כתבה: משפחת יהלום
צילמו: משפחת יהלום ומשפחת שהרבני
הנה אנחנו נמצאים עכשיו באריזונה ליד העירה המדהימה סדונה, לנים בשמורת טבע Oak Creek ומתכוונים להישאר כאן לילה נוסף. מה יש לומר, אושר גדול נפל בחלקנו ואני מרוב אושר על זמן הניחותא שהרווחתי לפתע התיישבתי לכתוב.
אריזונה יפהפייה. הנוף בדרומה הוא בעיקר מדברי ואפשר לראות לרוב את הקקטוסים הענקיים, שלי תמיד מזכירים בחור ש"עושה שריר" ואת המערבונים שראיתי. כשאני מסתכלת בנוף הזה מיד נדמה לי שתכף אראה שיירת חלוצים עם העגלות והסוסים ואשמע את קריאת האינדיאנים שבאים להרחיק את הפולשים...
בכדי להעצים את האווירה ולתת לילדים שטרם ראו מערבון להבין במה מדובר נסענו לעיר הרפאים טומבסטון (בעיירה הזו צילמו את אוקיי קוראל) טיילנו בכרכרה עם סוסים ברחובותיה ומאחר שהגענו מעט מאוחר פנינו לחפש מקום לינה ומצאנו לא רחוק משם פארק קרוואנים בשם RV park Tombstone פארק נחמד מאוד שהלך עד הסוף עם האווירה שבעיירה ועל השלטים הקטנים המודיעים על מיקומם של מפרצי החניה לקרוואנים היה כתוב here lies no. עם ציון המספר של המיקום כשהשלט מעוצב, איך לא בצורה של מצבה.
למחרת חזרנו העירה וצפינו בשחזור קרב האקדחים המפורסם שהתרחש כאן הילדים די נבהלו ואנחנו כמנהג המבוגר הטרחן לימדנו אותם שיעור בפתרון בעיות בדרך של אלימות או מה קורה בהיעדר חוקים וסדר וסיפרנו להם מעט על הווי המערב הפרוע שכשמו כן הוא, לאחר מכן טיילנו מעט בין הגלריות והמוזיאונים הקטנים שאוצרים כלים, תמונות, כלי רכב, אקדחים, תלבושות תקופתיות תכשיטים, ספרים ומכתבים מהתקופה ההיא. אני ואביב לא הפסקנו להשתאות מהעובדה שאנשים חיו כאן בחום האימים הזה ללא מיזוג ומתוך בחירה...לא פלא שהם היו כל כך קצרי רוח ואלימים...
לאחר שמיצינו פנינו לדרכינו והמשכנו לעבר טוסון עיר אוניברסיטאית חביבה וצעירה, אנחנו בחרנו להתמקד באתרים שבתחום האוניברסיטה וגילינו מהר מאוד שהדרך הנוחה ביותר לטייל בה באזור זה לפחות היא באמצעות האופניים, כמובן משכנו תשומת לב לא מעטה ויכולתי לראות את מבטי ההשתאות על פניהם של "תושבי האוניברסיטה" למראה שיירת הילדים המוזרה, יוסי בראשה אני במאסף, עם איילת והבנים מפליאים בפעלולי רכיבה בכל גבעת דשא הנקרית בדרכם תוך כדי קריאות שלא היו מביישות קאובוי מדופלם. אני והילדים עצרנו לבקר במוזיאון של מדינת אריזונה שיש בו תצוגה מעניינת מאוד ומוחשית על אורחות החיים של האינדיאנים בחלק מהמוצגים אף אפשר לגעת ולהתנסות, כעבור שעה קלה שלושת הבנים המחישו למבקרי המוזיאון את תרבותם האישית תוך שימוש בתנועות ריקוד משלהם מנעד קולי מרשים ומשחקים שלא היו מביישים אפילו שבטים פראיים ביותר. עוד לפני שסיימו להרשים קטענו אני ואביב את השמחה והוצאנו את האינדיאנים הפרטיים שלנו חזרה לאוויר החופשי ולאופניים בכדי להיפגש עם יוסי , שניצל את ביקורינו במוזיאון והלך לספרייה לשם שליחת תמונות לאתר.
לפנות בוקר יוסי כבר הניע ולקראת השעה שמונה בבוקר היינו כבר בסדונה (כולה 300 מייל). כבר אחרי עצירת הצטיידות במוצרי מזון בדרך ("אין עליו" ביעילות על הגיבור שלי...), הנוף שקידם אותנו פשוט עוצר נשימה! הצוקים האדומים והלבנים והשטחים הירוקים הוציאו ממני את קריאת המקופחים למה, למה להם ולא לנו...
למרות הכוונות ללון בטבע באחת השמורות לא מצאנו לנו מקום פנוי ונאלצנו להרחיק לכיוון פלאגסטאף. רק למחרת הבנו שבעצם זהו סוף השבוע שלהם מה שחיזק אצלנו את הביטחון והחזיר אותנו היום לכאן לאתר הקמפינג Cave Springs שבתוך שמורת הטבע Oak Creek Canyon.
באתרי הקמפינג בשמורה השיטה היא לפי "מי שתופס ראשון" כמו בטבע לכן הבוקר הקדמנו לתפוס מקום, יוסי סימן אותו בבניית אוהל כמו בעלי חיים מסוימים ולאחר שקבענו יתד יצאנו לכיוון סלייד רוק, אתר סמוך שיש בו סלע מגלשה טבעי בתוך בריכות מים טבעיות. המים הקפואים השאירו אותי ואת איילת להתרשם מהצד מכל הגולשים הרוחצים והקופצים למיניהם הילדים ויוסי פנו לגלוש ולאחר זמן קצר הצטרפו אלינו ואפילו אביב שידועה ביכולותיה לשחות במים קרים הודתה שהפעם המים קפואים באמת...
את הלילה בילינו באתר הקמפינג שהוא אתר ללא חיבורים בתחושה של "מחנה" יוסי והבנים אספו איצטרובלים למדורה ותוך כמה דקות היתה לנו מדורה לתפארת. את הסעודה הפעם יוסי הכין עם תפוחי אדמה וטוסטים על האש ואנחנו מלאי התפעלות טרפנו הכל בשקיקה ובהנאה מרובה. למחרת אחרי כמה דקות של בטלה זיהינו על פניו המיוסרות של יוסי שהמנוחה הזו הולכת עוד מעט להרוג אותו והתרצינו לטיול אופניים ביער, לאחר נסיעה קצרה הגענו לפלג מים ומשם המשכנו בטיול רגלי הילדים הפליאו בקפיצות עיזה מאבן לאבן בתוך פלג המים, אני שהמים הקפואים והאבנים החלקלקות אינם מסתבר הסביבה הטבעית שלי עברתי מהר מאוד לטייל לצידם לאורך השביל, במים הצלולים שחו להם דגיגים ולאורך השביל פגשנו פרפרים מקסימים ממש טבע אמיתי עם הצלילים של הרוח בצמרות העצים כמו בסיפורים.
זה התחיל בנסיעה מסדונה לגרנד קניון דרך קמרון שם קנינו דיסק של מוסיקה אינדיאנית, מבלי להיות מוכנים התחלנו לנסוע עם המוסיקה השקטה והחזקה הזו לתוך אחד מהמקומות שמבט אחד מהקצה שווה יותר מאלף מילים, הטבע כאן מראה לנו את עוצמתו ומימד הזמן מקבל כאן מבט שונה, "אז יצאנו לטיול של שנה" ,מה זה מול מאות מיליוני השנים שנהר הקולורדו חותר בקניון ויוצר אותו.
אתה עומד מולו ומרגיש קטן , כמו שאתה באמת ,אתה רואה את הצד הצפוני ויודע שהמרחק ביניהם הוא רק 20 ק"מ אבל צריך ללכת יומיים שלושה או לנסוע 344 ק"מ בכדי להגיע לצד השני. אמריקה שהצליחה לשלוח אנשים לירח (שמשם רואים את הגרנד קניון בעין רגילה) לא בנתה גשר על שתי הגדות אתה מסתכל ואתה מבין שאפילו לא ינסו, הטבע כאן כל כך חזק שמי שמגיע רק עומד ומשתאה.
לאחר שאתה מטייל על הגדה ומביט מנקודות תצפית שונות על הקולוראדו הממשיך בשלו, אתה בהחלט מתאפס מי אנחנו ומה כוחנו. ישנו ניסיון לצלם להכיל במסך המצלמה את הגודל, קצת תנועות ימינה שמאלה, זום אין וזום אווט וכלום, לא ניתן להכיל את הגודל הזה. ואתה קולט כי מה שאתה מצליח לראות זה רק מאית אולי אפילו פחות מהקניון כולו.
ביומיים הבאים אנחנו מרגישים כמו נמלים (רק בלי החריצות) יצאנו למרכז המבקרים בבוקר לאחר שבלילה ישנו בחניון מסודר בגדה הדרומית, המדריכה שלבשה מכנסי חקי שלושת רבעי ונעלי הליכה צבאיות המליצה לנו על מסלול היחיד הקל של "כמה שעות", "אני הייתי שם עם האחיין שלי", היא הוסיפה. יצאנו למסלול מצויידים במים ואוכל דרך נקודה נוספת המשקיפה על המסלול, ומזל שכך. אנחנו משקיפים על המסלול ורואים כי נקודת המנוחה הראשונה היא לאחר 4 מייל בירידה, בשביל צר עם תהומות בצדדים, מבט אחד של תמר ושלי אחד על השני וידענו כי אין מה לדבר, לפי איך שהיא הייתה לבושה הינו צריכים להבין כי קנה המידה שלה לקוי , ובטוח שאין לה ילדים. החלטנו לשלב מסלול של אופניים עם הליכה לאורך ה"רים" למעלה, רכבנו כשעה בשבילים ביער (6 מייל) וטיילנו שעתיים (1.1 מייל). ההליכה ברגל רק מגדילה את תחושת אפסות האדם שליוותה אותי ואת תמר, לילדים לעומת זאת זה היה טבעי, עמרי ואוהד נהנו מהחופש להתרוצץ, אביב צילמה ,איילת נהנתה במנשא, ורק ברק הסתכל טוב טוב ואמר שהוא לא רואה שום קניון והתאכזב מאד כשהבין שזה קניון בלי חנויות.
ירדנו לעירה טוסיאן שם ראינו סרט איימקס של הנשיונל גאוגרפיק על הגרנד קניון ועל המסעות הראשונים בקולורדו לחוקרו ועצרנו לישון בחניון בדרך בדרכנו ללאס ווגאס שחווית הגודל והעוצמה עדיין איתנו.
• כאשר שוכרים סירת מירוץ, שימו לב על מה מחתימים אתכם. הכי חשוב, שימו לב למצבו של המדחף. כל קמט הכי קטן בו חשוב שיהיה מצויין. לא להתבלבל עם קצוות מחוספסים (Rough edges), זה לא מדחף עקום. אפילו לדרוש להחליף סירה, כי כאשר תחזירו את הסירה, אם המדחף עקום יחייבו אותכם בעלות התיקון.
• אם מתאפשר, כדאי ללכת לבקר במכתש המטאור (Meteor Crater). לא לוותר על הסיור המודרך על גדת המכתש. אם אתם עם קרוואן, ניתן לחסוך בעלות הלינה באתר הקרוואנים שלהם אם משתמשים בפספורט אמריקה ולא לוקחים Full Hookups.
• בגרנד קניון ניתן לחסוך זמן אם מדלגים ברגל בין התחנות של הקו המרכזי (הקו הכחול) בתוך מרכז הכפר. רוב מסלול האוטובוס הוא בשיטת הכוכב שזה אומר שהוא בדרך חוזר למרכז אחרי תחנה אחת או שניים וממשיך לכביש הבא.
• לילדים - לא לוותר על תוכנית Junior Ranger Program, שמתקיימת בכל הפארקים הלאומיים בארה"ב. זוהי תוכנית לימודית, המיועדת לילדים והמשאירה להם חוויה ייחודית מהפארק בו סיירו. הילדים ממלאים חוברת משימות (אנחנו תירגמנו לילדים שלנו והם כתבו בעברית), כאשר הם מסיימים הם נשבעים ומקבלים סיכת ריינג'ר צעיר ולפעמים גם תעודה.
• להורים ולילדים - לקנות את פנקס הפספורט של הפארקים הלאומיים ולהחתים אותם בכל מקום בו תבקרו. גם זאת תהיה מזכרת לכל החיים.
• בחלק מרשתות המזון יש אפשרות לעשות כרטיס חבר בחינם (למשל Albertson או Safeway). הכרטיס מקנה הנחות ומבצעים מיוחדים שהופכים את הקנייה למשתלמת. בנוסף, לחלק מהחנויות ברשת יש תחנות דלק שנמכר במחיר מוזל לחברי הרשת (במיוחד אם בצעת קנייה מיד לפני התדלוק).
לכתבה בנושא גרנד קניון ושמורת הנבאחו
למסלול לאס ווגאס והקניונים
