וואו, מדהים... מה, לא מפחיד אותך"?
"האמת, כל הכבוד לכם, אני באופן אישי מאאאאאאאאד מפרגנת, מעריצה אתכם... אבל אני בחיים לא הייתי עושה צעד כזה. אבל תכל'ס - זה מדהים..."
זוהי תמצית משובחת של אינספור תגובות דומות שקיבלנו בחודשים האחרונים ממשפחה, חברים, אנשים בתור לסופר וסתם זרים שמתעניינים מה עושה זוג עם תינוקת בחנות "למטייל". התגובות בדרך כלל מלוות בגלגול אישונים ובפרצוף נדהם, ואחר כך מלוות ברכילות שכונתית עסיסית שמפרטת את תוכניותינו בפני כל דורש.
ואז צצים בי כל פעם חששות מחדש... אם זה כ"כ מדהים, נפלא ונהדר, למה רק אני סוחבת את התינוקת הקטנה והמקסימה שלי לסוף העולם שמאלה? למה רק אנחנו החלטנו להתפטר מהעבודה וללכת לגור בקוביה מטר על מטר בשביל לראות הרים וגבעות בקצה השני של הגלובוס? למה, אם זה כל כל מדהים, למה לא כולם עושים את זה?
אז אתם יודעים מה, אחרי הרבה עבודה עצמית ושיחות עם עצמי במקלחת, באוטו, במעלית, קיבלתי החלטה שאני כנראה לא כולם ואני הולכת לעשות את זה. ומרגע שהחלטתי והשלמתי, הדבר הזה, שקוראים לו חוויית החיים שלנו, החל לרקום עור וגידים. לאט לאט הוא הלך והפך למה שיהיה בעתיד החודשים המרגשים והמסעירים ביותר שחווינו.
למרות טיולים במזרח הרחוק ומרכז אמריקה כזוג דרורים חסר דאגות, ולמרות שחשבנו ששבענו (לעת עתה) משיטוט מוצ'לרי חסר רסן, אנחנו עושים את זה שוב, בתכנון בהקפדה אבל עם אותו החלום בדיוק. אני (מרב, 28) ויוני (30) עוזבים הכל (לבינתיים, אמא) ולוקחים את דורון (בת 9 חודשים) למערב ארה"ב לשלושה וחצי חודשים ואז נטוס לניו זילנד לעוד חודשיים מדהימים.
אז לכולם- מפחיד? כן. חששות- יש. געגועים- יהיו. וגם קשיים בדרך. אבל אין דבר מדהים יותר מלנצל את החיים ולאהוב את מה שיש להם להציע.
