יומן טיול לצפון אמריקה

יומן טיול לצפון אמריקה / משפחת פלדה

הרכב: זוג הורים ושני ילדים
מספר ימי הטיול: 26 ימים
יולי-אוגוסט 2008
התחלה וסיום בסן פרנסיסקו

טיפים לטיול
מסלול הטיול
מסקנות והערות

(בתמונה: בפארק יוסמיטי)

טיפים לתכנון הטיול והזמנת הקרוואן

ראשית הטיפ החשוב ביותר הינו להזמין את הקרוואן דרך מוטורהום. השירות, האדיבות, ההסברים, המידע הרב והעצות המועילות שאתה מקבל משם שווים כל גרוש. תודה מיוחדת לשירלי ואבי.

מונחי בסיס
קרוואן = RV
שרות מלא לקרוואן = חיבורי מים חשמל ביוב ולעיתים TV ואינטרנט = FULL HOOK-UP = FH
מקום לקרוואן בחניון = SITE

הזמנת הקרוואן
בואו נתחיל הרבה לפני הנסיעה. ככל שתזמינו את הקרוואן מוקדם יותר, כך יהיה זול יותר. דרך אגב לדעתי זה נכון גם לגבי מלונות באמריקה. כשאני הזמנתי את הקרוואן עלו המחירים מידי יום ראשון. בעקבות ההזמנה המוקדמת קיבלנו גם את ציוד המטבח בלא תוספת תשלום. אם היה עלי לשלם עבור כלי המטבח לא היה כדאי. כי הם נותנים כלים לא חד פעמיים (לא נוח) והמחבת שלהם נשרפת עם כל דבר. כך שבמילא נאלצנו לקנות כלים חד פעמיים ומחבת. הדבר היחידי שהיה שימושי זה הסיר. אנחנו הזמנו ממוטורהום גם שירות Early Bird המאפשר לכם קבלת הסעה ממלון באזור שדה התעופה לאתר קבלת הקרוואן (40 מייל) וכשאתה מחזיר לקבל הסעה לאזור שדה התעופה או לעיר SF בדאונטאון. כמו כן, מה שחשוב יותר, זה מאפשר לכם לקבל את הרכב מוקדם יותר מאחרים ולהחזיר אותו מאוחר יותר מאחרים. אז אמנם אספו אותנו כבר ב-9:00 והגענו לקרוז אמריקה ב-9:30, אך חיכינו 3 שעות עד שקיבלנו את ה-RV. הם טוענים שזה זמן שיא (יולי) ולוקח זמן מהרגע שהם מקבלים חזרה עד שמנקים וכו'. יש לקחת זאת בחשבון אם ממהרים למקום אחר. דרך אגב, כאשר החזרנו את ה-RV, בערך בשעה 14:00, זה היה לאחר שרוב הקרוואנים כבר חזרו. שם ראינו משהו שלא ראינו כשקיבלנו את ה-RV. ליד הקרוואנים המוחזרים, בתוך פחי אשפה גדולים ונקיים שכן ציוד רב שקרוואנים החזירו ולא היו זקוקים להם יותר ולכן נזרקו – מדובר בשמיכות נפלאות, שקי שינה נהדרים וחדשים, כריות ועוד דברים שאנחנו כישראלים מאוד זקוקים להם דווקא כאשר אנו מקבלים את ה-RV.

למה להזמין קרוואן גדול יותר
אנחנו הזמנו קרוואן של 9 מטר (30 פיט) למרות שאנחנו רק 2+2. באופן תיאורטי קרוואן כזה מתאים ל-7 איש אך זה לא נכון. כי למעלה, מעל הנהג המקום לא מתאים ל-2 אנשים, אין שם מעקה ולכן לא מומלץ למקם שם גם 2 ילדים(ילד יכול ליפול אם הוא ישן קרוב לקצה). כמו כן לא רצינו לפרק ולהרכיב כל פעם מחדש את המושב שנמצא מתחת לשולחן האוכל – דבר שנמנע מאיתנו בקרוואן הגדול יותר כי הייתה מיטה נוספת מול שולחן האוכל.
יתרונות – יותר מרחב, מיכלים גדולים יותר (מים, ביוב, דלק).
חסרונות – צריכת דלק רבה יותר – 2 מייל לליטר, פחות מקומות בחניונים, במיוחד ביוסמיטי פארק.

הזמנת חניונים
הזמנת מקום מראש בקיץ מבטיחה לך קבלת SITE עם FH (כשיש כאלה). חוץ מיוסמיטי פארק שאתייחס אליו מיד. היו לנו קשיים בהשגת מקום במיוחד בסן דייגו וגם בלוס אנג'לס עצמה. באנהיים שליד דיסנילנד לא הייתה בעיה ולחניון שהיינו הייתה הסעה לדיסנילנד. זה היה מאוד נוח להשאיר את ה-RV בחניון וליסוע בהסעה. ניסינו ביום השלישי לנסוע עם ה-RV אך היה הרבה פחות נוח – עד שאתה חונה לוקח זמן ובמילא עולה כסף והחניון רחוק יותר מהכניסה. יש SHUTLE מהחניון אך זו פרוצדורה שלוקחת לא מעט זמן, בזמן שכאשר אתה בא בהסעה אינך זקוק לשאטל כי תחנת ההורדה קרובה לכניסה.
הזמנה ליוסמיטי פארק – בהזמנת חניון ליוסמיטי פארק יש לשים לב למספר דברים. ראשית יש להזמין 3 חודשים מראש. כתוב באתר האינטרנט שלהם מתי בדיוק להזמין – ב-RESERVATION. לגבי הקיץ חשוב להקפיד להזמין ביום הראשון האפשרי ועדיף בשעתיים הראשונות. אחר כך כבר לא תמצאו מקום. יש להקפיד להגיד את אורך ה-RV ב-FEET ולא במטר. אני אמרתי את גודלו במטר ולכן פספסתי מקום. הם לא יודעים להמיר מטרים ל-FEET . כשקיבלתי את האישור באינטרנט, לאחר מספר שעות בדקתי ומצאתי שהם נתנו לי 20 פיט במקום 30 פיט. כשצלצלתי, 7 שעות מתחילת האפשרות להזמין, כבר לא היה מקום. נאלצתי להזמין מקום שתאורטית היה רק מספר מיילים דרומית לכניסה ליוסמיטי פארק (KELTY MEADOW) אך מעשית יצאה לנו הנשמה עד שהגענו לשם (הנסיעה ביוסמיטי עצמו לוקחת מספר שעות) והחניון היה ללא כל שירותים ואף המינימלים ביותר – משהו כמו לעצור באמצע היער, אז בשביל זה ליסוע כ"כ הרבה?
כפי שכתבתי ביומן , לא ניתן לסמוך על האמריקאים כאשר אתה שואל אותם שאלה שמעט חורגת מהידע שלהם. למרות ששאלנו, לא נתנו לנו מידע חשוב על חניונים ביוסמיטי פארק הפועלים על בסיס מקום פנוי , ללא הזמנה מראש. זה היה חוסך לנו הרבה זמן ומאמץ. ביום השני נכנסנו לחניון Bridalveil Creek בדרך ל-Glacier Point ומצאנו מקום. חניונים נוספים כאלה יש בחלקו הצפוני של הפארק – חניונים שהם לא מקבלים הזמנות מראש עקב חשש לשלג או משהו כזה. כנראה חניון –Crane Flat הוא כזה, מיקומו נוח - בכניסה המערבית לפארק. הצעתנו היא שאם אתם יודעים שאתם מגיעים מאוחר, 16:00 ואילך, תמצאו מקום מחוץ ליוסמיטי. מקום טוב אחד מצוי קרוב לכניסה הצפון מזרחית של יוסמיטי ליד מונו לייק, בעיירה Lee Vining, שם נותנים שרות מלא וברחוב הראשי של העיירה יש מסעדות. אמנם לא זולות. נעזרנו מאוד בספר החניונים שקיבלנו מחברת הקרוואנים. שם מחפשים את החניון לפי שם העיר/עיירה בה מצוי החניון. כמו כן בקרוז אמריקה הם שמו בשקית שנתנו לנו כרטיס הנחה של 10% לחניוני KOA. אנחנו לא שמנו לב ולכן נעזרנו בכך, לצערנו, רק בחניון האחרון.

(בתמונה: קמפינג בפארק ציון)

GPS נהדר - מכשירי ניווט
עזר לנו מאוד ה-GPS. ממש ברכנו שלקחנו אותו. במיוחד באזורים בנויים כאשר יש התפצלות של הכביש למספר מחלפים. כדאי להכין מראש כתובות מדויקות, לשאול מס' פעמים. בסן דייגו למשל חיפשנו את החניון של KOA. בטלפון הפקידה אמרה לי שזה בסן דייגו. הכנסנו את הכתובת ל-GPS והגענו לכתובת הנכונה רק שלא היה שם חניון כי החניון היה בעיירה ליד (צ'ולה ויסטה). זה מעצבן כי זה כרוך בעוד 10-20 מייל נסיעה. לעקוב אחרי הכתובות המופיעות ב-GPS בחלקו העליון, במיוחד כשמתקרבים למחלפים. כי הקרוואן מסורבל קצת וכשאתה מגיע למחלף ואינך מוכן מראש עם שם הנתיב אליו אתה צריך להיכנס, לרוב כבר מאוחר מידי ואתה צריך לעשות סיבוב. זה לא נורא כי ה-GPS מנחה אותך חזרה לנתיב הנכון אך זה כרוך בעיקוף קטן.

בדיקת הקרוואן
כבר נכתב על כך כמעט הכל מלבד מה שקרה לנו. מקרר הקרוואן עובד בשלושה מצבים – בעת חיבור חיצוני לחשמל, בעת הנסיעה על המצבר הרזרבי ובעת עצירה ללא חיבורים - על גז. לא ניתן לבדוק את פעולתו בעת קבלת הקרוואן אלא אם אתם מעוניינים להמתין 6 שעות. לוקח 6 שעות עד שהמקרר מגיע לקרור המקסימלי שלו שהוא במילא פחות ממקרר רגיל בבית. אז זהו ששלנו לא עבד כאשר עצרנו ללא חיבורים, כלומר לא עבד על גז. מוצרים התקלקלו לנו וכו'. בלאס וגאס נסענו במיוחד לתחנה של קרוז אמריקה לתיקון המקרר. הם בדקו ואמרו שהכל תקין רק שזה לא היה תקין. כל יומיים קנינו קרח ושמנו בדלי נקי בתוך המקרר. אך כך לא יכולנו לקנות מוצרים קפואים והיינו חייבים לקחת חניון FH - שלפחות בלילה, בעת החיבור, המקרר יעבוד טוב. בלילה היינו שמים בקבוקי שתייה קטנים בהקפאה ומשקפאו שימשו לנו כאמצעי קירור נוסף ומשהפשירו מעט היוו שתייה טעימה. בכל מקרה מהר מאוד הבנו שעדיף לקנות מוצרים שמבשלים על שימוש בתנור גז תמיד זמין. לדוגמא - פסטה, מרקים מוכנים בקופסאות שימורים (טעים מאוד) ואורז. מאוד חשוב להביא אבקת מרק לתיבול, רצוי מלח בקופסה קטנה וכך גם פלפל. אבקת מרק אנחנו לא הצלחנו למצוא שם.

הטענת מכשירים
הדרך הנוחה ביותר להטענת מכשירים היא דרך המצת. כדאי להביא לכל המכשירים מטען שמתחבר למצת הרכב וכדאי לקנות מפצל למצת הרכב. אני קניתי בארץ כולל פיצול להטענת USB. הטענה דרך החשמל צריכה או התחברות לחשמל חיצוני בחניון או הפעלת גנרטור שגם משלמים על הפעלתו ע"פ שעה וגם אסור להפעילו בחניונים אחרי 20:00. בפארקים בארצות הברית החניונים הם לרוב ללא התחברות למים או חשמל. בניגוד לעצות מנוסעים קודמים – לא צריך ממיר V110-220 כי המטענים של מוצרי החשמל הנמכרים כיום בישראל מתאימים ל-V110-240 . כלומר מתאימים לשיטה האמריקאית. אם הבאתם מספר מכשירי חשמל כדאי להביא לפחות 2 מתאמים או מפצל חשמלי. יש הרבה שקעים בקרוואן וכאמור ניתן להטעין בזמן חיבור FH.

אינטרנט
במרבית החניונים בהם יש FH יש גם שרות אינטרנט אלחוטי. לרוב ללא תוספת תשלום, לעיתים עם תוספת תשלום. אני נתקלתי בבעיה חמורה בהתחברות לאינטרנט האלחוטי הזה. יתכן שבגלל שהמחשב הנייד שלנו ישן. אני ממליצה להתייעץ עם טכנאי מחשבים שיבדוק אם המחשב שלכם יכול להתחבר לאינטרנט אלחוטי באמריקה או לתת לכם הסבר על כך. זה כמובן נכון להדיוטים כמוני ולא למומחי מחשבים.

שמירת תמונות וקניית מכשירים ואמצעים
ממליצה להביא אתכם אמצעי להקליט את התמונות – דיסקונקי או כרטיס זכרון (לפחות כמות מינימלית). דווקא אותם כן ניתן לרכוש בוולמרט אלא כשאתה בדרכים אין וולמרט ודומיו על כל צעד ושעל. הם מצויים בפרברי ערים גדולות. לדוגמא בנסיעה מיוסמיטי פארק ללאס וגאס (9-10 שעות נסיעה) לא היה כלבו אחד לרפואה. בכלל אני ממליצה לכם לקנות מכשירים ואמצעים כמו מפצל וכו' בארץ. בחו"ל אין לנו הרבה זמן לחפש, להשוות. הקרוואן מסורבל וניתן לחנות איתו רק בחניונים גדולים של בתי כלבו בפרברי העיר. בעיר זה קשה. אנחנו לא מכירים את שמות החנויות שלהם ואת מרכולתם ולכן רצוי לבוא מצוייד איתם מהארץ, במיוחד אלו שלא שוקלים הרבה. לדוגמא את המפצל למצת לא ראיתי באף אחת מחנויות הכלבו שהיינו – וולמרט, טרגט וכו'. ב-Safe Way תעשו כרטיס חבר זה מקנה הנחות (כבר נכתב בעבר). כרטיס זה תקף גם בכלבו וואנס.

כמה טיפים שלא קשורים דווקא לקרוואן
• מי שמגיע לארה"ב דרך אירופה ולא ישירות מישראל – במטוס חילקו לנו טופס ירוק כדי להיכנס לארה"ב. לוקח הרבה זמן למשפחה למלא את זה, במיוחד שאסור לך לטעות ולתקן. בכניסה לארה"ב הסתבר לנו שזה לא הטופס שהיינו צריכים למלא אלא לישראלים נותנים טופס לבן.
• אנחנו הזמנו דרך מוטורהום את מלון רמדה ליש שדה התעופה בסן פרנסיסקו. המלון אמנם חמוד ויש הרבה מסעדות מסביבו אך יש לדעת שבניגוד למלונות אחרים, אין אליו הסעה משדה התעופה. ההסעה הזו מאוד נוחה, במיוחד למשפחה עם כ"כ הרבה תיקים. יש הסעות מידי 10 דקות להולידיי אין, שרתון, הילטון Best Western ועוד. ל-Best Western יש תפזורת טובה מאוד במערב ארה"ב.
• מי שעושה כרטיס AAA וזה כמובן מומלץ. כדאי לבדוק כבר בארץ באינטרנט (יש הנחיות בחוברת הקטנה שאתם מקבלים בממס"י) את כתובות הסניפים הקרובים למסלול שלכם. אנחנו קיבלנו בקרוז אמריקה כתובת של סניף. הכתובת לא הייתה מעודכנת וסתם בזבזנו זמן ומיילים. כרטיס AAA טוב להנחות בבתי מלון. עוד כאשר אתם מזמינים את החדר במלון תשאלו אם יש להם הסכם הנחה עם טריפל A. אני פספסתי הנחה לא קטנה כי לא שאלתי על כך מראש. כמו כן זה נותן הנחות במקומות שלא הייתם מצפים לכך. לדוגמא בדוכן האוכל ביוניברסל סטודיוס.
• טיפ טוב של אבי ממוטורהום – לפתוח חשבון דולרי. כך אתם נמנעים מכל עמלות החליפין.

מסלול הטיול

16/7 - סן פרנסיסקו
אחרי טיסה די מפרכת נחתנו בסן פרנסיסקו. כל עובדי ביקורת הדרכונים/ההגירה סיניים/מלוכסנים. האם הגענו לאמריקה או למזרח הרחוק? במטוס חילקו לנו דפי מילוי שגויים לכניסה לאמריקה (של מי שאינם צריכים ויזה). ביציאה לקומה 3 בשדה למפלס הכביש חוצים כביש ושם יש תחנת הסעות של "Hotel Shuttle Courtesy" למלונות. ע"פ רשימה שמופיעה במקום התקשרנו למלון שלנו. ההסעה שלנו לא הגיעה זמן רב. קשה להבין את האמריקאים ממוצא זר. כזה היה הפקיד במלון שלנו. הסתבר שהוא הבין שאנחנו בשדה התעופה הפנימי ולא הבינ"ל ולכן ההסעה הגיעה לשם. לבסוף הגיעה ההסעה והורידה אותנו במלון "רמדה" ואז התברר שיש מלון "רמדה" אחר והגענו לא לשלנו. למלון שהוא באמת שלנו אין הסעה משדה התעופה (ההסעה הזו זה שרות מאוד נוח ולכן רצוי לבחור דווקא מלון שיש אליו הסעה כמו שרתון, הילטון הולידיי-אין, Best Western). מונית צהובה לקחה אותנו משם למלונצ'יק נמוך, נעים, חדר רחב ידיים, נקי, מקלחת ושירותים מעולים וחלון ענק אל הרחוב והנוף העירוני המרוחק. פקיד הקבלה למרבה הנוחות, היה ערבי ירושלמי לשעבר בשם עיסא שנהנה לפטפט קצת בעברית ודאג לנו לחדר טוב. בסמוך למלון ממש ממול יש סניף של "וונדיס" – המבורגרים וכד' ולדברי נהג המונית וגם עיסא - ברחוב סמוך הרבה מסעדות סיניות/סושי וכד'. נשפכנו על המיטות והתעוררנו מוקדם מאוד (עקב שוני בשעות) וחיכינו לזריחה.

17/7
קיבלנו היום את הקרוואן - תהליך ארוך ממה שציפינו. אבל בסופו הפתעה: כלי חדש לחלוטין עם 5,170 ק"מ בלבד. 9 מטר/30 פיט. אחרי בדיקות יצאנו לוול-מארט. בין השאר קנינו גם 3 כריות ו-4 שמיכות, כסאות פיקניק ועוד. אגב, כאשר לא מצאתי איך לשחרר את ההנד ברקס (שברגל) טל איתר את ידית השחרור, רגע לפני שהתקשרנו לחברה ועשינו לנו בושות. נסענו לקמפינג "אנטוני צ'בוט" שם היה עבורנו מקום ללא חיבורי מים וחשמל. מתוך 75 מקומות יש רק 12 עם חיבורים. לגבי האמריקאים הוא "קרוב". למעשה נסענו אליו כשעה, הוא ממוקם ביער שהנסיעה אליו נראית כאילו נסענו עד סוף העולם בשבילו. הגענו לסביבתו בשעות בין הערביים. ה-GPS הביא אותנו ל"כתובת" של החניון אבל "גורנישט" אין חניון. לא הייתה קליטה בטלפון הסלולרי. נסענו מספר פעמים הלוך ושוב עד שבמזל נתקלנו באישה אתיופית יפה מאוד בג'יפ אשר עזרה לנו למצוא אותו. עברנו לילה קר מאוד באופן מפתיע. השמיכות לא הספיקו. לא היה חיבור לחשמל ולכן לא ניתן היה להפעיל חימום (את הגנראטור לא ניתן להפעיל בלילה). גם את התאורה לא ניתן להפעיל (חוץ מנורה אחת או שתיים) ולכן עם רדת האור נגמר היום ואכן הלכנו לישון מוקדם. ב-03:30 לפנות בוקר בקרוואן אלי קם ושתה תה. לפני רדת החשיכה טל החליק בשבילי האספלט המשופעים על נעליי הגלגיליות אשר רכש. דווקא כאשר הצליח להראות לי נסיעת שיא של מרחק - נפל אפיים ארצה ופצע את ידיו וברכו. ערכת העזרה הראשונה, הוכנסה לפעילות מוקדם מאד בטיול.

18/7 - הדרך ליוסמיטי
יצאנו מהקמפ ב-09:30 נעצרנו ליד מתקן המים וריקון השופכין. חבשתי כפפות. בדיוק כשהתלבטנו איך לרוקן, עבר אמריקאי גבוה וסייע לנו עם הסבר קצר. ובדיוק כשאני עם הכפפות והאביזרים אמא של אלי מתקשרת. היה לה מזל שהיא תפסה אותנו כי הייתה קליטה רק בכניסה לחניון - מקום ריקון המים. בזבזנו שעה בניסיון להגיע לסניף טריפל A. הגענו למקום אבל לא היה כלום. החלטנו לסמוך על ה-GPS. הוא באמת מוכיח עצמו כראוי ומאפשר אפילו לעיוור בעיניים עצומות להגיע למקומות. כשאני חושב על זה - זה מכשיר מעולה לעיוורים. יצאנו לדרך הארוכה ליוסמיטי. קודם עצרנו בחנות "טרגט". הצטיידנו בתוספת מזון+שתי שמיכות+דיסקים של שר הטבעות ועוד. טרם כניסה לפארק כ-10 ק"מ לפחות יש מרכז מידע ממשלתי. שם איתרו לנו את מקום החניון וקיבלנו עצה להודיע להם שאנו נאחר. הבעיה היא שממקום זה ואילך, בכל יוסמיטי פארק, אין קליטה לטלפון סלולרי. אז איך נודיע? – רק במרכז המבקרים יש טלפון ציבורי. במרכז המבקרים נכנסנו לבקתה המרכזת את נושא החניונים. שאלנו האם יש חניון לא מלא קרוב יותר מהחניון אליו נרשמנו בישראל. במרכז טענו שלא. ישנה בעיה לא קטנה עם התרבות של האמריקאים. לרוב הם מרובעים ו"נרו מיינד" באופן קיצוני. לכן הסתבר לנו למחרת שתשובתם לא הייתה נכונה (ראו בטיפים). נסענו ונסענו ונסענו ונסענו לקמפ. כ"כ גבוה דרומה מהשמורה. מקום נידח, בלי שירותים וכ-10 "סייטס" (מקומות לקרוואנים) בלבד. שמו: KELTY MEADOW. ממש לא מומלץ. אין שום סיבה שמצאתי לתקוע דווקא שם קמפינג.

19/7 - יוסמיטי פארק
ברחנו מוקדם בבוקר, נכנסנו לשמורה ומייד לשמורת עצי הסקוייה הענקיים. עץ הגריזלי, "הזוג הנאמן" עצים עם מעבר/מנהרה מתחתם ועוד... ראינו שני צבאים וסנאים רבים. רונית פרשה בהתחלה והילדים צעדו איתי, עם טרוניות כ-4.5 מייל סה"כ. הגענו עייפים ורעבים. אכלנו ונסענו לגליישייר פוינט. מראה מרשים על ה"הלף דום"+ עמק יוסמיטי + שני מפלים מרוחקים שמקורם בהפשרת שלגים. בדרך לשם ראינו שלט לקמפינג ולכן כשחזרנו נכנסנו לבדוק ולמזלנו מצאנו מקום. שם הקמפינג המומלץ מאד, עם למעלה מ100 "סייטס", מראה מרווח סימפטי, מלא באנשים וצבעוני הוא: "Bridalveil Creek" ממוקם באמצע הדרך העולה לגליישר פוינט. שילמנו וירדנו לפלג לרחוץ במים. מים קפואים שכרגיל רק עמית מסוגל לרחוץ את כל הגוף. הייתה שם תופעת קיצור רגליים מצחיקה ונראנו כמו הוביטים בעומדנו שם. חזרנו מורעבים רונית הכינה פסטות, אחת עם טונה. היה טעים. עשיתי לעמית פופקורן תוך שימוש ראשון במיקרו. הלכנו בערך ב-18:00 לנוח לשעתיים וקמנו רק ב-06:00 בבוקר!!!!!! (הישג)

20/7 - יוצאים מיוסמיטי למונו לייק
06:00 קמנו ותכננו את הקמפינג הבא ליד "מונו לייק". היה לנו ברור שאחרי 3 לילות של קמפינג ללא חיבור מים וחשמל אנו רוצים רק קמפינג עם חיבורים ורצוי עם בריכה לילדים. יצאנו צפונה בתוככי היוסמיטי. במרכזו צפינו בסלע העצום "אל קפיטן" עצרנו לצד הדרך וצעדנו עמוק לתוך שדה שממול ע"מ להכניס את כל הסלע לתוך פריים התמונה. רונית התקשרה לקמפינג "מונה ויסטה" הקרוב ביותר ליציאה מיוסמיטי ול"מונו לייק". התשובה - מלא! עצרנו לתדלק ואז לדרך לקראת היציאה הצפונית מהפארק. הדרך יפה. במהלכה עצרנו בתצפית יפיפייה, שם טל טיפס על סלע משופע. בהמשך הייתה הדרך תלולה בשיפוע יורד חד ומתמשך. עצרנו ליד אגם, קפוא, שם רחצו שלושה הודים, הם טענו שהמים בסדר. בהמשך עצרנו ליד מעיין נובע מן ההר, שבהיקוות שתחתיו היו ראשנים. יצאנו סוף סוף מיוסמיטי. הגענו למונו לייק וביקרנו במרכז המבקרים. היה מעניין ודי מיצא את נושא האגם המלוח. בנסיעה חזרה מהמרכז האמור לעבר העיר לי ווינינג. ראינו את הקמפ האמור. ירדתי לנסות שוב מזלנו ולשמחתי היה מקום עם חיבורים מלאים. קמפינג נעים, נקי, מסודר, מדושא, עם שירותים ציבוריים + חדר כביסה + יבוש. עשינו כביסה בכוחות משותפים, קיבלנו סיוע בנושא החשמל והמזגן מאמריקאי שכן חביב (בעל אוטובוס קרוואן מדהים). למחרת נסיעה ללאס וגאס.

21/7 - ללאס וגאס
בבוקר התקשרנו לקמפ סירקוס סירקוס. לקחנו מראש שלשה לילות, צמוד לדשא+עץ לצל (נקרא סייט דלוקס). הנסיעה ארכה כ-10 שעות ברוטו. בדרך עצרתי פעם אחת לקפה שהכנתי לי. שלפתי כסא וישבתי בצל עץ לצד גדר של חווה. טל ואני ראינו שלשה גוזלי עיט, כמעט בוגרים, על עץ סמוך. בעצירה הבאה שכבתי ונרדמתי לרבע שעה. עצרנו לצהרים בפונדק דרכים אמריקאי אופייני וקיבלנו מנות אופייניות. סוף סוף הגענו ללאס וגאס. כאשר קודם לכניסה לעיר עצרנו לקניות ב"וול מארט" במבואות. כאן המקום לשבח את ה-GPS. הכניסה לעיר שזורה במחלפים מכל הכיוונים. גשרים, עליות, ירידות, שינויי כבישים, כיוונים ואלוהים יודע מה לא. והמכשיר הגאוני בלי שום בעיה מחליט על איזה מחלף לעלות, מתי בדיוק לעלות אליו, לרדת ממנו, להשתלב לאחר, לרדת מכביש מהיר אחד, לעלות לשני וכו' וכו'. בלעדיו לא היה סיכוי שנגיע לתוך ה"סטריפ" ו/או לקמפינג ב"סירקוס סירקוס". בחניון לא היה צל, דשא צמוד לקרוואן היה, אבל מהצד של השמש. נסיונותיה של רונית לשנות, עלו בתוהו. מה שכן הייתה בריכה חביבה והילדים ואני טבלנו בה בכל סוף יום, דבר שלעמית היווה נחמה יחידה. כמו כן היו גם שרות של אינטרנט אלחוטי ואף מספר מחשבים עם אינטרנט. סוף סוף יכולנו לשלוח מיילים לחברים. בקמפ הכרנו והתיידדנו עם אד. הוא הציל אותנו פעמיים. פעם שרונית כבתה את המזגן ומיד הדליקה שוב (כמובן שצריך לחכות כמה דקות לפני הדלקה שנייה) ופעם שנייה בנושא האינטרנט. אד' בחור מקסים, חייל אמריקאי לשעבר שנפצע בעיראק או אפגניסטן. טוען שמשם הדברים לא נראים נוראים כ"כ כמו שזה נשמע בתקשורת. בעת הפציעה הוא לא הרגיש כלום אלא התעורר בבית חולים בגרמניה. בעקבות הפציעה שוחרר מהצבא. הוא טוען שהיה חוזר לשם בכיף מחר אך לא ייקחו אותו. החלפנו מתנות.

22/7 - לאס וגאס
בסביבות 10:00 יצאנו למסע הרגלי המפרך ל "סטריפ". מה שבמפה נראה קרוב, מלון סמוך אחרי מלון, בשטח שונה לגמרי. כל מלון זו מפלצת הפרוסה על פני מאות מטרים ( ללא הגזמה) לאורך הרחוב. צעדה מאחד לשני אורכת כ-20 דקות. בתוך כל אחד השטחים עצומים. רחובות פנימיים, מפלסים לא מעטים, אולמות ענק של מכונות מזל, שדרות של חנויות (ממש כמו קניון עצמאי פנימי), אולמות משחק לילדים. צריך לעבור את כל מכונות ההימורים כדי להגיע לאטרקציות. וזה הרבה! ביקרנו במלון טרז'ר איילנד, עברנו לסיזר פלאס. תערוכת מכוניות אקזוטיות כבר לא הייתה. צעדנו לאורך שדרת חנויות עצומה, לא יאומן. הכל חלק מהמלון. כולל מסעדות תקרת שמיים מיוחדת מזרקת המשאלות פסל דויד וכן מופע מזרקה של אש ומים שצולם על ידנו. טל ואני ביקרנו בחנות נייק. רונית ועמית עזבו קודם ונסעו במונית לקרוואן. בדרך חזרה ברגל, עצרנו לאכול אוכל תאילנדי ב"פנדה אקספרס" קנינו לאד מהחניון שי צנוע על עזרתו, וטל קיבל במתנה זוג משקפי שמש שעלו דולר מארגז ענק, שהכיל אולי 5000 זוגות. בלילה נכנסנו למלון הסמוך לחניון סירקוס-סירקוס. בסירקוס סירקוס, יש לא פחות ולא יותר קרקס פנימי ופעלולנים ואקרובטים הנותנים הופעה שונה כל רבע שעה. יש קומה שלמה של משחקים אלקטרונים. טל זכה בדובי כשניצח במשחק הטלת כדורים. לא זו בלבד אלא אף יש במלון לונה פארק ענקי (כולל רכבת הרים) במבנה צמוד וממוזג. טל ועמית עשו סיבוב ברכבת ההרים. רונית שבה לקרוואן עם עמית וטל ואני נשארנו לבילוי המשך. עייפים אך מרוצים, מצויידים בתולעת בעלת תנועה שטל קנה מישראלי חמוד שמכר בלונה פארק (ששאל אחרי שדיבר אנגלית זמן רב," למה אנו נותנים לו לשבור את השיניים, אם אנו ישראליים) חזרנו לקרוואן. לילה טוב.

23/7 - לאס ווגאס
על הבוקר נסענו למלון לוקסור, לפירמידה. מרשים. בהעדר פעילות מיוחדת, צפינו בארכיטקטורה המצרית היפה, מלאה תאורה, בפסלים המצריים. התרשמנו ועברנו למלון הסמוך, ניו יורק ניו יורק, קומפלקס ענק בן 9 בניינים. מסביבו סליל עצום של רכבת הרים הסובבת את כל המלון בעליות, ירידות, לופים. הילדים בנונשלנטיות אמרו שכמובן רוצים ואכן עשו זאת מבלי שחזרו לא המומים/נסערים/מבוהלים. עברנו למלון MGM, בלובי מעין יער גשם מהמם, עם חיות על העצים, צלילי יער, אקווריום בצורת שער למסעדה מהממת. היה כדאי. משם עברנו למלון פריז. מדהים איך בתוך מלון יצרו ממש עיר/רחובות/מסעדות/חנויות המדמה את היופי והמיוחדות הפריזאית. והכול טובל כמובן במכונות מזל. רגלי מגדל "אייפל" שמתנוסס מעל המלון, פולשות לתוך אולם המכונות הפריזאי. ולמלון האחרון לאותו יום ונציה. היפה מכולם, האלגנטי מכולם, הקלאסי מכולם, וזאת מעבר לתעלות ולגונדולות. הגונדוליירים היו שרים סרנאדות תוך כדי השטת הסירות. ממש ונציה. רצינו לשוט אבל היה תור ארוך מידי. הילדים שילמו לאדם-פסל וזה זז למענם. אחד מהם אפילו הזמינם ואחז בידיהם. עמית סבל מאד בדרכים הלוהטות בין מלון למלון. במסעדת "פנדה אקספרס" עצרנו לאכול ומשם מייד למונית לקרוואן. לפנות ערב – בריכה להתרעננות כיפית.

24-25/07 - לציון פארק
יצאנו לדרך ל-Zion Park. קודם עצרנו לבדיקת המקרר בסניף קרוז אמריקה בלאס וגאס. המקרר שלנו עבד רק בשניים מתוך שלושה מצבים: עבד כאשר היינו מחוברים לחשמל, כאשר היינו בנסיעה אך לא עבד כאשר עמדנו ללא חיבורים והיה אמור לעבוד על גז. דבר שגרם לנו לזרוק מוצרים שהתקלקלו, לא איפשר לנו לקנות מוצרים למקפיא ואילץ אותנו לבחור קמפינג עם חיבורים בלבד. הם טענו שהכל בסדר. נצטרך כנראה להמשיך עם קרח (מידי יומיים קנינו קרח והכנסנו לתוך דלי במקרר). הצטיידות בוול מארט, רונית קנתה גם מכשיר ווקי טוקי עם טווח של 25 מייל ולדרך. בנסיעת כיף בת כ-3 שעות הגענו לעיירה וירג'ין וממנה הלאה לספרינגדייל. זו העיירה שבקצה מתחיל הפארק. חמודה נעימה יפה מהכביש. הכביש עצמו חום כצבע ההרים והסלעים שמסביב. הקמפינג לא מצא חן בעיני ומוכן הייתי לחזור לקמפ קודם (13 מייל) שראיתי מהדרך. היה מוצדק: יקר יותר אבל נקי, מסודר, חדש, צל יחסי, שירות סופר מקצועי, בריכה חמודה, ג'קוזי בצורת תלתן וחברים שטל מצא לו בבריכה. שם החניון - Zion River Resort RV Park. נשארנו לכן יום נוסף והוא נהנה מהם גם למחרת: גלשו יחד על סקט בורד, ראו סרטים יחד. טל העניק להם מתנה צנועה, החליפו אימיילים. החברים המשיכו ללאס וגאס.

ב-25/7 נכנסנו לפארק. בהמלצת שחר עשינו את מסלולו ההליכה במים בנרוס. היה נחמד וארוך. עמית נהנה במיוחד, עת צף לו, כמו לוג על המים, מרבית הדרך חזרה. אני עליתי גם לסלע הבוכה. היה שווה צילמתי. החברה העדיפו ללכת ללודג' לאכול או לשתות. יש שם אחלה גלידה ובכניסה, בברזים, יש מים מינרלים הנובעים בפארק זה. אחה"צ אכלנו מרק כדורי בשר שהכנו בקרוואן. רונית והילדים הלכו לבריכה ואני נשארת ליהנות מקצת שלווה, איטרנט, ספר ובקבוק בירה. מאוחר יותר ירדנו רונית ואני על בקבוק פנטזייה אמריקאי שחוסל בליווי בוטנים וגרעינים.

(בתמונה: בדרך לברייס, לפני המנהרה)

26/7 - לברייס קניון – היפה במיוחד!
יצאנו מאוחר יחסית לעבר Bryce Canyon אין מה למהר. דווקא הדרך הפתלתלה בתוך ציון פארק המובילה החוצה ונמשכת על כ-15 ק"מ לפחות הייתה מדהימה ביופייה. קשה לתאר את הרי האבן השכבתיים הצבעוניים, הענקיים, המעוגלים. מקסים. עצרנו בצידי דרכים וצילמנו. עברנו במנהרות, כאשר באחת מהן שילמנו למעבר, שכן רכב כמו שלנו חייב נסיעה במרכז המנהרה ללא כלי רכב מן הצד הנגדי. הם עוצרים התנועה לכל כיוון לסירוגין. הכניסה לברייס בוהקת באדום/חמרה עז המרוח על תצורות נוף זקופות ומחורצות, שרק יד אלוהים, אלוהי הטבע, יכול ליצור. נרשמנו בחניון שלנו שילמנו והלכנו לראות אחד מפורסם ונחשב יותר (RUBYS). היה שווה לאכול במסעדתו ולהסתובב בחנות המזכרות, אולם החניון שלנו הצנוע יותר, משפחתי יותר. ירד לא מעט גשם והיה חשש שהוא לא יפסיק מחר ויפגע מעט בתצפיות בברייס. עמית יצא עם רונית לראות שני כלבים של שכנים. היא מייד פיתחה שיחה עם השכנים. מחר נצא לקניון עצמו.

27/7 - קניון "ברייס"- קניון זה לוקח את הבכורה ללא כל ספק!!
היפה מכולם, הצבעים היפים ביותר, המבנה של מעין זקיפים ענקיים, שורות שורות או בקבוצות אחרות, גבהים משתנים. פשוט מדהים. הילדים לא רצו לצאת מהרכב, למרבה תמיהתי. כאשר אולצו לצאת עמנו למסלול במדרון ואח"כ במעלה אותם פלאי טבע מטמטמים, אמר טל בסוף המסלול: "על מה הפלת עלינו את העונש הזה" הייתם מאמינים???? רונית ואני לא הפסקנו לצלם. לנקודות נוף נוספות לאורך דרך הנוף, יצאנו בלי הילדים. מכל זווית, מכל קטע, עיקול הנופים משתנים, הדגשים מתחלפים, הצבעים, הגבהים – אין ספור של אפשרויות. בהמשך החל לטפטף גשם והמשכנו לצאת לטרסות הנוף עם מטריות... לתצפית האחרונה ברייס ויו פוינט, יצאתי לבד. עזבנו את ברייס לעיירה פייג' אחרי כ-3 שעות נסיעה הגענו לעיירה המדברית החייבת את הקמתה ואת עצם קיומה לפרוייקט הסכר שעל הקולורדו. שמו גלן דאם. לקח להם לבנותו מ-1956 ועד 1964. לאגם שנוצר עקב החסימה לקח לא פחות מ-17 שנה להתמלא!! בעת בנייתו הייתה זו עיר פועלי שאוכלסה ביותר מ-1,000 קרוואנים. עצרנו על הגשר צילמתי ומשם לקמפינג חביב עם שני אנשי קבלה (אינדיאנית ופורטוריקני). הייתה גם בריכה. הקמפינג למעלה בעיר ולא למטה באזור המרינה (שהוא חם מרוחק ממרכז העיר ופחות מטופח). שם הקמפינג שלנו - Page Lake Powell Campground. החניון FH עם בריכה ואינטרנט. חצי מייל ממנו חנות וולמארט. הצטיידנו. שתינו באדוויזר ופיצחנו גרעינים. מאוחר יותר, טל ואני צפינו בפרק 2 של הטרילוגיה (שני מגדלים) ורק אח"כ לישון.

28/7 - סכר "גלן"
מייד לאחר ארוחת הבוקר ירדנו חזרה לסכר. נרשמנו לסיור המודרך. היה מצויין. המדריכה (מקסיקנית או משהו דומה) דקלמה את ההיסטוריה, ההקמה, התפתחות העיר, ונתונים כמותיים. הסבירה שזהו אחד מ-7 סכרים לאורך נהר הקולורדו. כל המדינות לאורכו כולל מקסיקו בדרום זכאיות למכסת המים שהוקצבה להם. החשמל והתיירות ככל שהם חשובים, הם שניים במעלה. הסכר נמוך במעט מ"הובר" אבל רחב ממנו ה-30 מטר ולכן כבד יותר. נכנסנו פנימה עד לטורבינות, כ-160 מטר מתחת לשפה העליונה של הסכר. הסיור חינם ושווה כל גרוש שלא שולם... משם ירדנו לאגם. סיור מושט מאורגן בן 3 שעות. עברנו לסירת מרוץ (המעגן הרחוק ביותר מהעיר). שם התברר שהעלות גבוהה לשעתיים. ויתרנו. הלכנו במקום זה לאכול במסעדה איטלקית נחמדה בעיר. עמית אכל פיצה 11 אינצ', טל – פסטה ורודה עם פרמזן ורונית ואני ספגטי בולונז. שבעים ומרוצים הלכנו לקמפ שם שלשת הגברים שיחררו את האם והלכו לבריכה. רונית לא בזבזה זמן. התעסקה עם האינטרנט פגשה את סם הקנדי והזמינה אותו לבקר בערב. הוא אכן הגיע ובילינו ערב של שיחה נעימה על בקבוק בירה. הוא תקוע עם אופנוע ב.מ.וו. 1975 שהתקלקל, הוא מחכה לחלפים ועימו הוא מתכונן בקרוב להקיף את העולם. באותו חניון אישה אחת בת כ-60 אמרה לרונית שאנו הישראלים היחידים שהיא פגשה בכל חייה. היא לא תהיה האחרונה שתאמר זאת. ישראלים לא נוהגים לנסוע בקרוואן באמריקה ואכן לא פגשנו ישראלים עם RV. החלטנו שמחר נתחיל ונסיים את הגראנד קניון. הלכנו לישון מוקדם (23:00) ע"מ לקום מוקדם לנסיעה ארוכה.

29/9 - לגרנד קניון
רונית ואני מתעוררים מוקדם מכפי שתכננו, בגלל הזמזום של עמית מתוך שינה. לא עזר כל ניסיון לגדוע זאת. בערב, אגב, הוא הסביר שזה מתוך חלום. בקרוואן אתה מרגיש כל תזוזה של מישהו בפנים כמעין רעידת אדמה קטנה וכמובן כל רעש מפריע. קמנו בסיבות 06:30 מהמיטה וב-07:15 יצאנו לדרך. הגענו יחסית מהר בשעות בוקר מאוחרות לקניון (כולל עיכוב לא קטן עקב חידוש סלילת כביש בחלק מהדרך). די התאכזבנו מהגרנד קניון. מעבר לגודל לא התרשמנו משום דבר מיוחד. ענק רחב ידיים מגוון בגיאוגרפיה, עמוק וזהו. לא משהו מיוחד. זה דומה למכתש רמון שלנו אך גדול יותר. אחרי ציון פארק ובמיוחד ברייס קניון הגראנד היה רק גראנד. לא יפה, לא מחדש כלום, לא יחודי. המראות מלמעלה רחוקים מידי. הקולורדו הענק נראה כמו הירדן, אם לא הירקון (בגלל המרחק) כאשר כולו חום מסחף. חלק מסויים, בסוף, היה סגור לגישה. יתכן שאם היינו יורדים למטה במסלול של יום הליכה היה מעניין יותר אך לא היה לנו זמן או חשק לעשות זאת. נטשנו במהרה, יצאנו מהיציאה הדרומית ושם אחרי כ-10 ק"מ בעיירה TUSAYAN על אם הדרך בחניון דרכים ומסעדות יש אולם קולנוע המקרין בשיטת IMAX סרט יפה על הקניון. שווה הרבה יותר, מעמיק יותר מבחינת היסטוריית החלוצים/הנייטיבס/מראות/מים/בריכות נסתרות/אשדות/וכד' - מאשר המעט שניתן לראות במציאות מלמעלה. הילדים ורונית די אולצו על ידי להצטרף והשתלם להם גם תרבותית וגם בכיף של הנשנוש שהזדמן להם. "כטוב ליבנו ביין" ירדנו דרומה עוד כ-70 ק"מ עד לעיירה וויליאמס. הקמפינג שם, הסמוך לפסי הרכבת לא מצא חן בעיננו. נסענו מזרחה מוויליאמס כ-7 ק"מ לחניון של KOA וזה מושלם. שמו CIRCLE PINES. גם חדר משחקים (פול/הוקי שולחן ואחרים) גם בריכה, גם חנות נחמדת גם חיבורים מלאים, גם מיני גולף גם רכיבה על אופניים מיוחדות לילדים. פשוט מושלם. התמקמנו. רונית הלכה לחדר כביסה עמית לבריכה וטל ואני לאכול בוויליאמס ולקנות שם המבורגרים לעמית. לרונית הבאתי פיתה עם כמו שאוורמה מרשת ג'ק אין דה בוקס. טיגנו את ההמבורגרים וגלאי העשן צרח. אכלנו, הילדים שמעו מוסיקה, רונית התבאסה שלא יכולה הייתה להשיב למיילים לחברה (בכלל הייתה בעיה רצינית בקליטת האינטרנט האלחוטי). ניסיתי לעזור. לא הלך. ישבתי לרשום את היומן וכעת אלך לעשות טלפון לארץ מחר מתוכנן יום שהייה נוסף כאן עם כיף מנוחה ושעשועים. לילה טוב.

30/7
אתמול בלילה שוחחתי עם אימי. לדבריה הייתה רעידת אדמה בלוס אנג'לס שעה קודם לשיחתנו. בבוקר כאשר סיפרתי לרונית אז היא אמרה, כפי שגם טל אמר בצהריים - "לאן שאנו מגיעים מגיעה גם איזו צרה/בעיה/קטסטרופה". ולהלן הרשימה:
• היינו ביוסמיטי – מס' ימים אח"כ נשרף.
• הלכנו לבלג'יו בלאס ווגאס לראות מזרקות – אירוע ביטחוני שבגללו ביטלו את המופע.
• הגענו לגראנד קניון - סוף המסלול סגור בגלל עבודות כביש.
• מתקרבים לאזור לוס אנג'לס – והעיר עוברת רעידת אדמה בעוצמה 5.6 ריכטר.
• מסיימים את גראנד קניון מתכננים על חניון ספציפי של KOA - והוא נשרף ברובו.
אגב, בלי קשר לאמור לעיל, מצאתי לנכון לספר כי פעמיים שכחנו דברים: פעם בפייג' בלובי של מלון תיק עם בגדי ים מגבות וכו'- חזרתי אחרי חצי שעה והכל בדיוק באותו מקום. פעם את מפתחות הרכב על הדלת, בנקודת נוף הראשונה בגראנד קניון. חזרנו בלחץ וחשש - הכל תלוי במקום. איש לא נגע, שעה שלמה. כל הכבוד לאמריקאים.

30/7 – יום כיף ומנוחה
בבוקר קמנו מאוחר 9:00-10:00. רונית שחתה בשעת המבוגרים בין 09:00 ל-10:00 וחזרה להתקלח. טל, עמית ואני יצאנו לאתר האופניים. הילדים החליפו שלושה הסוגים, הסתובבו כ-20 דקות וסיימו. משם הלכנו לחדר המשחקים. עמית נדלק על הביליארד כי הכדור הוא מסטיק ובכל פעם שנכנס גול הכדור יוצא מהמשחק החוצה ומשם לפה. טל ועמית ואח"כ טל ואנוכי, שיחקנו הוקי שולחן. טל משחק מצויין. לפני הצהריים הילדים שהו בבריכה. כשעה אח"כ חזרו בבושת פנים. הם גורשו משם כי היו ללא נוכחות מבוגר ובמיוחד כי נכנסו בניגוד להגבלת הגיל לג'קוזי. התקלחנו והלכנו לוויליאמס לאכול ולקניות. נכנסנו למסעדה מקסיקנית יפיפייה. גם האוכל היה טעים פרט לעובדה שהסטיק של טל יצא יותר מיד עשוי עד שרוף. משם קניות בסופר של רשת SAFE WAY. רונית אפילו עשתה כרטיס מועדון וקיבלה הנחות. הפולנייה. מכשירי הקשר שקנינו משרתים אותנו יפה הן בהכוונתי בנסיעת רוורס והן בקשר עם הילדים, הנשארים ברכב, בחנייה הסמוכה, כאשר אנו יוצאים לקניות במול. היום שוב צריך לישון יחסית מוקדם. מחר נסיעה ארוכה מאד, לשם גמיעת חצי הדרך לסאן דייגו. בעיקרון, יש לומר ששהייה בקרוואן מחייבת פעילות תחזוקה, אוכל, קניות, דאגה לילדים - כמעט כמו בבית. אם כי אין חובות לחצים שיעורים וכד'. הכל מכוון לפעילויות כיף ולכן זה לא ממש מפריע. רונית ואני מחלקים בינינו בטבעיות, את המטלות מחלקים הוראות לילדים והעניין זורם חלק!! אגב, אתמול נהגה רונית בקרוואן. אחרי 10 ק"מ הספיק לה. אני נחתי בינתיים. היא לא חשה בנוח עם הגודל/הרוחב וטלטול הקרוואן כל פעם שעוברת לידו משאית גדולה. השעה 20:30. טל חזר כעת מהבריכה. נפגע בלחי שמאל כשצלל והתנגש עם פניו במדרגה בבריכה. לא נורא. בנוסף יש לו פצע קטן שדימם בכף הרגל. נחבוש אותו כשיצא. עמית קנה לו בחנות הקניון חפיסת עוגיות אוראו. הילדים בקרוואן רונית ואני יצאנו החוצה לבירה. הזמנתי את שכנינו השוייצרים לבירה. הגיעו עם בקבוק יין משלהם, כוסות משלהם. לא נגעו בבירה ולא נגעו בפיצוחים שהבאתי. היא פנסיונרית הוא צעיר ממנה, מנהל מוסד ממשלתי להלנה וטיפול במכורים לסם/אלכוהול. היה נחמד. הם טענו ששילמו פחות וקיבלו קרוואן באמצעות סוכן גרמני ויש להם כל ציוד השינה והמטבח מהחברה. סיפרו גם שהיו בכניסה הצפונית של הגרנד קניון באתר חדש שבנו האינדיאנים – רצפת זכוכית הבנויה מעל הנוף של הגרנד באופן כזה שאתה מרגיש שאתה הולך על השמיים ועלול ליפול – קצת מפחיד. אבל חוויה (יקרה).

31/7 - לסאן דייגו
בתוכנית המקורית, נסיעה בת 250 מייל, עד חצי הדרך לסאן דייגו וחניה בקמפינג ללילה. בפועל - עשינו את כל הדרך - 500 מייל/800 ק"מ (רונית כ-60 מייל מתוכם). הגענו לסאן דייגו. אגב יום קודם לנסיעה תדלקנו ב-164$. באמצע הדרך תדלקנו בעוד 150$ והגענו עם קצת יותר מרבע טנק שנותר. בקיצור שרפנו 300$ ביום לדלק. (יום חריג כמובן). עפ"י כתובת הקמפ KOA הגענו למרכז העיר יפה אבל אין קמפ. התקשרתי. התברר שהוא לא בעיר, אלא בעיר צמודה צ'ולו ויסטה. הכנסנו ל-GPS נתון זה והגענו. השעה 19:30. אנו עייפים מדרך ארוכה. קניתי "מדליק" לעצים הדלקתי וכאשר הפכו לגחלים הכינותי את שלשת ההמבורגרים שנותרו+הנקניקיות . טל ואני אכלנו מהם. למרות העייפות צפינו טל ואני בפרק האחרון של "שר הטבעות". מדליק. לילה טוב!

1/8 - עולם הים
צריכים להתקפל מ-KOA כי אין להם מקום ליתר שני הימים שלנו בסאן דייגו רונית הזמינה קמפינג אחר בעיר ויצאנו לעולם המים בערך ב13:00. היה טוב! הכל מאורגן שם להפליא: מופעים עם לוח שעות מסודר, בפערי זמן קצרים המאפשרים הגעה ממופע למופע בזמן. מופעים קצרים לא מעמיקים במיוחד, שטחיים, אבל מספקים לילדים. רונית ואני אהבנו את מופע הלווייתנים. הילדים את מופע כלבי הים שהיה משעשע. בנוסף ראינו מופע דולפינים וקירקס ימי. טל ועמית, המתינו כשעה לסירה מתנפחת במסלול זרמי מים. אמרו שהיה לא משהו. בטח לא שווה את ההמתנה. רוב אלו שיצאו מהמסלול היו רטובים. לא טל. הוא הצליח להתחמק מהמים. לסירות רכבת ההרים שהגענו, הייתה תקלה בדיוק כאשר הגענו. אנו מורגלים כבר בזה. בשלב זה רונית חטפה כאב בטן מייסר. היא ועמית הלכו לקרוואן. טל ואני הצטרפנו זמן קצר אח"כ.

ישבנו לאכול בכיף בחניון של עולם המים. טל ואני יצאנו עם ערב מהקרוואן לסיבוב לילה בעולם המים. צפינו בהופעה, עלינו לתצפית המגדל וחזרנו לקרוואן, כאשר טל יחף בגלל יבלת ברגל. מהחלונות צפינו בנסיעה במופע הזיקוקים שסוגר את היום בעולם הים. השעה 22:00 ואנו, בעזרת ה-GPS הנפלא - נוחתים בקמפ שהוזמן. לילה, הכל שקט הכניסה חופשית אבל אין איש לקבלנו במשרד הסגור. עם זאת האמריקנים המסודרים השאירו לנו על לוח המודעות בכניסה מול המשרד פתק בולט עם שמנו + מס' הסייט שלנו + כרטיס מגנטי לשירותים/אמבטיה/חדר כביסה. מגניב!!! שם החניון SANTA FE CAMPGROUND. הוא יושב ממש על אוטוסטרדה ולפיכך רועש ורוחש משמעותית ובאופן קבוע. עם זאת סגירת חלונות ודלת הקרוואן מגלה רמת איטום מפתיעה לטובה המאפשרת שינה ערבה.

2/8 - סאן דייגו
נכון, קמפ רועש, אולם בריכה ולידה ג'קוזי מקסימים. קמנו התלבשנו ומייד למים. הטמפ' כ"כ נוחה שאפילו רונית הצטרפה היינו ממש לבד בבריכה. בריכה פרטית וג'קוזי פרטיים. יצאנו התקלחנו וכמעט גורשנו ב-11:45, שאז באו לדווח לנו שהלקוח של היום כבר ממתין לסייט שלנו. לך תאמין. כזה ביקוש לקמפ רועש כ"כ. יצאנו מהקמפ עצרנו ממש מחוצה לו בצד הכביש וישבני לעשות ארוחת בוקר. נעים לאכול בקרוואן מתי שרק מחליטים. זה יתרו גדול שלא מבינים כמה הוא חשוב. אין רעב או לחץ מזון. הכל נגיש לכל עת וניתן לעצור ולספק תזונה. החלטנו לתור את העיר באמצעות הקרוואן. נסענו למרכז, שוטטנו ברחובות המתויירים, ראינו טראם עירוני על מסילה, קניון זכוכית ענק, רחובות שוקקים, מסעדות, נהגי מוניות ריקשה ואפילו הומלסים המקובצים באזורים פחות טובים של העיר.

משם נסענו לעיר העתיקה. קצת קשה עם חנייה אבל בסוף מצאנו ואפילו חינם. היה שווה. עיר עתיקה בתים מקוריים מחודשים ומשומרים. בתוכם חנויות בסגנון של פעם. כאלו המוכרות ריבות/נרות/ טבק/סיגרים/ אקדחים/ממתקים ועוד. אפילו המוכרים לבושים בסגנון העבר. בנוסף בזארים של עבודות מקסיקניות שונות (ויקרות להחריד). צבעוני ומרנין. בשטח פתוח מרכזי בעיירה העתיקה המקורית היה מופע רחוב נחמד בו צפינו חינם (מנגו וטנגו). כשהרעב אחז בנו, התיישבנו במסעדה איטלקית יפה ושרתה אותנו שירות נפלא בחורה עם פנים מקסיקניות, שהתבררה כבולגריה שחיה בארה"ב כבר 15 שנה ועיר הולדתה פלובדיב. דיברנו על המצב בבולגריה, האירו, המבוגרים והבעיות. היה נעים. שילמנו ויצאנו לקנח בחנות גלידה סמוכה. כיף של גלידה. שבנו לקרוואן שלנו ומשם לקמפ העונה לשם MISSION BAY RV RESORT. קפמ ענק, לא משהו. יושב על מפרץ יפה, ממש על הים. על שפת המפרץ דשאים רחבי ידיים כמו גני יהושוע ותושבים רבים, בקבוצות, עושים פיקניקים על הדשא. רונית ואני יצאנו לטייל על שפתו. צפינו בדגים הגדולים הקופצים כל העת מהמים. המציל במקום אמר שהם חכמים מידי ולא עולים בחכותיהם של הדייגים. מחר נצא לדרך ללוס אנג'לס ולדיסנילד ובילויי ההרפתקאות לילדים. עוד 14 יום למסע, קצת מעבר לאמצע. לכאורה שבועיים זו כשלעצמה תקופת חופש מכובדת. עם זאת עברנו את החצי וזה חבל.

3/8 - נוסעים ללוס אנג'לס - דיסנילנד
שמתקרבים לעיר מדרום רואים קטע בניינים גבוהים הנראה כמו רמת גן. לא מרשים במיוחד לא צפוף במיוחד ולא גבוה במיוחד. הגענו לאנהיים, הפרבר של לוס אנג'לס. שבו יושבת עירו של וולט דיסני. הקמפ מסודר, נקי, אם כי האינטרנט עולה 3$ ליום. מאידך יש אפשרות להשתמש חצי שעה חינם במחשב שלהם (עמוס במשתמשים. לא הצלחנו). שם הקמפ Anaheim RV Park. קיבלנו את הסייט ויצאנו לחנות בשם "וואנס" לקניות. לקח לנו זמן להתמצות בכיוונים בעיר. לצערנו אין בחנות ירקות/פירות. בדרך חזרה לקמפ רונית אכלה במקדונלד ונשבעה שזו הפעם האחרונה. טל ואני מאידך נכנסנו ל-KFC, סוף סוף, עבורו. כשיצאנו נשבענו שלא חוזרים יותר אליהם. התמקמנו. טל ועמית לבריכה. רונית ואני לנוח. חצי שעה אח"f טל חוזר, מעיר אותי, כשהוא חלש ומרגיש כמעט מעולף. המלצתי לו על עוגת השוקולד שעוד נותרה. אכל בבליסה+כוס חלב. קיבל זריקת אנרגיה ונרגע. העליתי אותו למיטה העילית. נרדם מייד וישן כ-3 שעות. הצטרפתי לעמית לשחייה קצרה והוצאתי אותו חזרה לקרוואן. בשעה 17:00-18:00 לקחנו את השאטל שמסיע לדיסנילנד. מאד נוח. 3$ לאדם בתמורה לנסיעות בכל קווי השאטל כל היום, ללא הגבלה. 10 דקות נסיעה, איסופים קצרים בדרך ואנו בדיסנילנד. המרנו את כרטיסי ה"סיטי פאס" שלנו (הכרטיס המשולב בהנחה, לסאן דיאגו סי.וורלד+דיסנילנד וקליפורניה אדוונצ'ר+יוניברסל סטודיוס) לכרטיס מגנטי, בקופות. בסמוך לכניסתנו לפרק התקיים מצעד הרחוב היפיפה שלהם. כל מיני דמויות ענק ומתקנים מעוצבים והכל מתוך סיפורי האגדות המוכרים לכל. המשכנו ל"עולם המחר". נכנסנו לאולם משחקי מחשב. לא משהו. קפצנו ועלינו לרכבת הסובבת את הפארק ותוך כדי כך נכנסת למערות ובהן תכנים שונים (פארק יורה ודומים עיירת מערבונים וכד') . הילדים עלו לרכבת הרים סביב ובתוך הר מלאכותי. הלכנו מהר מהר למופע מרהיב על המים - הקרנה על מזרקות+אוניות שודדים+נהר+מכשיפה ומנגד טינקרבל הפיה הטובה. בסוף צפינו במופע זיקוקים מרשים וארוך במיוחד. אחרי מופע הזיקוקים נסענו ברכבת ה"מונו רייל". משם לשאטל ולקרוואן. יום ארוך הסתיים. עמית די סבל ברעש וההמולה, ביקש כל העת לדעת מתי מסיימים, אם כי בכל מתקן ומתקן נהנה והיו כאלה שאפילו ביקש שוב. טיפ חשוב שלקחנו מהספר המצוין של סיגלית על טיולי משפחות לארה"ב הוא להגיע לדיסנילנדים דווקא אחה"צ, הן בגלל החום והן בגלל הכמויות הפחותות של המבקרים (באופן יחסי כמובן, כי שם, בקיץ, תמיד עמוס).

4/8 - אדוונצ'ר פארק
עוד יום בעולמו של דיסני. הפעם בלונה פארק שלו הקרוי קליפורנייה אדוונצ'ר. נכנסנו אחה"צ. זה עדיף. כרגיל, רכבת ההרים הענקית מקולקלת. עובדים עלייה. עלינו לגלגל ענק. הילדים עשו גם את מגדל המושבים הטסים מעלה ונופלים. פחד אימים. טל ועמית ממש בחפץ לב עשו זאת. פשוט לא מובן. ישבנו לצהריים בפיצה. משם הלכנו למתקן נפלא סורין אובר קליפורניה - אתה יושב בספסל המהווה מעיין מושב מסוק ואז מוצג סרט (תך כדי שיפועים ותנועת טיסה),על קליפורנייה והסביבה. אתה טס בקניונים, מעל הים, הרים, נהרות, ערים גדולות, ממש נפלא, חלומי. הילדים נסעו במכוניות מתנגשות של "באגס לייף". משם לאגף "הוליווד". הצטלמנו עם "גופי" ועם גיבורי "סופר על". משם עברנו למתקן "טעות חיי" מגדל האימה. הטאואר אוף הוליווד נכנסת עם הילדים. הועלנו במעלית חשוכה לגובה של כ-50 מטרים פתחו לנו את דלת המעלית ברום צפינו מעל על הפארק, ובו בעת הבנו שמכאן תבוא הצניחה מטה , אכן כך היה. הדלת נסגרה ואתה צונח באפילה כמעט עף מהכיסא. הלב שלך כמעט עף החוצה מהגוף, השערות שעוד נותרו בטח הזדקרו מעלה, טל צועק לשמאלי שהוא עף באויר. עוד שתי נפילות אמצע והסיוט נגמר. לא עוד!! בשעה 21:00 בערך החל מופע/מצעד/תהלוכה של אורות. אנשים מחופשים/דמויות מן הסיפורים/חיות וכו'. הכל מואר, מחושמל, בוהק צבעוני. יפיפה. משם לשאטל ולישון. מחר בבוקר ישלימו הילדים את רכבת ההרים הענקית ומייד נעבור להשלמות בדיסנילנד. יום אחרון בטרילוגיה של דיסני. בלילה הלכתי עם טל לג'קוזי. צפינו שוב מהבריכה במופע הזיקוקים של דיסני. לילה טוב!!

5/8 - עדיין בדיסני
הגענו ב-09:40 לאדוונצ'ר פארק. נעצרנו בחבל לפני הכניסה למתקנים. היינו בקו הראשון. זה נראה כמו קו זינוק לריצה תחרותית באולימפייאדה. ילדים עמדו בתנועת זינוק לריצה. כאשר החבל הוסר זינקו ורצו המונים לעבר המתקנים. טל רץ מהר אולם עמית עיכב אותו. בכ"ז הגיעו לרכבת ההרים, עם הראשונים ועלו עליה בסיבוב השני שלה לאותו יום. מאד נהנו. עברנו לדיסנילנד. עשינו את המסע של אינדיאנה ג'ונס. מדהים. עם גי'פ בתוך מכרה. הטלטלות היו אלימות ממש. מזל שרונית לא באה כי הייתה יוצאת עם ארוע גב חריף. לי אמרה זאת מראש ולכן אחזתי כראוי ומנעתי טילטולים לכיוונים משתנים. פחדנו מאבן ענקית שהתגלגלה לעברנו. למזלנו צללנו ברגע האחרון מתחתיה. משם עברנו לאולם קולנוע עם משקפיים לראייה תלת ממדית. הקטינו אותנו!! נחש זינק עלינו כמו גם חתול שהפך לאריה. נחמד. משם עברנו למיקי'ס טאון. קצה חביב של העיר. בתיהם של מיקי/דונלד/גופי ומתקנים לקטנטנים. יפה, צבעוני די מרגיע. סיימנו חזרנו לקרוואן וליום אחרון באנהיים ריזורט. אגב, למזלנו עמית זכר שאנו אמורים להיות 3 לילות שם. אלמלא כן היינו נוסעים למליבו עוד באותו יום.

6/8 - ללוס אנג'לס
בוקר טוב. עמית מזנק לבריכה. רונית ואני מתכננים את היעד/הקפמ הבא. טל ישן. מאוחר יותר. עוזבים את החניון ועוצרים לקנות נעליים ב-SHOE CITY. חנות גדולה בסמוך לחניון. המוכרים - הודיים. קנינו לטל גם נעליים וגם כפכפים ולעמית נעלי התעמלות נוחות. זרקנו את הישנות. נסענו לטייל עם הקרוואן לעיר. הגענו לבברלי הילס. סיירנו בין בתי העשירים. המכוניות היקרות נעות שם על הכבישים בכמויות. התרשמנו. אכלנו במסעדה הודית טובה. לשמחתנו היתה חנייה צמודה למסעדה. עזבנו את האיזור ועברנו לנסיעה למליבו. הגענו ממש אחרי השקיעה, עם קרני האור האחרונות.

7/8 - יונברסל סטודיוס+ביקור בבית עשיר
הגענו ב-11:30. הדרך בת 35 מייל מהחניון ארכה שעה ורבע. עומס האנשים בפארק מדהים וחם מאוד. אחרי סיבוב ב-TOUR (בה מראים לך אתרי הסרטה ופעלולים כמו איך מצולם מרדף מכוניות, אגם עם סירה. שיטפון, גשמים וכו'). בהמתנה לרכבת הסימפסונים עמדנו בתור לנקניקייה ו/או לפיצה, לא פחות מ-30 דקות בכל תור. מדהים. אפילו מעצבן. כמות המזון המסופקת שם ביום, בלתי נתפסת. אחרי מתקן הסימפסונים ואוכל ירדנו לפארק היורה, למומיה, הצטלמנו עם דמויות. נכנסנו למתקן הצגת פעלולים חביב. עמית נבהל. חשב שעומדים לחתוך גם לו את יד כפי שהדגימו במופע.

חזרה לחניון ב-18:00. קרוב משפחה של רונית, בא לאסוף אותנו. מסתבר שחנינו 2 ק"מ וחצי מביתה של בת דודתה. הוזמנו לארוחת ערב. בית מדהים. עשיר גדול, מעוצב. בריכה מחוממת נפלאה, גינה מקסימה, שתי משרתות, 2 חדרי עבודה וחדר ישיבות, חדר טלסקופ, חדר כושר מאובזר קומפלט, חדר שינה חלומי, חדר שירותי הורים/אמבטיה טובל ביער טרופי אוכל כיד המלך, יין, שנדי ושיחה משפחתית. ב-22:30 הוחזרנו למעוננו הנייד. ב-22:45 קיבלנו טלפון שהמחשב הנייד נשכח שם. בבוקר נבקרם שוב לקחת את המחשב. הקמפ שלנו במאליבו MALIBU BEACH RV PARK. קיבלנו סייט צופה אל האוקיאנוס. בבוקר הים הכחול קורא לשבת מולו עם כוס קפה. ראיתי "סולות" ענקיות צוללות עם כנפיים מכונסות לתוך להקות דגים , שכנראה איתרו ממעופן.

8/8 - נסיעה לפיסמו ביץ'
ב-10:00 התייצבנו בבית של הבת דודה. אפילו רונית קפצה לבריכה. נפרדנו שוב בנשיקות. המסכנים לא סובלים בחייהם. בשבוע שלאחר מכן כולם נסעו לקרוז בטהיטי. הנסיעה צפונה, לעבר היעד הבא, פיסמו ביץ', הייתה בנוף גבעות נעים. החלו להופיע כרמים ויקבים. אזור יחסית חקלאי. אחרי ארוחת צהריים לצד הכביש בקרוואן (טל פסטה עם גבינה, אני נזיד מהקופסאות ורונית שאריות אורז ובשר מקודם, עמית שאריות צי'קן טיקה) המשכנו צפונה. העייפות השתלטה עלינו עקב הבריכה והאוכל שלאחריה. עצרנו בצד הכביש ב-REST AREA ופשוט הלכנו לישון חצי שעה. היה הכרחי ומחייה נפשות. בהמשך עצרנו לקנות קפה קר במקדונלד. אגב לא יקר יחסית, טעים ומחייה נפשות. הגענו לפיסמו ביץ' ב-18:00 בערך. הקמפ - HOLIDAY RV PARK. קמפ נחמד בעל קבלת פנים חביבה ביותר!! בפתח עושים פעם בשבוע גריל בר עם סלטים חופשי+שתייה+אבטיח. רונית ואני אכלנו המבורגר+נקניקייה+סלט+שעועית עם בצל. היה כיף. טל נשאר בקרוואן לשחק בנינטנדו. עמית לבריכה. אחרי האכלת הילדים, רונית ואני יצאנו לטיילת החוף. צילמנו, קנינו בירות ועגבניות הכירנו קצת את האיזור. חביב. מ-20:00 ואילך עמית עלה לשחק באחד ממשחקיו, רונית לקרוא ספר וטל ואני ראינו שני סרטי נערים (קומדיות) ברצף. היה פאן. הלכנו לישון כאשר במוחו של טל קודח סרט הלהיט העולמי הבא אותו הוא יכתוב.

9/8 – הרסט קסטל
בבוקר אני לג'קוזי, טל ועמית לבריכה. ב-12:15 אספנו אותם מהבריכה לקרוואן וכולנו בדרך להרסט קסטל. נסיעה בת 57 מייל ולא פחות, צפונה, עם צורך לשוב בסופה חזרה לפיסמו ביץ' ואז למחרת את אותם 57 מייל צפונה לכיוון נאפה וואלי. קצת ביזבוז. בדרך להרסט קסטל נכנסנו לעיירה. היה כתוב על השלט ל-Main Street. נכנסים וממשיכים. הכביש נראה כאילו מגיע לאף מקום ואז בדיוק כשרצינו להסתובב (קשה עם RV) הגענו לעיירה. בה ראינו שוק מאולתר ובו היה דוכן של אוכל סיני חם אורגינל, טעים מאוד. כולם אכלו בעמידה ורק אנחנו ישבנו כמו מלכים בקרוואן שלנו. היינו שם תופעה מיוחדת. נראה שמעולם לא נכנס לשם קרוואן. מכל מקום הרסט קסטל לא הייתה בזבוז כלל וכלל. קשה לדמיין איזה עושר אגדי היה לאיש הנ"ל, אשר טירתו נראית כמו ארמון מעוצב: מודרני/אירופאי/רומאי גם יחד. האנשים רמי המעלה, השחקנים שאירח, הפוליטיקאים, כולם ישבו בכיסו, כאשר זכו לכבוד לקבל הזמנה להתארח בטירתו. הבריכה החיצונית מהממת, הפנימית/רומאית, לא פחות. הגינות מקסימות, הכל בטוב טעם ובנדיבות שמקורה בעושר בל יאומן. בזמנו היה לו גם גן חיות שלם. כיום נותרו עדרי צבעים, שני עדרי זברות, עיזי הרים וכד' המשוטטים בטבע. השטח שמסביב לטירה עצום. עד הגבעות שמנגד וכן כולל 40 מייל של חוף מן האוקיאנוס, שמול לטירה הצופה ממעל. הוא קנה גם את הזכויות לשימוש במעיינות שבהר גבוה וסמוך לטירה כך שהיה עצמאי לחלוטין. ביציאה קנינו לעמית פיצה. ברחנו מן העורבים שחפצו בפיסות/שאריות ממנה ונראו די מאיימים. ביציאה הצפנו עוד כ-4 מייל, עד לחוף מרבץ פילי הים. רבצו ובקושי זזו. שבנו בסביבות 18:00 לקמפינג. טל ורונית יצאו לחוף (רונית להחליף את משקפת השחייה במוצרים אחרים וטל לחפש לעצמו איזה בגד. מחר יום נסיעה ארוכה. לא פחות מ-300 מייל, מפיסמו ביץ' ועד קמפינג ל-KOA הבא בעיר פטלומה הנמצאת מקביל בהגבהה אולם מערבה לנאפה וואלי. זה הקמפ הקרוב ביותר שמצאנו. היה אחד מרכזי יותר בנאפה ואלי אך היה סגור לרגל שיפוצים.

10/8 - נסיעה דרך כביש מס' 1 לנאפה ואלי
קימה ב-06:15 בבוקר. בהבדל מקימה לעבודה, אין לי בעיה רצינית עם קימה לנסיעה מפרכת שהיא חלק ממסע. ההיפך. האתגר אפילו מרגש. הבוקר ערפילי לגמרי. ממש ענני ערפל שעולים מן הים לכיוון ההרים. אנו בדרך מס' 1 של קליפורניה, צפויים לנסוע כ-150 מייל לאורך האוקיינוס, כאשר הכביש על צוקים נושקים לים. חשבנו שעם התחממות היום (כמו שהיה בפיסמו ביץ') יעלם הערפל אבל לא כך קרה . עם זאת היו פה ושם מרחקי ראות סבירים ו/או מן הפסקות ברצף ענני הערפל. יכולנו באותן הזדמנויות להנות מהנוף, להתרשם, לצלם. שוב עברנו את אזור מרבץ פילי הים. הבוקר הם היו מאד פעילים. רובם במים, נוחרים צוללים, יוצאים, חלקם מתגוששים וחלקם סתם מרעישים ו"עושים רוח וצילצולים". ירדנו רונית ואני וצילמנו. רק בשעה 11 לערך התפזר הערפל. משם צפונה לעבר כרמל ומונטריי, שוב פה ושם גשר ששווה עצירה וצילום, סלע ציפורים מרשים. הגענו למונטריי ב-12:15 – כשעה וחצי מעבר למתוכנן. נזכיר יצאנו לדרך ב-06:45 בבוקר. עמית נשאר בקרוואן. ירדנו לרציף הדייגים, שהוא למעשה רציף יאכטות כיום + מסעדות , ותצוגה פרטית וולונטרית של שקנאים, שחפים וכלבי ים שבחרו להשתקע באיזור. כלבי הים היו ברובם על הרפסודה. התיישבנו במסעדת דגים חביבה צפינו בכלבי ים שחפים, ואכלנו לשובע. טל סטייק סלומון, אני שלשה נתחים של פילה משלושה דגים שונים (אחד סלמון), ורונית, המאכל המסורתי במקום הנקרא "כלאם שאודר". מטבל של צדפות בשמנת הממלא לחמנייה עגולה גדולה שתוכנה ומרכזה הוצא. הכל היה סופר טעים. רונית אכלה גם סלט ירקות שתתה בירה באד לייט ואני שתיתי גם לימונדה וגם מרגריטה בטעם אפרסק. לעמית קנינו בטייק איי באותה מסעדה, נגטס עוף+צ'יפס. לא זול אבל שווה וטעים. מנוחה בת 30 דקות של "חרופ" בקרוואן, הכוחות חוזרים, הילדים מתמקמים בעמדות קרב (נינטנדו וכד') ולדרך... הדרך יפה. עוד כ-150 מייל ונגיע. גבעות, עיירות יפות. סן פרנסיסקו מתקרבת משמאל, גשר הזהב נראה בחלקו העליון כשהשאר אפוף ערפל/ערפיח? שילמנו וחצינו את לשון הים המפצלת את האזור, על גשר אדיר ממדים לאורך כ-3 מייל לדעתי. היה מקסים. עוד שעה ועוד חצי שעה והגענו לחניון ב-18:00. שעה טובה. הילדים קפצו לבריכה לחלץ עצמות. אחרי שהתקלחו אכלנו ערב. טל מצא שני חברים, שיחק עמם בנינטנדו ותאמינו או לא אפילו ישן עמם בלילה באוהל עם שק שינה ואכל עמם פנקקים לארוחת בוקר. אמם של החברים יהודיה והייתה בישראל למשך מספר חודשים בהיותה נערה. היא התרגשה לדבר עם רונית והחליפה איתה מיילים. הם עוזבים מחר בבוקר. גם שכננו לקרוואן היו משפחה חמודה. רונית נהנתה לשוחח עמם. הם לא יודעים על גודלה של המדינה, אי היותה רק מדבר וגמלים. אותי זה קצת מדהים. האנשים האלה לא בדיוק מתעניינים במה שקיים מחוץ לארה"ב וספק אם יצאו כלל לחו"ל. הישראלים, דווקא בגלל שאנו קטנים ומוקפים, פורצים החוצה ומתוודעים לשאר העולם. רונית, בשיחתה עם שכנינו הנחמדים, הסבירה להם על עמדת הישראלים בסכסוך הערבי ישראלי ועל היותם של הערבים אלימים וחסרי פשרות ועל מעלליהם נגד הישראלים (מתאבדים וכו'). למחרת באה הבחורה לרונית ואמרה לה שלא היה נעים לה לומר אתמול אך הדוד שלה הוא ערבי ישראלי. רונית הרגישה קצת לא נעים אחרי ההסתה שעשתה נגד הערבים אך הסבירה לה שאין לה דבר נגד הערבים כבודדים, במיוחד לא נגד הערבים הישראלים והיא אף מחבבת אותם ויצרה איתם קשרי ידידות בעבר... לילה טוב.

11/8 - סיור בנאפה ואלי
יום הטיול האחרון עם הקרוואן. מחר מחזירים אותו. אני מזיל דמעה. לא בטוח כמה האחרים. כעת 20:00 הערב ירד. קריר. אני כותב באור אחרון על שולחן הפיקניק שליד הסייט שלנו. לאחר שטל נפרד מידידיו החדשים, יצאנו לנאפה וואלי. נסענו בין גבעות נטועות כרמים, מישורים, יקבים יפים, אפילו רחוב ראשי פקוק בקטע מסויים במרכז. רונית ואני ביקרנו ביקב בשם סטרלינג בצפון הוואלי במחוז העיר קליסטוגה עולים אליו ברכבל, מסיירים סיור עצמאי במסדרונות מנותבים כראוי (כמיטב המסורת האמריקאית) וטעמנו במשך העלייה ובישיבה באולם 5 טעימות יין. שלושה לבנים ושניים אדומים. רונית ואני אהבנו את הלבנים, הראשון והאחרון. קנינו לליסה, קרובת משפחה של רונית, אותה נפגוש מחר בערב יין לבן כשי. מייד אחרי היקב נסענו לאתר שבו יש גייזר המשפריץ לגובה של כ-18 מטר כל 40 דקות. הגענו 5 דקות לפני ההתפרצות ולכן צפינו בו די מהר. נחמד. ישבנו לאכול המבורגר קליפורני (טוב בהרבה ממקדונלד) ושבנו לחניון בדרך חילופית מקצרת יפיפיה ופתלתלה. טל רכב על אופני חניונים מיוחדים. עמית הסתובב בקמפ ובמועדון. רונית הכינה ארוחה ותכננה אריזה ואני ישנתי מעט וקינחתי בגלידה עם טל ועמית. אנשים מסביב מדליקים כעת את מדורותייהם. החשיכה ירדה. אגב, אתמול בלילה דיברתי גם עם אימא , גם עם אליס ודויד ואפילו עם שרון מהבנק. מתקרבים למציאות.

12/8 - החזרת הקרוואן ונסיעה לסן פרנסיסקו
קמנו ב-07:00. אחרי קפה קצר ורחצה, התחלנו בעבודת אריזה ולאחריה ניקיון של פנים הקרוואן. 3.5 שעות עמל בקצב. הילדים ישנו עד 09:00. ההכנות לעזיבה כללו גם ריצה לחדר כביסה, מספר הפעלות של מכונות כביסה ומייבשים ובאמצע הרצת הילדים לפרוט דולרים לרבעים לשם הפעלת המכונות. סימנו בהצלחה וב-11:07 התנתקנו מהקמפ האחרון... עשיתי הכל כדי להגיע מרוקן ממיכלי המים והשירותים. עצרנו לפני וולמארט ושם בבדיקה התברר שמיכל השירותים עדין מכיל ג'יפה. גם בוולמארט עדין היו. הורדתי את רונית וטל לקנייה קצרה ונדדתי לרחוב צדדי שם רוקנתי את השארית + הורדתי הרבה מים לניקוי הצנרת. רק אז חזרתי לאספם. החזרה ללא ריקון כרוכה בקנס. עקב בעיית המקרר שהייתה ולא תוקנה, סחטה מהם רונית עיסקה לפיה הם לא ישלמו לנו על הקרח ומוצרים אחרים ומאידך לא יקחו 30$ שהתחייבנו לשלם על פטור ממילוי" פרופן" או על הפעלת הגנרטור. השעה 14:00. אנו ללא הרכב, ממתינים לשאטל למלון. הגענו למלון ORCHARD ברחוב BUSS מס' 665 קרוב מאוד לצומת עם רחוב פאוול, בו עובר הכייבל קאר של סן פרנסיסקו. המלון הוא מלון בוטיק מומלץ אך לא זול. צ'יינה טאון 150 מטר במורד הכביש מהמלון. מיקום מעולה. עמית נשאר להרגע במלון. טל רונית ואני הלכנו להסתובב. עם כניסתנו לצ'יינה טאון מיד, משמאל מוביל גרם מדרגות למסעדה ישראלית. בשם סברה. כיף חיים. אכלנו חומוס עם פלאפל + עם ביצה + מרק עוף + סלט טעים ושתייה. לעמית קניתי פיצה. הבאתי לו למלון והוא היה מאושר. החדר במלון מקסים. זו מעין סוויטה. סלון חביב שהופך לחדר שינת ילדים + חדר שינה עם מיטה נפלאה, ושמיכות מלטפות. חדר האמבטיה, הכולל גם טוש וגם אמבט, ענק ויפיפה. כיף לבלות ולהתנקות בו... בערב נפגשנו עם ליסה + מדי + ג'ני. הוזמנו למסעדה וויטנאמית המתמחה בסרטנים. ט, בתחילת הטיול, התחייב לא לאכול טרף או בשר עם חלב. באופן יוצא דופן שחררנו אותו מהתחייבות זו לערב זה בלבד. הוזמנו שלשה סרטנים גדולים, עליהם השתלטו ברעבתנות ובקניבליות, ליסה, ג'יני וכמובן טל. הבחור טרף, ניפץ, בלס, וליקק את האצבעות. המסעדה יפה ומיוחדת ומן הסתם גם יקרה. רונית אומרת שזו המסעדה הטובה ביותר שהיא אכלה בארצות הברית... עוד סיור לילה ברכב, עם ליסה והבנות, להכרה ולהתמצאות בעיר, ירידה בלומברד סטריט הפתלתל ופרידה לבבית. אין להכביר מילים על מתקתקות השינה במיטה יציבה, לא על גלגלים, ללא תנודות, ללא בריחת הסדין. על מקלחת ואמבטיה כהלכתם. בקיצור מנעמי החיים.

13/8 - סן פרנסיסקו
היום הלפני אחרון. לילדים נוח מאד במלון, אכלו בחדר בוקר ומאנו לחשוב בכלל על הצטרפות להליכה וסיור ברחובות העיר. בכיף, שישארו ויהנו מן הנוחיות. רונית ואני ירדנו לרציפי הדייגים, צילמנו סרטנים, רציפים, כלבי ים, כמו גם את האי עם כלא אלקטרז + את גשר הזהב ( העטוף חלקו בערפל). נסענו ב-TRAM לפרי בילדינג, ליד רציף 1. שם מצאנו (לפי המלצת שחר) שוק פנימי נחמד מאוד, חנויות, מסעדות, מעדניות מיוחדות וקונדיטוריות (רונית קנתה עוגייה טעימה)... משם נסענו בקו 21 לפארק גולדן גייט ע"מ לבקר בגן היפני. ביקרנו 10 דקות וזה הספיק. ממש לא משהו מיוחד. חבל על הכסף והזמן... מהר מהר מונית למלון. הורדנו את הילדים לאכול. אכלנו סושי עם טל ולעמית קניתי שני משולשים של פיצה. עוד סיבוב בצ'יינה טאון, הוביל לרכישת מעיל עור קולי אולי לטל. קנינו גם שתי מזוודות בצבע זהה. רונית חזרה עימן למלון, טל ואני המשכנו עמוק לתוך צ'יינה טאון, נכנסנו לחנויות ענק, אכלנו מאפינס+גלידה והגענו גם למסעדת "אווזי" הסינית. בערב התרוצצנו לחפש מסעדה שגם עמית יכול לאכול בה. זה לא פשוט. אחרי כיתות רגליים, נשברנו, עלינו למונית (עם נהג פלסטיני מנבלוס, שחי שם 25 שנה), ונחתנו ברציף 39. שם עדיין הייתה פעילות. אכלנו. לא משהו! שוב מונית לחדר ולישון. מחר יום אחרון!

14/8 - סיום
קמים מוקדם, רונית ואני. אורזים. מארגנים "טאון קאר" ל-15:00 ויוצאים לאכול חומוס. לעמית קנינו שם שניצל + סלט. בבוקר טל קם מאוחר, 4 דקות לפני סגירת חדר האוכל הספיק להשתחל ולאכול במלון. המונית הייתה לימוזינה שחורה מסוג "לינקולן" טל ואני נגנבנו. הנהג בחור בהיר (ממש אשכנזי) וחביב מברזיל... שבעה!! תיקים הועמסו למטוס ואנו עם שלשה תיקי יד... הטיסה ארוכה מייגעת. 11 שעות+ בלי קפה, בלי משקה באמצע. רק ארוחת פתיחה + מסיימת לפני נחיתה. בכל שאר הזמן הדיילים נעלמו. האדמה בלעה אותם. יונייטד איירליין – לא משהו! מאידך, הפגישה בפרנקפורט עם קרובינו סשה ווישניה הייתה שווה בהחלט. משב רוח מרענן, משפחתי, חם כיפי. כשנחתנו הם כבר חיכו בחוץ מייד אספו אותנו לרכב ונסענו למרכז העיר. היו דוכנים, בירות, בשר וכד' בכיכר המרכזית. היה יום שמש אביבי. את עמית הרגענו עם פיצה ענקית עוד בשדה התעופה כשהגענו. רונית ואני אכלנו מרקים תפו"א אפוי+ סלט בבית קפה אופנתי ובעל אוירה במרכז העיר ואילו בהמשך, אכלו סשה, טל וישנייה ורונית, סושי סשימי ונגירי במסעדה שנייה. אחרי בילוי משותף בן כ-5 שעות הוחזרנו לבית הנתיבות, חיבוקים, נישוקים והביתה. עמית מאושר. הוא מבטיח לנשק את האדמה כשיגיע + לרוץ בשימחה + להכריז שאין כמו ישראל (פטריוט אמיתי). הטיסה בלופטהאנזה טובה בהרבה מזו של יונייטד איירליינס. אוכל טוב, מטוס חדיש ומקומות נוחים. עד כאן הקורות אותנו בטיול.

מסקנות, הערות, סיכומים

יתרונוות הטיול בקרוואן
• שהייה ממושכת, קרובה עם בני המשפחה. הכרה מחודשת, התעניינות אחד בשני. טל, למשל ישב ליידי פעמים רבות בנסיעות ארוכות וביקש לשמוע סיפורים על ילדותי.
• נסיעות ארוכות אינן קשות לילדים. הם ממשיכים לשחק במכשיריהם, יכולים לישון בנסיעה, יכולים לעשות את צרכיהם בכל עת - דבר המפחית לחצים מתחים ומונע עצירות/סטיות מן הדרך לחיפוש שירותים.
• לנהג יש אפשרות לעצור בכל עת בצד הדרך לתפוס תנומה של חצי שעה, עם מזגן (בזכות הגנרטור), לקום להכין כוס קפה ולהמשיך בכיף הלאה.
• אם הילדים לא רוצים לצאת לתצפית ו/או ליקב ו/או לאתר כלשהו - אין בעיה להשאירם נעולים בחניון המסודר של האתר והם ימשיכו במנוחתם/משחקיהם וההורים יהנו משעה שעתיים הנאה ללא מרדף /השגחה והתעסקות עם שעמום מצד הילדים. כולם מרוצים.
• אם נתקלים בדרך בשוק אוכל ואין מקום לאכול את הטייק אווי עולים לקרוואן ויושבים בכיף בחדר האוכל שלנו.
• נהיים רעבים פתאום, אין בעיה, המקרר נפתח ומוציאים פירות/נקניק + חרדל ולחם/או גבינה ירקות שתייה ואוכלים - הלחץ משתחרר.
• חשוב מאד. יש כל העת מים (מבקבוקים) קרים או אפילו מוקפאים וכל אחד שותה מתי שבא לו. אין צורך לעצור לחפש.
• אין טלויזיה בקרוואן. מתנתקים לחלוטין מהפחדות התקשורת, צרות העולם, קשר עם המתרחש בכלכלה/פוליטיקה ושאר הגועל נפש. שוכחים את התאריך ואפילו איזה יום היום.
• בת הזוג/נהגת המשנה, או הנווטית או סתם האהובה, לא צריכה בנסיעות ארוכות "לנקר" בשינה לא נוחה על הכסא. היא פורשת אחורית לתנומה או לקריאת ספר וחוזרת כמו חדשה.
• ברוב האתרים והשמורות יש בחניונים מקומות מיוחדים לקרוואנים או אוטובוסים המושארים פנויים רק להם. הם בד"כ קרובים לתחילת המסלול/כניסה לאתר.
• אם יורד גשם, אתה לא כלוא באוטו צפוף, אתה בבית. יכול ליהנות מהגשם ולהסתובב ולהמשיך בעיסוקייך.
• יתרון חשוב - אין פריקה וטעינה חוזרת של כל המיטען/מזוודות בכל הגעה למקום לינה חדש. הכל מועמס בתחילה, מפוזר בארונות כמו בבית, המזוודות/תיקים הריקים מוכנסים לארונות/או תא מטען ענק וזהו עד הסוף. חסכון עצום באנרגיה, זמן, מניעת אובדני ציוד ומניעת כאבי גב או קילה.
• המקלחת והשירותים, רק של המשפחה. אין תלות בהיגיינה של שירותים ציבוריים ו/או באי נוחות שקימת לעיתים בשיתוף עם זרים (אם כי השירותים בקמפינגים נקיים ומסודרים).
• מרבית הקמפינגים (שעולים קצת יותר) כוללים: בריכה (חשוב ביותר לילדים, לנהג - לשחרור השכמות ולכל הזקוק לרענון הראש מהמראות והנופים). בנוסף לבריכה יש מועדון משחקי מחשב/פול/ביליארד ועוד + חנות מצרכים ושאר אביזרי קמפינג. חדר טלוויזיה/עיתון יומי, סרטים או פינת חי וסיורי סוסים או מתקני שעשועים.
• חדרי כביסה ויבוש עם מכונות מצוינות ובזול. שמים וחזרים אחרי 50 דקות לביצוע ייבוש. לעיתים זה זמן להיות לבד בשקט ואפילו לקרוא ספר.
• יש אפשרות להתוודע לאמריקאים ולשבת לשיחה עם השכנים. אם כי ממש לא ביוזמתם. הם די סגורים ומאובזרים ומרוכזים במתקניהם ובריבוע המוקצה להם.
• אין צורך להרחיק לעיר הקרובה מן השמורות כדי לישון. יש קמפינגים בתוך או מחוץ לשמורות.
• אם ילד חוזר רטוב כולו מנחל או בריכה או סירות בדיסנילנד או עולם המים. אין בעיה הכול זמין ברכב כולל טוש קצר + מקום לתלות בגדים רטובים (אלתרנו חבלי כביסה בחלל העצום של הבגז' מאחור).
• בא לך משהו מתוק. אין בעיה קנית עוגה או ארטיקים/גלידה. אתה עוצר ונהנה. לא צריך לחפש מעדנייה באמצע שום מקום.

חסרונות הטיול בקרוואן
• עלויות דלק גבוהות מאד. כ-150$ כל יומיים אם נוסעים הרבה. זו בערך הייתה התדירות שלנו במשך 26 יום בהם עשינו בסה"כ 3,200 מייל.
• יש לעשות כלים כל יום (כמו בבית) אם כי מעט מאד כלים ומתחלקים ביננו. אין לרחוץ צלחות, כוסות/סכו"ם כי כל אלה חד פעמיים. נשאר רק מחבת סיר פינג'ן. וגם רק בערב. ממש לא רציני.
• יש לנקות/לטאטא את הקרוואן מעת לעת.
• סיבובים עם הקרוואן הם הקושי היחיד בנהיגה. זה לפעמים תוקע אותך באמצע כביש וחוסם את התנועה. בת הזוג יורדת לעזור בתימרונים. למזלנו, האמריקנים סבלניים ומבינים. אף אחד לא צפר. פרט לקושי זה אין שום בעיה לנהוג בכלי, גם לא בהרים ובדרכים צרות ומפותלות.
• ביולי-אוגוסט יש בעיה למצוא מקום פנוי בקמפינגים, במיוחד בסופי שבוע. חייבים לחשב הגעות מס' ימים מראש ולהתחיל להתקשר. זה גוזל זמן .לעיתים מתסכל. לעיתים יש מקום רק ללילה אחד כשאתה רוצה שניים או שלשה וצריך להזמין בשלוש מקומות באותה עיר (כך היה לנו בסאן דייגו). יש כאלה בלי חיבורים מלאים. זה גם גוזל דקות פלאפון רבות ויקרות ובמיוחד זה פוגע בספונטניות.
• המסע מחייב קניות של כריות/שמיכות/מצעים(אנו הבאנו מצעים מהבית), פנסים, בטריות חומר ניקוי לכלים + שירותים (מדלל ג'יפה המוכנס למיכל המים השחורים), כסאות נוח.
• אחת לשלשה ימים חייבים עצירה להצטיידות במרכול/מרכז קניות (חלב, בקבוקי מים, לחם, קורנפלקס). זה לוקח זמן אם כי זה די כיף משותף. רואים את המרכולים הילדים קונים קלטות, חוברות ובסוף הקנייה מרגישים מצוידים לזמן מה נוסף. תמיד מצטרפות עלויות כגון ביגוד נעליים ועוד מציאות. העלות גדילה הרבה מעבר למתוכנן. אבל אם כסף אינו בעיה – זה כיף שלכולם יש אפשרות לקנות משהו מאמריקה.
• חניונים - אינה בעיה. הם גדולים ותמיד יש עודף של מקום.
• אם מישהו זז בקרוואן במיטתו בלילה, כולם מרגישים זאת. בכ"ז הרכב על גלגלים.
• לעיתים יש קצת שיפוע בעמידת הרכב, אם כי רוב הסייטים (מקום המוקצב לרכב) מפולסים כמעט לחלוטין.
• יש לחץ מסוים של בקרה ופיקוח על כמות המים שנשארים במיכלים, או במיכלי ריקון השופכין, או על כמות הטעינה שנותרה במצבר השירות הנוסף, כל זאת אם לא מוצאים יותר מיום יומיים קמפ עם חיבורים. יש לוח בקרה מצויין. אחרי הגעה לקמפ עם חיבורים כל הבעיות נפתרות. מרוקנים שפכים ממלאים מים והכל רגוע עד הפעם הבא. לא נשארנו אף פעם בלי חשמל או מים או הצפת מיכלי שפכים. אחרי 10 ימים מכירים את המידות ופרקי הזמן ונרגעים.
• אין אפשרות לראות אחורנית בנסיעה רוורס. חייבים שבן/בת הזוג ירד וינחה ויסמן ויפקח.
• יש צורך לסדר מיטות ומצעים כל לילה לקראת שינה, שלא כמו במלון, כמובן.
• מסדרים את המוצרים והחפצים והבגדים בארונות. עם כל עצירה פתאומית הקרוואן מיטלטל חזק וכל הסדר משתבש. אתה פותח את הארון במקום שידעת כי מצוי משהו מסוים ולא מוצא אותו. צריך לחפש – חוסר יציבות מסוימת.
• יציאה לנסיעה מחייבת מהלך של ביקורת הכנסת כל החפצים הכלים הניידים לארונות, למניעת נפילה ושבר. אם שוכחים רעש הנפילה כבר תזכיר לכם.
• כשנפרדים מן הקרוואן אחרי 26 ימים - עצוב בלב!! מאידך לעשות אתנחתא של יומיים שלשה במלון יציב על הקרקע, בלי הקצבת מים, לאחר 26 ימי נדודים, זה מחזיר רוגע שליו, פינוק ונינוחות. רצוי שיהיה מלון טוב ממוקם במרכז עיר למניעת המשך נסיעות.

טיפים שימושיים
• שימוש בקרוז קונטרול משחרר אותך מן הדוושה + חוסך דלק. המחשב מסתדר מצויין עם עליות וירידות (לא תלולות) ושומר על מהירות קבועה.
• מומלץ לקנות שמשייה. בקרוואן החדש (סה"כ 5,000 מייל) שאורכו 30 פיט המיועד ל-7 אנשים אין צילון נפתח מן המבנה עצמו. רוב הקמפינגים לא ממש מוצלים. מהשמש. שימשיה מוציאה אתכם החוצה להתאוורר.
• חשמל: כל האביזרים מן הארץ כגון :מטען פלאפון + מטען מצלמת וידיאו + מטען מחשב נייד- עובדים על מתח שבין 110V ל-230V (ראו הכיתוב במטענים) לפיכך אין כל בעיה לשתמש בהם בקרוואן המספק מתח של V110. הדבר היחיד שצריך הוא מתאם (לא שנאי) פשוט עם שמוכנס לשקע האמריקאי בקרוואן (אגב יש מס' שקעים בקרוואן), ולתוכו תוקעים את התקעים הישראלים או המטענים כוללים תקע מובנה. מומלץ מאוד לקחת מפצל שלישייה רגיל ישראלי + חוט מאריך של עד שני מטר ואז ניתן להניח מס' כלים חשמליים על השולחן ולטעון את כולם בו זמנית. אין בעיה השל כח או נפילת חשמל. פלאפונים ו-GPS ניטענים בנוסף לדרך שפורטה לעיל, גם מחור המצית באמצעות המטענים לרכב שיש לנו כאן בישראל. מומלץ לקנות בארץ מפצל למטעני מצית (בנוי משלשה חורים דמויי חור המצית ומאפשר טעינת שני פלאפונים ו-GPS בעת ובעונה אחת בלי כל בעיה). בכלל כל מכשיר חשמלי/מפצל/ רצוי להביא מהארץ כי זה מייד שמיש וחוסך זמן שוטטות בחנויות, חיפוש, אי מציאה ובעיית טעינה ולו ליום אחד. לא כיף. לכל קרוואן יש מנורה חיצונית, קבועה בדופן המבנה, ממוקמת גבוה, המשמשת תאורה לישיבת לילה/ערב בשולחן הפיקניק שלצד הקרוואן. אין צורך להביא מנורה תלויה מהבית.
• מפות מטריפל A רצוי מאד לקחת, בהתחלה, אם עשיתם מנוי בארץ (בזיל הזול). אתה נכנס לסניף מציג כרטיס מנוי ומקבל חינם.
• ניתן לסמוך ב-99.9% על ה-GPS, למעט אם הוא מורה על פנייה לדרך עפר. קרה לנו פעם ומאחר ושמענו לעצות קודמות לא שמענו לו, הוא כבר תיקן ונאלץ לבחור בדרך הכביש בהמשך.
• להתקשר לקפנינגים מראש להזמין מקום ולא לסמוך על המזל. במיוחד בסופי שבוע ביולי-אוגוסט.
• לקנות מארזי מים של 24 בקבוקים קטנים.
• מיכל הגז לבישול שרת אותנו 26 יום ולא חידשנו מילוי. בקפינגים יש מיכלי מילוי בכסף, מחיר כמו בתחנות הדלק.
• מחיר הדלק בתחנות בין 4$ לגלון ועד 5$ לגלון (למעלה ביוסמיטי). לרוב בין 4$ ל-4.3$ לגלון.
• לא חייבים לרוקן שפכים כל יום. אחת ליומיים שלשה זה מספיק.
• קליטת פלאפון ישראלי של אורנג' קיימת רק בסביבות הערים הגדולות (סן פרנסיסקו/ ל.א./ לס וגאס). אין קליטה בשמורות ובדרכים הארוכות אליהן. לא בדרכים הארוכות, לא במדבר,לא בהרים ולא בעירות. כתחליף נכנסים לסוכנויות טלפונים טי מובייל/ אי.יטי.אנד. טי) קונים "סים" מקומי + דקות שימוש כמה שמחליטים, ואז קל להתקשר לקמפינגים, לקרובים בארה"ב והם אליכם. זה עדיין לא עוזר לקשר עם הארץ.
• כיף לשבת בסוף יום בשולחן לצד הקרוואן (מסופק בכל סייט) עם בירות ופיצוחים ולסגור את היום.
• בנושא סכרים, הביקור בגלן דאם סמוך לפייג', הוא מצוין מאורגן נפלא, חינם, יוצא כל 20 דקות, אורך כשעה. יש חנייה בלי בעיה. לא צריך לתאם מראש פשוט מגיעים ונכנסים לסיור הבא.
• סירת מנוע לשעתיים וחצי + אבוב לילדים עולה לא פחות מ-400$. לא עשינו. יש סיור של 3 שעות ממלון שעל האגם, אם רוצים מראות והסברים ולא כיף, זה עדיף.
• בסן פרנסיסקו מייד בכניסה לצ'יינה טאון, חנות שנייה משמאל - יש מסעדה בשם "סברה". כשרה. עם אוכל ישראלי ויהודי. יחסית יקר למעט החומוס עם הפלאפל + החומוס עם הפיטריות שהם מאד טעימים. במיוחד אחרי חודש ללא חומוס.
• בסן פרנסיסקו חייבים ללכת לריף 39. הפנינג שלם, הפכו את הרציף הזה לחצי לונה פארק, צבעוני מלא חנויות מזכרות, אוכל, פרחים, ספסלי ישיבה נוף לים + לכלבי ים. ממש חובה.
• חובה גם להכנס לפרי בילדינג, ליד רציף אחד, לביקור. מגדל השעון הגדול זה מיקומו. בפנים שוק מקורה יפיפה.