שבועיים באלסקה בקרוואן עם פעוטות / יערה תורן

הרכב: זוג הורים ושני ילדים (3, 0.8)
מספר ימי הטיול: 13 יום
יוני 2011
התחלה וסיום באנקורג'

למה בחרנו לטייל באלסקה דווקא בקרוואן
הרעיון לטייל באלסקה היה שתול בראשנו כבר זמן מה. יחד עם זאת בעקבות ה"מגבלה" של שני ילדים קטנים (בת 3 ובן 8 חודשים דיאז) היה לנו קשה לראות את הפנטזיה הופכת למציאות. לאחר קריאה של כמה ספרים, תחקור צולב של חברים שכבר היו באלסקה ושיטוט באינטרנט באתרי טיולים הבנו שהדבר יותר מאפשרי. אנחנו לוקחים בחשבון כי אנו ממילא לא אנשים סופר אתלטים שיטפסו 20 מייל על גליישר וגם יהיו דברים שלא נוכל לעשות עם תינוק, כמו קייאקים למשל, אבל את רובם הגורף של הדברים שרצינו לעשות הצלחנו לבצע עם קצת מזל והרבה תושיה.
האופציה הראשונה שנשללה היתה קרוז (שיט). הקונספט של לנסוע אל המדינה הפראית עם בופה של "אכול כפי יכולתך" וצוות בידור שירקוד לנו "אה גה דו" בבריכה ממש לא נראה לנו טבעי. מה גם שנאמר לנו על ידי חברות הקרוזים כי האוכלוסיה שבוחרת באופן זה היא לרוב בני הגיל השלישי.
בעקבות העובדה שאנחנו נוסעים עם ילדים קטנים ועל מנת לחסוך שעמום, דרמות ושאלות של "מתי נגיע" החלטנו שהשכרת רכב ולינה במוטלים גם היא בעייתית. מכאן הגענו אל הנחלה ובחרנו לטייל בקראוון (RV) על מנת לרכז את כל הבעיות והפתרונות ב-28 פיט על גלגלים. חשוב לציין כי קראוון לא בהכרח יהפוך את הטיול לזול יותר (אם לוקחים בחשבון את עלות ההשכרה, הדלק ועלויות החניונים כל לילה), אבל הוא בהחלט הופך את הטיול לקל יותר כשיש נגישות לכל דבר (שירותים, מקלחת, מטבח, מיטות, טלויזיה, די.וי.די וכיוצא בזאת). כמו כן קראוון בהחלט נותן לנו גמישות מבחינת הלו"ז, קל וחומר עם ילדים קטנים בג'ט לג.

תאריכי הנסיעה שבחרנו הן בגדר "תקופת השוליים" אשר לרוב נכללים בהם סוף מאי תחילת יוני וסוף אוגוסט תחילת ספטמבר. בתקופה זו המחירים יותר שפויים, התיירים עדין לא פלשו בהמוניהם, לרוב אין צורך לבצע הזמנות מראש לשום אטרקציה ואפילו מזג האוויר אמור להיות לא רע בכלל (ט.ל.ח). בחרנו לנסוע בשמיני לחודש יוני. מבחינת החברה ממנו שכרנו את הקראוון תאריך זה עדין היה בטווח התאריכים הזולים יותר. מחיר ההשכרה של הקראוון נקבע ברוב החברות על פי המחיר ביום האיסוף וההנחה היתה משמעותית ביותר. סגרנו את כרטיסי הטיסה בהתאם וכך החלה הפנטזיה לרקום עור וגידים.

מסלול הטיול

8.6.2011 
טיסת קונטיננטל מניו ארק ניו ג'רזי ליוסטון טקסס (לא הגיוני בעליל אבל זה מה יש). שעה הפסקה ומשם טיסת קונטיננטל לאנקורג'. הגענו 4 אנשים ו-200 תיקים ועלינו על מונית הישר אל חברת ההשכרה. היתרון בחברת ממנה לקחנו את הקראוון היא שהם הסכימו לתת לנו ללון את הלילה בקראוון ובכך חסכו לנו מוטל. כמו כן למגיעים עד 18:00 יש שאטל מטעם חברת ה RV חינם מהשדה לחניון. הגענו, פרקנו והתפרקנו. למי שלא יודע באלסקה אין יום ואין לילה או ליתר דיוק אין חושך בקיץ ואין אור בחורף. השמש "שוקעת" באחת וחצי לפנות בוקר (למצב כמו דמדומים) ו"זורחת" בשעה שלוש לפנות בוקר - לתשומת לב המתקשים לישון באור... לנו אגב היה סקיי לייט (חלון זכוכית בתקרה) בקאבינה מעל הנהג שם ישנה הילדה שכמובן היה נטול ווילון. עניין זה היה קצת מאתגר בימים הראשונים במובן של לשכנע פעוטה ש"באמת לילה" כשבחוץ אור יום מלא...

9.6.2011 
בשעה 7:30 בבוקר כבר התיצבנו לצפיה בסרטון ההדרכה על תפעול הקראוון. חתימה על מסמכים, תשלום על התענוג ויוצאים לדרך. תחנה ראשונה - וולמארט. קנינו מצרכים בסיסים והרבה פחמים למנגל שהולך לעבוד שעות נוספת ומשם לאטרקציה הראשונה - גן החיות של אלסקה. גן החיות באנקורג' מיוחד ויוצא דופן מכל גן חיות טיפוסי אחר מכיוון שהוא מאכלס את החיות המקומיות של האיזור בו הוא שוכן. לא עוד ג'ירפות וקרנפים. מהיום אימרו "קאריבו" ודובי קוטב. את גן החיות ניתן לעשות בנוחות בשעתיים ויש גישה מלאה עם עגלות. החיות היו ערניות ביותר ואפילו היתה לנו ההזדמנות לראות את גורי דב הקוטב במשחק נמרץ עם כדורסל. עם צאתנו מגן החיות פגשנו משפחה שבדיוק סיימה את הטיול שלה והחליטה לתרום לנו שק מלא במוצרי יסוד ומזון סגור שנשאר להם. כמו כן הם תרמו לנו ספר קופונים ענק בשם Northern Lights שבדיעבד חסך לנו המון כסף. עלות הספר לקניה היא 100$ ושווה כל גרוש לפני תכנון הטיול כי כל הקופונים כמעט הם "אחד פלוס אחד חינם" על אטרקצות בשווי מאות דולרים!!
לאחר ארוחת צהריים קלה בקראוון החלטנו לנסוע ל-Alaskan Native Heritage Center אבל מאחר והילדים נרדמו באוטו המשכנו לנסוע לכיוון יעד החניה הראשון שהיה במרחק של שעתיים בערך. הג'ט לאג והעייפות עשו את שלהם ואנחנו בלבלנו בין קינאי העיר לבין קינאי חצי האי (שלשם רצינו להגיע). אז בזבזנו קצת זמן וקצת דלק אבל הדרך לשם היתה מרשימה ביופיה ושווה את המאמץ. הרים מושלגים נחלים רבים והרמוניה מושלמת בין צבעי אדמה ושמיים. את הלילה בילינו בחניון "בלוגה". האתר נראה מרשים, החניון לא ממש. חיבור מלא לחשמל מים ביוב ואפילו כבלים. מאיזור החניה ישנן מדרגות לרדת לחוף הים והטילת. כמו כן במרחק הליכה רגלי אפשר לראות את הכנסיה הרוסית. טילנו עד חצות באור יום מלא מנצלים את השעון הביולוגי שעדין לא התאפס, עשינו על האש וקרסנו למיטה.

10.6.2011 
הבוקר התחלנו בנסיעה ליעדנו המקורי, קינאי "חצי האי" (Seward) בשעה 12 עלינו על קרוז שהוזמן מראש. מזג האוויר היה נפלא ובחרנו לשבת בקומה העליונה של הספינה. שעה וחצי הפלגה בה הוצפנו בנופים מקסימים. עצירה באי השועלים (FOX ISLAND) לארוחת צהרים של סלמון בקר ושאר מטעמים. במהלך הארוחה הסביר לנו היערן על אי השועלים, על אלסקה וההיסטוריה של המדינה ותושביה. לאחר מכן הוזמנו לראות שלדים ועורות של חיות שונות כגון לוטרות (SEA AUTOR), דוב וגולגולת של לוויתן. החצי השני של ההפלגה היה מאוד מוצלח וזכינו לראות המון חיות.

   

זה התחיל בלהקת דולפינים שחור לבן ששחו ליד הספינה. לאחר מכן ראינו לוויתן (האמפ בק וויל) ואז הגענו לאזור סלעי עליו ישבו עשרות כלבי ים שנהנו מקרני השמש. בנוסף הבחנו בעזי הרים ובגרסה המקומית לפינגווין "פאפן". סך הכל יום מקסים ואנחנו בדרכנו למרכז המבקרים של קינאי פיורד כדי לראות מה עוד ניתן לעשות מחר באיזור הנפלא הזה.

  

את הלילה בחרנו לבלות בחניון מפרץ הדובים. בחניון חיבור מלא כולל כבלים מכונת כביסה ומיבש. שוב אני מוצאת את עצמי עושה כביסה. בעל המקום סיפר לנו כי במרחק של פחות משתי דקות הליכה ניתן להגיע לנהר ולהבחין בדגי סלמון שוחים. הגענו אל המים והבחנו בדגים ענקים במשקל של 8 קילו לפחות בהמוניהם. כל כך הרבה דגים שכל מה שצריך זה רק להושיט יד ולקחת אחד לציידנית (אסור על פי החוק!). המשכנו לעקוב אחרי הנהר ופתאום ניגש אלינו גבר צעיר והציע לנו לראות את ה"מיני מפעל" של דגי הסלמון. מצידו השני של הכביש\נהר ישנו מפל שם זכינו לראות את דגי הסלמון קופצים לגובה מעל המפל. חבל רק שהם לא יודעים שבקצה המפל מחכה להם רשת שמכניסה אותם למסילה. על יד המסילה יושבת מישהי שתפקידה לספור את הדגים ולהשליכם לפיר שיובילם למכולה. את הדגיגים הקטנים היא סופרת ומחזירה למים. העובדת סיפרה לנו כי הדגים משריצים תמיד באותו איזור ולכן כל הדגים בנהר הזה הם דורות של אותה משפחה שנים אחרי שנים ולכן היא יודעת בדיוק כמה דגים יהיו לה בשנה הבאה כשאלה יעלו במשקל ויחזרו לאותה נקודה. בזמן שהבטנו בתהליך הדיג והמיון של הסלמונים (הקטנה אפילו עזרה לדוג ולספור) שמנו לב שהבחור שקרא לנו קודם מלווה בצלם טלויזיה. בהתחלה לא ייחסנו לזה חשיבות מיuחדת אבל אז ראינו שהם מצלמים גם אותנו ובעיקר את הילדה ש"עבדה" במפעל. הסתבר לנו מאוחר יותר כי הם מצלמים תוכנית לערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק על אלסקה וביקשו מאיתנו אישור להשתמש בצילומים שלנו. הסכמנו ואנחנו ממתינים ל-DVD שישלח אלינו מההפקה.

11.6.2011
היום הולך להיות יום מיוחד ועמוס. את הבוקר פתחנו בביקור בחווה לאילוף כלבי מזחלות שם הסבירו לנו על הכלבים ותהליך האילוף. לאחר מכן עלינו עם עוד שתי זוגות על מזחלת רתומה לשישה עשר כלבים למסלול של שניים וחצי מייל בהרים. הופתענו לגלות כמה הכלבים ממש נהנים מלרוץ עם המזחלות וכמה הם נראו עצובים כשהורו להם לעצור לצורך התקררות בצד. אחרי חצי דקה של עצירה הם החלו למשוך לקפוץ ולכשכש בזנב כאילו מנסים לומר "יאללה קדימה בואו נמשיך...". השלב הבא היה להפגש עם "דור העתיד" – הגורים. הילדים כל כך התלהבו ומהיום הציפיות מהכלבה הזקנה שלנו בבית גבוהות. לסיום קיבלנו הדרכה והסבר על ההיסטוריה של תחרויות כלבי מזחלות והציוד בו משתמשים המתחרים במיוחד בהתחשב בתנאי מזג האוויר החורפים שמגיעים למינוס ארבעים מעלות צלזיוס ושלג עד הראש.

לאחר ארוחת צהרים ומנוחה קלה נסענו למסלול ההליכה הראשון שלנו באלסקה "EXIT GLACIAR". בהתחלת המסלול ניתן לבחור בשביל הקצר (מייל לכל כיוון) או בארוך (ארבעה מייל לכל כיוון). בחרנו במסלול הקצר בעקבות הילדים ומזג האוויר שהתחיל להתקרר. המסלול לא קשה במיוחד למרות שיש עליות חדות מה שהיה קצת מאתגר עם מנשא גב ובו ילד די כבד. הנוף בגבהים מדהים והקצה, הגליישר, הוא בהחלט לא דבר שניתן להשאר אדישים אליו. בעבר הלא רחוק ניתן היה לגעת בגליישר אבל בעקבות תזוזות שנמדדו בו לאחרונה כרגע ניתן לראותו ממש ממש מקרוב אבל אסור לגעת או לטפס.

  

במורד ההר נכנסנו למרכז המבקרים שם היתה תצוגה של שלדי חיות ועורות של דובים מסוגים שונים. הילדה נהנתה לגעת ב"דובי" אבל עד היום שואלת איפה הפנים שלו ?!... לקינוח החלטנו לנסוע ל-Alaska sea life center. מקום קטן שלא מצריך יותר משעה וחצי. נהננו לצפות במוצגים הימים השונים ובחיות באקווריומים שהיו ממש קרובות ונגישות. הלילה ישנו בעיר Girdwood במקום עם נוף מדהים ומארחים מקסימים. יש חיבור לחשמל בלבד. מים וביוב מרוכזים לכולם על יד המשרד. יש מקלחות וגזיבו עם אש דולקת כל היום ומנגלים גדולים. בערב היו הרבה אנשים על יד האש זוללים מרשמלו ומחליפים חוויות מהטיול. הופתענו לראות כמה אנשים נהגו בקראוון ממקומות רחוקים כמו פלורידה וניו המפשיר. תענוג למי שיכול להרשות לעצמו להיות בדרכים כל כך הרבה זמן. במקום אין קליטה לניידים או אינטרנט בעקבות ההרים המדהימים שמקיפים את החניון. בעלי המקום מחזיקים ספריה ענקית של סרטי די וי די להשאלה. בוא קח ותחזיר. הערב בהחלט היה נעים עם סרטים ופופקורן בקראוון.

12.6.2011 
את היום החלטנו לקחת בהילוך איטי אחרי המרתון של יום האתמול. אחרי ממש כמה מטרים לכיוון שמורת אלסקה (Alaska Wild Life). מדובר בשמורה בינונית שניתן לעשות ברגל אבל קל יותר לעשות ברכב בעקבות האיזורים הגדולים של שממה בין לבין "כלובי" החיות. המקום משמר חיות איזוריות ועוזר לחיות פצועות ונטושות להשתקם ולחזור אל הטבע. האמת שלא היו יותר מדי חיות ואלה שהיו נראו די משועממות. לא התרשמנו. היעד הבא נסיעה ברכבל של מלון פרינס. 2300 מייל בחמש דקות. הנוף הררי, מיוער, מושלג, נפלא! הגענו לקצה שם ניתן לשחק על הר קטן של שלג. הילדה נהנתה ואפילו רכשה כמה חברים מקומים שנהנו מהשלג בקיץ ברגלים יחפות (לך תבין ...). את ארוחת הצהרים החלטנו לאכול במסעדה הקטנה במקום שם טעמנו אייל צפון (ריין דיר) בלחמניה. היה מצוין. שוב עולים על הרכבל בכיוון ההפוך ופתאום הרכבל מאט והקונדקטור מצביע על אמא דובה ושני גורים שרצים למטה. התחנה הבאה להיום פורטג' גליישר  - מסלול הליכה קל ואפילו בדיעבד ניתן לעשיה עם עגלה. בקצה מגיעים לגליישר עליו ניתן לטפס ושוב הילדים נהנו להשתולל בשלג ולטבול רגלים במי קרח. האיזור שורץ דובים (אנחנו רק ראינו הרבה קקי של דובים בשביל) ולכן ההמלצות בכניסה למסלול הן לדבר ולעשות קצת רעש כדי לנטרל את אלמנט ההפתעה עם הדובים. את הלילה בילינו בחניון של אתמול שהיה לנו נעים עד מאוד. בדרך לחניון ראינו קשת בענן מה שהיה נחמד ומשעשע מאחר והיום היה יום הגאווה...

13.6.2011 
יום הולדת 3 לנסיכה היפה שלנו. הקבינה מעל הנהג ("מיטת הנסיכה" כמו שכונתה בטיול) התמלאה בלונים ששימחו את היפיפה הנרדמת בבוקר. היום נקח את המנהרה מפורטג' לוויטיר והמעבורת מוויטיר לוולדיז כיעד הסופי. על מנת להגיע לוויטיר משם יוצאת המעבורת יש לעבור במנהרה משונה ביותר, בעלת נתיב אחד בלבד. בכל שעה עגולה התנועה עוברת מוויטיר לפורטג' ובכל חצי שעה מפורטג' לוויטיר. בין לבין עוברת רכבת!!! מומלץ לבדוק את השעות של המנהרה כדי לחסוך זמן המתנה מיותר. הגענו לנמל ממנו תצא המעבורת וישבנו לאכול לפני שיעמיסו את הקראוון לבטן האוניה. מסתבר שלא ניתן להשאר בתוך הקראוון בזמן ההפלגה ולכן מומלץ להצטייד בכל מה שרוצים וצריכים לשלוש שעות של שיט. המעבורת בדיעבד מפוארת מאוד ויש בה הכל! כיסאות סלונים, מיטות, פינת אינטרנט, בית קפה ומסעדה קטנה וחנות מזכרות. הנופים במשקיפים מהחלונות יפים אבל מצד שני מה לא יפה באלסקה? עוד הרים עוד חום לבן וכחול ואפילו חתיכות ענק של גליישרים שזרוקים במים. מומלץ מאוד לעשות הזמנה למעבורת כמה שיותר מוקדם כי המקומות מתמלאים מהר למי שבא עם רכב או קראוון. המעבורת לא זולה בכלל. על 2 מבוגרים 2 ילדים ו-28 פוט על גלגלים שילמנו באיזור 450$. עם הגעתנו החלטנו למצוא לנו חניון בו נלון את הלילה והתמקמנו בחניון "מנוחת הנשרים". בעל המקום סיפר כי בשעות הערב מגיעה להקה עצומה של נשרים לחניון. אנחנו לא ראינו כלום. יתרונות טכנים לחניון הם חיבורים מלאים כולל כבלים, תחנת דלק זולה צמודה, מכונת כביסה ומיבש (שוב עושים כביסות) וסופר מרקט ענק צמוד בו רכשנו עוד סטייקים מעולים לערב. מאחר והיה עדיין יחסית מוקדם החלטנו לעשות סיבוב באיזור עם הרכב ותצפתנו על קו הנפט הגדול של אלסקה. בדרך חזרה הבחנו במשהו זז בצד הכביש והפלא ופלא מצאנו את הדב הראשון שלנו שלא היה באיזה שמורה או ממש ממש רחוק. יצאתי מהקרוואן חמושה במצלמה וכמה מטרים ממני עומד איש משונה עם 2 שינים ועדשה טלסקופית רצינית. הוא אמר שהעבודה שלו זה סופר דובים (כן כן מסתבר שיש כזה מקצוע!!) והוא ראה אתמול באותה נקודה את האמא של הדב ה"קטן" הזה. הוא הזהיר אותי מלהתקרב יותר (לא באמת חשבתי ללכת ללטף...) ולאחר 5 דקות ו-300 תמונות של הדובי השובב חזרנו לחניון לארוחת שחיתות ומנוחה.

14.06.2011
את הבוקר התחלנו בסריקה של ספרים ועלונים על מנת להחליט מה ברצוננו לעשות בוולדז Valdez. הגענו למסקנה שלמעט קאייקים שלא יכלנו לעשות עם הילדים אין יותר מדי מה לעשות כאן ולכן בחרנו להתקדם ליעד הבא Keystone canyon כאשר בדרך עברנו ב-Horseshoe Falls ו-Bridal Veil Falls, מסלול גליישר קצר בוורטינגטון גליישר. לאחר מכן החלטנו לנסוע לצ'ינאי - עיירה קטנה ונטושה שממנה תכננו להגיע לכמה עיירות רפאים ומכרות זהב ישנים שהומלצו בספרים. אבל (וזה האבל שדפק לנו את היום) מסתבר שרוב חברות השכרת הקראוונים (כולל שלנו) לא מכסות מבחינה ביטוחית את הכביש שמצ'ינאי לעיירות הרפאים הללו מאחר ומדובר בכבישים מאוד משובשים שעלולים לגרום נזק לקראוון. אז התרשמנו מהשממה פרה-שממה, מהאנשים הבודדים שראינו שגרים שם ומכמה חנויות קטנות באמצע שום מקום שמוכרות עבודות יד למינהן. מי שבכל זאת רוצה להמשיך לעיירות הרפאים יכול לקחת אוטובוס שיוצא פעם ביום בשבע וחצי בבוקר! האוטובוס יאסוף אתכם ב-6 בערב. בהתחשב בכך שיש 3 שעות נסיעה לכל כיוון ועלות כרטיס (מבוגר ילד וגם תינוק!) היא מעל $100 החלטנו שנוותר על התענוג/עונש. בדרך חזרה לכיוון מקום לינה עברנו בשדה התעופה המקומי. עירונים שכמותנו (ועוד עם בעל שעובד כטייס) נחרדנו לראות את מסלול העפר הפצפון הממוקם באמצע חורשה כאשר המטוסים מחנים בין עץ לעץ כאילו היו סימני צבע על אספלט. לפתע פתאום הבחנו כי ממש ליד הקראוון שלנו עומדת אמא מוס ענקית ושני גורים גדולים. לא הספקנו להביא את המצלמה ואלו נמלטו אל היער הסמוך. התעייפנו מהיום הזה שהיה משובש בתכנון והחלטנו שמאוחר מספיק כדי ללכת להחנות. חנינו במקום מקסים עם חיבורים מלאים על שפת הנהר. לפי כמות השחפים מעל המים וכמות הדייגים הבנו שיש לא מעט דגים בנהר ואולי גם אנחנו נצליח לאכול ארוחת ערב הישר מהמים. אז רכשנו חכה ואבא והנסיכה הלכו לדוג בעוד הקטנטן ישב בעגלה וצחקק לשחפים שעפו לו מעל הראש. שעה לאחר מכן החלטנו שאם אין לחם נאכל עוגות ואם אין דגים נאכל סטייקים.

15.06.2011
היום אנחנו זקוקים לציוויליזציה. לא עוד מקומות נטושים וחשוכי אל. חסל סדר "אין קליטה" על צג הנייד במשך כל היום. אמא אורזת, אבא מתיימר לדוג עוד דגים ללא הצלחה וממשיכים את דרכנו לכיוון Fairbanks. לפני הנסיעה עשינו סיבוב קצר ב-Copper Center שבאמת לא מצדיק מעבר לחמש דקות עם האוטו לדעתנו. בדרך לפיירבנקס עשינו עצירה ב-Rika’s House שהיתה אחת ממישבות האיזור באלסקה. הסיפור על ריקה מרשים בעיקר כי מדובר באישה אשר בשתי ידים באיזור אקלימי כל כך אלים הקימה בית, חווה, גינות וכל מה שצריך כדי לשרוד ולפתח איזור לא מיושב. המקום משומר ויפה לראות ובחצר ישנן חיות כגון תרנגולים וכבשים שהילדים נהנו ללטף. למי שאוהב עורות ופרוות החנות במקום מחזיקה סחורה איכותית ביותר במחירים מצחיקים. התחנה הבאה בה נעצור היא עיר מקסימה בשם "הקוטב הצפוני". בצד הדרך אנו מבחינים במכונית עם ארבע אורות ומשפחה אחת בין העשבים השוטים מצלמים. כמו תירים טובים עשינו רוורס ויצאנו גם אנחנו לראות מה יש מענין. פתאום ראינו חמישה גורים של שועלים בגודל של חתול בית. האמא של הגורים עמדה בקצה הגבהה בוחנת אותנו אך היא לא נראתה מאיימת או מאוימת. לא התקרבנו אל השועלים אבל הם בהחלט התקרבו אלינו וניסו להשתובב עם הילדים הקטנים שלנו שנראו מאושרים ולא הבינו למה אי אפשר לקחת שועל קטן הביתה. כמה שעות נסיעה בנופים שהשתנו. פתאום כבר אין הרבה ירוק והאופק הופך להיות בגוונים של חום וערפל. צילמנו את ההרים השחורים בתוך הערפל הכבד ומי שלא מכיר יכול לחשוב שמדובר בהר געש פעיל. מדהים ומיוחד. בקוטב הצפוני , ממש כמה מיילים מפיירבנקס, אנחנו עוצרים בביתו של סנטה קלאוס או כמו שהנסיכה קוראת לו "ספתא קלאוס". בגדול מדובר בחנות שמוכרת קשקושים מכאן ועד שנה הבאה לחג המולד. קירות החנות מלאים במכתבים שנשלחים מילדים בכל ארצות הברית בה הם מנמקים למה ואיך הם היו ילדים טובים ורובם בהחלט מצחיקים ביותר. מסתבר שמי שאחראי על מענה למכתבים אלה הם ילדי בית הספר היסודי בעיירה שלוקחים את המשימה בכובד ראש. בחנות הענקית הזאת יושב לו גם "ספתא קלאוס" בחולצת הוואי ומצטלם עם הילדים ההמומים. הקטן שלנו לא נשאר פראייר והחליט לבדוק אם זה סנטה אמיתי או מזוייף על ידי מריטה קלה בזקן הארוך שהיה אותנטי לחלוטין. הילדים קיבלו ממתקים ולא טרחו לעמוד כלל על עובדת היותם יהודים שכלל לא חוגגים קריסמס . בחוץ אגב ישנם אילי צפון ומזחלת גדולה בה ניתן להצטלם. הגענו (כמעט) לפיירבנקס, יש כבישים גדולים וחנויות מוכרות וקליטה בנייד. החלטנו שאנחנו צריכים קצת "בית" והלכנו לזלול במקדונלדס. את הלילה בילינו בחניון נפלא עם חיבורים מלאים ושוב עשינו כביסה.

16.06.2011 
הבוקר החלטנו להשאר באיזור ולא לנסוע יותר מדי. המקום הראשון בו עצרנו היה פארק חינמי מקומי בשם פארק החלוצים Pioneer Park. בפארק ניתן למצוא רכבת של פעם ואונייה גדולה אשר נעה על גלגל מיים, חנויות של דברי אומנות מקומים ועוד אטרקציות כמו מוזיאון תעופה יפה וגינה נחמדה לילדים. העניין בפארק הזה הוא בעצם שכל חנויות ממוקמות במעין בקתות קטנות אשר היו בעבר בתים של תושבי העיר. על כל בקתה ניתן למצוא את שם הדיירים המקורים ואת הרחוב בו היתה ממוקמת הביקתה. את הביקור בפארק קיצרנו מעט בעקבות הגשם שהפתיע ופנינו חזרה לקראוון לארוחת צהרים קלה. את אחר הצהרים נבלה במוזיאון הקרח המקומי. בכל שעה עגולה יוצג סרט של כ-20 דקות על הקרח באלסקה ואיך הפך הפיסול בקרח לאומנות תחרותית. הסרט אינפורמטיבי אבל די נמרח והילדים לא ממש התלהבו לשבת בשקט בחדר קר. אחרי 20 דקות מדליקים את האורות ויש מספר מיצגי קרח בתוך ויטרינה פלוס עוד חדר בו יש מיני בר מקרח ואפנוע שלג. אל החדר הזה ניתן להכנס (מינוס 30 צלזיוס) על מנת להצטלם. השלב הסופי היה האמן שהדגים איך עושים פסלון בקרח. לא התרשמנו בכלל מהמוזיאון ובכלל מהפרזנטציה. את הלילה בילינו בחניון של יום האתמול שהיה בחיבורים מלאים ושוב...כביסה.

17.06.2011 
היום מוקדש לילדים ולפעילויות פחות מתישות. לאחר ארוחת הבוקר נסענו למכרות הזהב של אל דורדו בפיירבנקס . מומלץ להזמין מקום יום יומיים מראש כי יש סיורים מודרכים שמצריכים התיצבות בשעה מסוימת. הסיור שלנו החל בעשר בבוקר בעליה על רכבת מגניבה שנכנסת אל תוך המחצבה. כל מספר דקות עוצרים בתחנת עבודה אחרת שם מסבירים בצורה קלילה על איך ומה עושים במקום זה על מנת למצוא את הזהב. תחנה סופית היא פינת עבודה בה כל משתתף מקבל שקית עם אבנים חול וכמה גרגרי זהב. עלינו היה לשבת ולנפות בצלחת ניפוי עם מים את הזבל מהזהב. 20 דקות אחר כך ובידנו זהב בשווי של $65. מרוצים ושמחים לקחנו את ה"פרורים" והרכבנו אותם לחלק משרשרת עם תליון לילדה. צהרים. פנינו מועדות לכיוון צ'ינה Chena ליום רגוע בריזורט. הנסיעה היתה נעימה ואפילו "משתלמת" באחד משבילי הגישה לכיוון הבתים בצד הדרך ראינו אגם קטן ובו משפחת מוסים שלמה. אבא מוס החליט לסובב את הישבן וללכת אבל האמא והגורים נשארו לשתות על אף הנוכחות שלנו. הדהים אותי לראות את האמא מכניסה את כל הראש והצוואר לתוך המים כאילו היתה בת יענה ומוציאה אותו בפה מלא מים ברעש אדיר. ישבנו וצפינו במוסים מספר דקות והמשכנו בדרכנו. בריזורט המדובר ישנם אטרקציות רבות מהן ניתן ליהנות גם אם לא לנים במקום, כאשר כל אטרקציה עולה בנפרד. בתור התחלה ביקרנו במוזיאון הקרח שהיה בנוי כמו איגלו וקסם לנו בהחלט. המוזיאון הרבה יותר גדול ומרשים בהשוואה למוזיאון בפיירבנקס. ראשית המוזיאון כולו מהרצפה לתקרה בנוי מקרח. ישנם חדרים חדרים כשכל חדר יש לו נושא כלשהו וכל מוצג יפה מרשים ומיוחד מקודמו. תמורת $15 תוכלו גם לקבל אפל-טיני בכוס מקרח. אבא התלהב ושמר את הכוס בפריזר כלאחר כבוד. האטרקציה הבאה רכיבה על סוסים. לילדים גדולים ניתן לבצע רכיבה של שעתיים בתוך הריזורט ומחוצה לו. במקרה שלנו הנסיכה נהנתה מ 20 דקות רכיבה על סוס גדול עם עובדת שהוליכה את הסוס. הסוס עבר במים ובעליות ולכן סיפק חוויה קצת יותר מרשימה ומרגשת מה "פוני השכונתי" שמסתובב במעגל במשך 2 דקות. לסיום יום נפלא בחרנו להכנס למעינות החמים. המעינות שבחוץ תחת כיפת השמים אסורים לכניסה של ילדים מתחת לגיל 18. בעקבות זאת נהננו (לא פחות) מרחצה במעינות החמים בפנים. מחר הולך להיות יום עמוס בשמורת דנאלי ולכן החלטנו לנסוע לכיוון השמורה על מנת לבלות שם את הלילה. הנסיעה היתה ארוכה והגענו מותשים לעיירה Healy לחניון מקינלי. בחניון חיבורים מלאים או חלקים ומי שמתעקש לישון שם מומלץ לצלצל יום יומיים מראש. אנחנו קיבלנו מקום בקושי בהתרעה של שעה וחצי. חיפוש קצר בגוגל גילה לנו כי האוטובוס המפורסם מהסרט (שהוביל לטיול הזה במידה מסוימת) In to the wild שוכן בעיר הילי. החלטנו לשאול את בעל החניון אם ידוע לו היכן ממוקם האוטובוס. מסתבר כי האוטובוס בו השתמשו בסרט נמצא בתצוגה כרגע בבר הסמוך לחניון, ממש צמוד למשרדים (צילמנו). יחד עם זאת האוטובוס האמיתי אליו נהרו המטיילים בסרט (ובספר כמובן) נמצא באמת בתוך הפרא וההליכה לשם לא קלה ומסוכנת וגם כוללת חציית נהרות סוערים. בעל המקום הוסיף כי מאז יצא הסרט נהרגו 4 תרמילאים בנסיון להגיע אל האוטובוס ה"מקורי". אנחנו מצידנו הסתפקנו באוטובוס מהסרט כמובן ואפילו השוונו לתמונות מהסרט לוודא אותנטיות.

18.06.2011 
מתחילים להרגיש את הסוף. באוויר יש תחושה של עצב מהול בהקלה. אלסקה מדהימה אבל זה בהחלט לא טיול קל מבחינה פיזית. הנסיעות ארוכות, ההליכה לעיתים קשה וגם החיים בקראוון הם לא הנוחות של מלון או של בית. היום אנחנו נוסעים ליומנו הראשון מתוך שניים בשמורת דנאלי. קצת מצחיק אותי לקרוא לדבר העצום הזה שגדול יותר ממדינת ישראל "שמורה". הכל יחסי כנראה... את דנאלי ניתן לראות בשלושה אופנים. הראשון, להנות ממסלולי ההליכה הרבים אשר נמצאים בשולי הפארק. הדבר מצריך מאמץ מינימלי של החניית הרכב ליד מרכז המבקרים והליכה במסלולים שתבחרו על פי רמת הקושי הנופים ובעלי החיים שתרצו לראות. הדרך השניה לראות את השמורה היא באמצעות אוטובוסים טרנטה שנכנסים לעומק שונה של השמורה. בוחרים כמה עמוק רוצים להכנס (17 מייל, 37 מייל או 60 מייל - נדמה לי). האוטובוס מאפשר לעלות ולרדת מתי שרוצים ועובר כל חצי שעה. הדרך השלישית ולעניות דעתי די ממצה היא לנסוע עצמאית את 17 המייל הראשונים של השמורה (מנקודה זו והלאה הכניסה לאוטובוסים בלבד). נסיעה ארוכה יותר לא בהכרח תניב יותר נופים או בעלי חיים. בעקבות ההייפ סביב דנאלי החלטנו להקדיש לשמורה יומיים. ביום הראשון הינו "מחוץ לשמורה", דהיינו מסלולים קלים ברגל ואפילו עם העגלה שם זכינו לראות מוסים רצים בבהלה מהרכבת שחוצה את שולי הפארק. אחר הצהרים ביקרנו במוזיאון הקטן של השמורה ונסענו עם הרכב הפרטי את 17 המייל המותרים. בתפריט - קארבו, דוב גריזלי וכמה עזי הרים רחוקות. ביציאה מהשמורה ישנה מעיין טיילת על הכביש הראשי שם ניתן ללון במלונות יוקרתיים, לאכול במסעדות השונות או למלא את המזוודות במזכרות. את הלילה לנו בחניון קטן על הכביש שאינני זוכרת את שמו ולא שווה גם אזכור מיוחד.

19.06.2011 
היום מוקדש לנסיעה באוטובוס במסלול של 6 שעות הלוך וחזור. עקרונית הוסבר לנו שאין מניעה לרדת מהאוטובוס ולהניח את כסאות הילדים בצד הדרך על מנת ליהנות ממסלולי הייקינג. יחד עם זאת מאחר וילדים נוטים לאכול ולטנף את הכסאות לא מעט, נאמר לנו כי הדובים עלולים להגיע אל הכסאות ה"ריחנים" ולרטש אותם. וויתרנו על התענוג ונשארנו באוטובוס. האמת? 6 שעות עברו מהר, כמה עצירות תצפית ושירותים ואפילו הילדים לא קיטרו ודי נהנו. מה ראינו? לא הרבה. כמה עיזים והרבה קארבו במרחקים מגוכחים שמצריכים משקפת או טלפסקופ. ניחא. בדיוק בחזור אחרי שיצאנו מהשמורה ראינו מוס ענק בתוך עץ זולל ענפים להנאתו. חשוב לציין בכל טיול בו שואפים לראות חיות, הכל עיניין של מזל. אחד האנשים שהיו איתנו באוטובוס הראה לי תמונות מיום האתמול ובו קבוצת דובים שפשוט חלפה לידם בעודם היו ברגל ובין התמונות היו זוג של דובים מזדווגים. אישית אנחנו ראינו יותר חיות בנסיעה הראשונית עם ה RV מאשר ביום השני אבל שוב – עניין של מזל כנראה. מאחר וכבר היה מאוחר והיו לנו תוכניות לבוקר המחרת החלטנו להרביץ את הנסיעה לטלקיטנה. הגענו מותשים אל החניון. אל החניון צמודה תחנת רכבת שעובדת כל הלילה. למי שסובל מרעש ורעידות קראוון עם כל רכבת, אולי כדאי לישון במקום קצת יותר מרוחק.

20.06.2011 
היום הוא גולת הכותרת של הטיול שלנו. טיסה במטוס קל מעל הר מקינלי כולל נחיתה על גליישר לחצי שעה. הצצה החוצה דרך החלון למזג אוויר אפור גשום ומגעיל גרמה לנו לחשוש שהאנחנו עושים תוכניות ואלוהים צוחק מלמעלה. צלצלנו לחברת התעופה שאמרו שנכון לכרגע אין טיסות אבל באלסקה כמו באלסקה אי אפשר לדעת מה יהיה עוד שעה. החלאנו להמתין במקום, נהננו מבוקר רגוע וצלצלנו בשנית לחברת תעופה לקראת הצהרים. נאמר לנו להגיע בהקדם למקום (שמסתבר שהיה מהצד השני של פסי הרכבת במרחק של חצי דקה ברגל) כי יש סיכוי לצאת.  מזג האוויר היה בהיר לטיסה מעל גליישרים אבל לא מעל הר מקינלי ובטח לא בשביל לנחות. הטייס שינה את המסלול (והוזיל את המחיר בהתאם) ותוך חצי שעה הינו באוויר. אין מילים שיצליחו לתאר את היופי המדהים ומאיים של אלסקה מהאוויר והקרחונים האינסופים. מה שכן? מי שסובל בים יסבול בהחלט במטוס קטן! הצטיידו עם תרופות בהתאם, מסטיקים ושקיות הקאה ספייר... אגב, הסיבה שבחרנו בחברה הזו היא כי היא החברה היחידה שמצאנו שמוכנה לקחת ילדים מתחת לגיל 5 ואפילו סיפקה לנו כיסאות רכה מותקנים במטוס לבטיחותם של הגוזלים. הילדים אגב - חינם!

לאחר הטיסה החלטנו לנסוע לכיוון אנקורג' ולבלות את הלילה שם. אנקורג' היא עיר לעל דבר ולכן אין מה לצפות לחניון קסום ביער כי כולם ללא יוצא מן הכלל הם ג'יפה יותר או ג'יפה פחות ויקרים אש! אנחנו בחרנו בג'יפה הזו בעלות של 45$ ללילה שזה המון בשביל כלום (אבל זה מה יש). מאחר והיינו עייפים ובמצב רוח די עצל החלטנו להתפנק במסעדת אאוטבק במקום לבשל. היה כיף ומספק אחרי יום ארוך.

21.06.2011 
יומנו המלא והאחרון באלסקה. מאחר וכבר די נגמר לנו האוכל ולא רצינו לצאת לקניות, קינחנו באוחרת בוקר ב-IHOP באיזור וקצת הסתובבנו במתחם הקניות לצורך השלמת ציוד לילדים שהתחסל. לאחר מכן נסענו לשרוף את היום במוזיאון מקסים של מדע וטבע כולל קומה שלמה לילדים ותינוקות! היה נהדר ובדיעבד חבל שהגענו שעתיים וחצי לפני הסגירה כי היה עוד הרבה מה לראות שהחמצנו. את הלילה לנו באותו חניון ג'יפה במיום האתמול.

22.06.2011
השכמנו קום ונסענו לכיוון חברת הקראוונים להחזרת ה-RV. החברה היתה מקצועית ויסודית. לא נדרשנו לנקות אלא רק להחזיר במצב סביר. נציג החברה עשה איתנו סיבוב לראות שהכל תקין וכל הציוד ישנו ונתן לנו אישור כי המקדמה ששמנו תוחזר לנו במלואה. לא ציפיתי לקבל את הכסף כל כך מהר אבל תוך 3 ימים כבר הצ'ק היה בדואר. שירות למופת! נציג אחר מטעם החברה העמיס לנו את התיקים ונתן לנו טרמפ לשדה התעופה. את הטיסה חזרה עשינו דרך סאן פרנסיסקו מה שקיצר לנו את הדרך בקרוב לשעתיים. הגענו לניו ג'רזי אל ביתנו היקר עייפים ומרוצים.

לסיכום - אלסקה היא מדינה שאין שניה לה. הטיול היה מעל ומעבר לציפיות שלנו והיה הצלחה גדולה. חשוב לבוא בראש פתוח ולקחת בחשבון שהכל יכול לקרות. הגמישות היא אלמנט מפתח בגלל מזג האוויר ואופי הטיול. לדעתי האישית כל אחד יכול למצוא משהו שמעניין אותו באלסקה. יחד עם זאת אין ספק שמדובר בטיול שישאיר חותם גדול יותר על אוהבי הטבע, בעלי החיים ואנשי ה-Outdoors. נסיעה טובה לכולם ואל תשכחו ספריי נגד יתושים!!!!