הרהורים של חודש לפני
בסיום המסע שלנו בקרוואן במערב ארצות הברית וקנדה ב-2012, רשמנו בבלוג שלנו "מוגאס לוגאס ב 70 יום" משאלה, לשוב למסע בקרוואן במזרח אמריקה בסתיו 2015. מי היה מאמין, אבל הנה זה מגיע. זה הסתיו הזה, זו השלכת הזו המתקרבת, זה הקרוואן שישוב ויהיה לנו לבית, ואלו אנחנו שנלכד את הכל. הנה הולך ומתקרב לו הזמן האחר, ובעוד חודש בדיוק אנחנו יוצאים לקראתו.
הסתיו יבוא מהצפון ויגלוש לאיטו אל האדום והכתום והזהב ומה שביניהם ואנחנו נבוא לתוכו.
במשך כחצי שנה הקדשנו ללימוד ולהכנה המון שעות שבמהלכן העמקנו את הבנתנו ובהתאם שינינו והרכבנו לנו מחדש את המסלול. ברוב הזמן 'טילנו' יחד מול המחשב ולעתים שקענו בטיול כל כך, עד שאחזה בנו התרגשות של ממש. מהבחינה הזו, הכנת הטיול לא הייתה כרוכה במאמץ אלא בעונג.
הרהורים של בוקר אחרון בקרוואן
חמש לפנות בוקר, רוח חזקה שורקת בקמפגראונד שלנו ומנדנדת מידי פעם את הקרוואן.
מצידנו האחד עץ אשר כל עליו נשרו ובחושך הוא נועץ קוצים אל השמים. נראה בודד וזועף. לא קל להיפרד מעלים אשר כל כך שקדת עליהם.
מצידנו השני עץ גדול מאוד עם צמרת עבותה ועלים צהובים שנצמדים בשארית כוחם. רבים מהם ינשרו הלילה, אחרים יחזיקו מעמד עוד זמן מה. בינתיים הם ממלאים את החניון ברשרושם של אלפי קסטנייטות.
כשאורית תקום היא תגיד שירד 'מבול יבש'. כך באו הרשרושים אל תוך שנתה.
המסע שלנו נע בעקבות השלכת. בתחילה הקדמנו והיא השתהתה, אבל ככל שחלף הזמן הפכו הרמזים המעורפלים של השלכת לשפה חדשה של צבע, עד שלבסוף היא הופיעה במלוא יופייה. ואנחנו שנשבינו בחלום שלה עוד הרבה לפני שבאנו לאמריקה, והתפעלנו אפילו מיופייה של השלכת הנרמזת , לא הפסקנו להתלהב.
כעת בלילה האחרון, בדרך חזרה אל שדה התעופה יורד מסך על המסע והשלכת.
הצבעים דוהים ולאט לאט נעלמים והיער לובש שיבה.
הגוונים האלו של היער מעוררים חמלה. תחושה של הזדקנות. של יופי שקמל, של זוהר שדהה. אפילו השמש לובשת סתיו ומחווירה.
וגם אצלנו סתיו. מעין שובל של תוגה שמשאיר אחריו המסע שחלף.
'זה כן עצוב שמסתיים חלום, זה כן עצוב, גם אם את נשארת איתי'.
אבל זהו עצב עם טעם. עם הרבה טעמים.
אומנם אנחנו לא נחזור לכאן בסתיו הבא, כמו שיחזרו הצבעים ליער, ואולי לא נחזור אף פעם, אבל נדמה שהביחד שלנו והטבע הכתימו אותנו בתחושות ובצבעים שלא ידהו.
כבר שש וחצי. הרוח נרגע מעט ומשבים אחרונים משתובבים בעלטה ומטאטאים את העלים על פני האדמה. תיכף תהיה גם להם מנוחה.
בקרוואן חמים ונעים ואני שותה עוד כוס תה. מתעכב טיפה על טעמו. זו כנראה כוס התה האחרונה במסע. לרגע נדמה לי שתה הוא משקה עם זיכרון.
עוד מעט יקום הבוקר ואיתו תקום אורית.
יחד נברך ונגיד תודה.
להלן קישור לבלוג בו תמצאו את פירוט הטיול שעשינו בצפון מזרח ארה"ב בסתיו 2015
לתובנות שלנו אחרי שני טיולים ארוכים בקרוואן
אורית ויובל אלמוג
