טיול משפחתי בצפון איטליה ושוויץ / משפחת שמרלר, קיבוץ מעלה החמישה

הרכב: טיול משפחתי
מספר ימי הטיול: 21 ימים
ספטמבר 2006
התחלה וסיום במינכן

ארגונים אחרונים לפני היציאה
החלטנו לצאת, כל המשפחה, לטיול של 21 יום באירופה - צפון איטליה עם התמקדות באיזור הדולמיטים, וקינוח של האלפים השוויצריים. בעת התכנון של הטיול ידענו שנקודת המוצא תהיה מינכן כי שם נשכור קרוואן לתקופה של 3 שבועות, כאשר הדולמיטים הם אזור בו אנו רוצים לטייל, ואחר כך נתגלגל לפי הזמן שיישאר, והחשק כמובן. לפיכך, לקחנו אתנו המון חומר שהורדנו מהטיפים באתר למטייל, מפות של המקומות האופציונאליים ומדריכי פספורט בהתאם.

למה קרוואן?
כמי שטיילו בעבר ברכב שכור על בסיס לינה בצימרים, טיול בקרוואן היה חוויה מיוחדת במינה. הכיף של בית צמוד אלינו, ללא צורך לחשוב איפה ישנים בלילה או איפה אוכלים. הקושי היחיד לדעתנו נבע מחיבתנו לנסיעה בכבישים קטנים וצדדיים, ועם הקרוואן הגדול לעיתים היה קשה, אך רוב הפעמים פשוט לא ויתרנו. בניגוד לחששות שנשמעים מדי פעם באתר הרי שהעיסוק בתחזוקה (שירותים וכדומה) הוא עיסוק שגוזל מעט זמן ביום. נתונים אלו הם אילוצים קטנים לעומת הכיף הגדול!

ועכשיו...על המסלול
במהלך הטיול, המוטו שלנו היה לא לתכנן מעבר ליום המחרת, כאשר בכל יום משתדלים לעשות מסלול רגלי של מספר שעות. מכיוון שאנחנו לא בכושר יותר מדי, השתדלנו לבצע את העליות ברכבל, ולרדת חלק מהדרך ברגל. מה גם שכאשר יורדים, הנוף פרוש בפנינו כל הדרך.

יום ד' 30.8 - נחיתה במינכן, קבלת הקרוואן בעיירה מרקט שוואבן במשרד להשכרת קרוואנים, הצטיידות במצרכי יסוד בחנות Aldi, ונסיעה לאינסברוק - אוסטריה. לנו בקמפינג ליד אינסברוק, שלא היה מוצלח באופן מיוחד.

יום ה' 31.8 - בבוקר עזבנו את הקמפינג ישר למעבר ברנר לאיטליה. בחרנו לנסוע על הגשר ולא בדרך הישנה. מיד לאחר מעבר ברנר, ירדנו מהאוטוסטראדה ליד Vptwo לכביש 12-S, ואתו נסענו עד לירידה לעמק Gardena, כביש 242-S. בדרך עצרנו בעיירה נחמדה, כריסטינה, טיילנו ופצחנו במסורת הטיול של אכילת גלידה בכל יום. משם נסענו בקטע קצר על כביש 48-R למעבר הרים וסלע בגובה 2244 מטר, ממנו נשקף נוף מדהים. המשכנו עוד קצת בכביש 48-R עד לכביש 641-S. עצרנו באגם פאדייה (Fedaia) היושב למרגלות המרמולדה (Marmolada). את הלילה עשינו בקמפינג בכפר מלגה קפלה (Malga Ciapela).

יום ו' 1.9 - בבוקר עלינו לפסגת המרמולדה (העלייה מהכפר מלגה קפלה). היה יום בהיר ללא עננים עם ראות מעולה - עולים 3 תחנות, בתחנה השניה יש מוזיאון - לטעמנו לא היה מעניין, אך ניתן גם לעצור שם לשירותים. עלינו עד לפסגה - תחנה שלישית, והלכנו לטייל על הקרחון - חשוב להצטייד בנעליים נוחות לשלג ומקל הליכה, וכמובן מעיל. היינו על הפסגה שעתיים נטו - ממש תענוג, נוף משגע, ואפילו רואים את האלפים האוסטריים. ירדנו חזרה לקרוואן לארוחת צהריים קלה, ואחר כך יצאנו לטיול נחמד בקניון המוביל לכפר סטוגודה (Sottoguda). יוצאים מחניון הרכבל למרמולדה - פונים ימינה עד לכניסה לקמפינג. יש שילוט לקמפינג, אך יש גם בתי מלון. פונים לכיוון הקמפינג, ומיד פונים שמאלה ומחנים את הרכב - הקניון הוא הכביש הישן שמחבר בין מלגה קפלה לכפר סטוגודה. הקניון נמשך כ-3 ק"מ לאורכו של נחל, והוא קניון צר ויפה מאוד (כשאנחנו היינו שם, הייתה לאורך הקניון תערוכת פסלים בטבע, 26 פסלים שהשתלבו בנוף לאורך הנחל). בסוף הקניון הגענו לכפר סטוגודה (Sottoguda), ובו מצאנו בית קפה קטן. עצרנו לקפוצ'ינו ולשוקו שהיו ממש מעולים, הסתובבנו קצת בכפר היפהפה וחזרנו חזרה למלגה קפלה, שם חנה הקרוואן שלנו. חזרנו לכביש 641-P מערבה עד לכביש 563-P, ואז בכביש 48-R מזרחה עד לארבה (Arabbe) לכביש 244-P. עצרנו לחניה יבשה מעל הכפר קורברה (Corvara), אשר ממנו נשקף נוף מדהים של הכפר וסביבותיו - ורדה מכוונת את הקרוואן שהנוף ישתקף מחלון חדר השינה של הקרוואן.

שבת 2.9 - התעוררנו בבוקר מעל הכפר קורברה המדהים לרעש מכוניות עתיקות שנסעו על הכביש - התברר שזה היה מרוץ הדולומיטים למכוניות עתיקות עד שנת 1956, ובו השתתפו 150 מכוניות. לאורך כל היום נפגשנו איתם בכל מיני הזדמנויות. המשכנו לכיוון כוברה בכביש 244-S עד ללה וילה (La Villa), משם עברנו ל-638-P לכיוון קורטינה (Cortina), בירידה לקורטינה יש כמה מנהרות צרות על הכביש. באחת מהן נתקלנו באוטובוס והיה צורך לתמרן לאחור כדי שהאוטובוס יוכל לעבור. הנוף בירידה היה ממש משגע. עצרנו בקורטינה לסיבוב קצר, קנינו לחם וכמובן גלידה. חזרנו לקרוואן ומשם בכביש 49-P עד לאגם מיזורינה (Misurina). ליד האגם יש פניה ימינה לכיוון הקמפינג, ומשם יש כביש אגרה. עלינו למעלה בכביש האגרה אל מלון לוורדו (Lavarado). מרחבת המלוןמסעדה, יש שביל הליכה של כ-6-4 שעות בנוף בראשיתי מדהים לרגלי הרי הדולומיטים, בעיקר לכיוון "שלושת הרצענים". לאחר 4 שעות טיול ירדנו חזרה לקרוואן באגם מיזורינה. התמקמנו בחניון יבש המיועד לקרוואנים. יש נקודת ריקון למים אפורים ונקודת מילוי מים. יצאנו לעת ערב לטיול מסביב לאגם בשעות הדימדומים. האור על האגם היה נפלא.

יום א' 3.9 - התעוררנו מוקדם והחלטנו לצאת לדרך ולאכול ארוחת בוקר מאוחר יותר. התחלנו עם "עבודת מאהל" - ריקון מים אפורים, ריקון שירותים ומילוי מים נקיים. לאחר כ-10 דקות נסיעה על כביש 49-P לכיוון דוביאקו (Dobbiaco), הגענו לאגם נחמד, הוצאנו שולחן וכיסאות והתיישבנו לנו לארוחת בוקר בנוף משגע על גדות האגם. המשכנו בכביש 49-P. ממש לפני דוביאקו, נפגשנו שוב עם שיירת המכוניות העתיקות שיצאו בחזרה לקורטינה. מכביש 49-P עברנו לכביש 52-S עד לדוביאקו ומשם לאגם בריס (Braies). צעדנו מסביב לאגם כשעתיים - מסלול מדהים - אגם יפהפה עם הדולומיטים סביבו, היה נהדר!! חזרנו על עקבותינו וחלפנו שוב על פני דוביאקו. ליד אסקנדידו (S.Candido), ירדנו לכביש 52-P לעמק סקסטן (Saxten). בהמלצת פספורט, סטייה מהכביש לכיוון קמפו פיסקלינו Campo Fiscalino, מקום שאמורים להרגיש בו כמו בסוף העולם, אבל מאז שנכתב הספר, סוף העולם זז. החלטנו להסתובב חזרה, ולאורך הכביש מצאנו מפל נחמד כדי לעצור בו לפיקניק קצר לארוחת צהריים. המשכנו בעמק פדולה (Val Padola) עד לכביש 532-P. זו דרך מאוד מפותלת עם ירידות חדות, מוקפת עצים כשברקע הדולומיטים. בקיצור, כביש מדהים. בסוף הגענו לאגם קדורה די אורונזו ( Auronzo di Cadore) - שם חנינו בחניון יבש לקרוואנים שנמצא אחרי העיירה, באזור שלא נמצא על גדות האגם. יצאנו ברגל לעיירה היפהפיה שסמוכה לאגם. על האגם יש טיילת ובתי קפה עם נוף של ההרים ובתי העיירה ממול.

יום ב' 4.9 - חזרנו לכביש 48-R לכיוון קורטינה, ובדרך עצרנו לארוחת בוקר שמשית בחניה של אחד הרכבלים לפני קורטינה, כשלפנינו נפרס הנוף ההררי. מקורטינה המשכנו למעבר הרים פלצרגו (Falzarego). עלינו ברכבל לפסגת המעבר (עליה תלולה ומדהימה עם הרכבל), ושם טיילנו קצת. הייתה רוח חזקה שמנעה מאתנו להסתובב חופשי בשטח החשוף מול הנוף. התרווחנו על מרפסת בית הקפה, ושתינו קפוצ'ינו על רקע ההרים. משם המשכנו בכביש 49-R, עברנו את  ארבה
(Arabba) לכיוון מעבר ההרים פורודי (Pordoi). באחד הפיתולים, נגלה לעינינו בית קפה צמוד לכביש המשקיף על נוף מדהים, והחלטנו לעצור לכוס בירה צוננת. הגענו למעבר פורדוי, והלכנו ברגל לכיוון אתר זיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה. זו הליכה של שעה הלוך ושוב בנוף מעבר ההרים. חזרה לקרוון ונסיעה לקנאציי (Canazei) לקמפינג מסודר, נקי, יפה ויחסית יקר.

יום ג' 5.9 - יצאנו מקאנאציי עם כביש 48-S. בדרך עצרנו בסופר חדש לחידוש המלאי, המשכנו עד פאסה דה ויגו (Fassa-Di-Vigo), ומשם לכביש 241-S (כביש הדולומיטים) עד לאגם קארזה (Carezza), אגם קטן עם צבעים משגעים המוקף יער כשבאופקו רואים את הדולומיטים. הפעם לא ירדנו ישר לאגם, ונכנסנו ליער לסיבוב קצר. ביער מצאנו פטריות אדומות - ממש כמו באגדות, ורק אחר-כך ירדנו אל עבר האגם ולסיבוב סביבו - טיול ממש נחמד. המשכנו בכביש 241-S עד לכפר נובה לבנטה (Nova Levante), שהתברר ככפר חמוד. חצינו את הכפר בנסיעה, וחנינו בסופו. יצאנו לטיול של שעתיים לאורך הנחל שזורם במקביל לכפר בעמק, וטיפסנו בחזרה אל תוך הכפר ובמורד הכביש החוצה אותו חזרה לקרוואן. משם עדיין בכביש 241-S, בעמק צר הנקרא ולה דה הג'ה (Valle D'Ega), שקירותיו בעלי גוון ורוד, קניון צר ויפה - נא לנסוע לאט, כי בסוף העמק יש מנהרה אשר שמובילה אל מערכת כבישים מסועפת בכניסה לבולצאנו (Bolzano). זה היה שוק לא קטן ליפול מתוך השקט והשלווה של ההרים והטבע אל תוך התנועה הזורמת. מהר מאוד חיפשנו דרך לברוח משם חזרה לטבע. ואכן, קצת אחרי בולצאנו לכיוון דרום עברנו לכביש 42-S לכיוון מעבר ההרים מנדולה (Mendola). עליה בכביש צר מאוד שסגור לאוטובוסים ולקרוואנים נגררים. הכביש צר ומפחיד אבל הנוף מהמם, שווה כל רגע, ממש חוויה - לא להחמיץ!! הגענו למעבר ההרים שבו מופעלת רכבת שיניים שיורדת מגובה 1,364 מטר לגובה 510 מטר- עושה רושם טוב אבל הגענו מאוחר ולכן לא נסענו בה. ירדנו מהמעבר עד לסרנוניקו (Sarnonico), ושם מצאנו קמפינג.

יום ד' 6.9 - הבוקר קמנו ללא נוף, אבל בתוך חלקת דשא טובלת בשמש. הוצאנו את ציוד הקמפינג וורדה הכינה ארוחת בוקר בחוץ. יצאנו מהקמפינג בסרנוניקו לכיוון אגם טובל (Tovel) בכביש D43-S. זהו כביש קטן ממנו יוצאים לכביש 43-S עד לדנו (Denno), משם ירידה לכביש 73, ואחר-כך לכביש 14 עד לאגם טובל. זו נסיעה די ארוכה אבל הדרך יפה, ומוקפת מטעים של עצי תפוח. החניה ליד האגם בתשלום. יש שביל הליכה של שעתיים סביב האגם. המים צלולים מאוד, וחלקם עם גוון וורוד (בחלק בו יש אצות אשר גורמות לגוון זה - לפי ההסבר בספר). משם חזרנו על עקבותינו עד לכביש 43-S, עברנו לכביש 421 לכיוון מולבנו (Molveno). ליד האגם מצאנו חניה יבשה, כאשר מחלון הקרוואן רואים את רכס הרי הברנטה (Brenta) המהווים חלק מהרי הדולומיטים. ירדנו לאגם ולעיירה לטיול בין ערביים. זהו מקום נחמד אך שוקק תיירים, בתי מלון ומסעדות.

יום ה' 7.9 - הוקדש כולו לעמק הג'נובה (Val-Di-Genova). יצאנו ממולבנו דרך כביש 421-S עד ל-237-S (ליד קומנו Comano) ומשם בפינזולו (Pinzolo) עברנו לכביש 239-S. לפני הירידה עצרנו בפינזולו להפסקת קפה ו...גלידה (גלידה מעולה תוצרת מקומית). ביציאה מהעיירה עצרנו לביקור קצר בכנסיה מצויירת נחמדה. פניה שמאלה מיד לאחר קאריסולו (Carisolo) היא תחילת דרך צרה ויפה מאוד, עד תחילת המסלול שבו יש ביתן של פקח השמורה. הכניסה מותרת (בתשלום) רק לרכבים פרטיים (עד לרוחב 2 מטר). אורך השמורה הוא כ-17 ק"מ, והאטרקציה המרכזית בה הוא קניון עם 5 מפלים הפזורים לאורך הקניון. למי שהולך ברגל יש אוטובוס שאיתו ניתן לחזור (האוטובוס עובר בקיץ בעונה כל יום, ומחוץ לעונה רק בימי ראשון). אנחנו הגענו עם קרוואן, ולכן נאלצנו לחנות מחוץ לשמורה. הלכנו ברגל כק"מ עד למפל הראשון בשם נרדיס (Nardis), משם עוד 4 ק"מ למפל השני, לארס (Lares). ההליכה היא לאורך נהר שוצף בתוך יער מדהים, מלא בשרכים וסלעים מכוסים בירוק, וכן שפע של פטריות בכל הצבעים והצורות (ורדה לא הפסיקה לצלם את הפטריות). לאחר שעתיים הגענו למפל השני (5 ק"מ מתחילת המסלול), ושם חיכתה לנו הפתעה - עליה תלולה עד למרגלות המפל. עלינו לאט לאט והיה ממש שווה, שכן הגענו כמעט למקור המפל - מדהים לעמוד כל כך קרוב למפל ששוצף בעוצמה רבה, כאשר הרוח מעיפה באוויר רסיסים שממלאים את כל השטח סביב, וגם את המטיילים. מומלץ בחום! החזרה כבר הייתה קלה יותר: חזרנו על הכביש הסלול 5 ק"מ בירידה, ועצרנו לאחר 4 ק"מ מול המפל הראשון למנוחה. ישבנו על מרפסת בית קפה/מסעדה שממוקמת ממש מול המפל לכוס בירה קרה וכמובן... גלידה. חזרנו לקרוואן ונשארנו ללון בחניה צמוד ליער - ממש לבד, חוויה מרעננת.

יום ו' 8.9 - יום שכולו אכזבות, אבל עם החלטות חשובות, וארוחת ערב נהדרת. היום התחיל ברגל ימין: התעוררנו בבוקר ליד היער בעמק ג'נובה לקפה וטיול בוקר ביער. התארגנו ויצאנו לכיוון מאדונה די קמפיליו (Madona Di Campiglio) בכביש 239-S, בדרך יפה מאוד. הגענו עד קמפו קרלו מגנו (Campo Carlo Magno), ושם עלינו על רכבל לפסגה. זו נסיעה ארוכה ומשעממת (יחסית לנופים שראינו בהם בתחילת הטיול). הנוף לא היה מיוחד והתאפיין בצחיחות וערפל. ירדנו מהר, ונותרנו די מאוכזבים. החלטנו לנסוע לכיוון האגמים, כשהאגם הראשון הוא אגם גרדה (Garda). הגענו עד ריבה דל גרדה (Riva Del Garda), והחלטנו להתמקם (בעקבות המלצות) בסירמיונה (Sirmione). לאחר נסיעה ארוכה לאורך האגם, שהתחילה כמעניינת, עם הרים יפים מסביב. הבעיה היתה שלא מצאנו מקום להחנות את הקרוואן על מנת להתרענן ולהנות מהנוף. לאט לאט הנסיעה הפכה להיות מעיקה: היה חם, והנוף הפך לחד גוני. כך הפכה הנסיעה לאורך האגם לסיוט מתמשך. לאחר כשעתיים הגענו לסרמיונה. מצאנו חניה לקרוואן (החניה היא על שפת האגם, ואפשר להישאר מספר שעות ולשלם לפי שעה, או לחילופין להשאר 24 שעות. ביקרנו בעיר העתיקה - גולת הכותרת של סרמיונה. העיר הייתה מלאה בתיירים, והיה חם מאוד וצפוף, ואחרי 10 ימים בטבע, הביקור בסרמיונה הפך למעיק. אכלנו פיצה, קינחנו בגלידה שנמסה מהר מאוד בגלל החום והפכה לנוזל, למרות שחיפשנו מקומות מוצלים כדי לברוח מהחום. שנינו הרגשנו לחוצים, וירדנו לשפת האגם על מנת סיים את הגלידה בנוף האגם ושם החלטנו - חוזרים להרים! האגמים בשלב זה של הטיול לא מתאימים לנו. חזרנו לקרוואן והתחלנו לנסוע לחפש קמפינג. בדרך עצרנו להצטיידות - ורדה קנתה סטייקים, ואחרי נסיעה לא ארוכה מצאנו קמפינג בשם בטרפליי (Butterfly) בעיירה פסצ'יאד דל-גרדה (Peschied Del Garda). למזלנו, נשאר מקום אחד פנוי בקמפינג, ונשארנו לחנות בו. הערב היה נחמד, עשינו כביסה, ורדה הכינה ארוחת ערב של יום שישי: מרק, סטייקים מעולים עם תפו"א. אחרי הארוחה יצאנו לאור ירח מלא לטייל לאורך הטיילת על שפת האגם - טיול יפה שהעלה לנו שוב את המורל. מחר בבוקר יוצאים לכיוון עמק אאוסטה.

שבת 9.9 - את הדרך מאזור האגמים לעמק אאוסטה (Aosta) עשינו בנסיעה מנהלתית - עלינו על האוטוסטראדה לכיוון מילאנו, ואז ישר לכיוון אאוסטה (כשראינו את הפקקים בכניסה לאזור האגם השתכנענו עוד יותר שעשינו צעד נכון) עברנו את מילאנו ואת נובארד (Novard), וירדנו לכיוון איברה (Ivrea), ירדנו לכביש 143-R, משם ישר לכביש 228-P, עברנו את איברה בכביש 26-S, ונכנסנו לעמק גרסון (Gressone) בכביש 44-R. העמק ממש נחמד עם כפרים קטנים, ובתים שנבנו מתחת לסלעים ענקיים שצנחו מההרים סביב, נהר גדול אף הוא מלא סלעים ענקיים זורם לאורך כל העמק עד למטה, כשהכביש עושה זיגזג על גשרים מצד אחד לצד שני של הנהר. הגענו עד סוף העמק לגרסוניי (Gressoney) על מנת לעלות ברכבל, אך היה כבר מאוחר, לכן החלטנו להשאר לישון בעמק ואולי לעלות בבוקר. חזרנו על עקבותינו בעמק עד לכפר גרסוני סנט ז'אן (Gressoney St Jean), שם מצאנו חניה יבשה. שוב חנינו כאשר חלון חדר השינה מול הנוף. נעלנו נעלי הליכה, הצטיידנו במקלות הליכה ומצלמות, ויצאנו לטיול קצר באיזור. ושוב לא משנה לאיזה כיוון או שביל אקראי בחרנו, הכל היה יפה. בשביל של היער מעל לכפר, היה נוף עוצר נשימה. לאחר שעה וחצי חזרנו לקרוואן עייפים אך מרוצים. 

יום א' 10.9 - ירדנו חזרה לעמק אאוסטה בכביש 26-S, משם עד לסנט וינסנט (St. Vincent), ומשם פנינו לתוך עמק צ'רוויניה (Cervinia) בכביש 46-R. הכוונה הייתה לעלות ברכבל בצ'רוויניה, בכדי לצפות במונט רוסה (Monte Rossa), אבל בהתאם לחוקי מרפי - הרכבל לא פעל. טיילנו בעיירה נחמדה מאוד מוקפת בהרים גבוהים, מצאנו בית קפה קטן בשם Yete, ברחוב החיצוני של העיירה מול ההר המושלג, והתיישבנו מול הנוף עם כוס קפה. החלטנו לחזור על עקבותינו ולנסוע לקורמאייר (Courmayeur), כדי לעלות למחרת על המונט בלאן (Mont Blanc). חזרנו לכביש 26-S לעמק אאוסטה ועברנו את העיירה אאוסטה לכיוון קורמאייר. בדרך עצרנו לרגלי אחת הטירות לאכול פיצה טובה. הגענו לקורמאייר והמשכנו לעלות עם הכביש על מנת לחפש את הרכבל שעולה למונט בלאן. תוך כדי חיפוש המשכנו לעלות והגענו לעמק פרט (Feret) שנמשך כמעט עד שוויץ - המשכו נמצא בשוויץ, אבל אין כביש שמחבר ביניהם. עצרנו בחניה לצד הכביש (ליד מועדון ספורט כלשהו) באמצע העמק, ויצאנו לטיול רגלי למרגלות המונט בלאן. מזג האוויר נהדר, בעוד אני גורר את ורדה במעלה הגבעות עד לאחד המפלים. אחר כך ירדנו לאורך הנחל חזרה אל העמק ולקרוואן. נסענו לעיירה החמודה קורמאייר, עם מדרחוב מדהים ובו חנויות קטנות ונחמדות, וחלונות ראווה מעוצבים בצורה בהידור ויוקרה. חזרנו לחניה יבשה על שפת הנהר בעיירה לה-פאלוד, משם יוצא הרכבל שעולה למונט בלאן. התוכנית היתה לעלות בבוקר עם הרכבל אל ההר, אך ברגע שהגענו לקרוואן התחיל גשם, ואנחנו הלכנו לישון לקול טפטוף הגשם על גג הקרוואן בתקווה שיחלוף עד הבוקר.

יום ב' 11.9 - התעוררנו לבוקר גשום וסגרירי כאשר המונט בלאן מסתתר לו מאחרי העננים, ולכן גם לא היה טעם רב לטפס עליו. חיכינו עוד קצת, בתקווה שמזג האוויר ישתנה, אבל שום דבר... ענן כבד כיסה את כל האזור, ובצער רב עשינו אחורה פנה ויצאנו לכיוון שוויץ. ירדנו בחזרה במורד עמק עד הכביש הראשי של עמק אאוסטה בכביש 26-S. אחרי העיר אאוסטה פנינו לכיוון מעבר ההרים סנט ברנרד (St. Bernard), לקחנו את הכביש הישן 27E, שהוא כביש צר ומתפתל בין הרים בנוף עוצר נשימה, כשמולנו כל הזמן יורדים קרוואנים נגררים מהולנד, בדרכם לחופשה. הגענו למעבר סן-ברנרד- שם יש נקודת ביקורת גבולות איטלקית (בודקים דרכון). המנזר של סן ברנרד מכילה מכלאה של כלבי סן ברנרד, שכאן, משום מה, נראים שונה מכל כלב סן ברנרד שאנו מכירים. משם, בדרך מפותלת, גלשנו לתוך שוויץ. לאחר שעה כבר היינו בנופיה המוכרים של שוויץ. המשכנו על כביש 27E לכיוון מרטיגני (Martigany) שליד אוזייראס (Orsieres). אם באים מכיוון מרטיגני יורדים מכביש 21, 8 ק"מ לאחר מרטיני, בלה ואלה (Les Valettes ) לכיוון שאמפה (Champex), שנמצאת בגובה 1,465 מטר. הדרך מפותלת ויפה, וכמובן שהנוף משגע. שאמפה הוא כפר קטן השוכן ליד אגם קטן ונחמד המוקף יערות. לקחנו מקלות ומצלמה, ויצאנו לטיול מסביב לאגם, ואחר כך סביב הכפר, ביערות המקיפים אותו. בהמלצת הפקידה בלשכת התיירות המקומית, נסענו להחנות את הקרוואן בחניון הרכבל, שנמצא בשולי העיירה לחנית לילה. הוצאנו שולחן וכיסאות, לתפוש שלווה מול הנוף עם כוס קפה בחום השמש, רגע לפני שנעלמה מאחרי ההרים.

יום ג' 12.9 - התעוררנו בשולי היער בשאמפה, והחלטנו לחזור לכיוון מרטיגני: שוב ירידה בכביש מפותל מאוד וצר עד לכביש 21. שם לאורך נהר הרון (Rhone) עד לסייר(Sierre). רצינו להגיע לעמק זינאל (Zinal) ולכיוון גרימאץ (Grimtz). טעינו קצת, ופנינו פניה אחת לפני הצומת הנכונה. עלינו על דרך צרה, יפה ותלולה מאוד בין כרמים עד לכפר ורקורין (Vercorin). משם המשכנו לויסוי (Vissoie), והתחברנו לדרך נופית (ירוקה) לכיוון גרימאץ,  ומשם לעמק זינאל. מול קרחון זינאל, הדרך מדהימה. בסוף הכפר יש שביל עפר עד לחניון, ומשם יש ללכת ברגל לכיוון הקרחון. אחרי כחצי שעה הגענו לצומת שבילים, לקחנו את השביל השמאלי (הלא נכון) ומצאנו עצמנו מטפסים בשיפוע של כמעט 90 מעלות על הר מול הקרחון. ב-2/3 הדרך נשברנו, התיישבנו בתוך היער כשבמרחק ממול ניבט אלינו הקרחון, ואחרי מנוחה קצרה חזרנו על עקבותינו אל הקרוואן. חזרנו אל הכביש הראשי של העמק. החלטנו למצוא קמפינג ולהישאר בו ללילה. עצרנו באולריכן (Ulrichen), בקמפינג בשם נופנן (Nuffenen). כמובן שלאחר שהחנינו את הקרוואן, מצאנו את עצמנו מטיילים טיול ערב באיזור בין הבתים הישנים של הכפר.

יום ד' 13.9 - בבוקר המשכנו לנסוע לאורך עמק הרון לכיוון מעבר גרימזל. כמובן שהכביש מפותל, והנוף, כמו בכל שוויץ משגע. הגענו למעבר, ושם מצאנו מעין גן חיות קטן עם חיות מהאיזור (בזים, שפני סלע ומעין ינשופי שלג). הגענו בדיוק בשעת ההאכלה, והיה מאוד נחמד לצפות בתהליך. המשכנו עוד קצת אל מלון הנמצא בסוף האגם, שם חנינו. מצאנו כביש ישן שעולה למעלה, והתחלנו לעלות בכביש כשמסביב נוף מהמם של המעבר ושל מאגרי המים, הנמצאים בהמשך המעבר, וכשמולנו ההרים המושלגים. אנו עשינו את הדרך הלוך ושוב ברגל, אך נוכחנו שאפשר לעשות את הדרך עם רכב (מכיוון שהכביש כל כך צר ורק מכונית אחת יכולה לעבור יש הסדר: ב-10 דקות ראשונות בכל שעה שלמה, ניתן לעלות בכביש עד סופו, וב-10 דקות ראשונות במחצית השעה יורדים. יש רמזור ושלט שמסביר ומכוון). המשכנו במורד המעבר לכיוון מרינגן, כשבדרך נכנסנו לביקור בהארה (קניון) שלוכט (Aare Schlucht). כניסה בתשלום. במהלך הביקור יש הליכה על גשר לאורך נהר הארה, כאשר חלקו הראשון של הנהר שקט, אך חלקו השני צר יותר, חותך בתוך ההר, והרבה יותר מרשים. לאחר ביקור בקניון הארה נסענו לקניון רוזנלאויטל (Rosenlauital) - עמק צר מאוד (בהרבה חלקים יש מקום רק לרכב אחד, וכל הזמן התפללנו שלא יבוא רכב מהכוון הנגדי). לאורך העמק זורם נהר שוצף, וממול רואים את ענקי האלפים. הגענו כמעט עד סופו של הקניון עד רוזנלאווי (Rosenlaui), ועצרנו לצהריים. חזרנו לאט לאט בנוף מהמם, ממש חוויה. ירדנו עד למרינגן, שם ערכנו מעט קניות, הוצאנו כסף מהקיר ומצאנו קמפינג ליד מרינגן ללילה. 

יום ה' 14.9 - התעוררנו ליום סגרירי מאוד, עם רוח מזרחית חזקה. החלטנו בכל זאת לנסוע לגרינדלוואלד (Grindelwald) כדי לעלות עם רכבל להרים. נסענו דרך העיירה בריאנץ (Brienz E), על הגדה הצפונית של האגם בריאנץ, עד אינטרלקן ומשם לגרינדלוואלד. מגרינדלוואלד עלינו עם הרכבל לפירסט (First) בגובה 2,168 מטר, משם הלכנו כשעה אל אגם בכלפ (Bachalpsee). נשבה רוח חזקה, אבל ההליכה לא הייתה קשה והנוף פצה על הכל. מהאגם ירדנו בדרך הררית מסומנת (שביל עזים) לוולדספיץ (Waldspitz) בגובה 1,918 מטר. במשך כל הירידה רואים ממול הרים מושלגים וקרחון - נוף מדהים, אך טיפוסי לאיזור. כיוון שכל כך נהנינו מההליכה בנוף, החלטנו להמשיך ולרדת ברגל לבורט (Bort) בגובה 1,570 מטר. הירידה הזו היתה תלולה, ובתוך היער היה קצת יותר קשה מהשבילים הקודמים. מבורט לקחנו רכבל בחזרה לגרינדלוואלד, ומשם נסיעה מהירה למפלי טרומלבך (Trummelbsch), לפני שיסגרו את האתר. כניסה למפלים בתשלום, יש מעלית עד למפל ה-6, ומשם עולים ברגל עד למפל ה-10. הולכים בתוך ההר, ורואים את המפלים שוצפים וגועשים בתוך ההר, ממש מרתק. מהמפל ה- 10 יורדים לאט עד למפל הראשון. מכיוון שהגענו מאוחר, ממש לפני סגירה היינו כמעט לבדנו באתר והיה מאוד כיף . את הלילה בילינו בעמק לא רחוק ממפלי טרומלבך בקמפינג בעיירה סטכלברג (Stechelberg). ורדה כיוונה אותי להחנות הקרוואן כך שחלון חדר השינה נמצא ממש מול היונגפראו. כמובן שכהרגלנו מדי יום, מייד לאחר מכן יצאנו לטיול רגלי בסביבה. מרחוק שמענו מפל והלכנו לכיוון, ופתאום גילינו עוד מפל ממש מול הקמפינג. החלטנו למצוא דרך להגיע אליו. כשהתקרבנו, מצאנו עצמנו ליד המפל הראשון של מפלי הטרומלבך, מצידה השני של הגדר. 

יום ו' 15.9 - קמנו מול הנוף המשגע של הרי האלפים לתוך מזג אוויר גשום וסגרירי. היו מחשבות לקצר את הטיול ולחזור ללוצרן, התקשרנו לחבר טלפוני בלוצרן, אך גם הוא לא עודד אותנו עם תחזית גשומה לסוף השבוע. ורדה החליטה "לשחק" את התייר הטמבל שעולה להרים בגשם - מקסימום נעלה ונרד, החלטנו שלוקחים סיכון... עלינו ברכבל למיורן (Muren) בנוף מהמם (למרות מזג האוויר החורפי), לגובה 1,640 מטר. משם לקחנו את הפינוקולר (רכבת שרשראות) לאלמנדובל (Allmendhubel), בגובה 1,912 מטר. היינו שני המשוגעים היחידים ברכבת. כשיצאנו מהתחנה פגש אותנו מזג אוויר גשום, וההתלבטות הייתה גדולה. החלטנו לעשות פסק זמן בבית קפה אשר במקום ולראות, אם יפסיק הגשם נלך ואם לא, אז נחשוב שוב. הקפה נגמר אבל הגשם לא. החלטנו כמו כל אירופאי טוב, הולכים בגשם. התחלנו ללכת, הגשם לא היה נורא, ואפילו הפסיק לאחר כ-10 דקות הליכה. יותר מזה, בהמשך הדרך יצאה לה השמש, כך שהטיול היה ממש נהדר. צעדנו לנו במורד לכיוון מיורן, כאשר ממול מציצים דרך העננים 3 ההרים הענקים - היונגפראו, המונש והאייגר, והמפלים שיורדים מן ההרים אל העמק למטה. כזו שלווה שממש אין חשק להפסיק. הגענו למיורן והסתובבנו קצת בעיירה הנחמדה. קשה היה להפרד מהנוף, לכן עצרנו לשתות בירה על מרפסת בית קפה מול נוף ההרים. לבסוף ירדנו חזרה לעמק ואל הקרוואן. משום מה היה לנו רעיון לא מוצלח לנסוע לבקר בעיירה בריאנץ (Brienz), נסיעה שהייתה בזבוז זמן משווע. חזרנו מהר מאוד אל עמק גימלוואלד, ואל הקמפינג שישנו ביום הקודם בפאתי העיירה סטכלברג, ליד מפלי טרומלבך. בדרך אליו עברנו דרך עוד שני אתרי קמפינג בעמק, אך הם היו הרבה יותר גדולים, המוניים ויקרים. הסתבר לנו שבמקרה מצאנו את הקמפינג הקטן, הזול, והמוצלח יותר (הנוף היפה ביותר מבין שאר האתרים), וכך ללון בו את הלילה האחרון בקרוואן בשוויץ. חגגנו את מסיבת הסיום בארוחת ערב חגיגית באדיבותה של שפית הטיול - ורדה. 

שבת 16.9 - מזג האוויר השתפר בבוקר, ויצאנו לונוגן (Wengen), אליה עולים עם רכבת שיניים מהכפר Zweilutschiwen - רכבת קטנה וחמודה עמה עולים לגובה 1,274 מטר. משם לקחנו רכבל למנלישן (Mannlichen) לגובה 2,230 מטר. משם הלכנו ברגל ל-Kleine Scheidege, בשביל הליכה מסומן. מזג האוויר היה אביבי, וההליכה לא הייתה קשה (הרבה ספסלים מול הנוף מול היונגפראו והאייגר). נהנינו מאוד מההליכה, ונפעמנו מהנוף. פשוט לא היה חשק לסיים את הטיול - ידענו שזה היום האחרון, ולכן המשכנו אותו עוד ועוד. לקראת השעה 16:00 שוב התיישבנו על מרפסת בית קפה מול הנוף המדהים עם כוס בירה ונפרדנו לשלום מהאלפים השוויצריים. לקחנו את הרכבת חזרה לוונגן, ומשם המשכנו עם אותה רכבת חזרה ל-Zweilutschiwen, ומשם ברגל אל הקרוואן שחנה בתוך העיירה. אחרי הצהריים התחלנו לנסוע לכיוון לוצרן להתארח לסוף שבוע אצל חברים. להתרגע מן ההרפתקאות המופלאות של החיים בדרכים.

טיפים חשובים לתכנון טיול קרוואנים וסיפור אזהרה
העצה החשובה ביותר שיש לנו היא להקפיד בסיום הטיול להחתים את הפקיד בחברת ההשכרה של הקרוואן על מסמך אישור, שהקרוואן הוחזר ללא פגיעות או תקלות, ולא לסמוך על מילה שלו. אנחנו סיכמנו עם האדם שהחתים אותנו בתחילת השכירות (עשה רושם מאוד נחמד), שמכיוון שאנו צריכים להיות מוקדם בבוקר בשדה התעופה, נגיע אחר הצהריים ביום קודם לתחנה, נישן שם בלילה, ובבוקר נשים בתיבת הדואר של המשרד את המפתחות בלי לחכות שהמשרד יפתח. כאשר הגענו ביום הטיול האחרון לקראת שעת הסגירה, הפקיד שאל אותנו אם היו בעיות וכאשר אמרנו שלא והכול תקין, הוא אמר שיסגור את נושא הטפסים בבוקר, שאנחנו יכולים לנסוע למלא דלק ולקניות, וכי אין צורך לסגור הכול באותו רגע. בנסיעה קצרה זו לקניות נפגעה פינה קדמית בגג הקרוואן (שעשויה פיברגלס). פגיעה עליה מיהרנו לדווח לפקיד הנזכר בשיחת טלפון עוד משדה התעופה בגרמניה. בשיחה זו הוא הבטיח לנסות לתקן את הנזק במקום. הפקיד הבטיח כי אם תהיה עלות כלשהי, הוא ישלח לנו מייל עם הסבר. כאשר הגענו ארצה, מכיוון שלא קבלנו ממנו מייל, חיכינו לקבל את דמי הפיקדון, ורק לאחר כשלושה שבועות, בעקבות פניה אל חברת מוטורהום ישראל, הסתבר לנו שעל הפגיעה בפינת הגג הם הפעילו את ההשתתפות העצמית שלנו (שלמזלנו הורדנו אותה ל 500€). בזאת לא תם הסיפור, שכן הם שלחו פירוט לפיו הם מצאו עוד נזק ברצפת המקלחת, ונזק למדרגה ליד דלת הנהג (דבר שלא היה ולא נברא). הם הוסיפו כי על נזקים אלו אין עדיין הערכת מחיר, כי הקרוואן יצא שוב להשכרה, ורק כאשר יחזור יוכלו לתקן ולומר לנו את עלות הנזק. בכדי להסביר, הם הפנו אותנו לסעיף בחוזה, בו נאמר שניתן לגבות השתתפות עצמית על כל נזק בנפרד. רק כאשר ביקשתי את העתק של המסמכים, עליהם חתמנו בעת קבלת הקרוואן, והכחשתי כל קשר לנזקים אותם ניסו משום מה להלביש עלינו, הם חזרו באופן מפתיע מהאשמותיהם. לאחר מספר ימים קיבלנו מכתב שה"נזקים" האחרים בעצם תוקנו במשרד, ואולי הרכוש ניזוק עוד לפני השימוש שלנו, והחזירו לנו את 500€ הנותרים. הלקח שלנו נלמד, ולכן אני מספרת אותו גם לכם.

בנוסף, לדעתי צריך לקחת מונית משדה התעופה אל תחנת איסוף הקרוואן וחזרה. אנחנו נסענו משדה התעופה ברכבת, כאשר נאלצנו להחליף רכבות, ועל מנת להגיע לרציפים ובין הרציפים, יש לעלות במדרגות עם התיקים, דבר שהפך את הדרך לסיוט שלא שווה את ההפרש במחיר. מונית עם מונה מתחנת הקרוואנים אל שדה התעופה בדרך חזרה עלתה לנו 46€ בלבד.

ועוד הערה שולית אך משמעותית: בקרוואן יש לוח בקרה עבור שני מיכלי הגז. בעת קבלת הקרוואן לא ציינו בפנינו כי כאשר הראשון מתרוקן, מתחילה להבהב נורה עם סימן של מיכל גז. אנחנו לתומנו חשבנו שזה מסמל שעומד להסתיים כל הגז בקרוואן, וכמעט קנינו בלון חדש. כלומר, לאחר שהנורה מתחילה להבהב, יש עדיין בלון גז מלא.