הרכב: זוג
מספר ימי הטיול: 25 יום
אוגוסט 2019
התחלה וסיום בפרנקפורט
מגשימים חלום ויוצאים אל "הטיול הגדול", מסע של 11 חודשים מסביב לעולם. טיול שמתחייל באירופה בפרנקפורט ומתגלגלם משם לנורבגיה - דנמרק - גרמניה - הולנד - בלגיה - צרפת - פורטוגל - ספרד - איטליה - שוויץ וחזרה לגרמניה.
תחילת הטיול הגדול - 25 יום בנורבגיה בקרוואן
נסיעה מפרנקפורט, שם שכרנו את הקרוואן (דגם D2), דוך צפונה לקופנהגן המקסימה. נדלג היישר לאוסלו בירת נורבגיה. מתחילים להתרגל לחיות שוב בקרוואן ובחניון הקרוואנים.
גן הפסלים המדהים של אוסלו, היילי ריקומנדד. משאיר אותך פעור פה, כל פסל כאילו ממש חי. ובקרוואן שלנו ארוחות שחיתות, שצופית מכינה, נזללות יום יום. הכל בישול במקום.
אי אפשר בלי לשמור על כושר במהלך הטיול. שנה מחוץ לבית ונהיגה של אלפי קילומטרים מחייבים המשך הפעילות הגופנית אותה עשינו מספר פעמים בשבוע במשך שנים.
ואי אפשר שלא לומר מילה על העיירה הקטנה לילהאמר בדרך מאוסלו צפונה. אמנם בקרנו כאן במקפצה האולימפית המטורפת של אולימפיאדת החורף של 1994, אבל הנקודה החשובה בשבילי הייתה "פרשת לילהאמר" שאירעה ב-21 ביולי 1973 במסגרת "מבצע זעם האל", כאשר סוכנים של "המוסד" הרגו צעיר מרוקאי בשם אחמד בושיקי, לאחר שסברו בטעות כי הוא עלי חסן סלאמה, מראשי ארגון הטרור "ספטמבר השחור". חלק מחברי הצוות שביצע את ההריגה נלכדו בידי הנורבגים, וחלקם נדונו למאסר. הפרשה פורסמה בהרחבה בתקשורת הבינלאומית וגרמה למבוכה רבה בישראל.
ממשיכים צפונה ועוצרים בעיירה קסומה בשם אופדל -Oppdal. כאן בביקור במוזיאון שמראה איך הנורווגים חיו לפני מאות שנים בבתי העץ. עד היום נראים הרבה בתים עם אדמה ועשב שגדל על הגג. זאת משני טעמים, האחד הוא בידוד מפני מזג האוויר הקיצוני והשני הוא שמירה על יציבות המבנה מאחר ויש משקל גדול על היסודות, כ 200-500 ק"ג למ"ר של שטח גג.
ועוד צפונה לעיירה המקסימה טרונדהיים. ציורית בצורה יוצאת דופן.
מטרונדהיים מערבה ממש לחופי הים. אחת הדרכים היפות בעולם היא הדרך האטלנטית. חיבור של איים קטנים ע"י גשרים. מרגישים שנמצאים שם בקצה העולם.
הפסקת קפה עם תמרים ואגוזי מלך... הכל בדרך האטלנטית. מרגישים בעננים. אפשר להגיד שהטיול בחיק הטבע התחיל. חכו להמשך...
הגיעה השבת וכיאה למשפחת חצור בה הקידוש לדורותיו הוא ברית עולם, עושים אתנחתא קלה לקידוש וזמירות שבת. סבא יונה היה גאה בדור ההמשך. איזה כייף!
הטיפוס בטרק המאתגר באי הציפורים רונדה שעל החוף המערבי של נורבגיה. מאות אלפי הציפורים שמקננות על ההר. תחושה של קצה העולם. אבל המאמץ היה כדאי. רואים שלא קל לי... בדרך לפיורד גרינגר עוברים בדרך הטרולים שנחשבת לדרך היפה ביותר בנורבגיה. המצלמה כמובן לא מסוגלת להראות את היופי הנדיר הזה. תחושה של ביקור בגג העולם.
ואפשר כמובן לראות את האושר של צופקה בקצה דרך הטרולים. חברים, אתם פשוט חייבים להגיע לכאן. קצה קצהו של העולם...!
אחרי שמסיימים את העלייה המדהימה בדרך הטרולים, מתחילים להתגלגל למטה לכוון הפיורד גרינגר בדרך העיטים. וזה הנוף הנגלה לעין. פשוט אין מילים. תצורות הטבע הייחודיות של האזור נוצרו בסדרה של תקופות קרח כאשר הקרחונים פיסלו פיורדים עמוקים ועיצבו את ההרים הגבוהים. לא פלא שהפיורד מככב גם כיום לעתים קרובות ברשימות שונות שמדרגות את האתרים המרהיבים בעולם.
פיורד גיירנגר הוא פיורד מוגן ע"י אונסק"ו והוא מכיל מים כחולים עמוקים שמוקפים בפסגות הרים מלאות הוד ושלג, במפלים פראיים ובצמחייה ירוקה ועסיסית.
אז זה החניון שלנו ליומיים הקרובים. מכאן נצא לטרקים מטורפים ומאתגרים בהרים שמחבקים את הפיורד.
דרך הטרולים על שום מה?טְרוֹל הוא מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות. לרוב מתוארים הטרולים כיצורים גדולים, טיפשים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות ואף ארוך, הנושאים אלות ורוצחים ללא מחשבה. הם מתרחקים מהשמש, שכן חשיפה לאורה הופכת את הטרול לסלע. בשבדיה ישנם מקומות רבים שנקראו על שם הטרולים, כגון העיר טרולהטן (Trollhättan, "ברדס הטרול" בשוודית) וההרים האגדיים Trollkyrka ("כנסיית הטרול"). כך הדבר גם בשכנתה של שבדיה בחצי האי הסקנדינבי - נורבגיה - שבה כביש הנמצא בנפת ראומה (Rauma) נקרא "טרולסטיגן" (נורווגית Trollstigvegen - "סולם הטרול").
בסקנדינביה מקובל ללמד ילדים לצחצח שיניים בטענה שעליהם להיפטר מ"טרולי השיניים" הקטנים שגורמים לחורים בשיניים.
כמובן שהצטרפנו לשייט, משם אפשר לראות את המפלים המדהימים שנופלים למימי הפיורד. כמו המפל הזה לדוגמה... ולא לחינם וודקה אבסולוט לקחה את תמונת המפל עם תצורת הסלע דמויית הבקבוק לפרסומת של הוודקה הקפואה והטבעי.
פיורד גריינגר ידוע גם בטרקים המדהימים שלוקחים אותך במעלה ההרים לתצפיות עוצרות נשימה. פצחנו בטרק של 8 ק"מ הלוך חזור עם טיפוס לגובה של 550 מטר. היה לא קל אבל תחושה עילאית. כאן אנחנו בתחילתו של הטרק.
כמות הכבשים והעיזים לאורך מסלולי הטיפוס היא אדירה. כמות המים והעשבייה שבכל נורבגיה הם ערובה לתעשיית גבינות משובחות. צופקה נזכרת בימי ילדותה עם העיזות של עפולה... נוף מרגש מאמצע הטרק במעלה ההר. שרואים כזה דבר אי אפשר שלא להתפעם. המאמץ אכן שווה.
אמה מה... שמגיע לקצה הטרק, פשוט נשפך. וחברים, אני בכושר לא רע אבל הריאות... הריאות של מי שעשן 37 שנים. ודי לחכימא ברמיזה....
אחרי 3 ימים מרתקים במיוחד באזור פיורד גרינגר ובדרך לסוגנדל, עוצרים לחנייה "יבשה", היינו חניה שלא בחניון קרוואנים מסודר, ללא חיבור חשמל וללא מקלחות מסודרות. הכל יש לנו בתוך הרכב-גם חשמל, גם אינטרנט, גם מקלחת, גם שירותים, מה שמאפשר לנו לחנות בכל מקום ולא להיות תלויים באספקת שירותים מהחניון המסודר. אז כאן, ככה באמצע שום מקום. נוף קדומים ליד הנהר.
צופקה לא מוותרת גם היא על כושר ומתמידה 3 פעמים בשבוע על פעילות TRX, בדיוק כפי שעשתה בארץ. רק שכאן מאלתרים אימונים במקומות חלומיים.
ושוב ארוחת בוקר לחופו של הפיורד בעיירה קטנה בשם מריפיורה, לשם סטינו מהדרך הראשית ולו רק כדי להתמזג עם היופי הזה.
לא רצינו לפספס טיפוס על קרחון. זה הקרחון הגדול ביותר בנורבגיה ואנחנו כאן מהנקודה שנקראת ניגרסדרין. למרות החששות הראשוניים של צופית היא שיחקה אותה כמו גדולה. היה פשוט נפלא. בשבילי חוויה ראשונית של הליכה על קרחון עם כל ציוד הטיפוס. והשנה אנחנו חוגגים 25 שנות נישואין...
עם סיום הטיפוס על הקרחון יורדים לסיבוב יפיפה סביב הפיורד לכוון סקולדן Skjolden... נדמה לי שאין צורך להרבות כאן במילים.
בהמשך הדרך ביקור באחת הכנסיות העתיקות הייחודיות של נורבגיה. כנסיית קורות העץ באורנס (בנורווגית Urnes stavkirke) היא כנסייה הניצבת באורנס שבמחוז סוגן והפיורדים (Sogn og Fjordane) במערב מרכז נורבגיה. הכנסייה הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1979 ועדיין נערכות בה מיסות מעת לעת, אם כי היא פתוחה למבקרים רק בחודשי הקיץ. לפי ממצאים ארכאולוגים, נצבו במקום כנסייה או שתי כנסיות מוקדמות יותר, שהוקמו לכל המוקדם במאה ה-11. מאחת הכנסיות המוקדמות האלה שרד הקיר הצפוני, והוא משמש כאחד הקירות החיצוניים גם של הכנסייה הנוכחית. הכנסייה הנוכחית הוקמה בשנת 1132 לערך והיא נחשבת לכנסיית קורות העץ העתיקה בעולם. עוד נחשבת הכנסייה לגשר בין הסגנון הוויקינגי המסורתי שהתאפיין בעיטורים מעולם החי לבין הסגנון הנוצרי המאוחר יותר. בכל נורבגיה נשארו 28 כנסיות כאלה מתוך כ 1000 שהיו במהלך 800 שנה.
שימו לב, שולחן בודד באיזה כפר קטן, אין נפש חיה אבל יש סחורה משובחת של הכפריים, שלט מחיר של 30 קורונה (כ-13 ש"ח) לקופסה של פרות יער, תותים או דובדבנים וקופה עם כסף בתוכה. כל שעליך לעשות הוא לקחת סחורה ולשלם, ואפילו לקחת עודף. יש אמון טוטאלי בבני אדם... נו עכשיו, כל אחד יסיק את מסקנתו... אבל זו גם הזדמנות לומר מילה על האוכל בנורבגיה. אני כבר ראיתי לא מעט ארצות בחיי, אבל פרות וירקות כמו שיש כאן לא אכלתי מעולם. עסיסיים, מתוקים וטעימים ברמות על. שלא לדבר על מוצרי הים - טונה שאין כמוה בארץ הקודש, סלמון, סרדינים... הכל בטעם מעולם אחר. פשוט תענוג לחך, ומחירים ממש ממש סבירים.
ואם באוכל עסקינן, אז אפשר לראות את המקרר שלנו בקרוואן. קטן קטן אבל עמוס בכל טוב. אז קרוואן זה בית לכל עניין ודבר... בעיקר שצופקה מנהלת את המטבח ומפיקה ממנו מרגליות...
סתם תמונה "שיגרתית" בנורבגיה. עצירה לקפה בוקר בכפר אונדרדל Undredal. אין מילים. אני כל הזמן אומר לצופקה שלי - תנצרי את הרגע, הוא לא יחזור לעולם...
העיר ברגן לחופה המערבי של נורבגיה. אמנם העיר השניה בגודלה אחרי אוסלו, אבל היופי והכפריות המיוחדת של האוכלוסיות הנורדיות ניכרת היטב. בכלל, הצבעוניות של הבתים, טיפוח הגינות והפרחים, גיזום הדשא והעצים ניכרים בכל פינה והם חלק מתרבות האסתטיקה במקום. נייר לא ראינו ברחוב. ובכל מקום מנקים כל הזמן, מחליפים שקיות אשפה בפחים ומטפחים את המרחב הציבורי בצורה שאינה מוכרת לנו בלבנט.
תצפית על העיר ברגן מהגבעה השלטת, אליה עלינו בפוניקולור. אבל מה שבאמת מיוחד בתמונה הוא המעטפה שצופקה מחזיקה ביד ועליה רשום - אוגוסט. הילדים האהובים שלנו הכינו לנו 2 מתנות לנסיעה. האחת, "פק"ל קפה לשטח" עם קפה שחור, סטיוויה שאני אוהב, שש בש, גזיה ופינג'אן כמו שהם והחברים עושים בשטח. הרעיון היה שנארח מקומיים מסביב לפינג'אן. והשנייה היא 12 מעטפות, אחת לכל חודש. בכל מעטפה הם כתבו לנו מכתב ובקשו שלא נתפתה לפתוח שלא בזמן. כאן בתמונה ב 1 באוגוסט, ממש שניות לפני פתיחת המכתב של אוגוסט, שצופית סחבה איתה לתצפית. בקריאה של כל מכתב אני עם דמעות בעיניים. מה שהם כותבים לנו, הקשר הנפלא שיש לנו אתם כהורים, ההערכה שלהם לכל השנים שלנו ביחד, לחינוך, לערכים... אשרינו שיש לנו ילדים כאלה מדהימים... אפילו עכשיו שאני כותב את זה אני דומע. באמת הנחת הכי גדולה שיכולתי לחלום עליה...
אנחנו מתקדמים דרומה בנורבגיה, התאריך הוא 3 באוגוסט, עוד מעט חודש מאז שעזבנו את הארץ. הפעם מגיעים לאחד השיאים הידועים של נורבגיה - צוק כס המטיף (בנורבגית: Preikestolen או Prekestolen) הוא צוק במערב נורבגיה המתנשא לגובה 604 מטר מעל פני הים וצופה לליספיורד (Lysefjorden). שמו של הצוק ניתן לו משום שמבט תחתי מזכיר צורת בימה של מטיף בכנסייה. כאן בתמונה צופקה מצביעה על מפת העלייה לצוק. זהו טרק לא פשוט של 4 ק"מ בנוף מהמם. לסקרנים, מומלץ להגדיל את התמונה ולהתבונן במפה...
והנה תמונה ראשונה מקצה המסלול. אוויר פסגות ונוף בלתי נשכח של הפיורד שנמצא 600 מטר מתחתינו. 
הצעירים שבמשפחה מסוגלים גם לקפץ אל מול פני התהום...
והנה המראה המטורף מקצהו של המצוק. יש כאלה שפשוט יושבים על השפיץ... צופקה שנראית בתמונה שוכבת ומעזה לזחול עד קרוב לקצה. אני בפחד גבהים רק מלצפות בתמונה.
כבר 5 באוגוסט... סיימנו את צוק המטיף המדהים ומשכנו דרום מערב לעיר סטוונגר. מרכז העיר הוא די קטן ומרוכז וממנו ניתן לגשת לשלל האטרקציות די בקלות. בסטוונגר הישנה יש קצת פחות מ-200 בתי העץ והם נחשבים לשמורים ביותר באירופה. פשוט מקסים לטייל בין בתי העץ העתיקים, כולם עטורי גינות חמד ופרחים משגעים.
מה שמדהים הוא שהקרוזים האימתנים האלה,המשייטים לאורכם של הפיורדים הקסומים של נורבגיה, נכנסים לנמל הקטן של בתי העץ והתחושה היא וואוווו...
אי אפשר שלא להראות שוב עד כמה אפשרי להכין ארוחות שחיתות גם בתוך הקרוואן... אבל בשביל זה צריך צופקה, אחרת לא בטוח שזה יצליח. כמובן פלפל חריף לתימנים אצלנו במשפחה וגם נר רומנטי וריחני...
חברים וחברות, עצוב בנשמה, תם זמננו בנורבגיה המדהימה וכאן בתמונה אנחנו ממתינים בשיירת הקרוואנים לעלות על המעבורת שתקח אותנו מקריסטיאנסנד שבדרום נורבגיה בשייט של 3 שעות לדנמרק.
לסיכום הפרק הנורבגי, 4000 ק"מ שהתחילו בפרנקפורט עם נסיעה כמעט רצופה לאוסלו ומשם ללילהאמר - טרונדהיים - הדרך האטלנטית - אולסון - אי הציפורים רונדה- אנדלסנס - דרך הטרולים - פיורד גרייניגר - אולדן - סוגנדלס - הקרחון ניגרדסברין - סקולדן - אורנס - פלאם - ווס - ברגן - צוק המטיף - סטוונגר- קריסטיאנסנד. סך הכל כ-25 יום נטו נורבגיה.
