפסקת משחק במגרש השעשועים המקומי בו היה מגרש ממטרות ומקלחות להשפרצת מים, בהמשך עברנו  בעירונת טרופיק בה סגרנו את נושא א. הערב בפיצריה המקומית (המעולה). המשכנו עד לברייס והתמקמנו בחניון שבתוך השמורה (החניון הכי יקר שהיינו בו עד כה בתוך שמורה!) היות והגענו מאוחר והגשם, לא היה לנו כח לחפש את פתרון החניה ביער דיקסי הסמוך.

יום הולדת בלייק פאול LAKE POWEL
23/7/15  - יש לנו ילדת יומולדת. היום חוגגים ליובל יומולדת 11. דאגנו כמובן לשולחן יומולדת מסורתי עם ברכה, בלונים, עוגה ומתנה. יובלי מתרגשת ובעיקר שמחה לקבל את הספר החדש שנקנה בארץ והוחבא היטב עד כה.

לייק פאוול שייך כולו ל-NLP כלומר המנוי שעשינו לכל האתרים תופס גם כאן. זה אגם מלאכותי ענק שנוצר מבניית סכר גלן על נהר הקולורדו והציף את העמק שהיה כאן. באזור העיר פייג' פועלים שני חניוני לילה ששניהם בתוך השמורה - האחד הוא חניון עם חיבורים מלאים השוכן בפייג' ואליו כדאי להזמין מקום מראש. השני  LONE ROCK הוא חניון על חוף האגם בשיטת מצא לך מקום. זה מקום עצום שכל אחד מתיישב איפה שמתאים לו לחנייה יבשה (עולה 12$ ללילה). במקום אין טיפת צל! אבל מאד יפה והכי קרוב למים שאפשר. רק דורש קצת עבירות קלה - חלק מהדרכים לחוף עוברות באמבטיות חול-קצת גז וזה עובר. מי שלא מוצא מקום או מגיע מאוחר בלילה, יכול לחנות גם בחניות הרכבים המפוזרים בשמורה ובניגוד לשמורות אחרות, כאן זה לא אסור (= בעברית מותר). אחרי חוויות הקיוק השלמת מזון ב-WALMART ובעיקר התקררות במזגן המשובח וחיפוש אחר מתנת יומולדת ליובל - לא מצאנו...החלטנו לשים פעמינו לחוף בו היה סיכוי טוב למקום, נכנסו לשמורת טבע LONE ROCK עם חוף שאפשר להגיע עם הרכב כמעט עד המים. זה החוף שאליו באים המקומיים ומתיישבים לחופשה שנתית. לאחר נהיגה משובחת של טבי במעברי החול (שליאת כמובן בטוחה שנשקע...) התמקמנו במקום מקסים ליד הים והופ כל הדגיגים והמנטה החדשה, שנקנתה עכשיו, קפצו למים. מקום יפיפה וחםםםם.

פארק ציון - ZION NP
נכנסים לציון. השכמה מוקדמת ויציאה לדרך כדי להספיק למצוא מקום בתוך הפארק (בחלומות שלנו...) קנינו את הפס המיוחד למעבר קראוון במנהרת כרמל (כן, כן גם כאן יש מנהרות הכרמל וגם כאן כדי לעבור בהן צריך לשלם סכום מופרז לחלוטין...). המסלול הראשון נמצא בין שתי המנהרות ואין חנייה. אז חיכינו ועם קצת עזרה מחבר מקומי שחסם את התנועה עבורנו, טבי חנה את "הרווי" בשלום. עולים לתצפית מדהימה על הפארק! בהחלט היה שווה את ההמתנה!

ממשיכים בנסיעה דרך המנהרה השנייה. מדובר במנהרה ארוכה וצרה שהגובה שלה לא מספיק למעבר כלי רכב גבוהים (כשחצבו אותה לא חשבו על קראוונים ואוטובוסים) ולכן פקח עוצר את התנועה ומאפשר לכלי רכב גבוהים לנסוע במרכז המנהרה. המקום מאד מרשים ומידי פעם צץ דרך החלונות נוף מהמם של הפארק. אנו מתכננים להגיע לחניון הדרומי ולמצוא מקום ללילה - כמונו מסתובבים עוד רבים וכמובן שלא מוצאים מקום. החניון מפוצץ! ליאת מחליטה שלא לוותר ואנו פונים לחניון של ההזמנות מראש ולאחר שנענים שאין מקום, גם כאן ליאת שומעת את הפקחית מדברת בטלפון על ביטול של מקום ללילה - ועם קצת חוצפה ישראלית, המקום שלנו ללילה! איזה חניון מקסים. מתמקמים וטבי והבנות יוצאים לבדוק את המים בנחל Virgin העובר ממש לידינו. בשעות אחה"צ אנו יוצאים למרכז המבקרים כדי לקחת חוברות לפקחיות הצעירות שלנו ולברר על פעילויות, נרשמים לסיור מודרך עם פקח וממשיכים למרכז הטבע לפעילות של ילדים בנושא התנהגות חיזור של בעלי חיים (כזה עוד לא היו באף שמורה). המרכז עצמו מקסים ומיועד רק לילדים ובו הרבה פעילויות המותאמות בעיקר לצעירים. אנו חוזרים לסיור המודרך עם פקח אליו נרשמנו ברשימת הסטנד בי וכמובן שעולים לאוטובוס כי משפחה שהייתה רשומה לא הגיעה (כן זה בהחלט היום שלנו....). את הסיור מדריך ברונסון, בחור מורמוני צעיר שמאד מתלהב מכך שאנחנו מישראל. אנו יוצאים איתו לסיור בין התצפיות המרכזיות בפארק כאשר בכל נקודה מקבלים הסבר גיאולוגי, תרבותי וזאולוגי. הבחור מקסים, קצת אסברגר אבל עם הומור עצמי לענין. בשלב מסוים מבקש מטבי לספר של משמעות המילה "ציון" וטבי נותן נאום משובח באנגלית רהוטה על ציון ועל שאר המקומות הנזכרים באזור וששמם מקורו בישראל וסביבותיה - כבוד! בסוף הסיור המקסים הזה מקבל הפקח מגנט רשות והבנות מקבלות ממנו מדבקות נוספות לאוסף.

קצת חוויות מיוסמיטי YOSEMITE NP
30/7/15  - אנו יוצאים למסלולון קטון והעיקר שגיל מוצאת איפה להרטיב את הרגליים. אחרת כך הבנות שומעות הרצאה של פקח חמוד (חלק ממטלות התג) ומושבעות כפקחיות צעירות של יוסמיטי. הבנות שלנו כבר מילאו כל כך הרבה חוברות שהן כבר יודעות לענות את התשובות ולעשות מטלות (כמו איסוף זבל) בלי להיות בשמורה - כך שאחרי שלוש שעות הן כבר מקבלות תג ומוכנות להמשיך. הפקח הזה קצת יותר משתדל עבורנו (הרי הבנות היו הקהל הטוב ביותר שלו בהרצאה וידעו את כל התשובות, כולל מה זה פייקה...) אז הוא ממליץ לנו על מסלול מקסים ושליו בלי המון אדם LYELL CANYON שזה חלק ממסלול ג'ון מיור היורד עד העמק של יוסמיטי (נראה חוויה של מסלול! אבל אנחנו עם הבנות לא נחווה זאת- חבל!) לכיפת למברט המומלצת אנחנו לא מגיעים בשל השעה ומחאות קולניות מצד קהל המטיילות שלנו.
כדאי מאד להזמין מקומות לינה מראש! מקומות הלינה מאד מוגבלים וכל יציאה מחוץ לשמורה היא ארוכה מאד. זוהי שמורה גדולה אך יחסית לשמורות אחרות השירותים שהיא מספקת די מאכזבים - מרכזי מבקרים קטנים ותצוגות מוגבלות, פעילויות ילדים מאכזבות, מפות סימון כלליות מידי... בקיצור ציפינו להרבה יותר משמורה כל כך פופולארית.

טיפ: יוסמיטי היא מהמקומות ששווה לתכנן אותם היטב מראש גם אם רוצים לשמור על ספונטניות...כדאי לתכנן את המסלול כך שמתרכזים בכל יום באזור טיול מסוים. כל מעבר מאזור לאזור כולל נסיעה ממושכת.

כביש 1 לקראת סיום הטיול
השבועיים האחרונים לטיול הוקדשו לנופים עירוניים וביקורי קרובים. המשכנו לסן פרנסיסקו ומשם ירדנו דרך פאבל ביץ' וכביש 1 ללוס אנג'לס. אחרי 56 ימים של לינה בקרוואן, החוויה של לינה "בבית רגיל", המפגש עם קרובי משפחה והשיחה בעברית, היו חוויה מפנקת ונעימה.

בלוס אנג'לס אנו נפרדים מ"הרווי" החבר שלנו! בבוקר אנו יוצאים לפקקים בכבישים בנסיעתנו האחרונה עם הרווי. הרכב נקי ורק חסר לנו דלק וגז ולעשות דמפינג. ההגיון שלנו אומר שהכל יהיה סמוך לתחנת ההחזרה אבל לא! דלק יש.  גז יש רק בתחנה אחת ודמפינג אין בכלל... אנו מחזירים את הרווי ומשלמים השתתפות עצמית על הדפיקה הקטנה מאחור ודמפינג פי. נפרדים מהקרוואן ברגשות מעורבים - טבי מאושר שאחרי אלפי מיילים הוא לא צריך יותר לנהוג במשאית. הבנות שמחות לנסוע לדיסני וליאת עצובה שנגמר לה החלום (היה חלום אך גם הוא עבר...) והיא צריכה להתחיל לחלום על משהו חדש.

את חוויות הטיול במלואה ניתן למצוא בבלוג שלנו, לו קראנו "כמו בתוך קופסא". בבלוג תוכלו למצוא תיאור מפורט של הטיול, שיתוף של חוויות ותובנות משפחתיות הכתובות בהומור (עצמי) ו"טיפים" למטיילים אחרינו...

תודה על ההזדמנות שהענקתם לנו
משפחת כרכום, קריית טבעון