הרכב: זוג הורים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 14 ימים
אפריל
התחלה וסיום במינכן
אחרי אינספור המלצות לנסוע בקרוואן ברחבי אירופה, וחשש גדול מצידנו, החלטנו לאזור אומץ ולצאת להרפתקה. בחרנו לעשות טיול מעגלי שמתחיל בגרמניה, מטפס להרי הדולומיטים האיטלקיים, דרך אוסטריה, ממשיך דרך ונציה לאגם גארדה ובחזרה למינכן.
אנחנו משפחת רז, זוג הורים ושני ילדים, גאיה בת 15 ויואב בן 11.
ההתרגשות הייתה בשיאה. במשך שבועיים לפני הטיול, ניסינו לדמיין בתוך הבית איך ייראה הקרוואן, איך נעבור אחד ליד השני מבלי להפריע, איך נחייה בתוכו, איך נסתדר במרחב כזה קטן בלי להתרגז יותר מדי.
נחתנו במינכן ומשם נסענו ברכבת לתחנת DRM כדי לאסוף את הקרוואן, שיהיה ביתנו בשבועיים הקרובים. גאיה: "מיד התאהבתי בו".
כמובן שהדבר הראשון שעשינו היה קנייה מפנקת בסופר הקרוב, דבר שהוכיח את עצמו כחיוני ביותר ואפשר לנו לעשות הפסקות אוכל וקפה בדרכנו הארוכה לחניון הראשון באינסברוק, אוסטריה. יואב: "הכי כיף לקנות בסופרים בחו"ל... כי אז אפשר לטעום דברים חדשים ומגניבים". מילאנו את המקרר ואת הארונות בקראוון.
החניון באינסברוק היה מקסים ומפנק במיוחד. זו הייתה הפעם הראשונה שהתנסינו בתחזוק הקראוון, וזו התגלתה כהתנסות פשוטה וידידותית, שעד מהרה הפכה להיות חוויה משפחתית. לאינסברוק עצמה הגענו באוטובוס ישירות מהחניון. למחרת, התחלנו לטפס במעלה הדולומיטים האיטלקיים בכביש מתפתל, אך נוח לנסיעה יותר מהמצופה. במהלך כל הנסיעה קיבלנו תצפית יפהפייה של העיירות הקטנות וההרים המושלגים, שגרמו לנו לרצות להגיע לפסגות. גאיה: "היה כיף לשבת בקראוון ולראות את הנוף מכל הכיוונים, וגם להיות מסוגלת לאכול ולשתות תוך כדי נסיעה".
את הלילה הבא בילינו בחניון מעל Merano, עיירה מתוקה ונעימה לבילוי של ערב. למחרת המשכנו בנסיעה בהרי הדולומיטים, פנימה, לכוון מזרח. טיפסנו במעלה ההרים, וככל שעלינו - כך הפך השלג לנוכח ודומיננטי יותר ויותר. הטיול שלנו היה בחודש אפריל, עונה שנחשבת עבורנו הישראלים עדיין לקרה מאוד באזור זה, והשלגים של החורף נמסו אך השאירו עדויות מרשימות ומהנות. בנוסף, התברר לנו שבתקופה זו האיטלקים נמצאים בחופשה, כדי לחזור לעבודה ולפתוח את העסקים ומקומות האירוח בתיאום עם יציאתם לחופשה של שכניהם הגרמנים. לכן, מצאנו את עצמנו כמעט לבד, ללא תורים וללא עומס בכל מקום שהגענו אליו, ומצד שני הרבה מהמקומות היו סגורים. יואב: "אבל גם השלג היה רק בשבילנו. נקי ומזמין. רק רציתי לצאת ולרוץ בתוכו... שום דבר אחר לא עניין אותי. זה היה כמו שיפתחו רק בשבילנו את כל החרמון".
נסענו לכוון מעבר ההרים שנקרא Passo Pordoi, עצרנו ב-Urtiseii, עיירה יפהפייה וציורית, שבוודאי משמשת לסקי בתקופת החורף ושוקקת חיים בקיץ. המשכנו דרך עמק Gardena, עם נוף עוצר נשימה מכל כוון שהסתכלנו. העפלנו לכוון צוקי הדולומיטים המרשימים, מלאי העוצמה, האופייניים לאזור. כשהגענו לחלק הגבוה ביותר התגלה בפנינו נוף מהמם ביופיו. לצערנו, ולאכזבת כולנו, בית הקפה שקראנו על השוקו החם המפורסם שלו בציפייה, היה סגור יחד עם כל בתי העסק באזור. מזל שיכולנו לפצות את עצמנו בשוקו וקפה מחממים בקראוון.
למטה, בין ההרים העוצמתיים, בתחתית העמק, זיהינו עיירה יפהפייה שמשכה את תשומת ליבנו. ככל שהתקדמנו בנסיעתנו - הבנו שזוהי Canaseii, שהייתה יעדנו הבא. הכביש אליה התפתל במספר מדוד של כ-14 פיתולים חדים וחזרתיים. אחרי ביקור ברחובותיה הציוריים, ומנת גלידה איטלקית טעימה, בחרנו לצאת חזרה להרים, ולבלות את הלילה הבא ב"חניון יבש", בצד הדרך, כשמעלינו צוקי הדולומיטים ומסביבנו קולות הלילה של היער. זה היה לילה מיוחד, שבו מצאנו עצמנו מתכרבלים ב"בית" החם שלנו, משחקים במשחקי קופסא ונהנים מהוואי משפחתי, כשבחוץ הטמפרטורות צונחות ל-2 מעלות.
למחרת בבוקר השכמנו ונסענו לאגם ברייס - Lago di Braies - אגם מבודד בין הרים, מקום שבימים חמימים יותר (ולא ביום ראשון) מאפשר טיול מקסים, שיט ורחצה במים צלולים, בגוון תכלת יפהפה. טיילנו לאורכו, במקרה שלנו רובו היה עדיין קפוא וגווניו היו אפרוריים תכלכלים שמבחינתנו הוסיפו לו יופי. אחר הצהריים החלטנו להתקדם דרומה לעבר וונציה ולמצוא חניון מסודר בדרך. עברנו ב-Cortina di Ampezio, אך לא השתהינו בה. השארנו אותה לטיול הבא. למחרת בצהריים הגענו לחניון, שנמצא על המזח מול וונציה, ושצמוד אליו יוצאת מעבורת אל העיר בתדירות גבוהה. רכשנו כרטיס משפחתי ל-24 שעות, כדי ליהנות ממנה גם בבוקר שלמחרת.
וונציה הקסימה את כולנו ועוררה את כל החושים. לאחר הסתובבות ממושכת והכרות מסוימת עם אתרים משמעותיים אכלנו פיצה מקומית באי Moreno וחזרנו לחניון. למחרת, שמחנו לחזור לעיר לארוחת בוקר מפנקת ולשיטוט נוסף ברחובותיה. התעצבנו להיפרד מהעיר השוקקת והגדושה וסימנו אותה כיעד לחזור אליו בעתיד.
בצהריים יצאנו לדרך, לכוון אגם גארדה, תוך התלבטות בין ביקור בעיר וורונה לסקרנות מהכפר Borghetto. העדפנו להימנע מכניסה עם הקראוון לעיר והמשכנו לכפר, שהפך לאחת משכיות החמדה של הטיול שלנו. בכניסה לכפר הקטן והקסום הזה מימי הביניים, מצאנו חניה ללילה, דבר שאפשר לנו ליהנות מהשהייה בו ולמצות אותה עד למחרת.
בבוקר שלאחר מכן נסענו לאגם גארדה, נסיעה קצרה של כ-30 דקות, והגענו לחניון שלנו לשלושה הלילות הבאים ב-Peschiera del Garda. במהלך ימים אלו טיילנו בעיירות מקסימות, כמו Sirmione ו-Malcesine, עלינו ברכבל לפסגת ה-Monte Baldo, בילינו ב-GardaLand, הלכנו לאורך האגם ואפילו חצינו אותו עם הקראוון בתוך מעבורת. בסך הכל, בילינו 4 ימים מלאים באזור אגם גארדה, במזג אויר מושלם: חמים וצלול, ועמדנו לצאת לדרך - חזרה לגרמניה דרך אוסטריה, עצובים לסיים את החלק הזה ובו בזמן נרגשים לטפס חזרה אל הדולומיטים הצוננים והמרשימים, רגע לפני סיום הטיול.
את הלילה האחרון שלנו בטיול בילינו בחניון באוסטריה, על גדת אגם ובתוך יער קסום. בשעות אחר הצהריים התחיל לרדת שלג, ועורר בנו התרגשות רבה. ככל שהתקדם היום התעצם השלג ובלילה מצאנו את עצמנו בלב סופת שלגים, מוקסמים ומודאגים באשר לסיכוי לצאת למחרת בבוקר בזמן כדי להחזיר את הקראוון ולהתייצב לטיסה חזרה. למחרת, קמנו לבוקר לבן לחלוטין, אולם האוסטרים הספיקו כבר לפלס את הדרכים מספיק כדי לאפשר נסיעה בטוחה... סיום מושלם לטיול מדהים.
היה לנו טיול נפלא, גדוש בחוויות מסוגים שונים. נהנינו מכל רגע ומהרבה רגעים של גיבוש ביחד, כמשפחה. לכן, שכרנו קראוון גם בטיול הבא אחריו.
