כתבה: משפחת שוב
צילום: שגיא רוכמן
משפחת שוב מגיעה לניו יורק וחותמת חצי שנה של טיול בקרוואן באמריקה - בבילוי בעיר הגדולה.
הגענו לניו יורק והרגשנו בהבדל. ניו-יורק אחרת, שונה. החוויה הניו-יורקית הראשונה שלנו הייתה כבר בשדה התעופה. חיפשנו הסעה למלון, לנו ולשלושים המזוודות שלנו (טוב, לא שלושים. שתים עשרה + שני מחשבים ותיק קטן). הסבל שסחב לנו את המזוודות המליץ שנזמין הסעה מאחת החברות שמשכירות לימוזינות, להן יש רכבים גדולים. ניסינו את מזלנו בטלפון אבל לא הזמנו מראש ולא היה רכב פנוי. יצאנו החוצה לכיוון המוניות, ביקשנו מונית גדולה ובינתיים פנה לעברנו מישהו באנגלית קלוקלת ומבטא דרום-אמריקאי ואמר שיש לו וואן. התלבטנו, המחיר שהוא הציע היה זול יותר מהמוניות אבל לא ידענו האם לבטוח בו. הסבל אמר שזה יחסוך לנו הרבה כסף אז הימרנו. וזאת הייתה חוויה...הנהג, מהרפובליקה הדומיניקנית, בקושי יודע עברית, סליחה, אנגלית. הרכב עבר מטמורפוזה והוא הצליח איכשהו לדחוס את המזוודות, אבל רותם, עידו ואני נדחסנו שלושתנו במקום המיועד לשניים, ללא חגורות בטיחות. כל הדרך הוא דיבר וחצי ממה שאמר לא הבנתי. התפללתי שהנסיעה תיגמר. הוא הציע את שרותיו גם לנסיעה חזרה ואמרנו שנחשוב על זה. כמובן שבנוסף ל-60$ הוא רצה גם טיפ.
המלון בניו-יורק הוא החוויה הניו יורקית השנייה. המלונות הטובים בניו-יורק מאד מאד יקרים. מה אני אומרת, המלונות ה"לא טובים" מאד מאד יקרים. מצאנו באינטרנט מלון במחיר 200$ ללילה, בלי ארוחת בוקר. ההמלצות בחו"ל היו טובות, באתר למטייל הדעות היו חלוקות. מלון Astor on the park נמצא בקצה הצפוני מערבי של הסנטרל פארק. החדר קטנטן ואין בו שום מגע אישי (תמונה, וילון, שולחן וכדומה), החלון פונה לתוך ארובת הבניין. הילדים היו בהלם מהחדר ומהעובדה שאין ערוצי ילדים בטלוויזיה. לזכותו של המלון יאמר שהחדר נקי, יש אמבטיה שמאובזרת כמו שצריך ואפילו יותר, לובי מאויש באנשים נחמדים ובל-בוי'ס שמנסים "לדחוף" לך את ההסעות "שלהם" לשדה התעופה, כל אחד מהם מכיר איזה נהג. תחנת המטרו קרובה והסביבה בטוחה גם בלילה.
חוויה ניו יורקית שלישית - בילוי בסנטרל פארק. "מומלץ להגיע בימי ראשון" כך נכתב במדריכי התיירים. בימי ראשון מגיעים לכאן המקומיים ונחמד לראות את זה. הטיול בסנטרל פארק כלל בעיקר טיפוס של עידו על הסלעים, השתעשעות בגן המשחקים ו..גשם. הגשם קצת קלקל את התוכניות ומיהרנו להתנהג כתיירים, וזאת החוויה התיירותית הראשונה: לקחת סיור בכרכרה סביב ובתוך הפארק. גיא, חברנו מניו-יורק, אמר שעכשיו כשישאלו אותו: מי לעזאזל נוסע בכרכרות האלה? הוא יגיד: אפי ואתי!! אבל היה כיף, באמת. נסענו בגשם וראינו את הפארק. ממש נהנינו. המחיר - 40$ לסיור שנמשך 20 דקות. המחיר כולל טיפ.
חוויה תיירותית שנייה בעיר - כניסה לחנות הצעצועים F.A.O Schwarz בשדרה החמישית. חנות ענקית שהביקור בה הוא חוויה לכל המשפחה. מי שזוכר את הסרט BIG עם תום הנקס, יזכור בוודאי את הסצנה שהוא מנגן על הפסנתר הגדול, או יותר נכון, הולך עליו. זה גם מה שאפי עשה (ביחד עם עידו). החנות מלאה בחוויות לילדים, עד כדי כך שיש ילדים שעושים שם את מסיבות יום ההולדת שלהם. חוץ מהפסנתר יש גם מסלולי מכוניות צעצוע, משחקי לגו, סימולטור ובפינת הבובות יש...תינוקיה. בובות תינוקות, ממש כמו בבתי חולים ויש אחות שמציגה לראווה את "התינוק" שאותו אתה רוצה לראות. בקיצור חוויה, אבל צעצועים אפשר לקנות שם רק עם משכנתא נוספת. מאד מאד יקר, יש שם אוספי בובות כשהמחיר לכל בובה הוא כמה מאות דולרים.
המשכנו לטייל בשדרה החמישית היקרה והיוקרתית. בעודנו מטיילים שמנו לב שהניו-יורקים לא ממש מצייתים לרמזור האדום שמיועד להולכי הרגל החוצים את הכביש, לא מצייתים זה בלשון המעטה, הם פשוט חוצים את הכביש גם כשהרמזור אדום. הילדים שלנו ממש כעסו בכל פעם שראו אנשים חוצים באדום. מסתבר שיש איזו פירצה בחוק ואם אתה חוצה באדום זה על אחריותך, אף שוטר לא ייתן לך על זה דו"ח. המשכנו לטייל, נכנסנו ל-Trump Tower סתם כדי להציץ ולראות את הכניסה מפוארת והמפל המלאכותי שזורם שם. בהמשך נכנסנו לראות את כנסיית סט.פטריק היפה שנמצאת גם היא בשדרה החמישית ומהווה ניגוד ארכיטקטוני לכל בנייני המשרדים הגבוהים שסביבה. את הכנסייה התחילו לבנות לפני שהשדרה החמישית הפכה לאחד האזורים היקרים בניו-יורק. מכיוון שבמלון לא מגישים ארוחת בוקר, קיבלנו מהם המלצה היכן לאכול. הגענו לבית קפה חמוד מאד באווירה צרפתית שמגיש את הקפוצ'ינו הכי טעים ששתינו פה בארה"ב, ככה, ארבעה ימים לפני החזרה הביתה אנחנו שוב נהנים מקפה טוב. אימצנו לנו את בית הקפה הזה ועד ליום האחרון בניו-יורק אכלנו בו את ארוחות הבוקר שלנו. האוכל היה טעים ולא יקר וממש נהנינו.
היום אנחנו נוסעים למוזיאון ההיסטוריה של הטבע (Museum of Natural History). המוזיאון הענק הזה מפורסם בזכות היותו אחד הטובים בארה"ב. בכניסה למוזיאון נתקלנו בחוויה ניו יורקית רביעית - אין מחיר לכניסה למוזיאון!! אבל מצד שני לא נכנסים חינם כמו במוזיאון פול גטי מכיוון שהשומר בודק כרטיסים. אנחנו עומדים נבוכים מול הקופאית שאומרת לנו שיש להם מחיר מומלץ אבל זה לא חובה ואפשר לשלם כמה שרוצים. אנחנו באמת נבוכים ולא יודעים מה לעשות ולבסוף משלמים את המחיר ה"מומלץ" ונכנסים. במוזיאון הענק יש שלדי דינוזאורים וחיות נכחדות אחרות, פוחלצי חיות ובובות של חיות המסודרות לפי אזורים בעולם. אני אהבתי מאד את אזור התרבות ההיסטורי בו מוצגים המסמלים תרבויות שונות ועמים שונים מסודרים על פי היבשות. יש שם החל מתרבויות עתיקות שנכחדו כמו: האינקה או תרבויות עתיקות שלא נכחדו...היהודים(!!) מתקופת בבל ועד היום. יש שם תרבויות סובבות עולם, החל מאפריקה ועד לסיביר. תלבושות, עבודות יד, פסלים וכל דבר שמייצג את התרבות. מאד מעניין ויפה. היינו במוזיאון חמש וחצי שעות ולא הספקנו לראות את הכל, אבל אם חשבתם שהיום נגמר והולכים לישון אז טעיתם.
יצאנו מהמוזיאון ונסענו לאמפייר סטייט בילדינג. עוד חוויה תיירותית, מספר שלוש. כפי שהומלץ בהרבה מקומות כדאי להגיע לפני שקיעת השמש, לראות את העיר באור יום ואחר כך לחכות קצת, לראות את השקיעה ואת העיר על שלל האורות והצבעים בלילה. עלינו בשעה שש ולא היו תורים, קנינו כרטיסים, כמו רוב האנשים, עד למרפסת התצפית ולא עד למעלה (זה מאד מייקר את עלות הכרטיס ונראה מיותר) ועלינו. בשש הקומות האחרונות צריך להחליף מעלית ושם מחכים קצת ועוברים דרך הצלמים. האמת היא שלא הזכרנו את זה, אבל בכל כניסה לאטרקציה תיירותית יש צלמים שרוצים לצלם אותנו, אין התחייבות לקנות את התמונות. אז מילא כשזה בדיסני על רקע הארמון של סינדרלה אבל באמפייר מצלמים אותך על יד הקיר כשברקע תמונה של האמפייר, שזה נראה לי ממש חסר טעם שלא לדבר על בזבוז כסף.
הגענו ליעד הסופי. כשהמעלית עוצרת נכנסים לחנות (גם זה כמו בכל אטרקציה תיירותית) ואז יוצאים למרפסת. למרות הצפיפות, שיחסית למה שהיה אחר כך הייתה ממש לא נוראית, ראינו מראה מרשים של העיר. עושים סיבוב ורואים את פסל החירות, גשר ברוקלין, בניין האו"ם, הסנטרל פארק ובכלל כל העיר פרושה לרגלינו. קר שם למעלה ואין מקום לשבת בפנים. חיכינו קצת וראינו את השקיעה ואיך החושך יורד אט אט על העיר והאורות מתוך בנייני המשרדים מתחילים לדלוק. אפילו מראה הרחובות הפקוקים נראה יפה מלמעלה. כאשר רצינו לרדת היה תור מאד ארוך לשתי המעליות אז קיבלנו את ההצעה של הסדרנית וירדנו שש קומות ברגל למעליות הבאות, שם התור היה קצר יותר. כשיצאנו ראינו שהתור לעלייה למעלה התארך מאד. עצה שלנו - אל תעלו בשעות החשכה בגלל התור הארוך.
יש מקומות בניו-יורק שמתאימים לילדים, יש הרבה מקומות שאולי לא מתאימים. אני לא יודעת למה לשייך את הגראונד-זירו, אבל אפי ואני ידענו שזה בלבנו ואנחנו חייבים להיות שם. מגיעים לרכבת התחתית שנמצאת ממש במקום וכבר נכנסים לאווירה המצמררת. על גבי הקירות יש תערוכת ציורים של ילדים שאיבדו את קרוביהם באסון, כל ילד צייר וכתב משהו, אנחנו עמדנו ובכינו. את ההריסות הוציאו כבר מזמן ועכשיו בונים שם, כרגע את תחנת הרכבת אבל מתוכנן כבר בניין גבוה. באתר הזיכרון יש תמונות וסיפור האירוע עצמו ויש יד זיכרון לכבאים עם פסל קיר מרשים מאד. גם שם יש אנשים שמנסים לעשות כסף ולמכור סט של תמונות מהאסון. אני אישית הייתי מסלקת אותם משם. זה לא מתאים ומעצבן. עצוב להיות שם ולמרות שהחיים נמשכים, את הגראונד זירו עוטפת אוירה עצובה. אני מניחה שזה יהיה שונה כשיקום הבניין החדש. רותם זוכרת שדיברו על האסון בבית הספר כשזה קרה. עידו היה קטן אבל יודע במה מדובר. גם להם זה לא היה קל.
בתפנית חדה מאד נסענו משם למעבדות סוני. קראנו על המקום, אבל לא ממש ידענו למה לצפות. המעבדה היא חוויה לכל החושים. בכניסה קיבלנו כרטיסים עם בר-קוד. התחנה הראשונה: מתמקמים באחת העמדות, כותבים את שמנו, מחייכים למצלמה ואומרים משהו להקלטה. אחר כך יש עמדות משחקים (פלייסטיישן וכדומה) ורואים סרט אנימציה ממוחשב שנעשה באולפנים של סוני. החוויה העיקרית היא האולפן. באולפן יש עמדות שבהן אפשר: לביים קליפ, להכין פרומו לסרט, לצלם את תחזית מזג האוויר ולהיות אחראי תאורה או סאונד. במילה אחת: מדהים! יש אולפן הקלטות עם כלי נגינה, מלמדים אותנו מתי כל כלי נכנס ואיך הוא מנגן וכל המשפחה מנגנת יחד. לקראת הסוף יש עוד כמה משחקים ובסוף מקבלים תעודה עם השם והתמונה וכל העמדות שהיינו בהם. כדי להפעיל כל עמדה יש להעביר את הכרטיס האישי שלנו. מכיוון שבאנו ביום לימודים לא היו הרבה ילדים בסביבה ולכן לא היו תורים ויכולנו ליהנות מכל דבר בצורה מושלמת. תאמינו או לא, הכול בחינם. ובאופן ישיר גם לא למטרת רווח, כלומר אין חנות מזכרות בכניסה או ביציאה ואין מישהו שמצלם אותך ומוכר לך את התמונה במחיר מופקע. הכניסה והיציאה למקום אפילו לא מתבצעות מתוך החנות של סוני. ממש כיף אמיתי.
בערב יצאנו להיפגש עם המשפחה הניו-יורקית, אותם פגשנו בתחילת הטיול ואכלנו ארוחת ערב במסעדה. אפי בכלל חגג באותו ערב כי אחרי הדינר בשעה שש, הוא יצא בעשר עם גיא לאכול במסעדת "פיטר לוגר" המפורסמת, מסעדת סטייקים בלבד. ולמה אני לא הלכתי? מביך, אבל..אין לי מה לאכול שם. אפי חזר מרוצה מאד ותודה לגיא על ההזמנה.
מחר אנחנו עוזבים ואיזה עוד חוויה ניו-יורקית ותיירותית עוד לא עשינו? מחזמר בברודווי! עוד בלוס אנג'לס, לאחר התלבטויות אם לקנות כרטיסים ברגע האחרון בהנחה או לקנות במחיר מלא החלטנו ללכת על המחיר המלא. היינו חוסכים באופן משמעותי אם היינו מחכים לרגע האחרון, אבל לא תמיד יש כרטיסים ולא רצינו להבטיח לילדים משהו, לחכות שעה בתור ואולי אחר כך לא יישארו כרטיסים. הזמנו כרטיסים להצגת הצהריים של "מלך האריות". הצגת הצהריים לא זולה יותר אבל נוחה יותר עם הילדים. שעתיים ורבע של הנאה צרופה. אמנם שילמנו מאה ועשרה דולר לכרטיס אבל כזאת השקעה לא ראיתי בשום מקום. הבמה, התפאורה, איזה תלבושות!! הבמאית היא זו שעיצבה את התלבושות ולדעתי היא גאון. לא עוד בגדי פרווה גדולים ולא מחמיאים אלא משהו אחר לגמרי, שלא לדבר על השחקנים והזמרים שכולם היו מעולים. האינדיקציה שלי להנאה הייתה עידו, שבדרך כלל מתחיל להיות חסר סבלנות ומשועמם והיה ממש מרותק. רותם נהנתה מכל רגע ואפילו אפי ששונא תיאטרון ומחזות זמר נהנה מכל רגע. אני חושבת שהמחיר היה מוצדק על כזאת השקעה. היה שווה. יצאנו מהתיאטרון ונתנו לילדים ליהנות, בפעם האחרונה בטיול הזה, מחנות Toys-R-Us בטיימס סקוור. לאחר מכן הלכנו לחפש מזוודה, כי המטען שלנו דרש מזוודה יותר גדולה במקום אחת קטנה שהייתה לנו. בעוד אנחנו מטיילים במשך שעות ומחפשים מזוודה מצאנו את רחוב 14th St. (מערבית ל-Union Square). זה רחוב שבו יש חנויות זולות, אולי גם האיכות בהתאם אבל לא היה לנו איכפת. העיקר שהמזוודה תשרוד את הטיסות הביתה.
הרעב כבר התחיל לנקר בנו, וקצת קשה להאמין שלא מצאנו מסעדה. אמנם ברחוב המקביל 13th St היו כמה מסעדות יוקרתיות אבל הן לא התאימו לנו. הלכנו...הלכנו...עד שמרחוק ראיתי שלט של מסעדה שמגישה ארוחות בוקר, צהריים וערב. התקרבנו ומה ראינו..מקס ברנר, מעוצב בדיוק כמו ברוטשילד. האמת היא שחשבנו לאכול במקום יותר אמריקאי דווקא ביום האחרון אבל היינו כל כך עייפים ורעבים וריח השוקולד הזמין אותנו. דרך אגב, אין שום סממן לזה שלמסעדה יש סניפים בישראל. המסעדה נמצאת על רחוב ברודווי דרומית ל-Union Square. אחרי שנהנינו מהמתוק הזה חזרנו למלון. הלילה האחרון בניו-יורק, הלילה האחרון בטיול. מי היה מאמין והנה זה נגמר.
כדי להגיע לשדה התעופה הזמנו הפעם הסעה מחברה מסודרת - Super Shuttle. המחיר היה סביר - 52$, לא כולל טיפ. ניצלנו את הבוקר שלפני הטיסה לביקור במוזיאון MOMA, המוזיאון לאומנות מודרנית של ניו-יורק והצטערנו שאין לנו יותר זמן כי מדובר במוזיאון מקסים. יש בו המון יצירות שאני אוהבת במיוחד - של דאלי (השעונים המפורסמים שלו נמצאים שם), ואן-גוך ומאגריט.
• קרוואן אינו הפתרון לשהייה בניו יורק.
בגלל מוגבלויות של גובה, גז וחניה, חל איסור תנועה על רכבים עם גז במנהטן, ניו יורק העיר סיטי וסביבתה. כמו כן אסורה התנועה במנהרות תת קרקעיות ומנהרות תת מימיות באזור מנהטן. לדוגמא: Lincoln Tunnel, Holland Tunnel, Mid Town Tunnel.
• קרוואן אינו הפתרון לביקור קרובים בשכונות המגורים שמסביב לניו יורק (קווינס, ברוקלין, בפאלו , לונג איילנד וכדומה). עקרונית אין איסור להכנס לשכונות האלה אולם כדאי לדעת שהנהיגה בכבישים הראשיים (Park Ways) הסובבים את העיר אף היא אסורה ואתם עלולים למצוא את עצמכם בבעיה.
• בעיה נוספת שהנכנסים לשכונות אלו עשויים להתקל בה היא מחסור בחניוני קמפינג וחוסר אפשרות להתחבר לחשמל, מים ולרוקן ביוב.
• למי שמתכוון לשהות בעיר ניו יורק, מומלץ לעשות זאת במלון בתום הטיול בקרוואן, לאחר החזרת הרכב לתחנה.
• צפונה - לאגמי האצבעות (Finger Lakes) ומשם מערבה לכיוון מפלי הניאגרה על גבול קנדה.
• צפון מזרחה - לכיוון ניו אינגלנד (מדינות: מיין, ורמונט, ניו המפשייר, מסצ'וסטס,קונטיקט, רוד איילנד).
• דרומה - לכיוון פנסילבניה וארצם של האיימיש ומשם דרומה עד פלורידה.
ואפשר גם לשלב ביניהם , ככל שמותיר לכם הזמן.
למסלול מקיף צפון מזרח ארה"ב
לכתבה מזרח קנדה וצפון מזרח ארה"ב
מכתבי מטיילים בצפון מזרח ארה"ב
