שבועיים ממינכן להולנד ובלגיה / משפחת פודה

הרכב: זוג הורים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 14 ימים
אוגוסט 2008
התחלה וסיום במינכן

באוגוסט 2008 יצאנו, חיים (37), חלי (37), אורן (8) ויעל (3) לטיול של שבועיים בקרוואן. מכיוון שבפעם הקודמת טיילנו באוסטריה, צפון איטליה וגרמניה, בחרנו להתרכז הפעם בבלגיה והולנד. את הטיול תכננו בשילוב של ספר, מכתבי מטיילים ואתרי אינטרנט שונים, כאשר הדגש הוא על פעילויות טבע ואטרקציות לילדים ופחות על ערים גדולות ואתרים היסטוריים. משיקולי תאריכים ועלות, נאלצנו להתחיל את הטיול במינכן, מרחק 600 ק"מ מיעדנו הראשון.

את הקרוואן הזמנו עם כלי מיטה (עצלנות וחוסר רצון לסחוב), כסאות בטיחות לילדות, שולחן וכסאות וכלי מטבח. על כל אלו הוספנו ציוד רב על סמך המלצות אחרים וניסיוננו מהנסיעה הקודמת. הזמנו קרוואן+טיסות דרך חברת מוטורהום, וכך מצאנו את עצמנו ביום רביעי, 13/08, בשעה 06:00 בשדה התעופה של מינכן לאחר טיסת הלילה. אחרי שאכלנו ארוחת בוקר קלה בשדה, לקחנו מונית (יותר מידי ציוד בשביל לנסוע ברכבת) והגענו למשרדי DRM.

להפתעתנו, כבר בשעה 08:00 התחלנו את תהליך קבלת הקרוואן, ובשעה 10:30 יצאנו מהתחנה לאחר שפרקנו את מיטלטלינו ובדקנו היטב את הסחורה. לאורך הטיול גילינו כמובן, שמה שלא בודקים בידיים ובעיניים לא יהיה תקין - במהלך הבדיקה שאלתי על כבל החשמל אם הוא ארוך מספיק, ונעניתי שהוא 25 מטר. מכיוון שלא הוצאתי אותו ופרסתי אותו לא גיליתי עד שהגענו לאחד החניונים שהוא קצר בהרבה. כשגיליתי כבר היה מאוחר מדי, ונאלצתי לבצע תמרוני נהיגה מורכבים כדי להתחבר לחשמל בחלק מהערבים. מסקנה – לבדוק, לבדוק, לבדוק!! הקרוואן - דגם D, עם מיטה זוגית מעל לקבינה ומיטה זוגית מאחור, היה חדש ובמצב טוב מאד, ואנחנו שמנו את פעמינו לסופר הקרוב (500 מטר) להצטיידות ראשונית. התוכנית הייתה לבצע ביום הראשון מעבר אזור לארדנים, תוך מנוחה והשלמת שעות שינה, כדי להתחיל את הטיול ביום חמישי בבוקר במערות הנטיפים של האן סור לס. בפועל, הרבה בגלל מנהלות תוך כדי נסיעה, אבל בעיקר בגלל שיפוצים לכל אורך האוטוסטראדות בגרמניה, הגענו בערב רק עד סאארבריקן – 200 ק"מ מהיעד. מצאנו חניון מקומי - קטן וזול על שפת הנהר, שנתן שימוש חופשי במקלחות ושירותים ונקודת חשמל. מכיוון שהיה ברור שנלך לישון מוקדם, החלטתי לקום מוקדם (צבא או לא...) ובזמן שחלי והילדות ממשיכות לישון, לעשות את רוב הדרך לבלגיה.

יום חמישי, 14/08
לאחר התארגנות קצרה יצאנו ב-05:15 בבוקר לכיוון בלגיה. הדרך הייתה פנויה ונוחה ועד 07:00, עת התעוררו הילדות, כבר היינו 35 ק"מ מהיעד. עצרנו באחת מפינות העצירה לאורך האוטוסטראדה להתארגנות וארוחת בוקר, ולאחר שהמשכנו הגענו להאן סור לס קצת לפני הסיור הראשון למערות. בזמן שקנינו כרטיסים נכנסה מדריכה של טיול מאורגן ישראלי, והציעה לנו להצטרף לקבוצה, כדי לקבל הסברים בעברית. מערות האן סור לס – הן המערות הגדולות ביותר באזור הארדנים. הכניסה היא בנסיעה ברכבת, עד לפתח עצמו וממנו הסיור הוא רגלי. אני ממליץ להגיע לאתר בקרוב, בעוד מספר שנים הכל יהיה הרוס, עקב התנהגות לא נכונה של המטיילים. אפילו בקבוצה אליה הצטרפנו לא הפסיק חלק מהישראלים לצלם עם Flash למרות בקשות חוזרות ונשנות. המערה בת שלושה מפלסים, שני התחתונים מוצפים בחורף, ומרשימה מאד. יש כ-6 אולמות גדולים עמוסי נטיפים בשלל צורות ודגמים. בסיום הסיור יוצאים בשייט קצר בסירה, ומנקודת ההורדה ממשיכים ברגל כ-500 מטר עד לחניון בכניסה. כשיצאנו הילדות עוד השתוללו בגן המשחקים המקומי, לפני שהרעב הכריע אותן. רצינו משהו זריז, אבל התיישבנו במקום שבו בשביל צ'יפס (טעים) חיכינו חצי שעה. לאחר שסיימנו לאכול, כולן הלכו לנוח בדרך לגני אנוואה. על גני אנוואה אין הרבה מה לספר. אם נמצאים בסיסה יכול להיות חביב, לא מעבר לזה, ובטח לא שווה נסיעה מיוחדת. מי שכבר היה כמונו בארמונות בצרפת, לא יכול להתרשם מהגן הזה ביחס לדברים שכבר ראה, אבל בשביל טיול אחר הצהריים היה סביר. מהגנים נסענו לדינאן והתמקמנו בחניון וולטיל שמדרום לעיר לשנת הלילה.

יום שישי, 15/08
בבוקר יצאנו מדינאן בדרכנו לפאלאן לטיול/נסיעה ברכבת האופניים. קיווינו שאורן תוכל לדווש בעצמה, אולם כשהגענו ראינו שהאופניים גבוהים מדי בשבילה. בחרנו את המסלול הקצר, שלושה ק"מ לכל כיוון, והיה נחמד מאד. מזג אוויר מצוין, שקט של טבע, וכל המשפחה ביחד. בקצה המסלול, בזמן ההמתנה לזמן הירידה, הילדות שיחקו בגן המשחקים בעוד אנו נחים לקראת הירידה. אכלנו סנדוויצ'ים ופירות שהבאנו איתנו וירדנו חזרה לכפר. כשיצאנו מהכפר ה-GPS לא קלט לווינים במשך רבע שעה, ולכמה רגעים נסענו בלי הבנה ברורה לגבי הדרך ליעדנו הבא – המבוך בדורבוי. בסופו של דבר חזרה הקליטה והמשכנו בדרכנו כמתוכנן. כשהגענו למבוך חנינו ואכלנו ארוחת צהרים מאוחרת, שלאחריה יצאנו להרפתקה. מבוך דורבוי הוא שדה תירס ענקי שבו קצרו מסלולי מבוך. יש 6 תחנות פירטים שבהן מחתימים את המפה ומי שאוסף את כל החתימות מגיע לנקודת הסיום וקורה משהו שהאנגלית הבינונית של המסבירים לא הבהירה מספיק טוב. כדי שיהיה מעניין החלטנו שבכל פעם יוביל מישהו אחר את החיפוש, כשקטעי ההובלה של יעל הופכים להיות בידור כללי, עקב התעקשותה לנסות כל פניה ופניה, כולל אלו שמהן חזרו אנשים שכבר גילו שזו דרך ללא מוצא. בנקודות העצירה היו הופעות פיראטים (בצרפתית) בנוסף לנקודות החתמת המפות. אחרי כשלוש שעות של שיטוטים, ולאחר שהשלמנו 4 נקודות, תשו כוחותיהן של הילדות (ושל אימא שלהן) ולמרות אי העמידה במשימה, החלטנו לשים פעמינו לכיוון הקרוואן – התחנה הבאה חניון ליד בלגני, על מנת להתחיל את בוקר המחר במכרה הפחם. מצאנו על פי הדיסק של ASCI וגם על פי ה-GPS חניון במרחק 7 ק"מ מהמכרה ושמנו את פעמינו. למרבה הצער, מיקום ה-GPS לא היה מדויק מספיק, ונאלצנו להתברבר בכפר כחצי שעה, עד שבעזרת שאלות והכוונות מצאנו את החניון. הוא היה חלק מקומפלקס תיירות שכלל טירה, גנים ועוד. החניון היה נוח מאד וגם זול ביותר.

יום שבת, 16/08
מכיוון שהזמנו סיור לשעה 10 בבוקר, יצאנו קצת אחרי תשע לכיוון המכרה, עם דיסק של הגשש החיוור ברקע, להנאת כולם. בתכנון הטיול הנחנו שהסיור במכרה יהיה דומה במקצת לסיור קודם שעשינו בטיולנו הקודם במכרות המלח באזור זלצבורג. הצטרפנו לסיור מאורגן בצרפתית (לא היו באנגלית באותו יום) עם מכשירי האזנה להסברים באנגלית. הסיור מתחיל בסרט על היסטוריית הפחם, כיצד נוצר, למה משמש וכדומה, עד לסוף העצוב של סגירת מרבית המכרות בשל המעבר לשימוש בנפט. לאחר מכן לובשים את בגדי הכרייה+קסדות ויורדים למכרה. הסיור היה מעניין וההסברים באנגלית טובים וברורים, אולם אורן ויעל סבלו מהרגע הראשון – מהקסדות, מהקור, קצת קלאוסטרופוביה - בקיצור רצו בעיקר לחזור. אפילו התקווה שבסוף הסיור תהיה רכבת או מגלשה לא הצליחה להחזיק התעניינות, בעיקר שלמרבה האכזבה לא הייתה כזו, והסיור הסתיים בירידה ממגדל המכרה במדרגות. סיכום - לא לילדים קטנים!! על מנת לפצות על עוגמת הנפש התיישבנו בקפטריה והבנות ניסו בפעם הראשונה וופל בלגי ושוקו חם אמיתי. בזמן שאכלנו, עלעלנו בעלונים שהיו במקום ולדרישת הקהל, החלטנו לוותר על ליאז' (שוקולד יש בכל מקום) ולנסוע ישירות לכיוון בריסל כשהיעד לאותו יום – מיני אירופה.
בדרך החלטנו מספר החלטות:
• מיני אירופה עד הערב
• חניון באזור בריסל שאפשר לעשות בו כביסה
• לשני לילות, כשביום ראשון ניסע למרכז בריסל באוטובוס
על פי תוכנת ASCI, ה-GPS וספר החניונים בחרנו את חניון גרימברגן כחניון הערב, כיוון שהוא גם קרוב למיני אירופה, וגם מצפון לבריסל – כיוון הנסיעה העתידי שלנו.
מיני אירופה – במילה אחת: חוויה לילדים. בנוי היטב, עם הסברים נוחים – חוברת ההסברים היא בעברית מה שימר עניין רב ומיידי אצל אורן, לגבי האיחוד האירופי. ליעל לקח קצת זמן להבין את המשמעות של מזעור הבניינים והאתרים, אבל בסך הכול היא נהנתה לראות את האנשים הקטנים במכוניות הקטנות, ולנגן את המנוני המדינות השונות. כשסיימנו את הסיור נסענו לחניון והתמקמנו בו. אכלנו ארוחת ערב, מקלחות, קצת משחקים ולישון.

יום ראשון, 17/08
מלכתחילה החלטנו לקחת את היום בקלות, ולכן ויתרנו על השכמה מאורגנת, ונתנו לעצמנו להתפנק ולישון. על מנת להמשיך את הפינוק, הבנות אכלו לחם מטוגן לארוחת הבוקר, במקום הדגנים המסורתיים. לאחר שהתארגנו, יצאנו לטיול רגלי של 1.5 ק"מ לתחנת האוטובוס בדרכנו לבריסל. אחרי נסיעה של 40 דקות, ועוד נסיעה קצרה ברכבת הגענו לקראת הצהריים למרכז בריסל – Gran Place. בצהרי יום ראשון, הכיכר הייתה עמוסה בתיירים מכל העולם, ולמרות זאת קל להתרשם מיופייה. להפתעתנו, שטיח הפרחים אשר נפרש בכיכר אחת לשנתיים, עדיין היה במקום, להנאתנו מיופיו הרב. לאחר סיור ראשון והתרשמות מהכיכר, יצאנו לאזור המזללות על מנת לאכול ארוחת צהריים מלאה. לאחר הארוחה, חזרנו לכיכר, וממנה המשכנו לראות את הילד המשתין. קיווינו שניתן יהיה להצטלם איתו בכל מיני תצורות, אולם גילינו שהוא עומד בפינה, מגודר כולו, כך שניתן לצלמו מרחוק בלבד. המשכנו להסתובב עוד קצת ברחובות בריסל היפים, קנינו שוקולדים ומרציפן והתחלנו את הדרך חזרה לחניון. לאחר ארוחת ערב קלה התארגנו לשנת הלילה. כשתכננו את הימים הבאים, התכוונו להמשיך ביום שני למכלן למוזיאון הצעצועים. בערב גילינו לצערנו באג תכנוני – המוזיאון סגור בימי שני. התוכנית האלטרנטיבית – לצאת על הבוקר לכיוון אפטלינג ולוותר על פעילות נוספת בבלגיה.

יום שני, 18/08
יצאנו על הבוקר בדרכנו לאפטלינג. אחרי מעט פקקים בטבעת של אנטוורפן הגענו לפארק. מזג באוויר איים (ואף קיים) להשבית את השמחה. המתקנים היו מהנים מאד, אורן בחרה להימנע בכל היום ממתקנים מפחידים באמת - כאלו עם מגבלת גובה - ונצמדה למתקנים הקונבנציונאליים.לטובה צוין על ידי שתי הילדות אזור אגדות הילדים. למרות שלא כל הסיפורים היו מוכרים להן, ההנפשה שלהם הייתה מעניינת והקלה עלינו לספר להם את הסיפור שמאחורי רוב הדמויות. קצת לפני שנכנסנו לאזור זה, קרה אירוע מצער מאד שישפיע על המשך הטיול. תוך כדי שניסיתי לעזור לאורן עם השכמייה (שבסופו של דבר נקרעה ונזרקה לפח), פגעתי במשקפיה ואחת מרגלי המסגרת נשברה. התוצאה המיידית הייתה בכי ודמעות, וכמובן רצון לחזור לקרוואן ולנסוע הביתה. לאט, לאט ולאחר שהבטחנו שנתקן את המשקפיים המשכנו ואורן חזרה ליהנות. באחת מחנויות המזכרות שלאורך הדרך, אילתרנו חיבור בעזרת נייר דבק, שגם אם לא היה אסתטי מאד, איפשר לאורן להמשיך ולראות סביבה, וכך חזרה ההנאה לשרור במקומותינו. לקראת שבע בערב תשו הכוחות, ולאחר ארוחת ערב – המבורגרים והמון צ'יפס, יצאנו לקרוואן. התחלנו בנסיעה לכיוון קינדריק – כפר תחנות הרוח, אבל החשיכה המתקרבת והעייפות, גרמו לנו לעצור בחניון צדדי באמצע הדרך, לוותר על המקלחות וללכת לישון. יעל נרדמה כבר בנסיעה, כך שרק העברנו אותה למיטה, ואנחנו נשארנו לשחק קצת טאקי עם אורן לפני שכולנו הלכנו לישון.

יום שלישי, 19/08
לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לכיוון קינדריק – אתר מורשת מוכרז של האו"ם שבו 19 תחנות רוח שהוקמו על מנת לשאוב מים ולמנוע הצפת היישובים הסמוכים. לאחר שחנינו במקום יצאנו לסיור נעים של כשעתיים בין התחנות. למזלנו לא ירד גשם ואפילו השמש הציצה מפעם לפעם, כך שיכולנו להסתובב בניחותא ולהתרשם מהעבודה ההנדסית המדהימה, ומהחזון של מנהיגי הולנד לשיפור איכות החיים של תושביהם בהשקעה עצומה של תשתיות. לאחר שסיימנו את הסיור, חזרנו לקרוואן ושמנו פעמינו לכיוון דלפט. עצרנו בדרך לארוחת צהריים קלה, והמשכנו לעיר. חנינו במרחק מספר דקות הליכה ממרכז העיר והתחלנו את סיורנו. מרכז העיר יפה מאד. בגלל מזג האוויר האפרורי ויתרנו על טיפוס על מגדל הכנסייה ועל התצפית על העיר. הגשם גם הבריח את מרבית התיירים ואת היונים מהכיכר העצומה. עברנו לאחד הרחובות הצדדיים, ולשמחתנו מצאנו חנות שניתן היה לקנות בה דבק מגע ונייר דבק – לטובת תחזוקת המשקפיים השבורים. מייד לאחר שסיימנו את הקנייה ויצאנו לרחוב, מצאנו חנות אופטיקה, ואחרי שבדקו את המשקפיים השבורים, הציעו להכין במקום זוג משקפיים חדש. אורן בחרה לעצמה מסגרת חדשה, ותוך חצי שעה ו-59 יורו התהדרה במשקפיים חדשים (כמובן שבאותו ערב הדבקתי את המשקפיים כאילו היה חדשים). חזרנו לכיכר ושתינו קפה וקקאו חם באחד מבתי הקפה, וחזרנו לקרוואן.  נסענו לכיוון הים, מעבר להאג, בחיפוש אחר חניון ללילה (כולל כביסה). לאחר שפסלנו חניון אחד כיוון שהתשלום כלל את פארק המים שליד, נסענו לחניון דוינהורסט. החניון מסודר היטב, גדול ונוח. התחלנו בטיפול בכלל נושאי המים והביוב בנקודה הייעודית. למרבה הצער אורן לא הבינה שזה מה שנעשה, ובזמן שרוקנתי את מיכל בית השימוש, היא השתמשה בשירותים מה שגרם לאי נעימות קלה, שלקח כמה דקות לנקות. החניון הוכיח את עצמו כמוצלח ביותר. בקרבת החניה שלנו היו חדרי השירותים והמקלחות, חדר הכביסה, החנות וגן המשחקים. בזמן שעשינו את הכביסה הבנות כבר השתוללו בגן המשחקים. לאחר הכביסה הכנו את ארוחת הערב, אכלנו לשובע, מקלחות ולישון.

יום רביעי, 20/08
מוקדם בבוקר יצאנו לכיוון כפרי הדייגים צפונית לאמסטרדם (אורן וחלי היו באמסטרדם לפני שנתיים – לפני שעלתה לכיתה א', ולכן לא ראינו סיבה אמיתית להיכנס לעיר בטיול זה), כאשר היעד המועדף היה וולנדם, שלפחות לפי ההסברים נראה המעניין ביותר. הגענו לכפר ככל הנראה בשעת בוקר מוקדמת מידי, כאשר רובו עדיין לא התעורר והתחיל את היום. תוך כדי שטיילנו התחילה תנועת התיירים, ביניהם גם לא מעט ישראלים, והכפר התחיל לשקוק חיים. טיילנו במרינה ובטיילת שלאורך החוף ונמל הדייגים, הסתובבנו בין החנויות + קניית קצת מזכרות, עד שהבנות הרגישו שהנושא מוצה, וחזרנו לקרוואן. בדרך חזרה הילדות נזכרו שהן רוצות גלידה, אולם כל הדוכנים נשארו כבר מאחורינו, והן נאלצו להסתפק בהבטחה לגלידה באחד היעדים הבאים. מוולנדם המשכנו לכפר הציורי (והתיירותי) זנסה זכסן. לאחר שחנינו נכנסנו לכפר מורעבים. בדיעבד העובדה שלא הכנו לנו כריכים מראש הייתה בעוכרינו, כיוון שפחות או יותר את אותם כריכים אכלנו במסעדה בכפר ב-24 יורו. הכפר עצמו יפה מאד, אפילו הגשם הטורדני לא הצליח לקלקל את הביקור בתחנת רוח כולל טיפוס לכל הקומות מבפנים וצפייה בכל גלגלי השיניים המעבירים את תנועת המפרשים לטובת טחינת קמח/ חרדל/הכנת שמן. בנוסף, ניתן להיכנס לבתים שבהם מדגימים תהליכים חקלאיים כפי שהיו בעבר בהולנד. תחנתנו האחרונה הייתה בית הגבינה, ולשמחתנו מצאנו בו גם גלידה לילדות – ובא לציון גואל. בדרך החוצה מהכפר לא יכולנו להימנע מהצילום המסורתי בתוך נעל הולנדית ענקית ומשם לקרוואן. הילדות הלכו לנוח ואנחנו התחלנו את הנסיעה צפונה לסכר אפסלאויטדאיק, כשהיעד ללילה הוא חיטהורן. הסכר הוא עוד דוגמא לאיש עם חזון, וליכולת ההולנדית להגשים את החזון.

שנים של מלחמה בלתי פוסקת עם סערות הים הדרומי (שהוא חלק מהים הצפוני!), הבין קורנליוס לילי שנדרש לעשות מעשה. הוא תכנן סכר שאפתני - 30 ק"מ אורך ו-90 מטר רוחב, שתפקידו לעצור את גלי הים הצפוני ולאפשר לישובים במרכז הולנד, חיים סבירים. קורנליוס לילי לא זכה לראות את הפרויקט מושלם. הוא נפטר ארבע שנים לפני שבניית הסכר הושלמה, אולם בנקודת התצפית שעל הסכר, מונצח האיש בפסל גדול ומרשים. עצרנו בנקודת התצפית, בה ניתן לראות כיצד אוטוסטראדה עוברת כשמשני צדדיה ים,ניתן לעבור מצד לצד על גשר הולכי רגל, ובצד הצפוני קיימים שלטים המסבירים את תהליך הבנייה וגודל ההשקעה, את השימור שנעשה לבעלי החיים הימיים באזור, ואת אופן הפעלת הסכר. לאחר ששבענו את מראות הסכר, המשכנו בנסיעה, כאשר לקראת סוף הסכר חיכתה לנו עצירה בלתי מתוכננת – שעת מעבר הסירות מהים לאגם הדרומי, הכביש מורם ותעלת המעבר נפתחת למשך כרבע שעה, על מנת לאפשר לכלל הסירות לחזור לנמליהם לפני הלילה. לאחר מכם המשכנו לכיוון חיטהורן. בדרך עוד הייתה התברברות קטנה, כאשר ה-GPS איבד את עצמו בטבעת סביב העיר סנק. לאחר שהמכשיר לא הפסיק לנסות להעביר אותנו את הנחל במקום בלי כביש, התייאשנו ועברנו לדרך הישנה והטובה. הוצאנו את המפה, התאפסנו על עצמנו וחזרנו לדרך לכיוון Zwolle ואחריה חיטהורן. ברגע שחזרנו לדרך המלך ה-GPS חזר לעצמו והמשכנו בדרכנו.

נסענו לחניון Kroek שהופיע גם בתוכנת ASCI וגם ב-GPS. כשהגענו אליו גילינו שהוא סגור ונטוש. המשכנו לחניון הבא שהופיע ב-GPS וגם לאלו שאחריו, ללא הצלחה – כולם נראו נטושים לחלוטין. בסופו של דבר, לאחר ששאלנו במסעדה ונעזרנו קצת בהכוונות של עוברי אורח מזדמנים, הגענו ל"חניון"  בקצה העיר הדרומי. רחבת דשא גדולה ותו לא. אמרו לנו לחנות ולשלם בבוקר, אולם כמה דקות אחרי שהגענו הגיע מפעיל המקום וגבה את התשלום – 10 יורו ללילה, השימוש בחשמל הוא ע"י הכנסת מטבעות (3 יורו הספיקו לנו לכל הלילה) והמקלחות חצי יורו לאדם. הבוץ והגשם גרמו לנו לוותר על המקלחות, כך שאחרי ארוחת הערב ושטיפת הכלים התארגנו לשינה. באופן מדהים, ובפעם הראשונה מאז שנסענו, הצלחנו להתחבר (באופן פיראטי כמובן) לאינטרנט. התעדכנו במה שקורה בארץ ובעולם, בדגש על האולימפיאדה – כולל זכייתו של שחר צוברי במדליית ארד, והלכנו לישון.

יום חמישי, 21/08
בבוקר התארגנו ויצאנו לחפש מקום לשכור סירה. בחנייה הראשונה שמצאנו שכרנו סירה לשעתיים לסיור הכולל הפלגה באגם, בשמורת הטבע ובתעלות הכפר. למרבה הצער, לפחות בתחילת ההפלגה מזג האוויר לא היטיב איתנו והייתה רוח מלווה בגשם. הפלגנו לאי ועלינו עליו, למרות שצריך להודות שחוץ מעצם העלייה על האי, לא היה בו שום דבר מיוחד. מהאי המשכנו לתעלה המקיפה את שמורת הטבע. היינו סירה יחידה באזור, ויכולנו ליהנות מהשקט של הטבע. עברנו ליד שושני מים מדהימות ביופיין, שרנו להנאתנו שירים ונהנינו מההפלגה ביחד. לקראת קצה שמורת הטבע מצאנו מגדל תצפית לציפורים, נקשרנו לרציפון ועלינו למגדל לתצפית קצרה. לאחר מכן המשכנו לכיוון הכפר עצמו – כפר יפהפה עם בתים קטנים טובלים בגינות נפלאות הנושקות לתעלות. אם היה לנו קצת יותר זמן, היינו עוצרים באיזה בית קפה לשתות משהו חם, אבל זמן שכירת הסירה הסתיים, ובנוסף למרות יופיו של המקום והשקט והשלווה, הבנות התחילו לאבד סבלנות, והמשכנו ללא הפסקה לנקודת הסיום. כשסיימנו עלינו לקרוואן והתחלנו בנסיעה לכיוון ארנהיים. כשעצרנו לתדלק נכנסנו לנקודת התדלוק הלא נכונה, וברברס החוצה, עליתי על מדרכה ופגעתי בתמרור. נרשם נזק קל לפגוש האחורי – קצת פלסטיק שבור, והמשכנו בדרכנו.

עצרנו בחניון בצד הדרך לארוחה קלה ולקראת שתיים בצהריים הגענו למוזיאון הפתוח של ארנהיים. זהו מוזיאון ענק, שבו כל בית הוא שחזור של בית מההיסטוריה ההולנדית על פי נושא מסוים, כאשר בחלק מהבתים יש שחקנים שמפעילים את המכשירים הרלוונטיים, למשל נגר שמכין גלגלים לכרכרות סוסים. עברנו בין הבתים בהנאה רבה. בחלק מהמקומות יכולנו לזהות דברים שראינו לפני זה – בית מחיטהורן, או בית מכפרי הדייגים. באחת הכיכרות היו משחקים לילדים (וגם למבוגרים) – בימבות של פעם, אופניים עם גלגל גדול וגלגל קטן, ומשחקי חישוקים לילדים. לאחר שהשתעשענו המשכנו בסיור. הילדות מאד אהבו את בית הכובסת, והתעקשו להתנסות גם בחביטת הבגדים, וגם בהברשתם בעזרת מברשות עץ. אנחנו יכולים רק לקוות שהרצון לכבס יישאר אצלן גם כשנחזור לארץ (עם כי אני בספק). עברנו במבשלת הבירה, בבתים של מעמד הביניים לאורך השנים ועוד כהנה וכהנה תצוגות, עד שתשו כוחותינו (וגם שעת הסגירה התקרבה). לקחנו את הרכבת (Tram) הפנימית לכניסה ויצאנו לקרוואן. לפני צאתנו את החניון עוד הספקנו לזרוק את הגלויות שהילדות כתבו לתיבת הדואר. בחרנו את מחנה הוך וולוו, שלהבנתי היה אמור להיות קרוב לפארק הטבע בעל אותו שם שובר שיניים, שבו התכוונו לבלות למחרת. בדרך עוד עברנו באיזה סופר וקנינו מצרכים לימים הקרובים. כשהגענו לחניון הקבלה הייתה סגורה, אבל נתנו לנו להיכנס, מיקמו אותנו בנקודה טובה, ואמרו שנשלם למחרת בבוקר.

הייתה לנו התלבטות לגבי ההמשך. התכוונו לבלות ביום שישי בפארק הואה פלואה, וביום שבת בפארק פנטזיה שבגרמניה, שביניהם כמעט 200 ק"מ. התוכנית המקורית הייתה להיות בפארק ולקראת ערב להתחיל את הנסיעה דרומה, לעצור באזור פארק פנטזיה ולהתחיל שם את הבוקר. בערב, לאחר שאכלנו והשכבנו את הילדות חלי אמרה שצריך כביסה, בעיקר מכנסיים לילדות, והתחילה להתגבש תוכנית חלופית. חשבתי שאם אפשר לעזוב את החניון מוקדם בבוקר, נשאר בו עוד לילה, לאחר שנחזור מהפארק נעשה כביסה, ובבוקר נצא מוקדם (אני אצא, השאר תמשכנה לישון) לכיוון גרמניה, כפי שעשינו ביום הראשון של הטיול.

יום שישי, 22/08
ללא השכמה מסודרת קמנו בניחותא לעוד בוקר הולנדי סגרירי. לאחר שאכלנו (לחם מטוגן לילדות) חלי נשארה לסדר את הקרוואן ולהכין סנדביצ'ים ואני הלכתי לקבלה. התשובות שקיבלתי היו יותר ממספקות, וסגרנו על לילה נוסף בחניון, קניתי מטבעות לכביסה וסיסמא לאינטרנט אלחוטי וחזרתי לקרוואן. להמלצת הגברת בקבלה לא הלכנו לפארק הואה פלואה ברגל, אלא נסענו עם הקרוואן כשהכוונה הייתה לחנות באזור מוזיאון קרולר מולר וממנו לקחת אופניים לטייל. בכניסה הקרובה לחניון שלנו הייתה מגבלת גובה (3.2 מטר) ונאלצנו לנסוע לכניסת הונטרלו הצפונית וממנה להיכנס לפארק. לאחר שחנינו בצמוד למוזיאון לקחנו לנו אופניים – יש 1700 זוגות אופניים לבנים חופשיים לשימוש בכל רחבי הפארק – זוג לחלי, זוג לאורן וזוג עם כסא לילד מאחור לי, והתחלנו בטיול.  היה לנו חשש לגבי יכולת הנסיעה של אורן, כיוון שרק במאמצים רבים הצלחנו לשכנע אותה לנסות בכלל ללמוד ולרכב, ולמעשה היא מעולם לא ממש רכבה לאורך זמן על אופניים. הופתענו מאד לטובה. היו קצת קשיים בתחילת כל נסיעה, והעצירות הראשונות היו יותר נפילות מאורגנות, אבל אורן רכבה כל הדרך לבדה בצורה יפה ורצופה, כאשר לאורך היום גם הזינוקים והעצירות משתפרים בצורה ניכרת.

נסענו להנאתנו עד שהבחנתי בגן משחקים, שחשבתי שיהיה נחמד לעצור בו. כשהתקרבנו ראינו שלמעשה זו החצר האחורית של המוזיאון "מתחת לאדמה". עצרנו בגן המשחקים, אכלנו סנדוויצ'ים ונתנו לילדות לשחק בגן להנאתן. לאחר מכן השארנו את האופניים צמוד למוזיאון ונכנסנו. חסרונו הגדול - כל ההסברים הקוליים הם בהולנדית בלבד. פרט לכך, הוא מעניין מאד. ניתן לראות בו שורשי עץ מלמטה, ולהבין את האופן בו עצים צומחים ומתפתחים, יש תצוגות יפות מאד של החי מתחת לאדמה – שועלים, נחשים, מיני מכרסמים, יש תצוגה בנושא רעידות אדמה, כולל הדגמה פיזית בה האדמה רועדת תחת רגליך. חלק שלם מוקדש לנושא המים, בדגש על הולנד – כמויות משקעים, זיהום מים ע"י האדם, מקורות מים שונים וכדומה. בסך הכול חוויה יפה גם לילדות שאינן מבינות את השפה. מהמוזיאון יצאנו להמשיך ולרכב באזורי הטבע. הגענו לנקודת תצפית, שבה - אם מחכים בשקט מספיק זמן - ניתן לראות את חיות הבר. כמובן שלילדות (וגם להורים) לא הייתה את הסבלנות לחכות, והמשכנו לרכב. לבקשת חלי, שלא רצתה להגיע למוזיאון קרולר מולר כשכולם שפוכים, התחלנו לדווש חזרה לנקודת המוצא, שם השארנו את האופניים ונכנסנו למוזיאון. התחלנו בגן הפסלים הענק והמרשים, ולאחר שמיצינו את החוויה ובעידוד הגשם שהתחיל לרדת (ולא הפסיק עד שעזבנו את הולנד למחרת) נכנסנו למוזיאון עצמו. ביצענו עצירה לשתייה והתרעננות, ואחריה עברנו לסייר באוסף המרשים הכולל ציורים של שלל אומנים, עם דגש וחדרים שלמים של ציורים רבים של ון גוך – צייר האהוב גם עלינו וגם על אורן. טיילנו בין החדרים, מתרשמים מאושר הציורים, אם כי כמובן שמבחינת חלי, לא היה מספיק זמן ממש להתמקד בכל ציור וציור, כפי שאמנית כמותה הייתה רוצה. כשסיימנו, חזרנו לקרוואן ונסענו חזרה לחניון. למרות הגשם שלא הפסיק לרגע, דבקנו בתוכנית המקורית – כביסה, מקלחות, ארוחת ערב, לפני שסיימנו את הערב והתכוננו לנסיעה לגרמניה.

יום שבת, 23/08
בשש בבוקר הוצאתי את הקרוואן מהחניון לכיוון פארק פנטזיה בגרמניה, מרחק 192 ק"מ. למרות הגשם המציק הנסיעה עברה בנינוחות, ובשעה 08:40 חנינו בפארק עצמו. התארגנו עם ארוחת הבוקר והציוד ליום הפארק ונכנסנו. זהו פארק מדהים לאמיצים ולאלו בלי ילדים. כמות התקנים "המפחידים", אלו שיש בהם מגבלת גיל, גבוהה ביחס לכל פארק שהיינו בו. התחלנו בכמה מתקנים רגועים, ואז החלטנו לעלות על מתקן "הרפתקת קולוראדו" – מתקן המחייב השגחה, ואינו מותר לילדים מתחת לגובה מטר. בדיעבד, לאף אחד לא ברור איך לקחנו ילדה בת שלוש לכזה מתקן. תוך כדי הנסיעה ממש פחדתי שהיא תעוף ממנו. כל מה שהיא יכלה לומר כשירדה מהמתקן היה: "זה היה מדי מפחיד". היא הייתה כל כך בהלם, שאפילו לא צרחה במהלך הנסיעה עצמה. המשכנו לעבור בין המתקנים, בדגש על המתקנים הרגועים יותר והיותר מתאימים לילדים, אם כי לא הזנחנו את מתקן אטלנטיס (אורן נהנתה, יעל פחדה), ועוד רבים וטובים. כשיצאנו לפנות ערב שתי הילדות התמוטטו ותוך מספר דקות ישנו שתיהן, בעוד אנו נוסעים לכיוון היער השחור, נסיעה של כ-400 ק"מ שאת רובה תכננו לעשות עוד באותו ערב. אחרי שעתיים הצלחנו להעיר את הילדות, ולאחר עוד כחצי שעה, עצרנו לארוחת ערב קלה לפני שהמשכנו לתוך הלילה. לקראת עשר בערב עצרנו באחת החניות שלצד האוטוסטראדה לשינה בחניה יבשה.

יום ראשון, 24/08
התעוררתי רק בשמונה בבוקר (אם לא כוללים את ההשכמה הלילית שיעל רצתה לשירותים) והתחלנו לנסוע לכיוון מפלי טריברג. כמה קילומטרים לפני שהגענו לעיירה עצרנו לארוחת בוקר, ולאחריה המשכנו לכפר. חנינו קצת מעל לכניסה התחתונה למפל והתארגנו לטיול. המפלים חביבים מאד, הגבוהים ביותר בגרמניה, ומזג האוויר המצוין (סוף סוף אין גשם ויש שמש אביבית בשמים) אפשרו לנו טיול נעים בטבע. כשסיימנו את הטיול ירדנו לעיירה להסתובב קצת באווירה הנעימה של היישוב, ובנוסף עצרנו באחת החנויות לקנות עוד מזכרות לילדות על פי בחירתן. לאחר מכן נכנסנו לאחד מבתי הקפה המסורתיים לעוגה/גלידה וקפה. כשסיימנו עלינו חזרה לקרוואן והתחלנו לנסוע לכיוון פרייבורג. ה-GPS הוביל אותנו בדרך הררית יפה מאד, שלמרבה הצער הסתיימה באופן פתאומי בדרך ללא מוצא. הסתובבנו תוך התעלמות מהמכשיר וחזרנו לטריברג ולדרך ממנה באנו, עד שמצאנו את הכביש לפרייבורג, ולשם המשכנו. בדרך עוד עצרנו לארוחת צהרים לפני שהגענו לעיר עצמה. חלי והילדות היו שפוכות ולא נרשמה התלהבות מטיול בעיר, ובהחלטה של רגע החלטנו להקדים את נסיעתנו לטיטיצי, אותה תכננו לערב. לקראת חמש אחרי הצהריים נכנסנו והתמקמנו בחניון בנקהוף של שפת האגם הדרומית. לאחר שהתארגנו ושטפנו את הכלים של כל היום (הילדות השתוללו בינתיים בגן המשחקים המקומי) יצאנו לטיול רגלי קצר לאגם. המים קרים, אם כי לא כפי שחששנו, והבנות שכשכו רגליהן במים בהנאה. לאחר שמיצינו (יעל כמובן רצתה שנביא בגדי ים ונמשיך, אבל הסתפקה בהבטחה שמחר נשחה שוב באגם) חזרנו למחנה, וישבנו לשחק במשחק האסטרטגיה החדש שקנינו באותו יום, משחק שלמרות שאמור להיות לבני שש ומעלה, יעל הצטיינה בו. לאחר מכן הילדות המשיכו לשחק ולצפות בסרטים ואנחנו התארגנו לארוחת ערב. מקלחות והולכים לישון.

יום שני, 25/08
בפועל, היום האחרון של הטיול שלנו. קמנו לאיטנו בבוקר, לנוכח דרישת הקהל התארגנו להכנת פנקייקים מאבקה מוכנה – לא משהו, אבל לפחות ריצה את הבנות. התארגנו להנאתנו בציפייה להתחממות במזג האוויר, כדי שנוכל לטייל בטיטיצי, ולאחר שסיימנו את כל המנהלות יצאנו לכיוון העיר. מצאנו חנייה והתחלנו להסתובב במדרחובים. אני חשבתי שיהיה נחמד לשכור סירה והפליג קצת באגם השקט והרגוע, אבל אורן דרשה במפתיע אופניים, ואם לא אז לנסוע בכרכרה. הגענו למקום להשכרת אופניים, אולם לא היו בנמצא אופניים עם כסא להרכבת יעל, ובמקום, הלכנו על קומבינציה של גו קארט זוגי לחלי ויעל, אופני ילדים לאורן ואופניים לי. התחלנו לנסוע, ותוך מספר דקות חלי גילתה שהדיווש בגו קארט קשה מדי, ביצענו החלפות ועברנו לנסיעה. תכננו לנסוע לאורך גדת האגם, אולם אורן התקשתה קצת בעליות באופניים שלה, יעל התעקשה לנהוג בגו קארט, אז עברנו למצב שבו חלי ואורן הולכות עם האופניים ואני דוחף את יעל ה"נוהגת" בגו קארט. כשהגענו למישור חזרנו לנסיעה רגילה. למרבה הצער, המישור הפך די מהר לירידה תלולה, ולמרות שאורן ביצעה אותה בצורה טובה, היא נכנסה כנראה קצת לפאניקה וסירבה להמשיך לנסוע. התצורה החדשה - אורן נוהגת בגו קארט, יעל מאחוריה ואני דוחף את הגו קארט וגורר את האופניים הקטנים, בעוד חלי מדוושת/גוררת את האופניים שלה. במישור אורן כבר הסיעה את הגו קארט, וחלי רכבה על אופני הילדים ואני הצלחתי קצת ליהנות עם האופניים הרגילים. בחזרה למדרחוב, אורן הסכימה עוד לנסוע קצת האופניים – במישור הכי טוב – לפני ששעת הנסיעה הסתיימה והחזרנו את האופניים.

מכיוון ששעת הצהריים הגיעה, פנינו לאכול משהו. קנינו לנו פיצות, התיישבנו על הדשא מול האגם ואכלנו להנאתנו. לאחר מכן חלי הלכה לקנות מזכרות אחרונות, בעוד הילדות ממשיכות לשחק ליד האגם. בדרך חזרה לקרוואן, עוד אכלנו ארטיקים אחרונים, התארגנו והתחלנו בנסיעה. התוכנית המקורית הייתה להגיע עד קרוב מאד למינכן, כולל מחשבה לטייל בבוקר בעיר עצמה, אולם חוסר רצון להסתבך בטיול בעיר, ובעיקר השעה המאוחרת אליה הגענו במהלך הנסיעה, גרמו לנו לשנות את התוכנית. איתרנו חניון ליד אגם אמר (Ameersee), מרחק 80 ק"מ מחניון DRM, כשהכוונה לבלות שם את הערב, בבוקר להתארגן בניחותא – לארוז ולנקות את הקרוואן, ולקראת הצהריים לנסוע לסוכנות להחזיר את הקרוואן ומשם לשדה התעופה. אמנם יום אחד פחות של טיול בפועל, אבל זמן איכות נינוח של כל המשפחה גם הוא חשוב.

להתראות בעוד שנתיים בסקנדינביה!